ביאור:מלכים א י
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
| מלכת שבא בדרכה לפגוש את שלמה. סמואל קולמן (1760-1845) |
א
וּמַלְכַּת שְׁבָא ממלכה באזור תימן של ימינו שֹׁמַעַת הייתה תמיד שומעת אֶת שֵׁמַע את השמועות על חכמתו של שְׁלֹמֹה לְשֵׁם שזכה לכך מאת יְהוָה, וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת.
ב
וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד עם הרבה אוצרות וחיילים, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים, וְזָהָב רַב מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה. וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ.
ג
וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ תשובות לכל שאלותיה. לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ.
ד
וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה.
ה
וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו סדר ישיבת שריו סביב שולחנו וּמַעֲמַד צורת העבודה של (משרתו) מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו, וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה. וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ רוח חיים מרוב התפעלות.
ו
וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ: "אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי, עַל דְּבָרֶיךָ מעשיך, הדברים שבנית וְעַל חָכְמָתֶךָ.
ז
וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי. הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי.
ח
אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה, הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ.
ט
יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה".
י
וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה. לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב מבחינת הכמות אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.
יא
וְגַם אֳנִי חִירָם צי האוניות של חירם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר, הֵבִיא בנוסף על הזהב מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים סוג של עץ מיוחד (ולפי הרלב"ג, אלמוגים, בדומה לפירוש המילה בימינו: "קוראל בלע״ז, והוא עץ גדל בקצת הימים") הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה.
יב
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד מעקה למדרגות לְבֵית יְהוָה וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים למנגנים בכלי שיר - לֹא בָא כֵן לארץ עצים כדוגמת עֲצֵי אַלְמֻגִּים, וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
יג
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד וזה חוץ מ- אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד כפי יכולתו ונדיבותו (מבלי שביקשה) הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, הִיא וַעֲבָדֶיהָ.
{ס}
יד
וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא הגיע מאופיר ומארצות אחרות לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת, שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב.
טו
לְבַד וזה בלי להכליל את הזהב שבא מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים הסוחרים הנודדים וּמִסְחַר הָרֹכְלִים מס שהוטל על הסחר של הרוכלים, וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב וזהב שבא מהממלכות שממערב לארץ וּפַחוֹת הָאָרֶץ ומהשליטים שמינה שלמה בארצות שכבש.
טז
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה מגנים (מפני חצים וחרבות) זָהָב שָׁחוּט מרוקע, מרודד, שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב שקלי זהב יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת ציפה על כל מגן ומגן.
יז
וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט, שְׁלֹשֶׁת מָנִים מידה של משקל זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת. וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן בתוך המבנה שתואר לעיל ז, ב-ה.
{פ}
| שלמה קם מכיסאו לקראת מלכת שבא. אדוארד פוינטר, 1882 |
יח וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן עשוי משנהב, שן פיל גָּדוֹל, וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז ממקום שנקרא אוּפָז (ירמיהו י ט). יט שֵׁשׁ מַעֲלוֹת מדרגות לַכִּסֵּה, וְרֹאשׁ משענת לראש עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו, וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת להניח עליהם את הידיים בזמן הישיבה, וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת ליד מסעדי הידיים. כ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים אריות עֹמְדִים שָׁם, עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת, מִזֶּה וּמִזֶּה. לֹא נַעֲשָׂה כֵן כיסא מהודר כזה לְכָל מַמְלָכוֹת. כא וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב, וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר. אֵין כֶּסֶף לא היו לשלמה כלי כסף, כי לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה. כב כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ אוניות חזקות המסוגלות לשוט עד מקום רחוק הנקרא תרשיש לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי צי האוניות של חִירָם. אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים שן פיל וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים ששימשו כחיות מחמד.
כג
וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ, לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה.
כד
וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת לראות את פְּנֵי שְׁלֹמֹה, לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ.
כה
וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת שמלות, בגדים מפוארים וְנֵשֶׁק חרבות יקרות וכו' וּבְשָׂמִים, סוּסִים וּפְרָדִים, דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה באופן קבוע, כל שנה.
{ס}
כו
וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וַיַּנְחֵם הנחה, הוליך אותם בְּעָרֵי הָרֶכֶב ערים מבוצרות עם אורוות לסוסים וְעִם והחלק מהסוסים מיקם עם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם.
כז
וַיִּתֵּן לבניית המקדש ובנייני המלכות הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַ͏ִם כָּאֲבָנִים כביכול היה הכסף זול כמו אבנים, וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב.
כח
וּמוֹצָא מקום מוצאם של הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם, וּמִקְוֵה וכן מארץ בשם קוה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר בתשלום מלא.
כט
וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת בתשלום של 600 כֶּסֶף, וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה, וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם ביד סוחרי המלך יֹצִאוּ היו מוציאים, קונים מהם.
{פ}
<< · ביאור:מלכים א · י · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ" (פסוק יג) - מה היה חפצה? ישראל בן שם מציע שמלכת שבא ביקשה משלמה לסגת מההסכם שלו עם חירם לגבי הציר הימי בים סוף שהוזכר בפרק הקודם. שלמה ומלך צור ניסו להקים קו אוניות לארצות המזרח הרחוק, ובזה פגעו בכלכלתם של שבטי ערב שהובילו סחורות בשיירות גמלים. מלכת שבא באה לקדם את פני הרעה ולשכנע את שלמה להפסיק את המסחר בדרך הים.
לשיטה זו פסוק כב ("כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ... אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ...") מתייחס להפלגה בים התיכון, כפי שגם מוכח מהמקבילה בדה"ב (ט, כא): "כִּי אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת תַּרְשִׁישׁ". - לפסקה האחרונה (פסוקים כו ואילך) יש מקבילה בדברי הימים ב פרק א
- "וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם" (פסוק כח) - להדגיש שזאת בניגוד ישיר לציווי בדברים יז טז: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס". הרמב"ן (שם) מסביר שהאיסור מתייחס לריבוי סוסים, גם אם אין מקורם במצרים: "...אפילו מארצו ומארץ שנער או בדרך סחורה המותרת, שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאוד, אבל אלא יהיה מבטחו בשם אלהיו". הרמב"ן רומז לפסוק בישעיהו לא א: "הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד, וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ".
