ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק שני

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני - כל שעה[עריכה]

ירושלמי פסחים, פרק ב, הלכה א[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] מתני' כל שעה שהוא מותר לוכל, מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומכרו לנכרי ומותר בהנאתו. ב_אעבר זמנו אסור בהנאתו. לא יסיק בו תנור וכירים, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים אומרים, ב_במפרר וזורה לרוח או מטיל לים:

גמ’: אמר רבי אימי רבי אמי°, מאן תנא כל שעה שהוא מותר לוכל מותר להאכיל, אסור לאוכל אסור להאכיל? °רבי מאיר רבי מאיר. ברם כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, הרי בשעה חמישית אף על פי שהוא אסור לוכל, מותר להאכיל. התיב רבי אבא רבי אבא°, והתנינן ב_גשאור ישרף והאוכלו פטור. ואמר רב הונה רב הונא° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, מותר להאכילו לכלבים, שאף שאסור באכילה מותר בהנאה. ולמה אמרה המשנה שרק מה שמותר באכילה מותר בהנאה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, לא אתינן מיתני כל חמץ, אלא כל שעות זמן. אבל ודאי יש סוגי חמץ שאפילו שאסורים באכילה מותרים בהנאה אפילו בפסח. ושאלת הגמרא הייתה מאן תנא שעות? °רבי מאיר רבי מאיר. תנן, מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומותר בהנאתו. אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° קומי רבי זעירא רבי זעירא°, ממה שהמשנה חילקה בין מאכיל לבהמה לבין הנאה, משמע שאפילו בהמה שאינה שלו שאין לו בה הנאה אסור. זאת אומרת, שאסור להאכילו לבהמת הבקר. התיב רבי ירמיה רבי ירמיה°, והתנינן מפרר. רבי ירמיה רבי ירמיה° שהקשה סבר שמפורר הכוונה שמפזר את הכיכרות לפני חיות בר . אמר לו רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, לא אמר אלא מפרר, מכיון שפיררו בטל. ואיידא אמר דא שאסור להאכיל בהמת הפקר? דתני, כתיב (שמות בא יג ג) לא יאכל חמץ היום, אפילו לכלבים, הרי זה בא לאוסרו בהנייה. מה אנן קיימין? אם לכלבו, היינו איסור הנייה. אלא כי אנן קיימין אפילו לכלב של אחרים. זאת אומרת ב_דשאסור להאכילן לבהמת הבקר. שאף מה שרוצה להאכיל נחשב הנאה אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ב_הכל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו


-----------------------------------דף יא[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה, עד שיבא הכתוב ויפרוש לך, כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה. וכי מה פירש לנו באבר מן החי? כדכתיב (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אתו. וכי מה פירש לנו בנבילה? כדכתיב (דברים ראה יד כא) לא תאכל כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי. תני חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ופליג. דתני חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, וכי מי אסרו לכלב? מכאן שחזקיה חזקיה בן רבי חייא° סובר שלא תאכלו זה רק איסור אכילה, אבל בהנאה מותר . והא כתיב (ויקרא צו ז כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. מעתה אם את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה, ויהיה חלב אסור בהנאה והא קימא לן שהוא מותר? שנייא היא שהתורה התירה הנאה מחלב דכתיב (ויקרא צו ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו. והכתיב (דברים ראה יב טז) רק הדם לא תאכלו. מעתה אם את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה, ויהיה הדם אסור בהנאה והא קימא לן שהוא מותר? שנייה היא דכתיב (דברים ראה יב טז) על הארץ תשפכנו כמים. מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה. והכתיב (בראשית וישלח לב לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. אם כך יהיה אסור בהנאה ,ולמה מותר לשלוח לגוי ירך וגיד הנשה בתוכו? אמר רבי אבהו רבי אבהו° קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות. דכשהותרה נבילה גם גידה הותר וכיוון שכך כל גידים הותרו. והא כתיב (ויקרא אמור כג יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמתו? אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי°, שנייה היא שקבע הכתוב זמן. ולא נאמר שכל איסור אכילה זה גם איסור הנאה, אלא בדבר שאיסורו איסור עולם. והא כתיב גבי שקצים ורמשים (ויקרא שמיני יא מב) לא תאכלום כי שקץ הם, ושקץ יהיו לכם. והא קימא לן שהם מותרים בהנאה? אמר רב רב (אמורא)° מיעט איסור הנייה שבו דכתיב לכם, שלכם יהיו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ב_והעושה איספלנית  תחבושת משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה. שאין לא תעשה שבו מחוור שאינו אסור בהנאה מהתורה. מכלאי הכרם לוקה. מאי טעמא? אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, דאמר קרא (דברים כי תצא כב ט) פן תקדש המלאה, פן תוקד אש שצריך לשורפה ואסורה בהנאה. עשה איספלנית  תחבושת מערלה צריכה  ספק האם אסור כיוון שמצאנו בתורה, דעשה לרחקו ולאסרו בהנאה כתיב. דכתיב וערלתם ערלתו. לא תעשה לאוכלו כתיב, דכתיב שלוש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל, לא תעשה לרחקו ולאסר הנאתו בלאו לא כתיב. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתני, ממשמע שנאמר (שמות משפטים כא כח) סקול יסקל השור, וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה שהרי הוא נבלה? מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו? בא להודיעך שכשם שהוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה. וקשה לרבי יוחנן רבי יוחנן° שהתיר הנאה בשור הנסקל. מה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן° איך רבי יוחנן רבי יוחנן° יסביר את הפסוק כך שלא יהיה מיותר? פתר לה ב_זבשקדמו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו. והחידוש הוא שאף שנשחט קדם גמר דין אסור באכילה. אבל בהנאה לעולם יהיה מותר. איתמר, אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה, עד שיבא הכתוב ויפרש לך. ואמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה. רבי זעירא רבי זעירא° בעא קומי רבי אבהו רבי אבהו°, הכא תימר הכין שכל מקום שנאמר לא תאכל גם אסור בהנאה. והכא גבי שור הנסקל תימר הכין שהעושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה? אמר לו חדא מה שנאמר שאסור בהנאה בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. וחדא מה שנאמר ששור הנסקל מותר בהנאה בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. רבנן דקיסרין ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כל מקום שנאמר לא תאכל או לא תאכלו, אין את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. לא תאכל נקוד בצרי לא יאכל, את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה כיוון שפירושו לא יהיה לך בו דבר שמביא לידי אכילה. בניין אב שבכולן (ויקרא צו ו כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף. תני חזקיה חזקיה בן רבי חייא° מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן°, ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, לאי זה דבר נאמר וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה? הרי לא נאסר, ולמה צריך פסוק להתירו? להתיר אפילו למלאכת גבוה. שאם לא כן הייתי חושב, שלא הותר למלאכת גבוה אלא דבר שמותר באכילה. ממשמע שנאמר רק הדם לא תאכלו. לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים? מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר. ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבלה, לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה? בא להודיעך שגר תושב אוכל בנבילות. ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו? אותו את משליך לכלב ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה. מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעה לדין. מתניתא מסייעה לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דתני, לא יאכל חמץ. לעשות את המאכיל כאוכל. אתה אומר לעשות המאכיל כאוכל, או אינו אלא לאוסרו בהנייה? כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ וכל לא תאכל איסור הנאה משמע. הא למדנו שהוא אסור בהנייה, מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ? לעשות המאכיל כאוכל. דברי רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. הדא מסייעא לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. °רבי יצחק רבי יצחק אומר אינו צריך. אי מה שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל. חמץ החמור, אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל? ומה תלמוד לומר לא יאכל חמץ, ב_חלא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה, בגין דכתיב לא יאכל, הא מלא תאכל לית שמע מינא כלום. הדא מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שלא תאכל מותר בהנאה לא יאכל אסור גם בהנאה. תנן, עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים.

-----------------------------------דף יב[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] עבר והסיק מהוא? ייבא כהדא דתנן, תנור שהוסק בקליפי ערלה, אם חדש יותץ ב_טאם ישן יוצן. תנן, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אין ביעור חמץ אלא בשריפה. ודין הוא, מה אם פיגול ונותר שאינו בבל יראה ובל ימצא, אינו אלא בשריפה. חמץ שהוא בבל יראה ובל ימצא, אינו דין שלא יהא אלא בשריפה. אמרו לו ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא אם לא נתמנה לו אור, ישב לו ולא יבער? והרי אמרה תורה (שמות בא יב טו) תשביתו שאור מבתיכם. כיוצא בו אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי (ויקרא תזריע יב ב ג) אשה כי תזריע וילדה זכר, מה תלמוד לומר זכר? הרי ממה שנאמר ואם נקבה תלד, יודע אני שקדם דברה תורה בלדת זכר . לפי שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול. שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה. מניין ב_יליוצא מת שהוא מטמא את אמו טומאת לידה? אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, הרי אני דן. מה אם ביוצא חי, שאינו מטמא את אמו ואת הבאין עמו תאום שנולד עימו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעת, מטמא את אמו טומאת לידה. היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבאין עמו, ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעה, אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה? אמרו לו ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא אם טיהר החי את אמו שיש לה דם טוהר אחר הלידה, יטהר אף המת את אמו אף שלהלכה אף ליולדת מת יש דם טוהר אבל אי אפשר שזה ילמד מקל וחומר. אם לא זכיתי מן הדין, נלמד מגזרת הכתוב לפיכך אמרה תורה זכר, לרבות את המת שמטמא לידה ויש לה דם טוהר כחי. כיוצא בו אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כתיב (ויקרא אמור כג מב) בסוכות תשבו, ב_יאסוכה של כל דבר. שהיה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין. מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים, אינו בא אלא מארבעת המינין. סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים, אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין? אמרו לו ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל, אינו דין. הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה? ואמרה תורה תשבו בסוכות. סוכת של כל דבר. וכן עזרא אמר (נחמיה ח', ט"ו) ואשר ישמיעון ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר, צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וכ"ו ועשו סוכות. ואלו אינם מד' מינים. חזר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ודנו דין אחר להוכיח שביעור חמץ בשרפה. חמץ אסור באכילה, ונותר אסור באכילה. מה זה בשריפה, אף זה בשריפה. אמרו לו, נבילה תוכיח. שהיא אסורה באכילה, ואינה בשריפה. אמר להן. חמץ אסור באכילה ובהנייה, ונותר אסור באכילה ובהנייה. אל תוכיח נבלה שאינה אסורה בהנייה. אמרו לו, שור הנסקל יוכיח. שהוא אסור באכילה ובהנייה, ואינו בשריפה. אמר להן. חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת. ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת. ואל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת. אמרו לו, והרי חלב שור הנסקל יוכיח. שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת, ואינו בשריפה. אמר להן. חמץ, אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן שהזמן גורם לאיסורו. ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן שהזמן גורם לאיסורו. אל יוכיח חלב שור הנסקל שאין לו זמן. אמרו לו. והרי אשם תלוי שנעשה נותר , בשיטתך יוכיח. שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן. שאנחנו אומרים בשרפה, ואתה אומר שאינו בשריפה אלא בקבורה. ושתק °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. תני, עד שלא הגיע זמן ביעורו, את מבערו בכל דבר.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] משהגיע זמן ביעורו, את מבערו בשריפה. ואתיא כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. אית תניי תני, עד שלא הגיע זמן ביעורו, את מבערו בשריפה. משהגיע זמן ביעורו, את מבערו בכל דבר. ואתיא כרבנין. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, כתיב תשביתו שאור מבתיכם, דבר שהוא הופך את החמץ שיעלם מהעולם ויתקים בו בל יראה ובל ימצא, ואי זה זה? בשריפה. שור שהמית דינו בסקילה דכתיב השור יסקל. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, פטר חמור שהמית, במה הוא מיתתו? בעריפה או בסקילה? אולי גזרת הכתוב שאין להמית פטר חמור אלא בעריפה תני, עד שלא הגיע זמן ביעורו, את מבערו בשריפה. משהגיע זמן ביעורו, את מבערו בכל דבר . רבי בנימין בר לוי שאל. חלות תודה שנעשו נותר האם חייב דווקא לשרוף ככל נותר? או שכיוון שהם חמץ ביעורם בכל דרך? נימא אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן, את מבערן בשריפה. משהגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר.

ירושלמי פסחים , פרק ב, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ב_יבחמץ של עובד כוכבים ומזלות שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר (שמות בא יג ז) לא יראה לך. ב_יגעובד כוכבים ומזלות שהלוה את ישראל על חמיצו, לאחר הפסח מותר בהנאה. וישראל שהלוה את העובד כוכבים ומזלות על חמיצו, לאחר הפסח אסור בהנאה. חמץ שנפלה עליו מפולת ב_ידהרי הוא כמבוער. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו:


עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ב_ט מיי' פט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב, מיי' פ"ז מהל' עבודה זרה הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ב סעיף ד':

10 ב_י מיי' פ"י מהל' איסורי ביאה הלכה א':

11 ב_יא מיי' פ"ה מהל' שופר הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ט סעיף א':


[ע"ב]

12 ב_יב מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ג':

13 ב_יג מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"א סעיף א':

14 ב_יד מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ג סעיף ח':


-----------------------------------דף יג[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א]

גמ’: תנן, חמץ של עובד כוכבים ומזלות שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. הא באכילה אסור? מתניתא במקום שלא נהגו לוכל פת עובד כוכבים ומזלות. אבל במקום שנהגו לאכול פת עובד כוכבים ומזלות, ב_טומותר אפילו באכילה. חמץ של עובד כוכבים ומזלות בתוך הפסח, מהו בהנאה? רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר מותר. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר אסור. התיב רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, והתני לא ישכיר ישראל את בהמתו לעובד כוכבים ומזלות להביא עליה חמץ? פתר לה בבא עמו. והתני לא ישכיר ישראל את ספינתו לעובד כוכבים ומזלות להביא עליה חמץ? פתר לה בבא עמו. והא תני לא ישכיר ישראל את ביתו לעובד כוכבים ומזלות ליתן בתוכו חמץ? אית לך מימר בדר עמו? ב_טזגגו של עובד כוכבים ומזלות שהיה סמוך לגגו של ישראל, ונתגלגל חמץ מגגו של עובד כוכבים ומזלות לגגו של ישראל, הרי זה דוחפו בקנה אבל לא ביד שמא יבא לאכול אם היתה שבת או יום טוב שהחמץ מוקצה רב אמר כופה עליה כלי. אמר רב רב (אמורא)° כשמבער החמץ ב_יזצריך לומר, כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואיני יודע בו יבטל. ואמר רב רב (אמורא)° ב_יחצריך לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ביעור חמץ. ואמר רב רב (אמורא)° ב_יטהטח ביתו חמץ צריך לבער. והא תני אמר °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר, ב_כבצק שעשאו כופת בלוק לשבת עליו בטל? פתר לה, או חלוקין על °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר, או אהן כופת כיוון שיושב עליו לא יבא לאכול דמאיס הוא. ב_כאישראל ועובד כוכבים ומזלות שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכר לעובד כוכבים ומזלות או נותנו לו מתנה, וחוזר ולוקחו ממנו לאחר הפסח. ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה. אומר הוא ישראל לעובד כוכבים ומזלות, עד שאת לוקח מגוי מנה במנה, בוא וקח לך במנה שווי מאתים, עד שאת לוקח לך מעובד כוכבים ומזלות בוא וקח לך מישראל, שמא אצטריך ואקח ממך אחר הפסח ביותר. ב_כבהמשכיר בית לחבירו, עד שלא יכנס לתוכו, המשכיר צריך לבער. משיכנס לתוכו השוכר צריך לבער. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] אימתי? בזמן שמסר לו את המפתח, אבל בזמן שלא מסר לו את המפתח, אף אם עשו קנין אינו צריך לבער. רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בעי. מסר לו את המפתח ולא עשו קנין מהו? אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי רבי זכריה חתניה דרבי לוי°, מחלוקת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי וחכמים, דתנינן תמן, המוסר מפתיחו לעם הארץ, ב_כגהבית טהור. שלא מסר לו אלא שמירת המפתח. ותני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מטמא. ב_כדעובד כוכבים ומזלות שבא אצל ישראל ובידו חמץ, אינו צריך לבער. ב_כההפקיד אצלו, צריך לבער. ייחד לו בית, אינו צריך לבער. לא ביער באופן שהיה צריך לבער. לאחר הפסח מהו? רבי יונה רבי יונה° אמר מותר. כי באמת החמץ של הגוי, ומה שאמרו שצריך לבער זה חומרה שלא יבא לאכל רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר אסור. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אמנם חמיצו של עובד כוכבים ומזלות הוא, ברם ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ב_טו טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף א':

16 ב_טז טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ו סעיף ג':

17 ב_יז מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תל"ד סעיף ב':

18 ב_יח מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה ו', מיי' פי"א מהל' ברכות הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ב סעיף א':

19 ב_יט טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ב סעיף ו':

20 ב_כ מיי' פ"ב מהל' חמץ ומצה הלכה ט"ו, | טור או"ח סי' תמב:

21 ב_כא מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ו', מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ד':

22 ב_כב מיי' פ"ב מהל' חמץ ומצה הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ז סעיף א':


[ע"ב]

23 ב_כג מיי' פי"ב מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ג':

24 ב_כד מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' ת"מ סעיף ג':

25 ב_כה מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' ת"מ סעיף א':


-----------------------------------דף יד[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] מאן תנא שחמץ שעבר עליו הפסח עובר בלא יראה לך? °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. דתני, ב_כוהאוכל חמץ משש שעות ולמעלה, וכן חמץ שעבר עליו הפסח. הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל שאין בו כרת, אין בו בלא תעשה. מודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי באסור שהוא אסור. איסורו מהו? רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, איסורו דבר תורה. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° תריהון אמרין, איסורו מדבריהן. מה טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב (שמות בא יג ג ד) לא יאכל חמץ היום. מה אנן קיימין? אם בתוך המועד, כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ. אלא אם אינו ענין בתוך המועד, תניהו ענין לאחר המועד. מה מקיים °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, לא יאכל חמץ היום? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°, פתר לה כ°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. דתני °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר. אומר אני שלא היה פסח במצרים אלא יום אחד בלבד. שנאמר לא יאכל חמץ היום. כתיב, לא יראה לך. אית תניי תני, לא יראה לך, לך אין את רואה, ב_כזאבל רואה את לגבוה. אית תניי תני אפי' לגבוה אין את רואה. ולא פליגי. מאן דאמר לך אין את רואה, אבל רואה את לגבוה, בשהקדישו קודם לביעורו. מאן דאמר אפילו לגבוה, כשהקדישו לאחר ביעורו. אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° קומי רבי זעירא רבי זעירא°, אפילו תימא בשהקדישו קדם לביעורו, עובר בבל יראה לך. תיפתר בקדשים שהוא חייב



קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] באחריותן כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. כתיב, לא יראה לך. אית תניי תני, לך אין אתה רואה, אבל רואה את בפלטייא ברחבה ברשות הרבים שזה הפקר, אית תניי תני אפילו בפלטייא. מאן דאמר לך אין את רואה, אבל רואה את בפלטיא. בשהבקירו קודם לביעורו. מאן דאמר אפילו בפלטייא, בשהבקירו לאחר ביעורו. הבקיר חמצו בשלושה עשר, לאחר הפסח מהו? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ב_כחאסור. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר מותר. מתיב רבי יוחנן רבי יוחנן° לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. אין את מודה לי משש שעות ולמעלן שהוא אסור והרי אינו שלו? אמר לו תמן מה שאינו ברשותו, זה לא מפני שהוא הפקירו אלא מפני שאיסורו גרם לו, הכא כשמפקיר ממש מה אית לך למימר? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° לרבי פינחס רבי פינחס°. נהיר את כד הוינן אמרין  זוכר אתה שהיינו אומרים, אתייא דרבי יוחנן רבי יוחנן° כ°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא שאין הפקר חל, עד שיזכה בה אדם אחר. וכיוון שאף אחד לא זכה בחמץ, נחשב כחמצו שעבר עליו הפסח ואסור . ודרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כ°רבי מאיר רבי מאיר, שמופקר מיד כשיוצא מיד הבעלים. ואינה כן. דאפשר שאף רבי יוחנן רבי יוחנן° כ°רבי מאיר רבי מאיר . אלא שרבי יוחנן רבי יוחנן° חשש להערמה, ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לא חשש להערמה. מה נפק מביניהון? נפלה עליו מפולת ואחר כך הפקירו. מאן דאמר משום חשש הערמה, לית כאן הערמה והוא מותר. מאן דאמר משום זכייה, לית כאן זכייה והוא אסור. הכל מודין בגר שמת קדם הפסח והיה בנכסיו חמץ, וביזבזו ישראל את נכסיו אחר הפסח. בין למאן דאמר משום הערמה מותר ובין למאן דאמר משום זכייה מותר. תמן תנינן. ב_כטעבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו. משורת הדין אין העבד חייב כלום. אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין כותב לו שטר שיחרור, וכותב העבד שטר על דמיו, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, אינו כותב שטר על דמיו אלא האדון הראשון המשחרר כותב, מי משחרר מי כותב שטר שיחרור? רב אמר

-----------------------------------דף טו[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף טו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] בין רבו ראשון שכן גופו שייך לו בין רבו אחרון שמשועבד לחובו. שהעיקר שיצא לו שם משוחרר רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין משחרר אלא רבו ראשון בלבד. התיב רבי חגי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. מתני' פליגא על רב רב (אמורא)° שאמר שגם השני נחשב בעלים כיוון שהוא משועבד לחובו ויכול לשחרר דתנן, ישראל שהלוה את העובד כוכבים ומזלות על חמיצו, לאחר הפסח מותר בהנייה. אין תימר שהעבד ברשות השני כיוון שהוא משועבד לחובו, חמץ ברשות ישראל הוא שהוא משועבד לחובו, ויהא אסור. מה עבד לה? אמר רבי יודן רבי יודן°, קל הוא בשיחרור, כהדא דתני, העושה עבדו אפותיקי ב_למכרו אינו מכור, ב_לאשיחררו הרי זה משוחרר. חייליה דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שרק הראשון נקרא בעלים ויכול לשחרר , מן הדא דתנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב שטר על דמיו אלא האדון הראשון המשחרר שרק מי שיש לו כח לשחרר כותב. אילו ב_לבהמשעבד שדה לחבירו, והלך ומכרה, שמא אין בעל חוב בא וטורף? ולמה כאן אם הראשון שיחרר אין השני יכול לחזור ולזכות בעבד? אמר רבי אבהו רבי אבהו°, פתח לנו רבי יוחנן רבי יוחנן° פתח מאיר כאורה, לא מצאנו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד. אם השחרור מפקיעה את השיעבוד, מעתה לא יכתוב העבד שטר על דמיו? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, תקנת חכמים היא. דמוטב שיאמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך, ואל יאמר לו עבדי אתה. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב שטר על דמיו אלא האדון הראשון המשחרר כותב. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי נסא רבי נסא°. אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי מאיר רבי מאיר. כמה ד°רבי מאיר רבי מאיר קונס בדברים, כן °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל קונס בדברים. דתני, שטר שיש בו רבית, קונסין אותו ב_לגואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, גובה את הקרן ואינו גובה הריבית: תנן, חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער . °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו. עד איכן? רבי אבון רבי אבין° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם רבי שמעון בן יוצדק רבי שמעון בן יוצדק°, ב_לדעד ג' טפחים.

ירושלמי פסחים , פרק ב, הלכה ג[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] מתני' ב_לההאוכל תרומת חמץ בפסח, שוגג משלם קרן וחומש, מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים:

גמ’: תני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי שמעון בן יוצדק רבי שמעון בן יהוצדק, מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצה. אבל אם הפרישה חמץ, לא בדא. הפריש מצה על חמץ מהו? אמר רבי זעירה רבי זעירא°, כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה, אינה תרומה. אפילו הפריש חמץ על מצה שהשירים מותרים אינה תרומה? אמר רבי זעירה רבי זעירא°, מאחר שאילו הפריש הימינה עליה מחמץ על חמץ אינה תרומה, אפילו הימינה למקום אחר אינה תרומה. לש ארבעת רבעים בפני עצמן וחימצן ועדין לא חל חיוב חלה שאין כאן חמישה רבעים, ולש ארבעת רבעים בפני עצמן ועירבן שרק אז חל חובת חלה. אם התרו בו משום אוכל טבל, אינו לוקה. התרו בו משום האוכל חמץ בפסח לוקה. שאיסור חמץ קדם לחובת חלה, ואין איסור טבל הקל חל על איסור חמץ החמור. שאיסור חמור חל על איסור קל, ואין איסור קל חל על איסור חמור. אבל אם עירבן וכבר התחייב בחלה ואחר כך חימצן, אם התרו בו משום האוכל טבל לוקה, משום האוכל חמץ בפסח לוקה, דאיסור חמור חל על איסור קל, ואין איסור קל חל על איסור חמור.

-----------------------------------דף טז[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף טז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] עשה כרי והשתחוה לו קדם מרוח שעדיין לא התחייב במעשרות, ומירחו, ואחר כך אכלו טבל. אם התרו בו משום האוכל טבל, אינו לוקה. משום האוכל עובד כוכבים ומזלות, לוקה. דאיסור חמור חל על איסור קל, ואין איסור קל חל על איסור חמור. אבל אם מירחו ואחר כך השתחוה לו. אם התרו בו משום אוכל טבל לוקה, משום עובד כוכבים ומזלות לוקה, דאיסור חמור חל על איסור קל, ואין איסור קל חל על איסור חמור. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי. האוכל תרומת חמץ בפסח, למי הוא משלם? האם כיוון שאין לתרומת חמץ ערך כספי פטור, או שכיוון שאכל כמות של תרומה חייב לתת לשבט אותה כמות אף שלא היתה שווה כלום ? תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ודרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, דאיתפלגון, ב_לוהגוזל תרומה מאבי אמו כהן ומת אבי אמו, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר משלם לשבט שצריך להוציא מידו ולתת לכהן רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר מפריש ומשלם לעצמו שהרי ראוי ליורשו. אמר רבי מנא רבי מנא° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. מסתברא, יודה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לרבי יוחנן רבי יוחנן° בחמץ שהוא משלם לשבט. אמר לו אוף אנא סבר כן, שכן תרומה טמאה, אפרה לשבט. וכיוון שיש לה שווי כלשהו חייב לשלם לשבט וזה לא דומה לגוזל מאבי אמו כהן שזה שייך לו. אתא רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° ואמר בשם רבי אחא רב אחא°, אפי' עליה פליגין. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי, הנהנה מן ההקדש פחות משווה פרוטה, מהו שיהא חייב בתשלומין? אמר לו נישמעינה מן הדא דכתיב (ויקרא ויקרא ה טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם, מה תלמוד לאמר ישלם? שהרי כבר נאמר ונתן אותו לכהן? אלא פרט לפחות משוה פרוטה. אית תניי תני, לרבות פחות משוה פרוטה. ולא פליגי. מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה, לפטור בשוגג מקרבן. מאן דאמר לרבות פחות משוה פרוטה, לחייב במזיד בתשלומים. כמה דתימר תמן בבריתא, פחות משוה פרוטה מזיד, אף על פי שאינו משלם חומש ואשם, ישלם לשבט, ואמר אוף הכא כן. אמרין חברייא קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] ולאו מתניתא היא? דתנן, האוכל תרומת חמץ בפסח, שוגג משלם קרן וחומש, מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים. אז איך אתה אומר שמזיד חייב בפחות משווה פרוטה? אמר לון, תמן בתרומת חמץ, אינו ראוי להשלים עליה. שאפילו כמות גדולה אין בה שוה פרוטה. ברם הכא בהקדש. ראוי הוא להשלים עליה. אכל תרומת חמץ בפסח והיה שוגג בתרומה ומזיד בחמץ. נזיר ששתה יין תרומה והיה שוגג בתרומה ומזיד בנזיר אכל תרומה ביום הכיפורים והיה שוגג בתרומה ומזיד ביום הכפורים, אין תיפתרינה כעובר על שני דברים לאוים שונים אחד בשוגג ואחד במזיד ניחא, שיהיה חייב על התרומה. ואין תיפתרינה כעובר על דבר אחד כיוון שבאו באכילה אחת, מחלוקת רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. לרבי יוחנן רבי יוחנן° אם התרו בו על הדבר שהזיד לוקה ואינו משלם ואם לא התרו בו משלם ואינו לוקה, ולשיטת רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כיוון שאם היו מתרים בו היה לוקה ולא משלם אף כשלא התרו בו ואינו לוקה, אינו משלם.

ירושלמי פסחים , פרק ב, הלכה ד[עריכה]

מתני’: אלו דברים ב_לזשאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחיטים ובשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון, ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו, ב_לחוהכהנים בחלה ובתרומה. ב_לטאבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. ב_מחלות תודה ורקיקי נזיר, עשאן לעצמו, אין יוצא בהן. עשאן למכור לשוק, יוצא בהן:

גמ’: כתיב (במדבר שלח טו יט) והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. יכול יהו כל הדברים חייבין בחלה אפילו קטניות? תלמוד לומר מלחם, ולא כל לחם. אם מלחם ולא כל לחם. אין לי אלא חטין ושעורין בלבד שעיקר הלחם בא מהם. כוסמין שיבולת שועל ושיפון מניין? תלמוד לומר (במדבר שלח טו כ) ראשית עריסותיכם. ריבה, וירבה הכל? תלמוד לומר מלחם: אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל כן כמו שלמדנו. רבי יונה רבי יונה° רבי זעירא רבי זעירא° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמרו בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. רבי מנא רבי מנא° אמר, אזלית לקיסרין ושמעית רבי אחווה רבי אחווה° ורבי זעירא רבי זעירא° ואבא רבי יונה רבי יונה°, דהוה אמרי ליה בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. נאמר לחם בפסח. ונאמר לחם בחלה. מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ. ב_מאאף לחם שנאמר בחלה, דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ. ובדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ, אלא חמשת המינים בלבד. ושאר כל הדברים אינן באין לידי מצה וחמץ, אלא לידי סירחון. תני, אמר °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי


-----------------------------------דף יז[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] קרמית חייבת בחלה. °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אמר, באה היא לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקוה? על עיקר בדיקתה הן חולקין. °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אמר. בדקוה ומצאוה שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי. בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ. תמן תנינן. ב_מבתפוח תרומה שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימיצה, הרי זו אסורה לזרים. |||יש שלא גורסים |||ב_מג שעורין שנפלו לתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו מימיו מותרין|||עד כאן|| תני, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר מותר. רבי אחא רב אחא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. מה פליגין? במחמץ במימיו ברסק שלו. אבל במחמץ בגופו שהניחו שלם על העיסה והחמיצה מהריח, דברי הכל מותר. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא כדעתיה דתנן, אין נותנים ביצה בצד המיחם שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרים, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר דאין תבשילו תבשיל ברור, שלא אסרה תורה אלא בישול על האש. כמו דהוא אמר תמן, דאין תבשילו תבשיל ברור. כן הוא אומר הכא, אין חימוצו חימוץ ברור . תני פגה שטמנה בתבן, וחררה שטמנה בגחלים, אם היו מקצתן מגולין, ניטלין בשבת. ואם לאו, אין ניטלין. מניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן חובת אכילת מצה לילה ראשון בחלה ובתרומה, וישראל במעשר שני בפסח? תלמוד לומר (שמות בא יב יח) תאכלו מצות, ריבה. יכול יצאו ידי חובתן בביכורים? תלמוד לומר (שמות בא יב כ) בכל מושבותיכם תאכלו מצות, מצה הנאכלת בכל מושב יוצא בה ידי חובתו בפסח, ב_מדיצאו הביכורים שאינן נאכלין בכל מושב שאין יוצא בהם ידי חובת מצה בפסח. התיבון, הרי מעשר שני, הרי אינו נאכל בכל מושב ויוצא בו ידי חובתו בפסח? ראוי הוא להיפדות ולהיאכל בכל מושב. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי, הלקוח בכסף מעשר שנטמא, ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שסובר שאין לו פדיון מהו? דתניא, לקוח בכסף מעשר שנטמא, ב_מהיפדה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, יקבר. אמרו לו ל°רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי, מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה, הלקוח בכסף מעשר שנטמא, אינו דין שיפדה? אמר להן, לא אם אמרתם במעשר שני, שכן הוא נפדה טהור בריחוק מקום. תאמר בלקוח בכסף מעשר, שאינו נפדה טהור בריחוק מקום? הואיל ואינו ראוי להיפדות ולהיאכל בכל מושב, אין יוצאין בו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בעי, מעתה, חלת עיסת מעשר שני בירושלים, הואיל ואינה ראויה להיפדות ולהיאכל בכל מושב, אין יוצאין בה? יכול יצאו ידי חובתן בחלות תודה ורקיקי נזיר? תלמוד לומר (שמות בא יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו. בעינן מצה הנאכלת כל שבעה, ואין חלות תודה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] ורקיקי נזיר נאכלין כל שבעה. ותיפוק ליה משום שאינם נאכלות בכל מושב? אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, ממה שנאכלו חלות תודה ורקיקין נזיר בכל גבול ארץ ישראל בזמן היתר במות, לא יכל השונה להוציאן ממושב. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, זאת אומרת, שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל, לפיכך לא צריך השונה להוציאן ממושב. ניחא חלות תודה. אבל רקיקי נזיר אינו כן. כדאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° לית כאן נזירות, דנזירות חובה היא. וחובות שלא קבוע להם זמן לא קרבו אפילו בנב וגבעון, קל וחומר בשאר במות יחיד. אמר רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא°, אפילו רקיקי נזיר היו נאכלים בכל מקום בהיתר במות, תיפתר שקרבה חטאתו בשילה וחרבה שילה, ועולתו ושלמיו בנוב וגבעון. רבי חנניא רבי חנניא° ורבי עזרה רבי עזרה° בעון קומי רבי מנא רבי מנא°, לא כן אמר רבי בשם רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, שלמי חגיגה הבאים בבמה, כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה? מכאן שגם שלמים נחשבים קרבנות חובה. כך שגם אם הקריב את חטאתו בשלה, לא יכול להקריב את שלמיו בכל מקום. ולכן אי אפשר למנות רקיקי נזיר, שהרי אינם נאכלים בכל מקום. הבריתא כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה, ואין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה שאין מקריבין שלמי חובה בבמות. לא אתיא אלא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, ב_מומכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים, הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים. כך ששאר הקרבנות אינם בגדר חובה וקרבים בכל מקום. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. ב_מזאותו כזית שאדם יוצא בו ידי חובתו בפסח, צריך שלא יהא בו משקין שלא יהיה מצא עשירה רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, למצוה איתאמרת אבל בדיעבד יוצא. רבי אמר, למצוה איתאמרת. רבי יודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° אמר, לעיכוב איתאמרת. מילתיה דרבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° אמר דלעיכוב איתאמרת. דהתיב רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°, והתנינן חלות תודה? אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין שהרי נותן בהם שמן? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, תמן רביעית היא, ומתחלקת לכמה מינין רביעית לחלות מצה, רביעית לרקיקים וחצי לוג לרבוכה. כך שהיה מעט שמן ואינו נחשב מצה עשירה והיידא אמרה דא שיוצאים במצה עשירה ואפשר להקשות על מה שאמרנו שלא יוצאים? דתני, יכול יצא ידי חובתו ברבוכה שהיה בה חצי לוג שמן? תלמוד לומר (שמות בא יב יז) ושמרתם את המצות. מצה שצריכה שימור, יצאת זו שאינה צריכה שימור. לפסח שהרי נשמרה משום תודה. מפני שאינה צריכה שימור.

-----------------------------------דף יח[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] הא אם היתה צריכה שימור, יוצאין בה אף שיש בה שמן. והא תני ב_מחיוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן, והוא שיהא רובה דגן. המקשים סברין מימר מתובלת במשקין כגון שמן ויין, וקשה למאן דאמר שאין יוצאים במצה עשירה. אפשר לתרץ שמדובר במתובלת בשומשמין מתובלת באגוזים. והיידא אמרה דא שיוצאים במצה מתובלת אפילו במשקין? דתני, יכול שאינו יוצא בפסח אלא בפת הדראה? מניין ב_מטאפילו כמצת שלמה שהיתה מתובלת במשקין? תלמוד לומר (שמות בא יב יח) תאכלו מצות. ריבה. אם כן מה תלמוד לומר (דברים ראה טז ג) לחם עוני? פרט לסורסין שחלטו אותה קדם האפיה ולחלת המסרת שנעשת במחבת, ולאשישה חלה גדולה. יוצאין במצה עבה ב_נעד טפח כלחם הפנים, ב_נאיוצאין במצה נא, כדי שתיפרש ולא תיעשה גידין גידין. מצה ישנה, תפלוגתא ד°בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל כמו שחלקו בסוכה ישנה, אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, דברי הכל הוא. דמכיון שלא עשאה לשם הפסח, דבר ברי שלא דיקדק בה. יוצאין בסריקין בין מצויירין בין שאינן מצויירין, אף על פי שאמרו אין עושין סריקין מצויירין בפסח. תני אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, שאל בייתוס בן זונין את °רבן גמליאל רבן גמליאל וחכמים ביבנה, מהו לעשות סריקין המצויירין בפסח? אמרו לו ב_נבאסור מפני שהאשה משתהא בהן והן באין לידי חמץ. אמר להן אם כן יעשו אותן בטפוס. אמרו לו, יהו אומרין כל הסריקין אסורין, וסריקי בייתוס בן זונין מותרין? תני רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אומר, עושין סריקין במצות דקות כרקיקין, ואין עושין סריקין במצות עבות כגלוסקאות

ירושלמי פסחים , פרק ב, הלכה ה[עריכה]

מתני' ב_נגואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור, יוצאין בהן בין חיין בין כמושין, אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו:

גמ’: בחזרת חסין. בעולשין טרוקסימון. ובתמכה גנגידין. בחרחבינה, אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° , יסיחלי. ובמרור, כל ירק שהוא מר ופניו מכסיפין ויש לו שרף. התיבון הרי חזרת הרי הוא מתוק? ואף שכשמתקשה הרי הוא מר, במשנה נאמר חזרת והרי אינו קרוי חזרת אלא כשהוא עדין מתוק. אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת, מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר, שכך עשו המצריים לאבותינו במצרים, בתחילה (בראשית ויגש מז ו) במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך. ואחר כך (שמות שמות א יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים. תנן, יוצאין בהן בין כמושין. אית תניי תני, אבל לא כמושין. אמר רב חסדא רב חסדא°, מאן דאמר יוצאין בהם כמושין, בקלח. מאן דאמר אבל לא כמושין, בעלין. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. זית כבוש, אומר עליו בורא פרי העץ שאף שכבשו נשאר בעיינו. אמר רבי בנימין בר יפת רבי בנימין בר יפת° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°




קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] ירק שלוק, כיוון שנשתנה אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , מתניתא מסייעה לרבי בנימין בר יפת רבי בנימין בר יפת° דתנן, אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. אם בעיינן הם, אפילו כבושים ומבושלים יצא בהם ידי חובתו בפסח? אמר רבי זעירה רבי זעירא°, מאן ידע משמע מן רבי יוחנן רבי יוחנן° יאות, רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° או רבי בנימין בר יפת רבי בנימין בר יפת°? לא רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°? ועוד ראיה שהלכה כרבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° מן הדא, מן מה דאנן חמיין רבנין עלין לברייתה ונסבין ב_נדתורמוסין  ממה שאנו רואים חכמים שנכנסים לסעודת אבלים ולוקחים תורמוסים ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסין לא שלוקין הן? אין תימר אם כך למה לא יוצא בהם ידי מרור שנייה היא שאמרה תורה מרורים דבעינן טעם מרור וליכא דכיוון ששלקן בטלה מרירותם. אבל גבי ברכה אדרבא תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן ויותר ראוים לאכילה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. רבי חייא רבי חייא רבה° ורבי בנימין בר יפת רבי בנימין בר יפת° לא פליגין. זית על ידי שאין דרכו ליאכל חי, אפילו כבוש בעינו הוא. ירק כיון ששלקו נשתנה

ירושלמי פסחים , פרק ב, הלכה ו[עריכה]

מתני' ב_נהאין שורין את המורסן לתרנגולין, אבל חולטין. ב_נוהאשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ, אבל שפה היא על בשרה יבש. ב_נזלא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו, מפני שהן מחמיצות:

גמ’: תני, °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר משום אביו. אי זו היא מעיסה? הנותן חמין לתוך קמח. ואי זו היא חליטה? קמח לתוך חמין. והכא מותר בין חמין לתוך מורסן, בין מורסן לתוך חמין. אפילו בשיש בהן שמנונית חיטים טובות ושמנות . ב_נחמלוגמה שנסרחה, אית תניי תני, זקוק לבער, ואית תניי תני, אין זקוק לבער. מאן דאמר זקוק לבער, בשנתחמצה ואחר כך נסרחה, ומאן דאמר אינו זקוק לבער, בשנסרחה ואחר כך נתחמצה

ירושלמי פסחים , פרק ב, הלכה ז[עריכה]

מתני' ב_נטאין נותנין את הקמח, לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל, אם נתן יאכל מיד. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. ב_סאין מבשלין את הפסח, לא במשקין ולא במי פירות, אבל סכין ומטבילין אותו בהן. מי תשמישיו של נחתום, ישפכו מפני שהן מחמיצין:

גמ’: תני, אין נותנין את הקמח לתוך חרוסת או לתוך חרדל, אם נתן יאכל מיד, ובלבד שלא ישהא. °רבי מאיר רבי מאיר אוסר, גזרה מפני שהוא משהא. כתיב (שמות בא יב ט) ובשל מבושל במים, אין לי אלא מים, מניין לרבות שאר משקין? תלמוד לומר ובשל מבושל, מכל מקום.


עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

48 ב_מח מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ה סעיף ו':

49 ב_מט מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ד סעיף א':

50 ב_נ טור ושו"ע או"ח סי' ת"ס סעיף ה':

51 ב_נא מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תס"א סעיף ג':

52 ב_נב מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' ת"ס סעיף ד':

53 ב_נג מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ה':


[ע"ב]

54 ב_נד מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' ר"ה סעיף א':

55 ב_נה מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ה סעיף א':

56 ב_נו מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ה סעיף ב':

57 ב_נז מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ו סעיף א':

58 ב_נח מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ב סעיף ב':

59 ב_נט מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ד:

60 ב_ס מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ז', מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ח':


-----------------------------------דף יט[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] עד כדון כ°רבי עקיבא רבי עקיבא שדורש מכפל הלשון ריבויים. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל שסובר דיברה תורה כלשון בני אדם מנין לאסור לבשל את הפסח בשאר משקין? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, קל וחומר. מה אם מים שאינן מפיגין טעמן, את אמר אסור. שאר משקין שמפיגין טעמן, לא כל שכן? אין לשין מצה במשקין, אבל מקטפין אותה במשקין. אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא אני הייתי עם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ועם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בספינה, ולשתי מצתן במשקין. ב_סאאין לשין מצה ברותחין, מפני שהן חולטין שהחלוט דינו כמצה עשירה ויש אומרים מפני שאינם יכולים להחמיץ ובעינן מצה הצריכה שימור ולא בפושרין, מפני שהן מחמיצין. אבל לשין אותן בצונין. והא תנינן, ב_סבכל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו? אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. תמן הדבר מסור לכהנים, והכהנים זריזין הן. והכא הדבר מסור אף לנשים, והנשים עצילות הן. לא צורכה דא אלא. הכהנים עצמן, מהו שילושו מצתן בפושרין? ייבא כהדא, דתנא רבי זכריה חתניה דרבי לוי רבי זכריה חתניה דרבי לוי°, נדה חופפת וסורקת, כהנת כיוון שטובלת כל יום לתרומה אינה חופפת וסורקת, נדה כהנת חופפת וסורקת, שלא לחלוק בין נדה לנדה. ואף הכא כהנים לא ילושו בפושרין שלא לחלוק בין מצה למצה. תנן, ב_סגמי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין. אית תניי תני, שופכן במקום אשבורן מקום חריצים, אית תניי תני שופכן במקום קטפרס  מדרון. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מאן דאמר שופכן במקום אשבורן, בשהיה אשבורן מקום חריצים גבוה שלא ניתן להגיעה למים. מאן דאמר במקום קטפרס, בשהיה קטפרס גדול ועד שיגיעו המים לתחתית השיפוע כבר יבלעו ולא התכנסו בתחתית. אמר לו רבי פנחס רבי פינחס° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. הכין הוה רבי חייא רבה רבי חייא רבה° אומר. שרה חיטין ושעורים במים. נתחמצו, אסורות, לא נתחמצו מותרות. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר. שרה שעורים במים. ב_סדנתבקעו, הרי אלו אסורות. שריין בחומץ מותר, מפני שהחומץ צופדן. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , היה לו יין קוסס שהתחילו להחמיץ, יהב בגויה שערין בגין דיחמע  כדי שיחמיצו, שאל לרבי אימי רבי אמי°, אמר לו צריך את לבער. רבי חנינא בריה דרבי חייא רבי חנינא בריה דרבי חייא°, הוה ליה דבש מזוייף מעורב בסולת, שאל לרבי מנא רבי מנא°, אמר לו צריך את לבער. חד מן אילין דרבי כיריי רבי כיריי°, הוה ליה גרבין דמשח  חביות שמן, בגו איצרה דחיטים  בתוך מחסן של חיטים, שאל לרבנין, אמרין ליה, איזיל גרוף מן תוחתיהן דכיוון שספגו שמן ונעשו מצה עשירה שלא יוצא בה. הורי רבי אימי רבי אמי° באילין גרביא דכותחא  בחביות שהיה בהם כותח, ממלא אותן מים ג' ימים מעת לעת

הדרן עלך פרק כל שעה

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_פסחים/פרק_שני&oldid=2807434"