ביאור:בבלי מגילה דף ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שמחה [1] אינה נוהגת אלא בזמנה.
אמר רב: מגילה בזמנה [2] - [3] קורין אותה אפילו ביחיד [4]; שלא בזמנה [5] – [6] בעשרה [7];
רב אסי אמר: בין בזמנה בין שלא בזמנה – בעשרה [8].
הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי [9].
ומי אמר רב הכי? והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: פורים שחל להיות בשבת, ערב שבת זמנם [10].
[11] 'ערב שבת זמנם'? והא שבת זמנם הוא [12]!, אלא לאו הכי קאמר [13]: [14] שלא בזמנם כזמנם [15]: מה זמנם אפילו ביחיד, אף שלא בזמנם אפילו ביחיד!
לא: לענין מקרא מגילה – בעשרה; אלא מאי 'ערב שבת זמנם'? - לאפוקי מדרבי, דאמר: 'הואיל ונדחו עיירות ממקומן - ידחו ליום הכניסה', הא קא משמע לן: דערב שבת זמנם הוא.
משנה:
אי זו היא 'עיר גדולה'?
כל שיש בה עשרה בטלנין; פחות מכאן הרי זה 'כפר';
באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין [16], אבל זמן עצי כהנים [17] ותשעה באב [18], חגיגה [19] והַקְהֵל [20] – מאחרין [21] ולא מקדימין [22];
אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין, מותרין בהספד ובתענית ומתנות לאביונים.
אמר רבי יהודה: אימתי? - מקום שנכנסין בשני ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי - אין קורין אותה אלא בזמנה.
גמרא:
תנא: 'עשרה בטלנין שבבית הכנסת' [24].
באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין:
מאי טעמא?
אמר רבי אבא אמר שמואל: אמר קרא: (אסתר ט כז) [קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם] וְלֹא יַעֲבוֹר [לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה].
ואמר רבי אבא אמר שמואל: מנין שאין מונין ימים לשנים [25]? - שנאמר (שמות יב ב) [הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם] לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: חדשים אתה מונה לשנים, ואי אתה מונה ימים לשנים.
ורבנן דקיסרי משום רבי אבא אמרו: מנין שאין מחשבין שעות לחדשים [26]? - שנאמר (במדבר יא כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים [עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם]: ימים אתה מחשב לחדשים, ואי אתה מחשב שעות לחדשים.
אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין:
תשעה באב - אקדומי פורענות לא מקדמי;
חגיגה והקהל - משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו [27].
תנא חגיגה וכל זמן חגיגה - מאחרין;
בשלמא חגיגה - [28] דאי מיקלע בשבתא מאחרינן לה לבתר שבתא, אלא זמן חגיגה מאי היא?
אמר רב אושעיא: הכי קאמר: חגיגה בשבת ועולת ראייה אפילו ביום טוב, דזמן חגיגה מאחרין [29].
מני?
בית שמאי היא [30], דתנן [חגיגה פ"ב מ"ג; ביצה פ"ב מ"ד]: 'בית שמאי אומרים: מביאין שלמים ביום טוב [31], ואין סומכין עליהן [32], אבל לא עולות [33]; ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן [34].
רבא אמר: חגיגה - כל זמן חגיגה [35] מאחרין [36], טפי לא, דתנן: מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג והולך את כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג; עבר הרגל ולא חג - אינו חייב באחריותו.
רב אשי אמר: חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין [37], ואפילו עצרת דחד יומא [38] מאחרין, דתנן [39]: '[40]מודים שאם חל עצרת להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת [41]' [42].
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים,
ורחץ בקרונה של צפורי [43] בשבעה עשר בתמוז, ובקש לעקור תשעה באב, ולא הודו לו.
אמר לפניו [44] רבי אבא בר זבדא: רבי! לא כך היה מעשה, אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת, ואמר רבי: הואיל ונדחה – ידחה [45]! ולא הודו חכמים.
קרי עליה (קהלת ד ט) טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד [אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם] [46].
ורבי, היכי נטע נטיעה בפורים, והתני רב יוסף: ' (אסתר ט יט) [עַל כֵּן הַיְּהוּדִים [הפרוזים] הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת [עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר] שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב [וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ] - 'שמחה' - מלמד שאסורים בהספד; 'משתה' - מלמד שאסור בתענית; 'ויום טוב' מלמד שאסור בעשיית מלאכה'!?
אלא רבי - בר ארביסר הוה [47], וכי נטע - בחמיסר נטע.
איני! והא רבי - בטבריא הוה, וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואי [48]!
אלא רבי בר חמיסר הוה, וכי נטע - בארביסר הוה.
ומי פשיטא ליה דטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון? והא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר, מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא?
לחזקיה מספקא ליה, לרבי פשיטא ליה.
וכי פשיטא ליה [49] - מי שרי [50]? והכתיב במגילת תענית את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר יומי פוריא אינון דלא למספד בהון, ואמר רבא: לא נצרכא [51] אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה!?
הני מילי בהספד ובתענית, אבל מלאכה יום אחד ותו לא.
איני! והא רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא [52] בפוריא, ולטייה, ולא צמח כיתניה!
התם בר יומא [53] הוה!
רבה בריה דרבא אמר: אפילו תימא ביומיה הוה [54]: הספד ותענית קבילו עלייהו, מלאכה לא קבילו עלייהו: דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב [(אסתר ט יט) [עַל כֵּן הַיְּהוּדִים [הפרוזים] הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ], ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה (אסתר ט כב: כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים), ואילו 'יום טוב' לא כתיב [55].
ואלא רב, מאי טעמא לטייה לההוא גברא?
דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור הוה, ובאתריה דרבי לא נהוג [56];
ואיבעית אימא לעולם נהוג, ורבי - נטיעה של שמחה נטע [57], כדתנן [תענית פ"א מ"ז]: 'עברו אלו [58] ולא נענו [59] - ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין', ותנא עלה: 'בנין [60] = בנין של שמחה; 'נטיעה' [61] = נטיעה של שמחה [62]; איזהו 'בנין של שמחה'? - זה הבונה בית חתנות לבנו; איזו היא 'נטיעה של שמחה'? - זה הנוטע אבורנקי של מלכים [63].
גופא: חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר, מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא.
ומי מספקא ליה מלתא דטבריא?: והכתיב [64] וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת, וקיימא לן [65] רקת זו טבריא [66]!
היינו טעמא דמספקא ליה: משום דחד גיסא שורא דימא הות [67].
אי הכי אמאי מספקא ליה? ודאי לאו חומה היא, דתניא: '(ויקרא כה ל) [וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר] אֲשֶׁר לוֹא חֹמָה [לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל] - ולא שור איגר [68]; [69] (ויקרא כה לא) [וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה] סָבִיב [עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא] [70] - פרט לטבריא, שימה חומתה [71]'!
לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה, כי קא מספקא ליה לענין מקרא מגילה [72]: [73] מאי 'פרזים' ומאי 'מוקפין' דכתיבי גבי מקרא מגילה [74]: משום דהני מיגלו והני לא מיגלו והא נמי מיגליא? או דלמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי מיגניא? משום הכי מספקא ליה!
רב אסי קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר, מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא.
איכא דאמר: אמר רב אסי: האי הוצל דבית בנימין - מוקפת חומה מימות יהושע היא.
אמר רבי יוחנן: כי הוינא טליא [75] אמינא מלתא דשאילנא לסבייא,
הערות
[עריכה]- ^ של מאכל ומשתה
- ^ בי"ד
- ^ מתוך שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד
- ^ דהכל קורין בו, ואיכא פרסום נס
- ^ כגון כפרים המקדימין ליום הכניסה
- ^ אין קורין אותה אלא
- ^ דבעינן פרסום ניסא
- ^ מצוה לחזר אחר עשרה משום פרסומי ניסא, אבל אי לא אשכח עשרה - לא אמר רב אסי דלא ליקרי: שאין איסור קריאתה ביחיד, אלא מצוה לקרותה בעשרה
- ^ וחזר על עשרה וקיבצן
- ^ משמע שהוא זמן הקבוע להו מימי אנשי כנסת הגדולה: מדלא קאמר 'מקדימין לערב שבת'
- ^ להכי קשה ליה:
- ^ שהרי י"ד הוקבע לפרזים
- ^ אלא להכי נקט האי לישנא
- ^ דתשמע מינה:
- ^ הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה להקדים - משום דרבה - הרי הוא לנו כיום וזמן הקבוע מתחלה לכל דבריו, ואף על פי שהוא שלא בזמנן - הוי כזמנן
- ^ בזמנים של מגילה אמרו מקדימין אם חל י"ד בשבת
- ^ האמור במסכת תענית (כח,א) שהיו משפחות של ישראל שקבוע להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה, ומביאין 'קרבן עצים' עמהן; אם חל להיות בשבת - מאחרין ליום מחר
- ^ וכן תשעה באב שחל להיות בשבת, והוא הדין לי"ז בתמוז ולעשרה בטבת; והאי דנקט תשעה באב - משום דהוכפלו בו צרות, והכל מתענין בו; אבל שאר צומות - אמרינן במסכת ראש השנה (יח,ב) רצו מתענין רצו אין מתענין
- ^ אם חל יום טוב בשבת דוחין שלמי חגיגה למחר, שהרי יש לה תשלומין כל שבעה
- ^ וכן הקהל את העם שהיה בשנה ראשונה של שמטה, במוצאי יום טוב האחרון של חג, כדכתיב מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה (דברים לא י) כדאמרינן במסכת סוטה (מא,א) שהיה המלך קורא בתורה ספר משנה תורה וכל העם חייבין לבוא ולהביא את טפם, כדכתיב (דברים לא יב) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, ובשבת אי אפשר
- ^ ומעבירין אותו למחר
- ^ טעמא מפרש בגמרא
- ^ ובגמרא ירושלמי מפרש דהא דלא עבדינן ליה בשבת - מפני הבימה, כדתנן [סוטה פ"ז מ"ח]: 'בימה של עץ היו עושין למלך בעזרה ויושב עליה', ופרכינן התם: וליעבדה מאתמול? ומשני: דחיקא ליה עזרה;
- ^ שהן בטלים ממלאכתן וניזונים משל צבור כדי להיות מצויין בתפלה בבית הכנסת, דאמר מר במסכת ברכות (דף ו,ב) כיון שבא הקב"ה בבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה וכו'
- ^ כגון דאמר "קונם יין שאני טועם לשנה" - מונה י"ב חדש מיום ליום, ואם נדר באחד בניסן - אסור עד אחד בניסן הבא אף על פי שעדיין יש י"א יום: שימות החמה יתירין על ימות הלבנה, או פעמים שאנו עושין חדשים חסרין
- ^ כגון האומר "זה גיטך אם לא באתי מכאן עד חדש זה" והיה חדש חסר ובא משחשיכה ליום כ"ט - אין אומרים 'עדיין הוא בתוך החדש, שהרי חדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה'
- ^ ואם יקדימוה - לא יצאו ידי חובתן, וכן עצי כהנים שקבוע להן זמן קבוע, בנדרים
- ^ דקתני
- ^ שמותר להקריב שלמי חגיגה, ואפילו הכי מאחרין עולת ראייה עד חולו של מועד; והכי משמע לישנא דברייתא: חגיגה מאחרין, ועוד יש דבר אחר שהגיע זמנו מאחרין אותו יום אף שהוא זמן חגיגה, ואיזו? - זו עולת ראייה, שהיא חובת רגל, כדכתיב וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם (שמות כג טו) ואמרינן במסכת חגיגה (דף ז.) לא יראו פני ריקם בעולות וזבחים; ואפילו הכי ביום טוב לא קרבה
- ^ דאמרי: אין מקריבין ביום טוב עולה היכולה לבא למחר, ואפילו היא חובת הרגל
- ^ שהן מאכל אדם ביום טוב, וכתיב אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ (שמות יב טז)
- ^ שהסמיכה שבות היא, דתנן (ביצה פ"ה מ"ב, דף לו,ב) אלו הן משום שבות ... לא רוכבין על גבי בהמה ועל אלו שיקריבו ביום טוב יסמכו מאתמול, דלית להו לבית שמאי 'תכף לסמיכה שחיטה'
- ^ אין מביאין דסברי ’[הוא לבדו יעשה] לכם' (שמות יב טז) - ולא לגבוה
- ^ ומה אני מקיים 'לכם'? - לכם ולא לנכרים
- ^ כל הרגל עד יום טוב האחרון
- ^ רשאי לשהותה
- ^ אם באה בשבת
- ^ שאינה אלא יום אחד - תשלומין יש לה כל שבעה, ועדיין יש לה זמן ליקרב
- ^ במסכת חגיגה (חגיגה פ"א מ"ו, דף יז,א) נחלקו בעצרת שחל להיות בערב שבת
- ^ בית שמאי אומרים: יום טבוח של עצרת אחר השבת ובית שמאי לטעמייהו דאמרי עולות אין מקריבין ביום טוב, הלכך לא יקריבו עד לאחר שבת, ובית הלל אומרים: אין לה יום טבוח: אין צריך להמתין ליום טבוח שהשלמים ועולות קריבין ביום טוב[ ו
- ^ שאין עולת ראייה ושלמי חגיגה קריבין בשבת, וממתין ליום טבוח של קרבנות היום לאחר השבת
- ^ אלמא יש תשלומין לעצרת
- ^ ביום השוק בפרהסיא בשעת הילוך קרונות
- ^ לפני רבי אלעזר
- ^ לא ביקש לעקור לגמרי, אלא אותה שנה בלבד
- ^ אילו לא שמעתי - הייתי טועה בדבר; עכשיו טוב לי שלימדתני האמת
- ^ לא היתה מן המוקפין
- ^ לקמן ילפינן מקרא
- ^ שהיה מבני חמיסר
- ^ בארביסר במלאכה
- ^ במגילת תענית שהרי כבר כתובין במגלת אסתר שאסור בהספד ותענית
- ^ זורע פשתן
- ^ שקראו בו בני עירו
- ^ רבי שנטע נטיעה - ביום שקראו בו נטע; ודקא קשיא לך יום טוב שאסור בעשיית מלאכה
- ^ ההוא קרא דכתיב שמחה ומשתה ויום טוב כתיב מעיקרא - קודם קבלה, אבל בשעת קבלה - לא קיבלו עליהן אלא שמחה ומשתה לאוסרן בהספד ותענית, אבל יום טוב לא קיבלו עליהן
- ^ במקומו של רבי לא נהגו איסור בדבר
- ^ דכיון דפורים יום שמחה הוא מותר לנטוע נטיעה של שמחה
- ^ י"ג תעניות שבית דין מתענין על הגשמים
- ^ מן השמים
- ^ האמור כאן שאסורין בבנין
- ^ האמורה כאן
- ^ שנוהגין עצמן כנזופין וכאבלים
- ^ אילן שצילו נאה, כגון אילן שכופפין אותו על גבי כלונסות ויתידות, והמלכים אוכלין תחתיו בימות החמה, ומתעדנין בה במיני שמחות; ובנין בית חתנות לבנו כשמשיא אשה לבנו הראשון - היה בונה לו בית ועושה לו חופה בתוכו, אלמא איכא נטיעה של שמחה
- ^ בספר יהושע (יהושע יט לה) בנחלת נפתלי
- ^ לקמן
- ^ וקרי ליה 'ערי מבצר', אלמא מוקפת חומה הואי
- ^ אין לה חומה מצד אחד אלא הים חומתה, ומספקא ליה אי חשיב היקף אי לא
- ^ בבתי ערי חומה כתיב (ויקרא כה כט) [בֵּית מוֹשַׁב] עִיר חוֹמָה - ולא עיר שאין לה חומה בפני עצמה אלא מוקפת בתים סמוכות זו לזו וחומות חיצונות של בתים נעשות חומה לעיר, והיינו 'שור איגר': שגגותיה חומותיה; גג מתרגמינן 'איגר'
- ^ לגבי בתי החצרים כתיב
- ^ מכלל דבתי ערי חומה מסובבת סביב קאמר
- ^ שהים שלה היא חומתה מצד האחד
- ^ דלא מפורש בה חומה אלא לשון 'פרזים' ו'שאינן פרזים' כתיב בה
- ^ ומספקא ליה
- ^ האי לשון פרזים אי לשון גלוי הוא או לשון עיר הנוחה ליכבש
- ^ כשהייתי נער