טור אורח חיים תסה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תסה (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

אין שורין המורסן לתרנגולין, אבל חולטים, פירוש ברותחין, שאז אינו מחמיץ. והגאונים אסרו כל חליטה כדפרישית לעיל. כתב בעל העיטור: כתב הרב הבבלי מותר ללוש לתרנגולין מורסן או קמח ומאכילן מיד, או יעמוד עליהם שלא ישהא שיעור מיל, וכל זמן שמנקרין בהן או מהפכים בהן אינו בא לידי חימוץ, ואין לסמוך על זה, שאם כן נשהה העיסה שיעור מיל. עד כאן:

כתב אבי העזרי: מעשה היה ושרו מעט מורסן ושפשפו באווז בפסח, ואסר אבא מרי כל האווז, משום דאית ביה בעוריה פרצי פרצי, ואיתא בפרק כל הבשר ואי אית ביה פילי כוליה אסור.

האשה לא תשרה המורסן שתוליך בידה לבית המרחץ, אבל שפה היא על בשרה יבש, אף על פי שיש זיעה על בשרה, דזיעה אינה מחמצת, ובלבד שתיזהר היטב שתעביר כל המורסן קודם שתשטוף במים. עד כאן. כתב הרב רבינו יונה: האידנא אין הנשים בקיאות בזה, ויש למונעם מלתת המורסן על בשרם אפילו יבש:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין משנה פרק כל שעה (לט:) והגאונים אסרו כל חליטה כדפרישית לעיל סימן תס"א:

כתב בעל העיטור כתב הרב הבבלי מותר ללוש וכו' ואין לסמוך על זה שא"כ נשהה העיסה שיעור מיל כלומר שלא אמרו שכל ששהתה העיסה בלא עסק פחות משיעור מיל אינו מחמיץ אלא בדיעבד אבל לכתחלה אין להשהותה אפילו רגע אחת בלא עסק. והרמב"ם כתב בפ"ה מותר ללוש לתרנגולים מורסן או קמח וכו' ומאכילן מיד או נותן לפניהם והוא עומד עליהם עד שלא ישהא לפניהן כדי הילוך מיל וכל זמן שהם מנקרין בו או שהוא מהפך בידו אינו מחמיץ וכשיפסקו מלאכול ישטוף הכלי במים וישפוך במקום מדרון עכ"ל וכתב עליו ה"ה זה דעת קצת מחברים וכ"כ העיטור בשם הבבלי ושם כתוב שאין לסמוך על זה שא"כ נשהא העיסה כדי הילוך מיל וכן נהגו להחמיר ע"כ:

כתב אבי העזרי מעשה היה ושרו מעט מורסן ושפשפו בו אווז וכו' ואיתא בפרק כל הבשר ואי אית ביה פילי אסור כך כתב הרא"ש בפרק כל שעה:

האשה לא תשרה המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש משנה בפרק כל שעה (שם) ופירש רש"י שפה היא מורסן יבש בבשרה ואף על פי שמים טופחין על בשרה וכתב עליו הרא"ש נראה דזיעה קאמר ואין לומר מים ממש כגון אחר שנשתטפה בחמין או בצונן דהא נראה ודאי דאסור כי נשארין בתוך המים ומחמצין אלא ודאי מי זיעה קאמר וצריכה להעביר כל הסובין ממנה קודם שתשתטף בצונן לכן כתב הר"י דהאידנא אין הנשים בקיאות בזה ויש למנען מליתן מורסן על בשרם אפילו יבש:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

אין שורין המורסן משנה בפ' כ"ש סוף (דף ל"ט) כ' בעל העיטור וכו' עד שא"כ נשהה העיסה שיעור מיל כלומר וכיון דלכתחלה אסור לשהותה אפילו רגע א"כ ה"ה הכא נמי אסור לכתחלה ומיהו אפשר ליישב דהרב הבבלי סובר דבלישת העיסה לתרנגולים כדיעבד דיינינן ליה דאין בידו להאכילן מיד אלא על ידי הלעטה או המראה ואם התרנגולים קטנים אי נמי אינן למודין לאכול בהלעטה א"כ אי אפשר אלא שיעמוד עליהן שלא ישהה שיעור מיל:

דרכי משה[עריכה]

(א) כתב מהרי"ו אין להשליך שעורים וכדומה לתרנגולים במקום שהוא לח בפסח ומהרי"ב כתב רגילות הוא להוציא התרנגולים מבית החורף בפסח ולתת להם חטים יבשים או שעורים יבשים לאכול ועומד עליהן עד שיאכלו והנשארים יצניעו ואח"כ נותנים להם לשתות וכששוחטים עופות בפסח צריכים ליזהר מאוד מזפק התרנגולים שלא ישאר שם חמץ וצריכים ליזהר כשמהבהב התרנגולים על האש בפסח שלא יהבהבו בקשין פירוש בשבולת של חטים ושעורים אולי היו מונחים במקום לח על הארץ ונתחמצו ונ"ט בתרנגולת:

(ב) ובי"ד סימן צ"א כתבתי דבשאר איסורים אין נוהגים לאסור את כולו אע"ג דאית ביה פילי אא"כ היה החתיכה מבושלת או צלויה ומיהו נראה דבחמץ במשהו יש לאסור דיש לחוש שמא נשאר משהו חמץ תוך הפילי לכן אסור: