ביאור:טעם
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
טעם = תכונה פנימית המתגלה כלפי חוץ
[עריכה]זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
ראה מקורות נוספים בערכי לשון הקודש ערך: טעם
טעם הוא החוש שבו אנחנו משתמשים כשאנחנו מכניסים מזון לפינו, והוא משמש בדרך-כלל במשמעות חיובית - מזון ערב ונעים לחך:
- (בראשית כז ד): "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי..."
- (שמות טז לא): "... וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ"
- (במדבר יא ח): "...וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן"
- (שמואל א יד כד): "...וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לֶחֶם... רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבָשׁ הַזֶּה"
- (איוב ו ו): "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח, אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת?"
אבל בלשון המקרא יש לו משמעות נוספת - הוא מתייחס גם לתכונה נפשית:
- שמואל א כא יד: "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם וַיְתָיו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ" (וכן תהלים לד א
- (שמואל א כה לג): "וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי"
- (ירמיהו מח יא): "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר"
- (יונה ג ז): "וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ"
- (תהלים לד ט): "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה', אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ"
- (תהלים קיט סו): "טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי, כִּי בְּמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי"
- (איוב יב כ): "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח"
- (משלי יא כב): "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם"( פירוט )
- (משלי כו טז): "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם"
- (משלי לא יח): "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ, לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ"
- (דניאל ב יד): "בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל"(ועוד פעמים רבות בדניאל ג, ד, ה, ו)
- (עזרא ד ח): "רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא"
- (עזרא ו א): "בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל"(ועוד פעמים רבות בעזרא ד, ה, ו, ז)
מה הקשר בין שני ה"טעמים"?
ישנם שני פסוקים בספר איוב המקשרים ביניהם:
- (איוב יב יא): "הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן, וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹֹֹ"(ודומה לזה איוב לד ג
חוש השמיעה מאפשר לנו לבחון את דבריו של הזולת ואת ההגיון שיש בהם, כפי שחוש הטעם מאפשר לנו לבחון את האוכל ואת איכותו - אם הוא טוב או רע, טרי או מקולקל.
לפי זה, טעם של אדם הוא מידת ההגיון שיש בדבריו ובהתנהגותו: " "הטעם יבוא על תכונת הנפש והמידות שיתגלו לחוץ... והושאל מן הטעם שבא על האוכל, שעל-ידו מרגישים, על-ידי החיך, אם המאכל מר או מתוק, טוב או רע, שכן ירגישו ע"י הרושמים והמידות והדיבורים את תכונת האדם וטבעו - טוב או רע, חכם או סכל..." " (מלבי"ם על משלי יא כב, ביאור המילות) .
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:טעם - תכונה פנימית המתגלה כלפי חוץ
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-11-25.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/tam