רמב"ם הלכות תרומות טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות תרומות · פרק חמשה עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), hebrewbooks.org , alhatorah.org

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

חבית סתומה מדמעת בכל שהוא כיצד חבית סתומה של תרומה שנתערבה בכמה אלפים חביות סתומות נדמע הכל נפתחו החביות תעלה באחד ומאה.

הלכה ב[עריכה]

חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן ואומרין של תרומה היא שנפלה מה שאין כן בתאנה שנפלה למאה ונפלה אחת מהן לים הגדול אלא צריך להפריש אחת לפי שהחבית נפילתה ניכרת ותאנה וכיוצא בה אין נפילתה ניכרת.

הלכה ג[עריכה]

חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפתחה אחת מהן נוטל ממנה אחד ממאה ושותה אותה החבית אבל שאר החביות אסורות עד שיפתחו וכל אחת ואחת שתפתח מהן נוטל ממנה כדי דימועה ושותה המאה השאר נתערבה חבית בק"נ חביות ונפתחו מהם ק' נוטל מהם כדי דימוע חבית אחת ושותה המאה ושאר החמשים אסורות ואין מחזיקין לאותה חבית של תרומה שהיא ברוב אפילו היו כמה אלפים חביות כולן מדומע וכל מה שיפתח נוטל הימנו אחד ממאה והשירים שותה והשאר מדומע.

הלכה ד[עריכה]

כבר ביארנו בהלכות איסורי מאכלות שהמחמץ והמתבל אוסר בכל שהוא לפיכך אם ריסק תפוח של תרומה ונתנו לתוך העיסה והחמיצה כל העיסה מדומעת ואסורה לזרים.

הלכה ה[עריכה]

ביצה שנתבלה בתבלין של תרומה אפילו חלמון שלה אסור מפני שהוא בולע.

הלכה ו[עריכה]

שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו ואחר כך נתחמצה הרי זו מותרת.

הלכה ז[עריכה]

כבר ביארנו שאם נתערב (תרומה) מין בשאינו מינו בנותן טעם לפיכך בצל מחותך שנתבשל עם התבשיל אם הבצל תרומה והתבשיל חולין ויש בו טעם הבצל הרי התבשיל אסור לזרים ואם הבצל חולין והתבשיל תרומה ונמצא טעם התבשיל בבצל הרי הבצל אסור.

הלכה ח[עריכה]

עדשים שנתבשלו ואחר כך השליך לתוכן בצל יבש אם היה שלם ה"ז מותר ואם היה מחותך בנותן טעם ואם בישל הבצל עם העדשים בין שלם בין מחותך משערין אותו בנותן טעם ושאר כל התבשיל בין שהשליך הבצל אחר שנתבשל בין שבשלו עם התבשיל בין שלם בין מחותך משערין אותו בנותן טעם ומפני מה בצל שלם לתוך עדשים שנתבשלו אין משערין אותו מפני שאינו שואב מהן שהרי הוא שלם ולא פולט לתוכן שכבר נתבשלו ואם היו בצלים רכים הרי הן כמחותך וכן אם נוטל פטמתו וקליפתו החיצונה או שהיה לח הרי הוא כמחותך והקפלוט בין לח בין יבש בין שלם בין מחותך בנותן טעם.

הלכה ט[עריכה]

הכובש ירק של חולין עם ירק של תרומה ה"ז מותר לזרים חוץ ממיני בצלים וחציר ושומים שאם כבש ירק של חולין עם בצלים של תרומה או בצלים חולין עם בצלים של תרומה הרי אלו אסורין כבש ירק של תרומה עם בצל של חולין הרי הבצל מותר לזרים.

הלכה י[עריכה]

זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה אם היו פצועין אלו ואלו או שהיו חולין פצועין ושל תרומה שלמין או שכבשן במי תרומה הרי אלו אסורין אבל אם היו שניהן שלמין או שהיו זיתי תרומה פצועין וזיתי החולין שלמין הרי אלו מותרין לפי שהפצועין שואבות מן השלמין.

הלכה יא[עריכה]

מי כבשים ומי שלקות של תרומה הרי הן אסורין לזרים.

הלכה יב[עריכה]

השבת עד שלא נתנה טעם בקדרה יש בה משום תרומה משנתנה טעם בקדרה אין בה משום תרומה.

הלכה יג[עריכה]

הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין תרומה אם היתה פת חטים ה"ז מותרת ושל שעורים אסורים מפני ששואבות.

הלכה יד[עריכה]

תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת שאין בה טעם כמון אלא ריחו והריח אינו אסור.

הלכה טו[עריכה]

שעורין של תרומה שנפלו לבור של מים אף ע"פ שהבאישו מימיו הרי הן מותרין שאין נותן טעם לפגם אוסר.

הלכה טז[עריכה]

תלתן של תרומה הוא ועצו שנפל לתוך בור של יין אם יש בזרע התלתן כדי ליתן לבדו טעם ביין הרי היין אסור לזרים.

הלכה יז[עריכה]

שני כוסות של יין אחד תרומה ואחד חולין מזג כל אחד במים ואח"כ עירבן רואין את יין החולין כאילו אינו וכאילו יין התרומה שנתערב במים שהרי אינו מינו אם ראוי אותו המים לבטל טעם יין התרומה הרי הכל מותר לזרים ואם לאו אסור שכבר ביארנו שאין המים מעלין את היין.

הלכה יח[עריכה]

יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרות וכן שמן של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרות נפל השמן על גבי יין יקפה אותו והיין מותר לזרים נפל על גבי הציר יקפה אותו ויטול קליפה מעל הציר כדי שיסיר כל הציר שבו טעם השמן.

הלכה יט[עריכה]

קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנותן טעם ואם שטף הקדרה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בה בישל במקצת הכלי אין צריך לשטף את כולו אלא שוטף מקום הבישול בלבד.

הלכה כ[עריכה]

תרומה גדולה ותרומת מעשר והחלה והבכורים כולן נקראו תרומ' בתרומת מעשר נאמר והרמותם ממנו תרומת יי' ואומר כתרומת גורן ובחלה נאמר חלה תרימו תרומה ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ותרומת ידך ואין לך דבר שטעון הבאת מקום שלא פרטו בפסוק זה חוץ מן הבכורים ובהן נאמר ותרומת ידך הא למדת שהן קרואין תרומה.

הלכה כא[עריכה]

לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה ואם נטמאו ישרפו ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי אלא שאין לוקין על אכילתה.

הלכה כב[עריכה]

כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואחר כך מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה וכך קבלנו וראינו אותם מברכין אפילו בחלת חוצה לארץ שגם אכילת קדשי הגבול כעבודה שנאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם:

סליק הלכות תרומות.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.