ירושלמי פסחים דף יב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה ואתיא כרבי יודה אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר ואתיא כרבנין ר' אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בל יראה ובל ימצא ואי זה זה בשריפה רבי ירמיה בעי פטר חמור שהמית במה הוא מיתתו בעריפה או בסקילה רבי בנימין בר לוי שאל חלות תודה שנעשו נותר נימא אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה

מתניתין

חמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר (שמות יג) לא יראה לך עכו"ם שהלוה את ישראל על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את העכו"ם על חמיצו לאחר הפסח אסור בהנאה חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו

 

עין משפט

12 ב_יב מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ג':

13 ב_יג מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"א סעיף א':

14 ב_יד מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ג סעיף ח':