טור אורח חיים תמ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תמ | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

עובד גילולים שהפקיד חמצו אצל ישראל, אם הוא חייב באחריותו, לא שנא אם הוא בביתו או בכל מקום ברשותו, חייב לבערו. וכתב ר"י דוקא כשחייב בגניבה ואבידה, ובעל הלכות גדולות כתב דאפילו אם הוא שומר חנם עליו ואינו חייב אלא בפשיעה חייב לבער, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל. כתב הרמב"ם: אפילו אם אינו חייב באחריותו אלא שהעובד גילולים אלם וכופהו לשלם אם יאבד, חייב לבערו:

אם אינו חייב באחריותו, אינו חייב לבערו, אפילו אם העובד גילולים כבוש תחת ידו ושרוי עמו בחצר. וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה עשרה טפחים כדי שלא ישכח ויאכלנו. הלכך עובד גילולים שנכנס בבית ישראל בפסח וחמץ בידו, אינו זקוק להוציאו. הפקידו אצלו וקבל עליו אחריות, חייב לבערו.

ואם ייחד לו מקום, שאמר לו הנה הבית לפניך הניחו במקום שתרצה, אין זקוק לבערו. ופירש"י בשלא קיבל עליו אחריות, ור"ת פירש אפילו קיבל עליו אחריות, דכיון דייחד לו מקום אינו מצוי בביתו, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל:

ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או אצל העובד גילולים וקבל עליו הנפקד אחריות, יש מן הגאונים שכתבו כיון שקבל עליו הנפקד אחריות, אין המפקיד עובר עליו, והרב רבינו יונה כתב שהמפקיד עובר עליו אם אינו מבערו, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל וכו' בפ"ק דפסחים (ה:) אמר מר יכול יטמין ויקבל פקדונות מן העכו"ם ת"ל לא ימצא והא אמרת רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה לא קשיא הא דקביל עליה אחריות הא דלא קביל עליה אחריות כדאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מבתייכו כיון דאילו מיתבד או מיגנב ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי כדידכו דמי ואסור:

ומ"ש ל"ש אם הוא בביתו או בכל מקום ברשותו חייב לבערו ברייתא שם דיליף בג"ש קרא דז' ימים שאור לא ימצא בבתיכם וקרא דלא יראה לך שאור בכל גבולך ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה:

ומ"ש בשם בה"ג אינו מכוון וז"ל הרא"ש שם י"א דוקא שומר שכר דחייב בגניבה ואבידה אבל ש"ח לא ודייקי מלישנא דאלו מיגנב או מיתבד וכ"כ ר"י ובה"ג כתב דאפילו ש"ח נמי ומיגנב או מיתבד נמי בפשיעה קאמר ומשום דבעי למימר ובעיתו לשלומי הוצרך לומר מיגנב או מיתבד וכ"כ ר"י דלבה"ג ה"ה ש"ח חייב ואינו מותר אלא כשאינו חייב באחריותו כלל אפילו בפשיעה כגון שהתנה וכן נראה עיקר עכ"ל גם מ"ש רבינו בשם הרמב"ם דאפי' הוא שומר חנם עליו חייב לבער אינו מכוון שהרי כתב בפ"ד עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קיבל עליו ישראל אחריות שאם יאבד או יגנב ישלם לו דמיו ה"ז חייב לבערו הואיל וקיבל עליו אחריות נעשה כשלו ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לקיימו אצלו ומותר לאכול ממנו אחר הפסח שברשות העכו"ם הוא עכ"ל הרי דלקבל עליו אחריות כתב שאם יאבד או יגנב ישלם לו דמיו משמע דוקא בשקיבל עליו גניבה ואבידה אבל ש"ח לא. אחר שכתבתי זה בא לידי ספר א"ח וכתוב בו ר"י במקום בה"ג וכן כתוב בו בה"ג במקום הרמב"ם והיא הנוסחא האמיתית:

ומ"ש ולזה הסכים א"א ז"ל הוא ממ"ש שם אברייתא דעכו"ם שנכנס לחצר ישראל ובצק בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער מכאן ראיה דש"ח חייב לבער דסתם פקדון ש"ח הוא:

ומ"ש ואפילו אם אינו חייב באחריותו אלא שהעכו"ם אלם וכו' הם דברי הרמב"ם בפ"ד וז"ל עכו"ם אנס שהפקיד חמצו אצל ישראל אם יודע הישראל שאם אבד או נגנב מחייבו לשלמו וכופהו ואונסו לשלם אע"פ שלא קיבל עליו אחריות ה"ז חייב לבערו שהרי נחשב כאילו הוא שלו מפני שמחייבו האנס באחריותו וכתב ה"ה שכתב כן שהוא מפרש דהא דאמר רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא כיון דאילו מיגנב בעיתו לשלומי וכו' תשלומים אלו היו שלא מן הדין אלא באונס ואעפ"כ נקרא החמץ שלהם ובהשגות כתב שאין אחריות מן האונס אחריות שיתחייב לבערו בשביל כך וכ"כ מקצת המפרשים שזה אחריות מדין ומחוק המלכות היה שהיה עליהם לפרנס אנשי החיל שהיו שומרים העיר אבל בהלכות רי"ץ גיאות נראה כדברי רבינו ע"כ לשון ה"ה:

ואם אינו חייב באחריותו אינו חייב לבערו אריש הסימן קאי שכתב שאם הוא חייב באחריותו חייב לבער ונמשך בביאור דיני חיוב באחריותו ע"כ ועכשיו שסיים אמר שאם אינו חייב באחריותו אינו חייב לבערו:

ומ"ש אפי' העכו"ם כבוש תחת ידו ושרוי עמו בחצר הכי יליף מקראי בפ"ק דפסחים:

וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י' טפחים שם אמר רב חמצו של עכו"ם עושה לו מחיצה גבוה י' ומדברי רבינו נראה דבלא קיבל עליו אחריות מיירי וכן פירש"י וכ"נ מדברי הרמב"ם וכתב ה"ה שזה דעת קצת מפרשים אבל בעל העיטור והרמב"ן וקצת מן האחרונים מפרשים דבלא קיבל עליו אחריות לא בעי מחיצה י' אלא מפנהו לכל מקום כדי שלא יכשל בו וקיבל עליו אחריות די לו בייחד בית ובמחיצה י' דכיון דייחד לו בית לאו ברשותו הוא ואע"ג דקיבל עליה אחריות עכ"ל:

הלכך עכו"ם שנכנם בבית ישראל בפסח וחמצו בידו וכו' שם ת"ר עכו"ם שנכנס לחצירו של ישראל ובצקו בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו בית אין זקוק לבער וכתב הר"ן עכו"ם הנכנס לחצירו של ישראל ובציקו בידו אין זקוק לבער שלא הזקיקוהו להוציא את העכו"ם מן הבית כדאמרינן אבל אתה רואה של אחרים הפקידו אצלו זקוק לבער דכיון שקיבלו ברשותו כמאן דקביל עליה אחריות דמי כדאמרינן בב"ק כנוס שורך ברשותי חייב אבל ייחד לו בית ה"ל כמאן דאמר כנוס שורך ברשותך דפטור זהו דרך פירש"י אבל ר"ת פירש דבשקיבל עליו אחריות עסקינן ואפ"ה כיון דייחד לו בית שרי דה"ל כמקבל אחריות חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם דשרי עכ"ל ומתוך מה שכתבתי בסמוך יתבאר לך שדעת בעל העיטור והרמב"ן כר"ת וכ"כ שהוא דעת הרא"ש וכתב שכן פירש הראב"ד אבל אין נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל וז"ל הרשב"א בתשובה נראה בגמרא שאם ייחד לו בית אפי' בקבלת אחריות מותר אלא שהרי"ף השמיטה להחמיר בדבר וכן ראוי להחמיר עכ"ל: ומ"ש רבינו הלכך הוא מפני שקודם לכן כתב עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל אם הוא חייב באחריותו חייב לבערו ואם לאו אינו חייב לבערו כתב עכשיו דהלכך עכו"ם שנכנס בבית ישראל וחמץ בידו אין זקוק לבערו מאחר שאינו חייב באחריותו הפקידו אצלו וקיבל עליו אחריות חייב לבערו ולפמ"ש הר"ן דהפקידו אצלו סתם כמאן דקיבל אחריות דמי כדאמרינן בב"ק וכו' צ"ל דהא דקאמר הפקידו אצלו וקיבל עליו אחריות לאו למימרא שקיבל עליו אחריות בהדיא אלא ה"ק הפקידו אצלו הרי הוא כמי שקיבל עליו אחריות. ובייחד לו מקום פי' רבינו שאמר לו הנה הבית לפניך הניחהו במקום שתרצה וכן פירש"י ונראה שנזהר שלא נפרש דמיירי בייחד לו קרן זוית דוקא משום דא"כ הרי הוא חמצו של עכו"ם ברשות עכו"ם לגמרי וכל כה"ג פשיטא דאינו זקוק לבערו ומאי אתא לאשמועינן: כתב הרשב"א בתשובה דהא דגרסינן בירושלמי פרק כל שעה לא ישכיר אדם ביתו לעכו"ם ליתן בתוכו חמץ אומר אני דפליגי אהאי בריית' דייחד לו בית דגמרא דידן דקא סבר ההוא תנא דכיון דשכירות לא קניא ה"ל כמופקד אצלו ובשקיבל עליו אחריות ואת"ל דפשטא דההיא אפי' בלא קבלת אחריות משמע אנן אגמרא דידן סמכינן. וא"נ יש לי לומר ההיא בישראל יושב ומשמר בשכר היא דאע"ג דבדיעבד שכרו מותר כדאיתא בהשוכר את הפועל (סב.) דביין נסך שכרו אסור משום קנס מ"מ לכתחלה אסור ובסי' ת"ן אכתוב דברי האגור על הירושלמי הזה וכתב הרשב"א עוד שם (סי' קע"ז) עכו"ם הנכנס לביתו של ישראל לאכול חמצו דא"צ לעשות לו מחיצה שלא אמרו אלא במופקד אצלו שמא ישכח ויאכל כיון שמסור בידו ולא בדיל מיניה אבל כאן עכו"ם משמרו ואף ישראל בודל ממנו ודומה לחמץ של הקדש דמחמת חומר ההקדש נזהר בו ובודל ממנו כ"ש זה שאינו מסור בידו כלל אבל בודאי אסור להעלותו עמו על השולחן דקרוב לבא לידי פשיעה כיון שמכירין זה את זה דכמו שאין ישראל מקפיד על עכו"ם שלא יאכל משלו כן עכו"ם לא יקפיד על ישראל ואפילו בהפסק מפה אסור כאן דכיון דחמץ במשהו רחוק הוא שלא יתערב פירור אחד משלו בשל ישראל וסחור סחור לכרמא לא תקרב עכ"ל ובא"ח כתוב אם רוצה עכו"ם לאכול חמץ בבית ישראל מותר ואפי' על שלחן ישראל קרוב הדבר להתיר זה מצה וזה חמץ דומיא דשני אכסנאין וי"א אפי' ליכא הפסק בינתים דאי איכא הפסק בינתים מותר לכ"ע עכ"ל. ולענין מעשה נקטינן כדברי הרשב"א :

ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או אצל העכו"ם וקיבל עליו הנפקד אחריות יש מן הגאונים שכתבו כיון שקיבל עליו הנפקד אחריו' אינו עובר עליו כ"כ הר"ן בפ"ק דפסחים בשם הרמב"ן לענין הפקיד אצל עכו"ם ונראה מדברי הר"ן שכך הוא דעתו והרשב"א כ"כ שם בשם קצת גאונים גם לענין הפקיד אצל ישראל לומר שאין המפקיד עובר עליו וכתבו שהביאו ראיה מדתניא במכילתא בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כפשוטו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל ברשות עכו"ם שהוא שלו ואינו ברשותו וכתב הר"ן מיהו ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן צריך ביעור וכ' הרא"ש שהר"י היה אומר דלעולם ברשות המפקיד הוא וחייב לבערו מן התורה ונ"ל דדבר פשוט הוא דאע"פ שהנפקד קיבל עליו אחריות מ"מ עיקר הממון של בעלים הוא וכיון שהשאיל הנפקד ביתו לשמירת ממונו קרינא ביה ביתו וההיא דמכילתא איירי בעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו כדתנן פרק כל שעה (ל.) עכ"ל וכ"ד הרמב"ם שכתב בפ"ד שישראל שהפקיד חמצו אצל עכו"ם עובר בבל יראה ובל ימצא:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל אם הוא חייב באחריותו ל"ש אם הוא בביתו או בכל מקום ברשותו חייב לבערו הכי יליף לה מקראי בפ"ק דפסחים וקצת יש לדקדק מפני מה הוצרך רבינו לכתוב פה בדין עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל דל"ש בביתו או בכל מקום ברשותו יותר ממה שכתב כך בישראל שהפקיד חמצו אצל עכו"ם או טמן אותו דחייב לבערו נמי מטעם זה דל"ש בביתו או בכל מקום ברשותו דמחד קרא ילפינן לתרוייהו בגמ' דהכי איתא התם ועדיין אני אומר בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יקבל פקדונות מן העכו"ם ובגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל שאור שאור לג"ש וכו' ונראה דמשום דבעכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל איכא לאפלוגי בין קיבל עליה אחריות ללא קיבל עליה אחריות לכך כ' בתחלה היכא דקיבל עליה אחריות ל"ש אם הוא בביתו או בכל מקום ברשותו חייב לבערו כי היכי דנשמע מיניה אבל בלא קיבל עליו אחריות אינו חייב לבערו אפילו אם הוא בביתו אלא שצריך לעשות לפניו מחיצה כדבסמוך אבל בישראל שהפקיד אצל עכו"ם או טמן ל"ש לן דאפי' קיבל עליו הנפקד אחריות אפ"ה מסיק רבינו בסוף סי' זה דהמפקיד עובר עליו וכן בהטמנה ליכא הטמנה דהיתרא כמו שכתב הר"ן ולכך לא הוצרך רבינו לדקדק ולבאר שם דל"ש אם הוא בביתו או בכל מקום ברשותו כנ"ל דעת רבינו אבל ברמב"ם בריש פ"ד כתוב כתיקון ע"פ הגמ' ע"ש:

וכתב ר"י דוקא כשחייב בגנבה ואביד' הכי משמע פשט השמועה דקאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמיר' דבני חילא מבתייכו כיון דאילו מיגנב או מיתבד ברשותייכו קאי כו' גם הרמב"ם בפ"ד כתב בסתם כלשון הגמ' וכ"כ הסמ"ג ובה"ג דקדק מברייתא דקתני הפקידו אצלו זקוק לבער וסתם פקדון ש"ח הוא ומפרש דמיגנב או מיתבד נמי בפשיעה קאמר עי' באשיר"י. ידע דבתוס' בפ' השוכר את האומנין כתב דלדעת רש"י דוקא כשקיבל עליו אחריות דאונסין אז חייב נבער אלא שהם סתרו את זה וכתבו דבקיבל עליו אחריות גניבה ואבידה עובר עליו ונראה דמשם הוציאו המחברים בשם ר"י דס"ל דוקא כשחייב בגניבה ואבידה כי בתוס' דפסחים לא נמצא זה. אכן בתוס' בפ' שבועת הדיינין בדבור שומר אבידה מבואר דלמאן דפסק כרבה דהמלוה על המשכון ש"ח והוא ר"י ס"ל דוק' בשקיבל עליו אחריות אונסין הוא דחייב לבער אבל בקיבל עליו אחריות גניבה ואבידה לחוד א"ח לבער ולבה"ג ס"ל דאפי' לא קיבל עליו אלא אחריו' דגניבה ואבידה חייב לבער וזהו ממש הפך ממ"ש הרא"ש ורבינו ע"ש ומסכים ר"י ובה"ג עם מקצת נוסחאות בספרי רבינו שכתוב בהן בה"ג במקום ר"י וצ"ע וגם באגור בהעתקתו לדברי רבינו בזה כתוב בה"ג במקום ר"י והרמב"ם במקום בה"ג ואולי טעות הוא וצ"ל הרמב"ן כי הרמב"ם לא כתב כן וכמ"ש ב"י ע"ש:

כתב הרמב"ם אפילו אם אינו חייב באחריותו אלא שהעכו"ם אלם כו' למד כן מהא דאמר רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא וכו' ומפרש שהתשלומין היו שלא מן הדין אלא באונס ואעפ"כ נקרא החמץ שלהן וצריכין לבערו וכבר השיג עליו הראב"ד וס"ל שזה האחריות מדין ומחוק המלכות היה שהיה עליהם לפרנס אנשי החיל שהיו שומרים העיר ומדברי הרא"ש נראה ג"כ שחולקים עליו ר"י ובה"ג שאחר שכתב דברי ר"י ובה"ג כתב והרמב"ם כתב שאם העכו"ם אלם וכו' והיינו מאחר שר"י דקדק מלשון מיגנב או מיתבד דוקא דחייב בגנבה ואבדה גם בה"ג מפרש מיגנב או מיתבד בפשיעה א"כ בע"כ דלא ס"ל כהרמב"ם שמפרש ההוא עובדא שתשלומין הללו היה שלא מן הדין דאם כן אין ראיה מלשון מיגנב או מיתבד דכיון דהתשלומין באונס היו אפילו נאנסו נמי היו צריכין לשלם ובע"כ דמיגנב או מיתבד לאו דוקא אלא אורחא דמילתיה נקט בלישניה מיהו רבי' לא ס"ל הכי ולכך נקט בלשונו כתב הרמב"ם דמשמע דלא פליג אר"י ובה"ג אמנם במקצת ספרי רבינו לא נמצא שכתב זה בשם הרמב"ם אלא כתב סתם ואפי' אם אינו חייב:

ומ"ש אפי' אם העכו"ם כבוש תחת ידו הכי יליף לה בפ"ק דפסחים משום שנ' לך לך תרי זימני וז"ל רש"י עכו"ם שכבשתו תחת ידיך דהוי ממונו כממונך או שלא כבשתו אלא ששרוי בחצירך והרמב"ם פי' עכו"ם שכבשתו גר תושב שיד ישראל שולטת עליו.

הלכך עכו"ם שנכנס כו' ברייתא שם עכו"ם שנכנס לחצירו של ישראל ובציקו בידו א"צ לבער הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו בית אין זקוק לבער שנאמר לא ימצא מאי קאמר אמר רב פפא ארישא קאי וה"ק הפקידו אצלו זקוק לבער שנאמר לא ימצא רב אשי אמר לעולם אסיפא קאי וה"ק ייחד לו בית אין זקוק לבער שנא' לא ימצא בבתיכם והא לאו דידיה הוא דעכו"ם כי קא מעייל לביתא דנפשיה קא מעייל למימרא דשכירות קניא והתנן אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניסין לתוכו ע"ז ואס"ד שכירות קניא כי קא מעייל לביתא דנפשיה קא מעייל ומשני שאני הכא דאפקיה רחמנא בלשון לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאין מצוי בידך וכתבו התו' ייחד לו בית פ"ה דלא קיבל עליו אחריות אלא א"ל הרי הבית לפניך וק' לר"י מאי אירי' ייחד אפי' לא ייחד נמי והכי נמי מסיק בסמוך למימרא דשכירות קניא ופי' ר"ת דאפי' באחריות מיירי ומ"ה מפיק מלא ימצא דלא חשיב מצוי כגון שייחד לו בית עכ"ל ול"נ דדעת רש"י היא דכל שהפקידו אצלו בסתם כמאן דקביל עליה אחריות דמי ומ"ש רש"י הפקידו אצלו וקיבל עליה אחריות כוונתו דבמה שהפקידו אצלו בסתם הוי כמו קיבל עליה אחריות בפירוש ולאפוקי שאמר להדיא שאינו מקבל עליו אחריות ולכך בייחד לו בית אע"פ שלא אמר לו שאינו מקבל עליו אחריות ה"ל כמ"ד כנוס שורך ברשותך דקי"ל בב"ק דפטור והשתא שפיר מדקדק תלמודא דשכירות קניא דאל"כ ה"ל כמ"ד כנוס שורך ברשותי ואע"ג דלא קיבל עליה אחריות בפירוש כמאן דקיבל עליה אחריות דמי ומשני שאני הכא דאפקיה וכו' פי' מאחר שאותה הזוית מסורה לעכו"ם אין מצוי בידך קרינן ביה ואע"ג דלא אמר בפירוש שאינו מקבל עליו אחריות אינו חייב לבער וכך הוא מדוקדק בלשון רש"י ובזה נתיישבו קושיות התוס' וכן משמע בר"ן לדעת רש"י ונראה שזהו דעת הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו ההיא דייחד לו בית דמשמע דכולה מילתא תליא באם קיבל עליה אחריות ללא קיבל וכ"כ ה"ה אכן במ"ש לדעת רש"י דבהפקידו סתם ה"ל כמי שקיבל עליו אחריות זה אינו מבואר ברי"ף ורמב"ם אבל מ"מ לפי שיטתם שהיא כשיטת רש"י משמע דהכי ס"ל נ"ל מיהו מדברי הרא"ש שכתב תחלה פירש"י ומה שהקשו עליו התו' ואח"כ כתב פי' ר"ת ושכן פי' הראב"ד משמע דס"ל כר"ת שהרי לא כתב שום ישוב על הקושיות שהקשו לפירש"י וזהו שכתב רבינו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכן פסק בעל המאור ע"ש וכה"ג כתב ה"ה בשם בעל העיטור והרמב"ן דבלא קיבל עליו אחריות לא בעינן ייחוד מקום ולא מחיצה עשרה אלא מפניהו לכל מקום כדי שלא יכשל בו ובקיבל עליו אחריות די בייחד בית ובמחיצה עשרה כו' ונראה שזהו ע"פ שיטת ר"ת. ויש לתמוה דלפי שיטת הרא"ש שהיא כשיטת ר"ת א"כ לא צריכין לדחוק דבעינן מחיצה עשרה כדי שלא ישכח ויאכלנו דלהא ודאי אפי' בפחות מי' הוה סגי ואפילו בכפיית כלי לחוד נמי הוה סגי כמו גבי מוצא חמץ בי"ט אלא להיכא דקבל עליה אחריות ויחד לו בית דבעינן דליהוי רשות של עכו"ם מיוחד לכך צריך לעשות מחיצה עשרה דכל פחות מי' לאו רשות הוא וא"כ למה סתם רבינו דבריו דאפילו בלא קיבל עליו אחריות בעינן מחיצה י' כדי שלא ישכח ויאכלנו הפך שיטת הרא"ש ודעימיה. ונראה דדעת רבינו היא מאחר שהתוס' לא נחלקו על פירש"י גבי עושה לו מחיצה י' וגם הרא"ש לא פי' בו כלום יראה דאף בלא קיבל עליו אחריות בעינן מחיצה עשרה מטעם שפירש"י דלא סגי ליה בכפיית כלי כל שבעה שהכלי ניטל לצורך אבל במוצא חמץ בי"ט דחד יומא הוא ועוד דלא אפשר לעשות מחיצה שי"ט כופה עליו כלי ואע"ג דמחיצה זו אינה נעשית אלא להיכר אפ"ה בעינן י' טפחים מידי דהוה אלחי דאפי' לרבא דאמר לחי משום היכר בעינן גובה הלחי י' טפחים כדתנן בסוף פ"ק דעירובין דבעינן היכר כמו מחיצה וכבר הארכתי בזה בסי' שס"ג בס"ד אצל אבל נעץ שתי יתדות אצל המבוי בחוץ וכו' וכן משמע מדקאמר רבא עלה ואם של הקדש א"צ מ"ט מיבדל בדילי אינשי מיניה אלמא דטעמא דמחיצה משום היכר כי היכי דליבדיל מיניה אינשי וכן נמצא במקצת נוסחאות בגמ' בפי' חמצו של עכו"ם עושה לו מחיצה של י' טפחים משום היכר אכן באלפסי לא כתוב משום היכר ויראה לי דלד"ה היכא דקיבל עליה אחריות ולא ייחד לו מקום אלא קבלו ממנו בסתם אינו מועיל הפסק מחיצה י' טפחים לעשותו רשותו של עכו"ם דשמא העכו"ם לא חפץ שיהא מונח חמצו אלא ברשות ישראל וא"כ לא זכה העכו"ם באותו זוית וחזרה לישראל מידי דהוה אנותן מתנה לפלוני ואמר המקבל מיד איני רוצה בה דלא קנה וחזרה לנותן כדאיתא בס"פ יש נוחלין אלא ודאי דוקא היכא דייחד לו מקום והעכו"ם הניח חמצו לשם דאז קנה ליה זוית זו כדין שוכר ואז צריך נמי מחיצה י' טפחי' משום היכר לדעת רבינו או לעשותו רשות בפני עצמו לדעת העיטור והרמב"ן ז"ל: כ' במהרי"ל משם מהר"ש עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל אם אין הישראל מקבל עליו אחריות מותר אבל באחריות אסור ואם העכו"ם אלם שהישראל צריך לשלם לו אם נאבד החמץ או נפסד גם בלא אחריות אסור להניח בביתו דמיחשב כאחריות וכיצד יעשה יראה חדר לעכו"ם ויאמר לו שישימנו לשם ואם אז נאבד או נפסד הוי של עכו"ם וכה"ג מותר ע"כ משמע הלשון דהאי וכיצד יעשה קאי להיכא שהעכו"ם אלם ותימה מה מועיל זה סוף סוף יכוף אותו לשלם ואפשר שפסק כשיטת ר"ת דבייחד לו מקום אפי' כשקיבל עליו אחריות בפי' שרי ותימה שפסק להקל נגד הרי"ף והרמב"ם ורש"י גם הרשב"א בתשובתו סימן קע"ז כתב דראוי להחמיר ואפשר דס"ל דאפי' לרש"י ודעימיה דוקא שאמר לו הנה הבית לפניך כו' אבל כשייחד לו קרן זוית ליכא למ"ד דאסור וכה"ג כתב הב"י בסי' זה ואינו נראה דהא למאי דמסקינן בגמ' דשכירו' לא קניא ושאני הכא דאפקיה רחמנא בלשון לא ימצא וכו' פי' ומ"מ ייחד לו בית אין זקוק לבער ואעפ"כ היכא דקיבל עליה אחריות בפי' זקוק לבער לדעת רש"י ודעימיה משום דזהו מצוי קרינן ביה א"כ היכא דייחד לו קרן זוית מי ודאי אסור כיון דשכירות לא קניא וגם זה מצוי בידו קרינן ליה ואין להקל בלא טעם וראיה: ומה שפירש"י ייחד לו בית שא"ל הנה הבית לפניך הניחו באח' מן הזויות לא בא אלא לפרש לשון ייחד לו בית דמשמע שכל הבית ייחד לו וה"ל לומר ייחד לו מקום ע"כ פירש שאמר ליה הנה הבית לפניך כו' ורבותא קמל"ן שאפ"ה הוי ייחוד אבל לעולם ה"ה בייחד לו קרן זוית נמי דוקא בדלא קיבל עליה אחריות וק"ל: ודברי מהרי"ל דלעיל נראה ברור דמ"ש וכיצד יעשה דלא קאי לא אהיכא דקבל עליה אחריות ולא להיכא שהעכו"ם אלם אלא אהיכא שלא קבל עליו אחריות קאי וקאמר כיצד יעשה אם צריך שיאמר בפירוש שאינו מקבל עליו אחריות ואז יקפיד העכו"ם שחשדו שאינו רוצה להשתדל בשמירתו או אפי' בסתמא נמי שרי וע"ז קאמר יראה חדר לעכו"ם כו' דהשתא אפי' בסתמא נמי שרי אבל בלאו הכי אם מקבלו בסתם דינו כמו שקיבל עליו אחריות ואסור וכבר בארתי שכן הדין לפי שיטת רש"י ודעימיה וזהו עיקר פי' דברי מהרי"ל בשם מהר"ש והכי נהוג כשיטת רש"י ז"ל. ויש לדקדק מה מועיל הפסק מחיצה בחמצו של עכו"ם סוף סוף איכא למיחש לעכבר דתטלנו שאז צריך לחזור ולבדוק כל הבית וליכא למימר דנתנו בתיבה וכו' שאין העכברים יכולין לבא שם ואעפ"כ צריך הפסק מחיצה משום היכר או משום ייחוד רשות כדלעיל דא"כ בחמץ של הקדש נמי היה צריך ליזהר מעכברים ובגמ' משמע דלא בעינן מידי בהקדש ונראה דבחמצו של עכו"ם ובשל הקדש לא הצריכו חכמים בדיקה דכיון דאינו עובר עליהן בבל יראה כמ"ש התוס' בריש מכילתין והסמ"ג בעשה ל"ט ולכך לא איצטריך נמי לאיזדהורי שמא תטלנו עכבר אלא לשמא ישכח ויאכלנו הלכך בחמצו של עכו"ם סגי במחיצה ובשל הקדש דמיבדל בדילי לא בעינן מידי:

ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו כו' מחלוקת דבר זה תלוי בברייתא השנוייה במכילתא ונחלקו בפירושא ובגירסות עיין בדברי הר"ן ובדברי הרא"ש פ"ק דפסחים ובדברי הרב המגיד ריש פ"ד ובדברי הרמב"ן והר"א מזרחי פרשת בא ולא קשה לדעת הרא"ש ודעימיה מ"ש מייחד לו בית דאין זקוק לבער אפילו קיבל עליו אחריות דה"ל כמקבל עליו אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם דהא ה"נ כיון שקיבל עליו הנפקד אחריות דכוותה היא די"ל דהתם ודאי כיון שעיקר הממון של העכו"ם הוא ואינו מחויב לשלם אא"כ נאבד או נגנב לא קרינן ביה מצוי בידך אא"כ הוא ברשותו של ישראל אבל בחמצו של ישראל כיון שעיקר הממון של בעלים הוא אפילו הפקידו אצל העכו"ם וקיבל עליו אחריות חייב לבערו דקרינן ביה מצוי בידך:

דרכי משה[עריכה]

(א) כתוב בהגהות אלפסי פ"ק דפסחים מי שיש בידו פקדון מעכו"ם וקיבל עליו אחריות אע"פ שחזר והפקידו אצל עכו"ם אחר אפ"ה עובר עליו והוי כאילו הפקיד חמצו אצל עכו"ם:

(ב) כתוב בתשובת בר ששת סימן ת"א דעכו"ם שהניח חמץ תוך רשות ישראל בלא רשותו כופה עליו כלי דלא אתי למיכל מיניה כמו בשלו עכ"ל: