ביאור:יחזקאל טז
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
| "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (פסוק ו) על קיר ביד ושם |
א
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ב
בֶּן אָדָם, הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ.
ג
וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לִירוּשָׁלַ͏ִם: מְכֹרֹתַיִךְ המקור שלך וּמֹלְדֹתַיִךְ ומוצאך מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, אָבִיךְ הָאֱמֹרִי אין הכוונה שמוצא ישראל מהאמורי והחיתי, אלא שישראל מתנהגים כמותם וְאִמֵּךְ חִתִּית.
ד
וּמוֹלְדוֹתַיִךְ ובאשר ללידתך (הנמשל הוא: אומת ישראל נולדה במצרים, כעם של עבדים, ולא היה מי שידאג לה, עד שה' הוציא אותנו ממצרים) בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ לא היה מי שיכרות את חבל הטבור שלך וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי לנקיון, וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ היו נוהגים לשפשפף מלח על עור התינוק כדי לחזקו וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ היו נוהגים לעטוף את כל גוף התינוק כדי למקם את איבריו.
ה
לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה כדי לחמול עָלָיִךְ, וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ כמות שאת, כאשר גופך עדיין מגואל, מלוכלך בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ.
ו
וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ לידך וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ למרות שאת מתבוססת בדם שלך חֲיִי אני אדאג לכך שתחיי, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
ז
רְבָבָה חזקה וממשיכה לגדול כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים ללבוש את התכשיט היפה ביותר, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה אך עדיין לא באמת היית לבושה כראוי לבת מלך (הנמשל: ישראל עדיין היו ערומים מהמצוות ביציאת מצרים).
ח
וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים זמנך הגיע, לגיל הראוי לאהבה, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי את כנף ביגדי (מליצה ללקיחה בברית הנישואין - ראה רות ג ט, והנמשל: מעמד הר סיני) עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ, וָאֶשָּׁבַע לָךְ, וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וַתִּהְיִי לִי.
ט
וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ, וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן.
י
וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ נעליים העשויים מעור תחש. עור התחש שימש גם לבניית המשכן, ואולי יש בפסוק זה רמז לכך שהוא משל לציווי על הקמת המשכן לאחר מעמד הר סיני, וָאֶחְבְּשֵׁךְ אתן לך כיסוי ראש רקום בַּשֵּׁשׁ, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי.
יא
וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי תכשיטים, וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד שרשרת גדולה של מלכים, ענק עַל גְּרוֹנֵךְ.
יב
וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ, וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ, וַעֲטֶרֶת זר תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ.
יג
וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ (ששי) שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה. סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן (אכלתי) אָכָלְתְּ, וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה תהיי ראויה להיות מלכה (בנמשל: ישראל הפכה לממלכה).
יד
וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ, כִּי כָּלִיל מושלם הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
טו וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ באמצעות פרסומך (ישראל משכו לארצם מנהגי ע"ז), וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ זימתך (כמו כוס מלאה זימה שעולה על גדותיה) עַל כָּל עוֹבֵר לוֹ יֶהִי יהיה לו, כל עובר יקבל מהזנות שלך. טז וַתִּקְחִי מִבְּגָדַיִךְ וַתַּעֲשִׂי לָךְ בָּמוֹת מיטות (ורומז לנמשל: מזבחות לע"ז) טְלֻאוֹת מרופדות בבדים, וַתִּזְנִי עֲלֵיהֶם. לֹא בָאוֹת וְלֹא יִהְיֶה עשית דברים שלא מתרחשים וגם לא ראוי שיעשו. יז וַתִּקְחִי כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ, מִזְּהָבִי וּמִכַּסְפִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וַתַּעֲשִׂי לָךְ צַלְמֵי זָכָר פסלים בצורת אבר הזכרות, וַתִּזְנִי בָם. יח וַתִּקְחִי אֶת בִּגְדֵי רִקְמָתֵךְ וַתְּכַסִּים כיסית את צלמי הזכר כדי לשמור עליהם, וְשַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי (נתתי) נָתַתְּ לִפְנֵיהֶם. יט וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ - סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ - וּנְתַתִּיהוּ נתת אותו לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ, וַיֶּהִי וכך היה לאורך זמן, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. כ וַתִּקְחִי אֶת בָּנַיִךְ וְאֶת בְּנוֹתַיִךְ אֲשֶׁר יָלַדְתְּ לִי, וַתִּזְבָּחִים לָהֶם לאלילים, כגון לעבודת המולך לֶאֱכוֹל. הַמְעַט האם לא די ב- (מתזנתך) מִתַּזְנוּתָיִךְ. כא וַתִּשְׁחֲטִי אֶת בָּנָי, וַתִּתְּנִים בְּהַעֲבִיר אוֹתָם בכך שהעברת אתם באש לָהֶם לאלילים. כב וְאֵת יחד עם כָּל תּוֹעֲבֹתַיִךְ וְתַזְנֻתַיִךְ לֹא (זכרתי) זָכַרְתְּ אֶת יְמֵי נְעוּרָיִךְ, בִּהְיוֹתֵךְ עֵרֹם וְעֶרְיָה, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֵךְ הָיִית. כג וַיְהִי ומה אם כן יהיה אַחֲרֵי כָּל רָעָתֵךְ מעשיך הרעים - אוֹי, אוֹי לָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. כד וַתִּבְנִי לָךְ גֶּב מקום מוגבה, וַתַּעֲשִׂי לָךְ רָמָה במה בְּכָל רְחוֹב. כה אֶל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ בכל תחילת דרך ראשית בָּנִית רָמָתֵךְ, וַתְּתַעֲבִי גרמת שימאס (החצנת אותו ובכך גרמת שיהיה מתועב) אֶת יָפְיֵךְ, וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר, וַתַּרְבִּי אֶת (תזנתך) תַּזְנוּתָיִךְ. כו וַתִּזְנִי אֶל בְּנֵי מִצְרַיִם שְׁכֵנַיִךְ, גִּדְלֵי בָשָׂר האיבר הזכרי (כמו להלן כג, כ) , וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנֻתֵךְ לְהַכְעִיסֵנִי. כז וְהִנֵּה נָטִיתִי יָדִי עָלַיִךְ, וָאֶגְרַע חֻקֵּךְ אפחית את מנת המזון שאני נותן לך, וָאֶתְּנֵךְ בְּנֶפֶשׁ שֹׂנְאוֹתַיִךְ לרצון השונאות אותך (בנמשל: ישראל יוכו בידי הפלישתים), בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים הַנִּכְלָמוֹת מִדַּרְכֵּךְ זִמָּה המתבישות ממך במעשי הזימה שלך, כי אפילו הגזמת יותר מהן. כח וַתִּזְנִי תפני בהצעות לזנות אֶל בְּנֵי אַשּׁוּר הנמשל רומז למשל למקרה בו אחז פנה למלך אשור לעזרה נגד ממלכת ישראל - מלכים ב, פרק טז מִבִּלְתִּי שָׂבְעָתֵךְ כי לא שבעת מקשרי הזנות עם מצרים. וַתִּזְנִים, וְגַם לֹא שָׂבָעַתְּ. כט וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתֵךְ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן הסוחרים (אין הכוונה לארץ כנען, אלא לבבל שידועה במסחר המפותח שלה) כַּשְׂדִּימָה לארץ הכשדים, בבל, וְגַם בְּזֹאת לֹא שָׂבָעַתְּ. ל מָה אֲמֻלָה כמה אומלל לִבָּתֵךְ ליבך, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בַּעֲשׂוֹתֵךְ אֶת כָּל אֵלֶּה, מַעֲשֵׂה אִשָּׁה זוֹנָה שַׁלָּטֶת העושה את מעשיה ללא מעצורים. לא בִּבְנוֹתַיִךְ כאשר בנית את גַּבֵּךְ מקום מוגבה לזנות\עבודה זרה (כמו בפסוק כד) בְּרֹאשׁ כָּל דֶּרֶךְ, וְרָמָתֵךְ (עשיתי) עָשִׂית בְּכָל רְחוֹב, וְלֹא (הייתי) הָיִית כַּזּוֹנָה לְקַלֵּס אֶתְנָן המבזה את האתנן (התשלום) כדי לא להראות שהיא נואשת לכסף. אך את לא התביישת בכלל. לב הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת, תַּחַת אִישָׁהּ בזמן שהיא נשואה לבעלה (נמשל: בזמן שה' הוא האל שלך) תִּקַּח אֶת זָרִים. לג לְכָל זֹנוֹת יִתְּנוּ נֵדֶה לקוחותיה יתנו להן מתנות (קרוב למילה נדוניה) , וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ מתנותיך לְכָל מְאַהֲבַיִךְ, וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם שיחדת, שילמת להם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב מכל עבר בְּתַזְנוּתָיִךְ. לד וַיְהִי בָךְ כך התקיים בך הֵפֶךְ מִן הַנָּשִׁים דבר הפוך מיתר הזונות (ששילמת במקום שישלמו לך - בנמשל: האומות לא רצו להשפיע עליך, אלא את רדפת ללמוד מהן את דרכי הע"ז) בְּתַזְנוּתַיִךְ, וְאַחֲרַיִךְ לֹא זוּנָּה לא הייתה כזאת זנות. וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן, וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן לָךְ, וַתְּהִי לְהֶפֶךְ.
לה
לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר יְהוָה.
{פ}
לו
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה: יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ נחשף האזור התחתון שלך, המכוסה וַתִּגָּלֶה עֶרְוָתֵךְ בְּתַזְנוּתַיִךְ עַל מְאַהֲבָיִךְ, וְעַל כָּל גִּלּוּלֵי תוֹעֲבוֹתַיִךְ וְכִדְמֵי בָנַיִךְ ועל כל דמי בניך, הבנים ש"שילמת" בהם לע"ז אֲשֶׁר נָתַתְּ לָהֶם.
לז
לָכֵן הִנְנִי מְקַבֵּץ אֶת כָּל מְאַהֲבַיִךְ אֲשֶׁר עָרַבְתְּ היית ערבה, נעימה עֲלֵיהֶם, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אָהַבְתְּ עַל יחד עם כָּל אֲשֶׁר שָׂנֵאת, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם עָלַיִךְ מִסָּבִיב, וְגִלֵּיתִי עֶרְוָתֵךְ אֲלֵהֶם וְרָאוּ אֶת כָּל עֶרְוָתֵךְ.
לח
וּשְׁפַטְתִּיךְ מִשְׁפְּטֵי כפי ששופטים נֹאֲפוֹת וְשֹׁפְכֹת דָּם, וּנְתַתִּיךְ דַּם חֵמָה וְקִנְאָה אתן בך שפיכות דמים ע"י אויבים העושים זאת בכעס.
לט
וְנָתַתִּי אוֹתָךְ בְּיָדָם, וְהָרְסוּ גַבֵּךְ וְנִתְּצוּ רָמֹתַיִךְ, וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ, וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ את חפצייך היקרים (בנמשל: כלי המקדש), וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה.
מ
וְהֶעֱלוּ עָלַיִךְ קָהָל וְרָגְמוּ אוֹתָךְ בָּאָבֶן, וּבִתְּקוּךְ ידקרו את גופך בְּחַרְבוֹתָם.
מא
וְשָׂרְפוּ בָתַּיִךְ בָּאֵשׁ, וְעָשׂוּ בָךְ שְׁפָטִים לְעֵינֵי נָשִׁים רַבּוֹת. וְהִשְׁבַּתִּיךְ מִזּוֹנָה מלעסוק בזנות, וְגַם אֶתְנַן לֹא תִתְּנִי עוֹד.
מב וַהֲנִחֹתִי ארגיע את חֲמָתִי בָּךְ, וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ, וְשָׁקַטְתִּי, וְלֹא אֶכְעַס עוֹד. מג יַעַן אֲשֶׁר לֹא (זכרתי) זָכַרְתְּ אֶת יְמֵי נְעוּרַיִךְ, וַתִּרְגְּזִי לִי והרגזת אותי בְּכָל אֵלֶּה. וְגַם אֲנִי הֵא הנה את דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ בראשך (העונש על דרכך הרעה יבוא עליך) נָתַתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. וְלֹא והאם לא (עשיתי) עָשִׂית תיקנת אֶת הַזִּמָּה עַל בנוסף על כָּל תּוֹעֲבֹתָיִךְ?
מד הִנֵּה כָּל הַמֹּשֵׁל מי שאומר משלים, פתגמים עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר: "כְּאִמָּה - בִּתָּהּ". מה בַּת אִמֵּךְ אַתְּ - גֹּעֶלֶת בוחלת, מתנכרת ל- אִישָׁהּ בעלה וּבָנֶיהָ. וַאֲחוֹת אֲחוֹתֵךְ דומה לאחות שלך אַתְּ - אֲשֶׁר גָּעֲלוּ אַנְשֵׁיהֶן בעליהן (של אחיותיך) וּבְנֵיהֶן. אִמְּכֶן חִתִּית כמו בפסוק ג וַאֲבִיכֶן אֱמֹרִי. מו וַאֲחוֹתֵךְ הַגְּדוֹלָה בשטחה, ובמספר השבטים שבה - שֹׁמְרוֹן, הִיא וּבְנוֹתֶיהָ, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂמֹאולֵךְ מצפון לך. וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ, הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ מדרום לך - סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ שאר הערים הקטנות הסמוכות לסדום: עמורה, אדמה, צבויים וצוער (בראשית יד ב). מז וְלֹא לא רק ש- בְדַרְכֵיהֶן הָלַכְתְּ וּבְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן (עשיתי) עָשִׂית, כִּמְעַט קָט אלא שגם בזמן קצר וַתַּשְׁחִתִי מֵהֵן יותר מאחיותיך בְּכָל דְּרָכָיִךְ.
מח
חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם עָשְׂתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ, הִיא וּבְנוֹתֶיהָ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אַתְּ וּבְנוֹתָיִךְ.
מט
הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֺן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ: גָּאוֹן גאווה שִׂבְעַת על כך שהיתה שבעה מרוב לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט שאננות הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה.
נ
וַתִּגְבְּהֶינָה גבה ליבם, התגאו (סדום ובנותיה) וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי, וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי ברגע שראיתי זאת.
{ס}
נא וְשֹׁמְרוֹן - כַּחֲצִי חַטֹּאתַיִךְ לֹא חָטָאָה. וַתַּרְבִּי אֶת תּוֹעֲבוֹתַיִךְ מֵהֵנָּה יותר ממנה. וַתְּצַדְּקִי גרמת שיראו כצדיקות (ביחס אליך) אֶת (אחותך) אֲחוֹתַיִךְ סדום ושומרון בְּכָל תּוֹעֲבוֹתַיִךְ אֲשֶׁר (עשיתי) עָשִׂית. נב גַּם אַתְּ שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ בושתך אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ איחלת לַאֲחוֹתֵךְ. בְּחַטֹּאתַיִךְ אֲשֶׁר הִתְעַבְתְּ היית יותר מתועבת מֵהֵן תִּצְדַּקְנָה מִמֵּךְ. וְגַם אַתְּ בּוֹשִׁי וּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ כשגרמת לאחיותיך שיחשבו לצדיקות.
נג
וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אחזיר את הערים האלו למצבן המקורי: אֶת (שבית) שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ, וְאֶת (שבית) שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ, (ושבית) וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה אז גם אשיב אותך לקדמותך יחד איתן.
נד
לְמַעַן תִּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ, וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית, בְּנַחֲמֵךְ אֹתָן הן ימצאו נחמה כאשר יראו את צרתך הגדולה (ויגידו: הנה יהודה לקתה כמונו).
נה
וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן.
נו
וְלוֹא הָיְתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ לִשְׁמוּעָה בְּפִיךְ בְּיוֹם גְּאוֹנָיִךְ לנושא לדבר עליו בתקופה שעוד עמדת בתפארתך (לפני שחרבת לא התבוננת על חטאיה ועונשה של סדום, לא למדת לקח).
נז
בְּטֶרֶם ...בְּיוֹם גְּאוֹנָיִךְ, לפני ש- תִּגָּלֶה רָעָתֵךְ, כְּמוֹ עֵת חֶרְפַּת כמו בזמן שביזו אותך בְּנוֹת אֲרָם וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ, בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, הַשָּׁאטוֹת המבזות אוֹתָךְ מִסָּבִיב.
נח
אֶת זִמָּתֵךְ וְאֶת תּוֹעֲבוֹתַיִךְ - אַתְּ נְשָׂאתִים, נְאֻם יְהוָה.
{ס}
נט
כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: (ועשית) וְעָשִׂיתִי אוֹתָךְ אעניש אותך כַּאֲשֶׁר עָשִׂית, אֲשֶׁר בָּזִית אָלָה את השבועה (שנשבעת לשמור אמונים לה') לְהָפֵר בְּרִית.
ס
וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם קיימת לנצח.
סא
וְזָכַרְתְּ אֶת דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ, בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת שומרון ובנותיה מִמֵּךְ אֶל יחד עם הַקְּטַנּוֹת סדום ובנותיה מִמֵּךְ, וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת הן יהיו שייכות לך וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ לא מפני שמגיע לך, שהרי לא שמרת את בריתך.
סב
וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה.
סג
לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ, וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה יכולת לדבר מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ, בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- פרק זה, איננו רק הכי ארוך בספר, אלא גם הנבואה הקשה ביותר, אולי בכל התנ"ך. חז"ל התלבטו אם ראוי לקוראה בציבור. במשנה (משנה מגילה ד י): "רבי אליעזר אומר: אין מפטירין בהודע את ירושלים", ובגמרא (מגילה כה ב) מובאת בריתא בה מסופר שרבי אליעזר התעקש את עמדתו: "מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר 'הודע את ירושלם את תועבותיה'. אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול". הפרשנים מסבירים שזאת "משום יקרא דירושלים", וכן "דחיישינן לכבוד ישראל". לפי הרמב"ם והתימנים זו ההפטרה של פרשת שמות, אך ביתר העדות לא קוראים פרק זה בהפטרות כלל.
- מאידך, פסוקים מתוך הפרק שובצו בהגדה של פסח, וכן נוהגים לאמרם בברית מילה. זאת בעקבות המדרש על הפסוק "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי" כך מופיע בפרקי דרבי אליעזר פרק כט: "וכי מה ראה הכתוב לומר שני פעמים בדמיך חיי? אלא אמר הקב"ה: בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים, ובזכותם אתם עתידין ליגאל בסוף מלכות רביעית, לכך נאמר ב' פעמים בדמיך חיי".
- לגבי "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" שנאמר בלשון רבים: הרב חנן פורת מציע ש"דמיך" הם דם הלידה ודם הווסת שאמנם מלכלכים אותה, אך יש בהם את התקווה לכך שממנה יצא עם גדול. כך גם לגבי "בַּעֲדִי עֲדָיִים" מתחבר ל"וַתִּרְבִּי" שלפניו - ילדייך הם תכשיטייך. בהקשר זה כדאי לקרא את שמות רבה א יב ("בשכר נשים צדקניות" וכו') שגם דורש בסוף מפסוקינו.
להרחבה ר' במאמר בדמייך חיי.
