שולחן ערוך אורח חיים תמב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הפת עצמה שעיפשה ונפסלה מלאכול הכלב, ומלוגמא שנסרחה - אינו חייב לבער.

מפרשים

 

מגן אברהם

(ג) שעיפשה:    ואם נתעפש ונסרח אחר זמן איסורו חייב לבער (מ"מ ראב"ד):
 

באר היטב

(ה) שעיפש':    ואם נתעפש ונסרח אחר זמן איסורו חייב לבער. מ"מ ראב"ד.
 

משנה ברורה

(ט) שעיפשה וכו':    ודוקא שעיפשה קודם זמן איסורו דאם עיפשה אחר זמן איסורו אף שעיפשה כ"כ עד שאינו ראוי לכלב מ"מ חייב לבער כיון שנתחייב בה קודם שנתעפשה:

(י) מלאכול הכלב:    דאז אינו חייב בביעור דהוי כעפרא בעלמא אבל אם לא נפסל מאכילת כלב אף שלאדם נתקלקל ואינו ראוי מ"מ עדיין חייב לבער כחמץ גמור מפני שראוי לחמע בה עיסות אחרות:

(יא) ומלוגמא:    היינו תחבושת עשויה מקמח ותאנים וכיוצא בהם שאדם לועס ונותן ע"ג המכה:

(יב) שנסרחה:    והיינו נמי דוקא שנסרחה מאכילת כלב כמו בפת הנ"ל. ואם החמיצה ולבסוף נסרחה אינו מותר לקיימה אלא כשנסרחה קודם פסח כנ"ל גבי פת ואם נסרחה קודם שהחמיצה אפילו בפסח שרי דכיון שנפסדה קודם שנתחמצה הו"ל כפת שנתעפש קודם זמן איסור:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש