משלי כ
קיצור דרך: t2820
תנ"ך > משלי > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא
הפרק במהדורה המוטעמת
כ א לֵ֣ץ הַ֭יַּיִן הֹמֶ֣ה שֵׁכָ֑ר
וְכׇל־שֹׁ֥גֶה בּ֗֝וֹ לֹ֣א יֶחְכָּֽם׃
ב נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר אֵ֣ימַת מֶ֑לֶךְ
מִ֝תְעַבְּר֗וֹ חוֹטֵ֥א נַפְשֽׁוֹ׃
ג כָּב֣וֹד לָ֭אִישׁ שֶׁ֣בֶת מֵרִ֑יב
וְכׇל־אֱ֝וִ֗יל יִתְגַּלָּֽע׃
ד מֵ֭חֹרֶף עָצֵ֣ל לֹא־יַחֲרֹ֑שׁ
ישאל וְשָׁאַ֖ל בַּקָּצִ֣יר וָאָֽיִן׃
ה מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים עֵצָ֣ה בְלֶב־אִ֑ישׁ
וְאִ֖ישׁ תְּבוּנָ֣ה יִדְלֶֽנָּה׃
ו רׇב־אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ
וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא׃
ז מִתְהַלֵּ֣ךְ בְּתֻמּ֣וֹ צַדִּ֑יק
אַשְׁרֵ֖י בָנָ֣יו אַחֲרָֽיו׃
ח מֶ֗לֶךְ יוֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּא־דִ֑ין
מְזָרֶ֖ה בְעֵינָ֣יו כׇּל־רָֽע׃
ט מִֽי־יֹ֭אמַר זִכִּ֣יתִי לִבִּ֑י
טָ֝הַ֗רְתִּי מֵחַטָּאתִֽי׃
י אֶ֣בֶן וָ֭אֶבֶן אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה
תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃
יא גַּ֣ם בְּ֭מַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָ֑עַר
אִם־זַ֖ךְ וְאִם־יָשָׁ֣ר פׇּעֳלֽוֹ׃
יב אֹ֣זֶן שֹׁ֭מַעַת וְעַ֣יִן רֹאָ֑ה
יְ֝הֹוָ֗ה עָשָׂ֥ה גַם־שְׁנֵיהֶֽם׃
יג אַל־תֶּאֱהַ֣ב שֵׁ֭נָה פֶּן־תִּוָּרֵ֑שׁ
פְּקַ֖ח עֵינֶ֣יךָ שְֽׂבַֽע־לָֽחֶם׃
יד רַ֣ע רַ֭ע יֹאמַ֣ר הַקּוֹנֶ֑ה
וְאֹזֵ֥ל ל֗֝וֹ אָ֣ז יִתְהַלָּֽל׃
טו יֵ֣שׁ זָ֭הָב וְרׇב־פְּנִינִ֑ים
וּכְלִ֥י יְ֝קָ֗ר שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃
טז לְֽקַח־בִּ֭גְדוֹ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר
וּבְעַ֖ד נכרים נׇכְרִיָּ֣ה חַבְלֵֽהוּ׃
יז עָרֵ֣ב לָ֭אִישׁ לֶ֣חֶם שָׁ֑קֶר
וְ֝אַחַ֗ר יִמָּֽלֵא־פִ֥יהוּ חָצָֽץ׃
יח מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּעֵצָ֣ה תִכּ֑וֹן
וּ֝בְתַחְבֻּל֗וֹת עֲשֵׂ֣ה מִלְחָמָֽה׃
יט גּֽוֹלֶה־סּ֭וֹד הוֹלֵ֣ךְ רָכִ֑יל
וּלְפֹתֶ֥ה שְׂ֝פָתָ֗יו לֹ֣א תִתְעָרָֽב׃
כ מְ֭קַלֵּל אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ
יִֽדְעַ֥ךְ נֵ֝ר֗וֹ באישון בֶּאֱשׁ֥וּן חֹֽשֶׁךְ׃
כא נַ֭חֲלָה מבחלת מְבֹהֶ֣לֶת בָּרִאשׁוֹנָ֑ה
וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ לֹ֣א תְבֹרָֽךְ׃
כב אַל־תֹּאמַ֥ר אֲשַׁלְּמָה־רָ֑ע
קַוֵּ֥ה לַ֝יהֹוָ֗ה וְיֹ֣שַֽׁע לָֽךְ׃
כג תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָה אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן
וּמֹאזְנֵ֖י מִרְמָ֣ה לֹא־טֽוֹב׃
כד מֵיְהֹוָ֥ה מִצְעֲדֵי־גָ֑בֶר
וְ֝אָדָ֗ם מַה־יָּבִ֥ין דַּרְכּֽוֹ׃
כה מוֹקֵ֣שׁ אָ֭דָם יָ֣לַע קֹ֑דֶשׁ
וְאַחַ֖ר נְדָרִ֣ים לְבַקֵּֽר׃
כו מְזָרֶ֣ה רְ֭שָׁעִים מֶ֣לֶךְ חָכָ֑ם
וַיָּ֖שֶׁב עֲלֵיהֶ֣ם אוֹפָֽן׃
כז נֵ֣ר יְ֭הֹוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם
חֹ֝פֵ֗שׂ כׇּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן׃
כח חֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יִצְּרוּ־מֶ֑לֶךְ
וְסָעַ֖ד בַּחֶ֣סֶד כִּסְאֽוֹ׃
כט תִּפְאֶ֣רֶת בַּחוּרִ֣ים כֹּחָ֑ם
וַהֲדַ֖ר זְקֵנִ֣ים שֵׂיבָֽה׃
ל חַבֻּר֣וֹת פֶּ֭צַע תמריק תַּמְר֣וּק בְּרָ֑ע
וּ֝מַכּ֗וֹת חַדְרֵי־בָֽטֶן׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א לץ היין המה שכר וכל שגה בו לא יחכם
ב נהם ככפיר אימת מלך מתעברו חוטא נפשו
ג כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע
ד מחרף עצל לא יחרש ישאל [ושאל] בקציר ואין
ה מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה
ו רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא
ז מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו
ח מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע
ט מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי
י אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יהוה גם שניהם
יא גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו
יב אזן שמעת ועין ראה יהוה עשה גם שניהם
יג אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם
יד רע רע יאמר הקונה ואזל לו אז יתהלל
טו יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת
טז לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכרים [נכריה] חבלהו
יז ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ
יח מחשבות בעצה תכון ובתחבלות עשה מלחמה
יט גולה סוד הולך רכיל ולפתה שפתיו לא תתערב
כ מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון [באשון] חשך
כא נחלה מבחלת [מבהלת] בראשנה ואחריתה לא תברך
כב אל תאמר אשלמה רע קוה ליהוה וישע לך
כג תועבת יהוה אבן ואבן ומאזני מרמה לא טוב
כד מיהוה מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו
כה מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר
כו מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן
כז נר יהוה נשמת אדם חפש כל חדרי בטן
כח חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו
כט תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה
ל חברות פצע תמריק [תמרוק] ברע ומכות חדרי בטן
א לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם.
ב נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ.
ג כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע.
ד מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ ישאל [וְשָׁאַל] בַּקָּצִיר וָאָיִן.
ה מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
ו רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא.
ז מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו.
ח מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע.
ט מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי.
י אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם.
יא גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.
יב אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה יְהוָה עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם.
יג אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם.
יד רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל.
טו יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת.
טז לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וּבְעַד נכרים [נָכְרִיָּה] חַבְלֵהוּ.
יז עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ.
יח מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה.
יט גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב.
כ מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון [בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ.
כא נַחֲלָה מבחלת [מְבֹהֶלֶת] בָּרִאשֹׁנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ.
כב אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה לַיהוָה וְיֹשַׁע לָךְ.
כג תּוֹעֲבַת יְהוָה אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב.
כד מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ.
כה מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר.
כו מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן.
כז נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן.
כח חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ.
כט תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה.
ל חַבֻּרוֹת פֶּצַע תמריק [תַּמְרוּק] בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן.
(א) לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם.
(ב) נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ.
(ג) כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע.
(ד) מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ ישאל [וְשָׁאַל] בַּקָּצִיר וָאָיִן.
(ה) מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
(ו) רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא.
(ז) מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו.
(ח) מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע.
(ט) מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי.
(י) אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם.
(יא) גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.
(יב) אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה יְהוָה עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם.
(יג) אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם.
(יד) רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל.
(טו) יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת.
(טז) לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וּבְעַד נכרים [נָכְרִיָּה] חַבְלֵהוּ.
(יז) עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ.
(יח) מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה.
(יט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב.
(כ) מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון [בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ.
(כא) נַחֲלָה מבחלת [מְבֹהֶלֶת] בָּרִאשֹׁנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ.
(כב) אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה לַיהוָה וְיֹשַׁע לָךְ.
(כג) תּוֹעֲבַת יְהוָה אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב.
(כד) מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ.
(כה) מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר.
(כו) מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן.
(כז) נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן.
(כח) חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ.
(כט) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה.
(ל) חַבֻּרוֹת פֶּצַע תמריק [תַּמְרוּק] בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן.
- א לֵץ הַיַּין היין לועג לאדם השותה אותו, משפיל ומבזה אותו
להרחבה, הֹמֶה משמיע קולות שוטפים המטביעים את קולות הנפש של השותה
להרחבה שֵׁכָר כל משקה משכר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ עושה שגיאה ושותה ממנו יותר מדי - לֹא יֶחְכָּם. - ב נַהַם כַּכְּפִיר כמו נהמת-רעב של אריה, כך צריכה להיות אֵימַת מֶלֶךְ היראה מפני המלך, מִתְעַבְּרוֹ מי שמכעיס את המלך
להרחבה חוֹטֵא נַפְשׁוֹ. - ג כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב להיות הראשון שמפסיק את המריבה
להרחבה, וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע יתערב במריבה ותתגלה חרפתו. - ד מֵחֹרֶף מפני החורף, שבו אין רואים תבואה בשדה
להרחבה עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, (ישאל) וְשָׁאַל יבקש ויחפש תבואה בשדהו בַּקָּצִיר – וָאָיִן.
|
הפסוק מתייחס לאנשים פשוטים, אך ביחס לה' מחשבותיו של האדם הן כמו פלגי מים רדודים. ראו משלי כא א |
- ה מַיִם עֲמֻקִּים כמו מי תהום הנמצאים עמוק מתחת לאדמה, כך עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה ורק אדם היודע להסיק מסקנות מתוך רמזים כגון טון דיבור, שפת גוף וכו', הוא יִדְלֶנָּה.
- ו רָב אָדָם במקרים רבים, האדם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ קורא לאיש שעשה עמו חסד בעבר ומבקש שיעשה עמו חסד שוב, אבל, וְאִישׁ אֱמוּנִים המתמיד במעשי חסד לאורך זמן
להרחבה - מִי יִמְצָא?. - ז מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק מתנהג בשלמות ובעקביות בדרך הצדק
להרחבה, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו הלומדים ממעשיו והולכים בדרכיו
להרחבה. - ח מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין יושב בעצמו במשפט כדי לפקח על השופטים בערכאות הנמוכות
להרחבה, מְזָרֶה מפזר לכל הרוחות בְעֵינָיו בעצם העובדה שהוא משגיח בעצמו כָּל רָע. - ט מִי יֹאמַר כשהמלך משגיח בעצמו, מי יוכל להיות בטוח שיצא זכאי במשפט, ולומר 'זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי'?.
- י אֶבֶן וָאֶבֶן יחידות משקל לא שוות, אֵיפָה וְאֵיפָה יחידות נפח לא שוות, תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם גם כששני הדברים באים יחד וכביכול "מתקזזים"
להרחבה. - יא גַּם בְּמַעֲלָלָיו בנוסף למראהו החיצוני, גם בתעלוליו ומשחקיו הילדותיים
להרחבה יִתְנַכֶּר נָעַר הילד נעשה שונה וניכר מילדים אחרים, ומהתבוננות במשחקיו ניתן לדעת, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ. - יב אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה - יְהוָה עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם יש להכיר טובה לה' על כך שברא בנו את חוש השמיעה וחוש הראיה, ולהשתמש בהם רק למטרות טובות, כגון -
להרחבה. - יג אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ תהיה רש, עני, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם אכול ארוחת בוקר משביעה וצא ללימודים -
להרחבה. - יד 'רַע! רַע!' יֹאמַר הַקּוֹנֶה כדי שהמוכר ימכור לו במחיר מוזל, הוא אומר שהסחורה גרועה, וְאֹזֵל לוֹ ולאחר שהוא הולך מהחנות - אָז יִתְהַלָּל הוא אומר שהסחורה משובחת.
- טו יֵשׁ זָהָב זהב נמצא, קל יחסית להשיג אותו וְרָב פְּנִינִים פנינים יש הרבה, קל יחסית להשיג אותן; ולעומת זאת -, וּכְלִי יש כלי אחד ויחיד שהוא הכי - יְקָר חשוב ובעל ערך
להרחבה - שִׂפְתֵי דָעַת כלומר, הדעת חשובה ויקרה מכל
להרחבה.
|
ישנם פסוקים רבים המזהירים את האדם מפני ערבות, גם כשהלווה מוכר. ראו ערבות לעומת הלוואה |
- טז 'לְקַח בִּגְדוֹ!' כך יגידו לאדם כִּי עָרַב זָר חתם על ערבות ללווה שאינו מכיר, וּבְעַד (נכרים) נָכְרִיָּה איזה זרה ששבתה אותו בטכסיסיה חַבְלֵהוּ הסכים למשכן את רכושו.
- יז עָרֵב טעים לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר שהושג במרמה
להרחבה, וְאַחַר אולם אחר שייחשף, לא יהיה לו מה לאכול ויצטרך לאכול אבנים יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ. - יח מַחֲשָׁבוֹת תוכניות שהאדם מתכנן בליבו בְּעֵצָה בעזרת עצה שהוא מקבל מהזולת תִכּוֹן תהיה יציבה, תתקיים
להרחבה, וּבְתַחְבֻּלוֹת אסרטגיה המתייחסת לכל המקרים האפשריים, הדורשת עצות של יועצים רבים
להרחבה עֲשֵׂה מִלְחָמָה. - יט גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו אדם שמפתה אותך בדבריו לגלות סודות לֹא תִתְעָרָב לא תהיה בחברתו, כדי שלא יפתה אותך לגלות לו סודות שאסור לך לגלות.
- כ מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ - יִדְעַךְ נֵרו יאבד את מצוותיו הנמשלות לנר
להרחבה, (באישון) בֶּאֱשׁוּן ובאישון עיניו יהיה חֹשֶׁךְ כלומר יאבד את התורה שנמשלה לאור. - כא נַחֲלָה רכוש או ירושה (מבחלת) מְבֹהֶלֶת שמגיעה לאדם במהירות ובדחיפות
להרחבה בָּרִאשֹׁנָה בתקופת חייו הראשונה
להרחבה, וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. - כב אַל תֹּאמַר 'אֲשַׁלְּמָה רָע' אחזיר רע למי שהרע לי, כדי שלא ירע לי שוב
להרחבה; קַוֵּה לַיהוָה, וְיֹשַׁע לָךְ במקום לשלם רע, תחכה שאלוהים יושיע אותך ממנו. - כג תּוֹעֲבַת יְהוָה אֶבֶן וָאָבֶן כשסוחר מחזיק שני משקלות שונים עם אותו מספר, כדי לרמות, וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב.
- כד מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר ה' מכוון את צעדי האדם ומדריכו בדרכו
להרחבה; וְאָדָם, מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ? אינו יודע דרכו ללא עזרת ה' - כה מוֹקֵשׁ אָדָם מכשול שאדם שם לעצמו יָלַע קֹדֶש כאשר הוא ממהר להוציא מפיו את המילה "קודש", להקדיש ולנדור
להרחבה, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר הוא מנסה לחשוב ולבדוק אם אפשר להתחרט ולשנות את הנדר. - כו מְזָרֶה מפזר לכל עבר, מפרק התארגנויות של רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן ורק אחר-כך הוא מעניש אותם
להרחבה. - כז נֵר יְהוָה כמו נר שה' יצר, המאפשר לחפש פירורים בחורים ובסדקים נִשְׁמַת אָדָם כך הנשמה שה' נפח באדם, ובאמצעותה האדם, חֹפֵש חוקר היטבׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן מחשבותיו ורגשותיו הפנימיים
להרחבה. - כח חֶסֶד מעשים שלפנים משורת הדין וֶאֱמֶת עם הקפדה על שורת הדין
להרחבה יִצְּרוּ ישמרו
להרחבה מֶלֶךְ יגרמו לכך שיאהבו את המלך, והוא יינצל מ"הפיכות", וְסָעַד יתמוך ויחזק
להרחבה בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ שלטונו
להרחבה. - כט תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם אנשים צעירים ראויים להתפאר בכוחם וכושרם הגופני
להרחבה, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה ואנשים זקנים ראויים להתפאר בגילם המבוגר וניסיון חייהם. - ל חַבֻּרוֹת פצעים סגורים, וגם פֶּצַע פצע פתוח (תמריק) תַּמְרוּק הם כמו חומר ניקוי המנקה בְּרָע מעשיו הרעים של האדם
להרחבה, וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן וכאבים פנימיים הם כמו חומר ניקוי למחשבותיו ורגשותיו הרעים.
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: