שולחן ערוך חושן משפט קיז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · קיז · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

העושה שדהו אפותיקי לב"ח או לאשה בכתובת' והוא שיכתוב להם מכאן תגבו ושטפה נהר הרי זה גובה משאר נכסים וטורף אותם (אבל כל זמן שהיא בידו אינו יכול לסלקו בנכסים אחרים רק במעות) (המגיד פ' י"ח מה' מלוה ור"ן) ויש חולקין (טור סעיף א') ואם התנה עמו שלא יהא לו פרעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים ואם מכרה לאחר ובא ב"ח זה לטרפה אינו יכול לסלקו בדמים (טור סי' קמ"ו) מאחר שהתנה עמו שלא יהא לו פרעון אלא מזו:

הגה: עשה שדהו אפותיקי מפורש שאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו ונמצא השדה לא היתה שלו יש אומרים דגובה משאר נכסים (רבינו ירוחם נתיב ו' חלק ג' בשם התו') אבל אם טרף ממנו בע"ח מוקדם אינו חוזר עליו (שם):

עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובת' ומכרה הרי זו מכורה וכשיבא בעל חוב לגבות אם לא ימצא נכסים בני חורין יטרוף אותה בד"א כשמכרה לשעתה אבל אם מכרה ממכר עולם אינה מכור':

הגה: זהו דעת רמב"ם אבל רוב המפרשים חולקין וסבירא להו דאפי' יש כאן בנ"ח טורף מאפותיקי מפורש ואם מכר המכר קיים עד שעת טירפא וכן עיקר (טור והמגיד פי"ח וב"י):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

מכאן תגבו. ל' הטור שא"ל אם לא אפרע לך גבה מזו כו' דאף ע"ג דא"ל גבה מזו לאו לאוקמי' ברשותיה אסיק ולאו אדעת' דזה לחוד אוזפי' וכ"כ ר"ן וגם אם הלוה רוצה לסלקו בזה יכול המלו' לומר אינני חפץ בזו אם היא זיבורית או שהיא עומדת במקום שאינם דרים שם באופן שא"צ לקבל' בחובו זולת האפותיקי גם באפותיקי בזה אי"צ לקבלה ועד"ר שם הוכחתי שכן דעת רוב הפוסקים דהרשות ביד שניהן לחזור אפי' היא בעין ולא כמשמעות המחבר שכ"כ דוקא אשטפ' נהר והוא דעת המ"מ ומור"ם כ' עליה דיש חולקין ס"ל כן אפי' היא בעין ועד"ר:

ושטפה נהר. פי' שהמים צפין ע"ג וא"א לחורש' ולזרע':

ה"ז גובה משאר נכסים ואינו יכול הלוה לומר נסתחפ' שדך:

רק במעות וה"ה במטלטלים דנקרא מיטב ואפי' באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלק להמלו' בהן וכמ"ש בפריש' ע"ש:

אינו גובה משאר כו'. אפי' נשתדפ' זו דא"ל נסתחפ' שדך ובטור כ' עוד דאם מכר עוד לשדה זו כשיגיע זמן הפרעון טורף ממנו אפי' נשארו ביד הלוה נכסים בני חורין ע"ש:

אינו יכול לסלקו בדמים. פי' הלוקח אינו יכול לסלקו דבלא עשאו לו אפותיקי מפורש יכול לסלקו וכמ"ש הטור בסי' קי"ד ס"ו וגם המחבר שם אבל הלוה עצמו יכול לסלקו:

דגובה משאר נכסים כו'. דטעות מעיקר' היה דהא לא הי' להמלוה שום זכות בהשד' זו שאינו שלו אבל היתה שלו אלא שטרפו ממנו ב"ח מוקדם אין המלוה חוזר על הלוה כיון דהתנ' עמו דלא יהא לו פרעון אלא מזו והי' אפשר להשתלם מזו אם הי' להלוה במה לשלם לב"ח המוקדם:

אם לא ימצא נכסים בני חורין יטרוף אותם זהו ל' הרמב"ם פי"ח דמלו' וכמו שכ' מור"ם בהג"ה ודוק בדברי מור"ם במ"ש עליו ז"ל אבל רוב המפרשים חולקים כו' דמוכרח מדבריו וס"ל דמ"ש הרמב"ם בסיפא עשה שדיהו אפותיקי לב"ח כו' מיירי גם באפותיקי מפורש ועלה קאמר דאינו טורף אא"כ אין לו נכסים בני חורין ושאר מפרשים ס"ל דאפי' יש לו בני חורין ומכר' טורף ומ"ה כ' ל' טורף דקאי אשכבר מכרה והנה אף שלכאורה משמע כן מדסתם וכ' עשה שדיהו כו' ולא חילק משמע דגם אדסמיך לי' קאי אבל אחר הדקדוק והעיון א"א לומר כן חדא שהרי הרי"ף כתב בתשובה דהבריית' דקתני גובה משאר נכסים באפותיקי סתם איירי אבל במפורש אפי' אית ליה שאר נכסים גובה מזה והרמב"ם בשטת הרי"ף קאזיל על הרוב ומסתמ' גם בהא לא פליג עליה ועוד מדכתב לפני בבא זו ז"ל ואם התנה עמו שלא יהי' לו פרעון אלא מזו כו' דאיירי באפותיקי מפורש ושביק לי' וכתב בבא בפני עצמה ז"ל עשה שדהו אפותיקי כו' ומכרו כו' ע"כ הך בבא נאו במפורש איירי דא"כ ה"ל לקצר ולכתוב ואם מכרה ה"ז מכורה כו' בשלמא חי קאי אסתם לחוד י"ל דמתחל' כ' ל' הבריית' בין אפותיקי סתם למפורש ואח"כ בא לחזור ונכתוב דין הנזכר בירושלמי המחלקים בין מכרה לשעה או מכרה עולמית ואיירי באפותיקי סתם הוצרך להתחיל בבבא בפני עצמו כדי שלא תטעה לומר דאדסמיך לי' קאי ועוד שהמ"מ דייק מל' הרמב"ם דכ' אם לא "ימצא נכסים בני חורין ולא כתב אם לא היו נכסים בני חורין בשעת מכיר' ש"מ שר"ל שאפי' אם מכר הלוה שאר נכסים אחר מכירתו לזו הרי מלוה טורף את זו כיון שהוא אפותיקי אף ע"פ שכשקנא' לוקח זה קרקעזו הי' בני חורין ללוה ושלמד דין זה מל' בריית' דירושלמי דקתני והלוקח יחוש לעצמו כו' וכמ"ש בפרישה ע"ש ובריית' זו שלוקח יחוש לעצמו באפותיקי סתם דוקא מוקמינן לה בירושלמי במס' שביעית לכן נראה דדוקא באפותיקי סתם כתב הרמב"ם אם לא ימצאו נכסים בנ"ח יטרוף אותם ודייקינן מינה הא יש לו אינו טורף אותם אבל באפותיקי מפורש ס"ל כרי"ף דאפי' יש נכסים ללוה עצמו אפ"ה אינו גובה אלא מזו ומה שלא כתב הרמב"ם דין זה באפותיקי מפורש דטורף מזו אפי' יש נכסים אחרים היינו משום דהוא לא כתב בחיבורו אלא לשון הגמר' ולהכי גם כאן לא כ' אלא בסתם ל' הברייתא הבבלי וירושלמי וכמ"ש לשונם בדריש' ותו לא מידי ובזה שוה דעתו לדעת המפרשים ולית בינייהו אלא במה שסיים וכתב ז"ל במה דברים אמורים כשמכר לשעתה כו' ולמד זה מברייתא דירושלמי כתבתי לשונ' בדרישה שמשמע לפיפשטא דלישנא הכי וכתב המ"מ הטעם לפי שהי' לו ללוה לפרש שהוא משועבד באפותיקי ושאם ימכור נכסיו יגבה ב"ח מזו ולטעם זה הוה הך דינא מכ"ש באפותיקי מפורש מיהו אפשר לומר שגם הרמב"ם מודה באפותיקי מפורש דל"ש בי' טעמו דהמ"מ דהי' לו לפרש כו' דכיון דאית ליה קלא לא הי' צריך להודיעו להלוקח ולכן מכירתו מכירה ואיך שיהי' המפרשים פליגי עלויה בזה וס"ל דהמכר קיים עד שעת טירפא משום דהן פירשו דמה שמחלק בירושלמי בין מכרה לשעת' כו' אמוכר נכסי צאן ברזל דלעיל מיניה דוקא קאי וכמ"ש בדרישה ע"ש. ויש רוצים לדחוק ולישב הגהות מור"ם ולומר דגם הוא פי' דברי הרמב"ם דמאפותיקי סתם דוקא איירי ולא אתא מור"ם אלא לאפלוגי אמ"ש המחבר בסוף דבריו אפי' באפותיקי סתם אם מכרה ממכר עולם אינה מכור' אזה כתב דרוב המפרשים חולקים ולומדים זה בק"ו מאפותיקי מפורש דדינו דאפי' יש לו בני חורין גובה מהאפותיקי מפורש ואפ"ה אם מכרה המכר קיים עד שעת טירפא ק"ו באפותיקי סתם דאינו טורף אותה כשיש לו בני חורין דנאמר דמכרה יהי' קיים עד שעת טירפא כן דברי הדוחקים אבל אין דעתי נוחה מזה דודאי זה לא עלה על דעת מור"ם בכתבו זו דאין הלשון סובלתו ודוק:

טורף מאפותיקי מפורש וכתב הרשב"א בתשו' סי' קי"ז באם כתב לו אפותיקי מפורש אע"פ ששיעבד לו ג"כ שאר נכסיו בשטר אפ"ה דינו כשאר אפותיקי מפורש ולא יכול לסלקו בשאר נכסים וע"ש ד"מ ג':

ש"ך - שפתי כהן

(א) העושה שדהו אפיתיקי. עיין בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קמ"א:


(ב) רק במעות. והוא הדין במטלטלי דנקר' מיטב ואפילו באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלק להמלוה בהן עכ"ל הסמ"ע וכן כתב לעיל סי' ק"ג סעיף ו' ע"ש וכ"כ הב"ח:

וכותב הב"ח אמ"ש רבינו שבמעות יכול לסלקו ממנה לא מצאתי מפורש ותימ' מנין לו זה וב"י כ' שכן נראה מדברי בעל התרומות שער ד' סי' ד' ולפע"ד שיש להוצי' דין זה ממתניתין דפ' השולח כו'. ולפע"ד לא מוכח שם ממתניתין דהשולח מידי ע"ש וע' בתו'. שם אלא נראה דהטור הוצי' כן מהרא"ש פ' איזהו נשך גבי הא דאמר התם רב פפא אע"ג דאמר רב פפא אסמכת' לא קניא אפותיקי ה"ל למיגבה מיניה ואסקינן התם דהיינו כשא"ל לא יהיה לך פרעון אלא מזו וכתב הרא"ש שם וז"ל אבל אפותיקי הוי אי אמר לא יהיה לך פרעון אלא מזו ואע"ג דמצי לסלוקי בזוזי דאל"כ לא מיקרי אפותיקי דמעתה היא מכורה מקצת או כולה מ"מ לא חשיב אסמכת' עכ"ל (הג"ה אבל ע' ברש"י פרק א"נ משמע. לכאורה דלא פטור וצ"ע) וכן מבואר עוד בהרא"ש פ"ק דמציע' גבי ראובן שמכר שדה לשמעון ובא ב"ח דראובן וטריף ליה מיניה דינ' דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה וכתב הרא"ש דנ"מ שאם עשאה אפותיקי דראובן מצי לסלוקי' בזוזי ושמעון לא מצי לסלוקי וכ' הטור לקמן סי' רכ"ו וע"כ באפותיקי מפורש מיירי התם דאי באפותיקי סתם הלוקח נמי יכול לסלקו בזוזי כדמוכח בש"ס פ' הגוזל קמא ופר' קמא דמציע' ופרק המקבל וכן בטור לעיל סי' קט"ו ס"ו ובב"י שם וכל הפוסקים ע"ש וגם מדברי התוס' פ' השולח נרא' דס"ל הכי וכן נראה להדי' מהרב המגיד ספכ"א מהלכות מלוה שכ' בשם הרמב"ן ורשב"א דאפותיקי אפילו יורשים אינם יכולים לסלק במעות שהרי היא כמכורה כיון שלא פדאה האב ולא צוה לפדותו עכ"ל ומביאו ב"י לעיל סי' קט"ו סעיף ו' הרי דהאב יכול לפדותם ובאפותיקי מפורש מיירי התם הרב המגיד להדי' ע"ש. עיין בתשובת מהרשד"ם סי' רע"ג וער"ה:


(ג) זהו דעת הרמב"ם כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ח':



באר היטב

(א) מכאן:    ל' הטור שא"ל אם לא אפרע לך גבה מזו כו' דאע"ג דא"ל כן לאו לאוקמא ברשותיה אסיק ולאו אדעתא דזה לחוד אוזפיה וגם אם הלוה רוצה לסלקו בזה יכול המלוה לו' איני חפץ בזה אם היא זבורית או שעומדת במקום שאינם דרים שם וכן הוא דעת רוב הפוסקים דהרשות ביד שניהן לחזור אפי' היא בעין ולא כמשמעות המחבר דוקא בשטפה נהר והוא דעת הה"מ והרמ"א כתב די"ח וס"ל כן אפי' היא בעין. סמ"ע.


(ב) במעות:    וה"ה במטלטלים דנקרא מיטב ואפי' באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלק להמלוה בהן עכ"ל הסמ"ע וכ"כ לעיל סי' ק"ג ס"ו ע"ש וכ"כ הב"ח ועיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קמ"א ובתשובת רשד"ם סי' רע"ג ורע"ה. ש"ך.


(ג) נכסים:    אפילו נשתדפה זו דא"ל נסתחפה שדך ובטור כתב עוד דאם מכר שדה זו כשיגיע זמן הפרעון טורף ממנו אפי' נשאר ביד הלוה נכסים ב"ח ע"ש. סמ"ע (המעכב נכסי ראובן ביד שמעון בשביל חוב שחייב לו ולא גבאם ונאבדו גובה משאר נכסים. מהרש"ך ז"ל ח"א סי' קצ"ד. כנה"ג).



קצות החושן

(א) עשה שורו אפותיקי ומכרו אין הבע"ח גובה הימנו וכ' הרשב"א ה"ה אם נתן במתנ' אין בע"ח גובה הובא בסמ"ע אבל מדברי תו' פ' הגוזל קמא דף ק"ח לא משמע הכי ז"ל ד"ה לוה בע"ח באין ונפרעין ממנו ואם הגזילה בעין נ"ל שיעשה אפותיקי למלוה ויחזיקנה לבניו או לאחיו ויחזור ויטרפנה מהן בע"ח ואע"ג דאמרינן עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה הימנו היינו דוקא מכרו דכיון דליכא קלא לא אפסידנהו ללוקח אבל נתנו במתנה דלא שייך פסידא דלקוחות בע"ח גובה הימנו דאין יכול ליתן מה שמשועבד לאחרים אבל לא עשאו אפותיקי לא היה בע"ח חוזר וטורף מהם דכי היכי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח ה"נ לא משתעבדי מטלטלי דמקבל מתנה עכ"ל. אמנם צ"ע דמדברי התו' פ"ק דב"ק דף י"א משמע דס"ל דשורו אפותיקי לא גבי מיתמי וע"ש בד"ה שעשאו אפותיקי וז"ל והשתא גבי מיתמי כמו מלוקח ואע"ג דמיתמי לא שייך טעמא משום קלא כמו בלוקח גבי דידהו אפותיקי ולא אפותיקי שוין ע"ש דמבואר מדבריהם דשורו אפותיקי לא גבי מיתמי וכ"ש דאינו גובה ממקבל מתנה וצ"ע:





▲ חזור לראש