שולחן ערוך אורח חיים תרכט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תרכט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·

ממה צריך להיות הסכך
ובו תשעה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיט

סעיף א[עריכה]

דבר שמסככין בו צריך שיהיה צומח מן הארץ, ותלוש, ואינו מקבל טומאה. אבל דבר שאינו צומח מן הארץ, אף על פי שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה, כגון עורות של בהמה שלא נעבדו שאינם מקבלים טומאה, או מיני מתכות, אין מסככין בהם (וכן אין מסככין בעפר) (ר"ן):

סעיף ב[עריכה]

וכן דבר שמקבל טומאה, כגון שפודין וארובות המטה וכל הכלים, אין מסככין בהם, ואפילו אם נשברו, שלא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה:

סעיף ג[עריכה]

סיככה בחיצים שאין להם בית קיבול, כשירה; ושיש בהם בית קיבול, פסולה:

סעיף ד[עריכה]

סיככה בפשתן שלא נידק ולא ניפץ, כשרה, דעץ בעלמא הוא; אבל אם נידק וניפץ, פסולה:

סעיף ה[עריכה]

בחבלים של פשתן, פסולה; של גמי ושל סיב, כשרה:

סעיף ו[עריכה]

במחצלת של קנים וקש ושיפה וגמי, בין שהיא חלקה שהיא ראויה לשכיבה, בין שאינה חלקה שאינה ראויה לשכיבה, אם היא קטנה, סתמא עומדת לשכיבה ומקבלת טומאה, ואין מסככין בה, אלא אם כן עשאה לסיכוך:

הגה: דהיינו שרוב בני אותה העיר עושין אותה לסיכוך (הרא"ש פ"ק דסוכה).

ואם היא גדולה, סתמא עומדת לסיכוך ומסככין בה, אלא אם כן עשאה לשכיבה (דהיינו שמנהג המקום לשכב עליה).
והני מילי שאין לה שפה; אבל אם יש לה שפה בעניין שראויה לקבל, אפילו אם ניטל שפתה, אין מסככין בה:

הגה: במקום שנהגו לקבוע מחצלאות בגגין כעין תקרה, אין מסככין בהם (כל בו):

סעיף ז[עריכה]

יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו:

הגה: ולכן אין לסכך עליו. ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו אסור, והוא הדין בכל כלי המקבל טומאה, כגון ספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס. (מהרי"ל):

סעיף ח[עריכה]

לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש, חתיכות של בגדים בלויים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא:

סעיף ט[עריכה]

כל מיני אוכלים מקבלים טומאה, ואין מסככין בהם:

סעיף י[עריכה]

ענפי תאנה ובהם תאנים, וזמורות ובהם ענבים, אם פסולת מרובה על האוכל מסככין בהם, ואם לאו אין מסככין בהם. ואם קצרם לאוכל, יש לידים תורת אוכל לקבל טומאה וצריך שיהא בפסולת כדי לבטל האוכל והיד; ואם קצרם לסיכוך, אז אין לידים תורת אוכל, ואדרבה הם מצטרפים עם הפסולת לבטל האוכל. ואם קצרם לאוכל ונמלך עליהם לסיכוך, אין המחשבה מוציאה הידות מתורת אוכל עד שיעשה בהם מעשה שניכר שרוצה אותם לסיכוך, כגון שידוש אותם:

סעיף יא[עריכה]

מסככין בפינוג"ו הנקרא בערבי שומר (והוא מאכל בהמה, ואין בני אדם אוכלים אותו אלא לרפואה). (רבינו ירוחם נתיב ח ח"ב וכל בו):

סעיף יב[עריכה]

סיכך בירקות שממהרין לייבש, אף על פי שפסולים לסכך מפני שמקבלים טומאה, אין דינם כסכך פסול לפסול בארבעה טפחים, אלא כאויר חשיבי לפסול בשלושה. ואם אין דרכם לייבש, דינם כסכך פסול ופוסלים בד' טפחים:

הגה: וכל מה שדרכו לייבש בתוך שבעה, מיד דיינינן ליה כאילו הוא יבש (ר"ן פ"ק דסוכה), והוי אויר ופוסל בשלושה אפילו מן הצד (הגהות מיימוני פ"ד דסוכה):

סעיף יג[עריכה]

כל דבר המחובר אין מסככין בו, ודינו כדין האילן:

סעיף יד[עריכה]

יש דברים שאסרו חכמים לסכך בהם לכתחילה, והם מיני עשבים שאינם ראויים לאכילה ואינם מקבלים טומאה וריחם רע, או שנושרים עליהם, דחיישינן שמא מתוך שריחן רע או שעליהן נושרים יצא מן הסוכה:

סעיף טו[עריכה]

וכן אסור לסכך בחבילה, מפני שפעמים שאדם מניח חבילתו על גג הסוכה ליבשה ואחר כך נמלך עליה לשם סוכה, ואותה סוכה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי בפיסול, וגזרו על כל חבילה אטו זאת. וכיון שמפני זה אסרוהו, לא הוצרכו לאסור אלא בחבילה שדרך ליבשה, ואין זה בפחות מכ"ה קנים; הילכך כל חבילה שהיא פחותה מכ"ה קנים, מותר לסכך בה. ואם כ"ה קנים או יותר הבאים מגזע אחד וקשרם בראשם השני, אינה נקראת חבילה, כיון שעיקרן אחד. ואם אגד עמהם קנה אחר ויש בין שניהם כ"ה, הויא חבילה:

הגה: וכל חבילה שאינה קשורה משני ראשיה שיכולין לטלטלה כך, אינה חבילה ומותר לסכך בה. (ב"י בשם הפוסקים):

סעיף טז[עריכה]

חבילה שאין קושרים אותה אלא למוכרם במנין ומיד כשיקננה הקונה יתירנה, אינה חבילה:

סעיף יז[עריכה]

אם סיכך בחבילה והתירה, כשרה, כיון שאין איסורה אלא משום גזירה. אבל חבילה שהעלה ליבש ונמלך עליה לסיכוך, שפסולה מן התורה, אינה ניתרת בהתרה אלא צריכה נענוע:

סעיף יח[עריכה]

וכן אסרו לסכך בנסרים שרחבן ארבעה, אפילו הפכן על צידן שאין בהם ארבעה. ואם אין ברחבן ארבעה, כשרים, אפילו הם משופים שדומים לכלים. ונהגו שלא לסכך בהם כלל:

סעיף יט[עריכה]

פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנְשָר, כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרין על שולחנו, פסולה. אבל אם לא פירס אלא לנאותה, כשרה, והוא שיהא בתוך ד' לסכך. ויש אומרים שסוכה שהיא מסוככת כהלכתה, וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה מרובה מצילתה, ופירס עליה סדין שלא תתייבש או תחתיה שלא ישרו העלין, כיון שהסדין גורם שעל ידו צילתה מרובה מחמתה, פסולה; אבל אם לא כיון בפריסת הסדין אלא להגין מפני החמה והעלין או לנאותה, כשרה, ובלבד שיהא בתוך ארבע לסכך. ומיהו לכתחילה לא יעשה, אלא אם כן הוא ניכר לכל שמכוין כדי להגין, או שהוא שרוי במים, שאז ניכר לכל שאינו שוטחו שם אלא לייבש: