טור אורח חיים תמא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תמא | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

עובד גילולים שהלוה לישראל על חמצו ומשכנו בידו, ואמר לו הישראל מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן שקבע לו, והגיע הזמן ולא פרעו, מותר, דכשהגיע הזמן ולא פרעו נקנה לו למפרע והוי ליה חמצו של עובד גילולים. אבל אם חסר אחד מאלו, שלא משכנו בידו או שלא אמר לו מעכשיו או שפרע בזמנו, אסור. אבל כשישנן כל שלשתן, אף על פי שלא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח, מותר. אבל ה"ר אפרים כתב דווקא כשהגיע הזמן שקבע לו קודם הפסח, וכ"כ הרמב"ם ז"ל, והראב"ד השיג עליו ואמר שאם הגיע הזמן קודם הפסח ולא פרע אפילו לא אמר לו מעכשיו מותר, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

וישראל שהלוה לעובד גילולים על חמצו, אם משכנו בידו ואמר לו מעכשיו והגיע זמן אפילו אחר הפסח ולא פרעו, אסור אפי' אין האחריות עליו, דקני ליה למפרע. אבל אם לא אמר לו מעכשיו, אף על פי שמשכנו בידו, מותר, והוא שאין האחריות על הישראל, שאם האחריות על הישראל אפילו פקדון בעלמא, חייב לבערו:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו ומשכנו בידו וכו' בפ' כל שעה (ל:) תנן עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה ואוקימנא (לא.) אליבא דרבא דקי"ל כוותיה כשהרהינו אצלו וא"ל קני מעכשיו אם לא אפרע לך עד יום פלוני והגיע הזמן ולא פרעו נמצא שלמפרע היה של עכו"ם אבל אי לא א"ל מעכשיו לא קני ליה עכו"ם וקם ליה ברשותיה דישראל ואסור וכן נמי אם לא הרהינו אצלו אע"ג דא"ל מעכשיו לא גרע מחמצו של עכו"ם ברשות ישראל והאחריות על הישראל עכ"ל הרא"ש וכיוצא בזה הם דברי הרי"ף וכתב הר"ן אוקימנא לה בגמ' כגון שהרהינו אצלו וא"ל קני מעכשיו וכה"ג אע"ג דההוא זימנא דקבע ליה הוי לאחר הפסח כיון דא"ל מעכשיו מההוא זימנא קרי ליה ברשותא דעכו"ם ושרי דכיון דא"ל מעכשיו ה"ל כמכור אצלו משעה ראשונה דאלת"ה אלא דוקא בהגיע זמנו קודם הפסח למה לן לאוקומי בגמרא בדאמר ליה מעכשיו וזה שלא כדברי ה"ר אפרים שכתב דדוקא בשקבע לו זמן קודם הפסח והביא ראיה מן התוספתא דתניא עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו וא"ל אם לא באתי קודם הפסח הרי הוא מכור לך וכו' ולאו ראיה היא דהא דתניא בתוספתא בדלא א"ל מעכשיו עסקינן ומש"ה דוקא כשא"ל אם לא באתי קודם הפסח אבל בדאמר ליה מעכשיו אפילו כשקבע לו זמן אחר הפסח מותר גם הרא"ש כתב על סברת הרמב"ם שהיא כסברת ה"ר אפרים ולא נהירא לי דהא אמרינן לעיל אליבא דאביי אא"ב למפרע הוא גובה מש"ה מותר בהנאה דברשות עכו"ם קאי אלמא אע"ג דבבית ישראל קאי אלא שאין האחריות על ישראל אמרינן כיון דלמפרע הוא גובה חזינן כאילו כבר קודם הפסח היה ברשות עכו"ם וכ"ש לרבא דא"ל קני לך מעכשיו דאישתכח דלמפרע הי' קנוי קנין גמור לעכו"ם וכ"כ הראב"ד ז"ל דאם הגיע זמנו קודם הפסח אפי' לא אמר מעכשיו קנאו שאין דין אסמכתא לעכו"ם וכ"כ בעל העיטור וברייתא דקתני קודם הפסח אאמר לו קאי אבל זמן הפרעון היה אחר הפסח ואחר הפסח דמתני' היינו זמן הפרעון עכ"ל. וה"ה כתב דעת הראב"ד שיש אסמכת' במשכון כמ"ש בפי"א מהלכות מכירה אלא שבעכו"ם קונה ואין בו דין אסמכתא ודעת רבינו בפ"ה שאין דין אסמכת' במשכון אבל עכו"ם מישראל אינו קונה וכן הוא בגמ' דלכ"ע קלישא קניית עכו"ם מישראל ודעת רוב האחרונים כדברי הראב"ד בחלק הראשון דכל שא"ל מעכשיו אפילו הגיע זמן אחר הפסח מותר וכ"נ מדברי ההלכות שהכל תלוי במעכשיו וכ"כ מדברי הרי"ץ בן גיאות וזה עיקר וכ"כ בעל העיטור עכ"ל:

וישראל שהלוה לעכו"ם על חמצו וכו' סיפא דמתניתין ישראל שהלוה לעכו"ם על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה וכתב הרא"ש ומיירי נמי שהרהינו אצלו ואמר ליה מעכשיו דאל"ה לא קני ליה ישראל דקיימא לן כת"ק דר"מ דישראל מעכו"ם לא קני משכון הלכך אפילו הרהינו אצלו אי לא א"ל מעכשיו שרי ומיירי שאין אחריות המשכון שבידו עליו דאי האחריות עליו אפי' לא היה המשכון שלו עובר עכ"ל וכך הם דברי רבינו והרמב"ם לא הזכיר דין זה דישראל שהלוה לעכו"ם על חמצו וכתב ה"ה שהטעם לפי שנראה שהוא פוסק כסתם מתני' דישראל מעכו"ם קונה משכון וכר"מ דאמר הכין בגמרא וכדין ישראל מישראל הלכך חייב באחריותו וכבר נתבאר שחמצו של עכו"ם ברשות ישראל וחייב ישראל באחריות שחייב לבערו עכ"ל:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו ומשכנו בידו כו' בפ' כל שעה תנן עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה ורמינן מתניתי' עליה דרבא דאמר בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה דא"כ אמאי תנן מותר בהנאה ברשותא דישראל הוה קאי ואוקימנא לה בשהרהינו אצלו פי' שנתן המשכון בבית העכו"ם. וקס"ד השתא דטעמא משום דה"ל תורת משכון וב"ח קונה משכון ומותבינן עלה מברייתא דתניא בסיפא עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו לאחר הפסח ד"ה עובר פירוש עובר אם נהנה ממנו וטעמא משום דעכו"ם מישראל לא קני משכון ומפרקינן ברייתא דלא א"ל מעכשיו פי' ולכך ה"ל לתורת משכון ולא קני ומתניתין דא"ל מעכשיו פי' דאמר ליה קני לך מעכשיו אי לא מייתינא לך זוזי מכאן עד יום פלוני דאין כאן שיעבוד בתורת משכון אלא קנין גמור שיהא לו מעכשיו בסלע שהלוהו עליו ומשעת הרהנה קנה דמשיכה בעכו"ם קונה והרי זה כמוכר בעל מנת שיהיה לו רשות לפדותו לזמן שקבע לו ואפילו לא הגיע הזמן עד אחר הפסח וזהו המכוון במ"ש רבינו מעכשיו יהא שלך דהיינו קנין גמור אבל בשיעבוד לבד אפי' אמר מעכשיו לאו כלום הוא אלא דלא שייך ליה מעכשיו לגבי שיעבוד דחוב וה"ק הא דא"ל קני מעכשיו הא דלא א"ל קני מעכשיו וכ"כ הרמב"ן להדיא בספר המלחמות וכך הוא לשון הרי"ף והרא"ש וא"ל קני לך מעכשיו ע"ש והא דמוקמינן לה נמי בשהרהינו אצלו היינו דאי לא הרהינו ודאי אסור דכיון דאין שם משיכה אינו אלא בתורת משכון ומינה דאם הקנהו לגוי בקנין גמור או אגב קרקע אע"פ שלא הרהינו אצלו נמי מותר דכיון שאמר מעכשיו קנה ליה למפרע ואין ישראל זה אלא כמו שאר פקדון של עכו"ם שביד ישראל שאין הישראל חייב באחריות מן הסתם לדעת הרמב"ן והרא"ש ודעימיה אכן הרא"ש גופיה כתב וז"ל וכן נמי אם לא הרהינו אצלו אע"ג דא"ל מעכשיו לא גרע מחמצו של עכו"ם ברשות ישראל והאחריות על הישראל ע"כ משמע דס"ל דאע"פ דהוה קני ליה עכו"ם קנין גמור אפ"ה אסור דאינו כמו שאר סתם פקדון דהכא כיון דעיקר הממון של הישראל ה"ל באחריותו של ישראל מן הסתם וכמו שנתבאר בסוף סי' שקודם זה. וכבר כתבתי לשם דהעיקר דאפילו בכל שאר פקדון הוי באחריותו של ישראל מן הסתם וכשיטת רש"י ודעימיה. ומ"מ אם הישראל אומר בפירוש שאינו מקבל עליו אחריות מותר לדברי הכל מדינא אלא דלא נהגינן הכי וכמו שיתבאר לקמן בסי' תמ"ח בס"ד. וצריך לי עיון דבלשון התלמוד ובפסקי המחברים לא משמע אלא דאתא לאשמועינן שהחמץ אינו נאסר משום חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דכיון שהגיע הזמן ולא פדהו א"כ למפרע הוי של עכו"ם אבל מ"מ אפשר דאסור לישראל לכתחילה ללוות בכך דאע"פ דבפסח דעת הישראל הוא שלא לפדותו כל עיקר מ"מ אמרינן הואיל דבפסח היה ביד הישראל לפדותו חשבינן ליה כשלו ועובר עליו בבל יראה אם אינו מבערו דלגבי האי מילתא אמרינן שפיר הואיל וכי היכי דהחמץ עצמו אסור לאחר הפסח כל עוד שלא הגיע הזמן ה"נ עובר עליו כל עוד שלא הגיע מטעם הואיל ועיין במה שאכתוב בסמוך. אלא דא"כ קשה מאי קאמר בגמ' ותסברא אימא סיפא עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו לאחר הפסח ד"ה עובר וכו' דילמא לעבור עליו בבל יראה אמרינן כיון דהחמץ של ישראל אע"פ שהגיע הזמן לאחר הפסח ולא פדאו הישראל עובר עליו בבל יראה בתוך הפסח:

ומ"ש אבל ה"ר אפרים כתב דוקא כשהגיע הזמן שקבע לו קודם הפסח טעמו דכשהזמן שקבע לו הוא אחר הפסח אמרינן הואיל ואי בעי לפדותו בפסח היה שלו השתא נמי אסור וכ"כ ה"ה לדעתו ומאי דבעינן מעכשיו בהגיע הזמן קודם הפסח היינו טעמא דבלא מעכשיו הוי אסמכתא ולא קני ליה עכו"ם ואינו אלא כמופקדן ביד עכו"ם ואסור לאחר הפסח ומטעם זה נמי אם לא הרהינו אצלו דאין שם משיכה לא קנאו עכו"ם אפי' א"ל מעכשיו ואסור לאחר הפסח והראב"ד והרא"ש ס"ל דהכא לא שייך הואיל דהא חזינן דלמפרע הוה של עכו"ם ולא של ישראל ומאי דאמר גבי חלה בפ' אלו עוברין הואיל דאי בעי מיתשיל עליה כדידיה דמי לעבור עליו בבל יראה היינו דוקא לענין איסור בל יראה בפסח עצמו אבל לאסור החמץ לאחר הפסח לא אמרינן הואיל א"נ מטעם שכתב הר"ן דהכא דמחסרא ממונא לא אמרי' הואיל גם ס"ל דאין דין אסמכתא בעכו"ם הלכך אצ"ל מעכשיו ולא בעי נמי הרהינו אצלו כמו גבי ישראל דכיון דהגיע הזמן קודם הפסח נקנה לו החמץ לעכו"ם בכל מקום שהוא עיין בדברי ה' המגיד:

ומ"ש וישראל שהלוה לעכו"ם על חמצו וכו' מבואר לשם בפי' רש"י במסקנא דסוגיא דהאי אסור לא לבד שהחמץ אסור בהנאה מאחר שלא פדהו העכו"ם והוי של ישראל למפרע אלא גם הישראל עובר עליו בפסח וצריך לבערו ואע"פ שלא הגיע הזמן דשמא כשיגיע הזמן לא יפרע העכו"ם ונמצא עובר עליו למפרע בבל יראה ובודאי בעכו"ם שהלוה לישראל דאיסורא קעביד לא חיישינן שמא יפרע כשיגיע הזמן וא"כ אינו עובר עליו בבל יראה מ"מ מטעם הואיל איכא למימר דעובר כדלעיל אלא שמדברי הר"ן מבואר דהכא לא אמרינן הואיל אפילו לעבור עליו בבל יראה משום דמחסרא ממונא:

אבל אם לא א"ל מעכשיו אע"פ שמשכנו בידו מותר כו' מבואר בסוגי' דה"ט משום דישראל מעכו"ם נמי לא קני משכון וכרבנן דפליגי עליה דר"מ בברייתא משמע אבל ישראל שהלוה לישראל חבירו ומשכנו בידו אפילו לא א"ל מעכשיו ולא קיבל עליו אחריות אסור וחייב לבערו דישראל מישראל קונה משכון ואפי' משכנו בשעת הלואתו. ומ"מ גם הלוה עובר שהרי לא קנה המלוה קנין גמור אלא תורת משכון עליה וע"ל בסי' ת"מ: