קטגוריה:משלי כ כח

1. הפסוק ממליץ למלך לאחוז בשני עקרונות משלימים: החסד והאמת. החסד עניינו להיטיב עם האזרחים, לדאוג לצרכיהם ולשפר את מצבם; האמת עניינה לדבר ביושר, לקיים הבטחות וגם לעמוד על כך שהאזרחים יקיימו את חובותיהם. שילוב שני עקרונות אלה יחד יבטיח שהאזרחים יאהבו ויכבדו אותו; הם יצרו = ינצרו, ישגיחו וישמרו על המלך ויאפשרו לו להאריך ימים על ממלכתו.

"כשהמלך נוהג רק במידת האמת, אינו משומר כראוי, שיפגעו בו מרי נפש אשר שפך עליו חמת הדין; אבל אם לפעמים יוותר מצד החסד, יאהבוהו העם. וכן, אם ינהג רק בחסד, לא ייפול פחד המשפט עליהם, וגם בזה לא יהיה בטוח. אבל חסד ואמת - אם ינהג בשניהם, הם יצרו מלך, עד שאינו צריך שומר אחר לראשו זולתם." (מלבי"ם).

"ועם כל זה שהמושל בהם שומר חוקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים, והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק, ובהם תיכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו. כמו שכתוב חסד ואמת יצרו מלך וגו'." (הרב בחיי אבן פקודה, חובות הלבבות ב ה).

חסד ואמת הוא גם חסד אמיתי, חסד עם אנשים הראויים שיעשו עמם חסד (כדוד המלך, שעשה חסד עם אנשים שהיטיבו עמו). חסד זה מחזק את יציבות השלטון. לעומת זאת, חסד הנובע מחמלה בלתי מוצדקת (כחמלתו של אחאב על בן-הדד מלך ארם), עלול דווקא לערער את יציבות השלטון (ע"פ גליה).

2. הדבר נכון לא רק לגבי מלך, אלא לגבי כל אדם שיש לו סמכות על הזולת, כגון: הורים ביחס לילדיהם. כדי לבנות סמכות הורית, עליהם להרבות במעשי חסד - בכל פעם שנותנים משהו לילדים, להדגיש שזה נעשה מתוך אהבה; וכן להפתיע את הילדים בנתינה מעבר למה שחייבים. בנוסף לכך עליהם להקפיד על אמת - להקפיד לקיים את הבטחותיהם, להגיד רק את האמת, וגם כשמענישים - להעניש במידה המתאימה ולהסביר את ההגיון שמאחרי העונש (ע"פ הרב ברוך רבינוביץ', תקליטור "חכמת שלמה", שיעור ראשון); וכן להקפיד שגם הילדים יגידו אמת ויקיימו את חובותיהם. אותם חסד ואמת יצרו וישמרו על הסמכות של ההורים, והילדים יכבדו אותם כמו מלך ומלכה.

3. הדבר נכון גם בעולם העסקים, ובפרט בעסקי האינטרנט. חברות האינטרנט הגדולות, כגון גוגל ופייסבוק, זוכות בסמכות ושלטון בכך שהן עושות חסד - מספקות שירותים בסיסיים בחינם, וכך צוברות לקוחות שבסופו של דבר מביאים להן הכנסות, אם על-ידי צפיה בפרסומות או על-ידי קניית שירותים מתקדמים יותר.

הקושי העיקרי שהפסוק מציב בפנינו הוא לוותר על הכבוד - לא לנסות להשיג סמכות על-ידי כוח ותוקפנות, אלא על-ידי נתינה מתוך אהבה, אמירת אמת ועמידה בהתחייבויות (ע"פ גליה).

4. יש שדרשו את הפסוק גם על הסמכות שיש לאדם כלפי גופו: "והנה, העיר בזה על המלך שמושל באדם, והעיר בזה, כי אין המכוון למי שיבקש השלימות להשחית גופו ולעכור שארו, כמו שיחשבו הכסילים, אבל צריך שיעשה חסד להשגיח בבריאות גופו ואיבריו, ובזה יהיה נשמר, ויבוא לו מהם העזר הראוי, כי בחלותם יחלה הוא גם כן, עם שלא יוכל להם אז לשרתו השירות הראוי במה שיצטרך לו מהם בדרושים אשר יחקור בהם." (רלב"ג).

1. ע"פ הפשט והניקוד, יִצְּרו מהשורש נצר, שעניינו שמר: החסד והאמת שומרים על המלך מפני מרידות.

2. וע"פ הדרש, יצרו מהשורש יצר - חסד ואמת הם תנאי ליצירת מלך. מוטיב החסד מזכיר למלך, שהוא נמצא בשליחות ציבורית, כל תפקידו של המלך הוא חסד - נתינה מכוחו ומכשרונותיו לטובת העם - ולא שיעבוד של העם לתועלת עצמו (ע"פ גליה).

סעד = תמך וחיזק; כיסא = משל לכוחו וסמכותו של השליט; וסעד בחסד כיסאו = מעשי חסד שהמלך עושה כלפי העם תומכים ומחזקים את הסמכות שלו בעיניהם, ומסייעים לו לבצע את תפקידיו העיקריים (אולי זו הסיבה שמשרד הרווחה, המשרד שאמור לדאוג לעניים, נקרא בראשיתו משרד הסעד - על שם "וסעד בחסד כיסאו").

0. המלך הראשון בישראל, שאול, נבחר על-מנת לעשות משפט ומלחמות - לשמור על בטחון פנים וחוץ, ולא כדי לעשות חסד (ראו שמואל א ח; ראו גם במאמר "תפקידיו של השלטון").

1. אולם המלך הבא, דוד, כבר נקט בגישה אחרת, (תהלים סא ח): "יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ". הוא הבין שכדאי למלך לעשות חסד, כדי שיזכה בתמיכה ציבורית ויהיה לו קל יותר לגייס את הציבור לביצוע משימותיו העיקריות. דוד גם עשה חסד, (שמואל ב ט א): "וַיֹּאמֶר דָּוִד: 'הֲכִי יֶשׁ עוֹד אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן...' 'אַל תִּירָא, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ אֶת כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ, וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד'", (שמואל ב י ב): "וַיֹּאמֶר דָּוִד 'אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד', וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו".

ועוד, על (שמואל ב ח טו): "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" אמרו חז"ל: "דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון, ושלם לו מתוך ביתו - זה משפט וצדקה; משפט לזה וצדקה לזה; משפט לזה שהחזיר לו ממון, וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו" (בבלי סנהדרין ו:).

2. דוד העביר עקרונות אלה לשלמה בנו, (מלכים א ב ז): "וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ, כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ". ושלמה כתב בפסוקנו "חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ".

3. לאחר התפלגות הממלכה, מלכי ישראל הצפונית המשיכו לשמור על עקרון החסד, והדבר היה מפורסם בין הגויים, (מלכים א כ לא): "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו: הִנֵּה נָּא שָׁמַעְנוּ, כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל - כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם. נָשִׂימָה נָא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ". אמנם, הם לא שמרו על עקרון האמת ולכן נפלו, (מלכים א כ מב): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד - וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ", (מלכים א כב לא): "וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב... לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ".

4. במלכות יהודה, החסד והאמת הוסיפו להיות עקרונות חשובים עד ימי ישעיהו, (ישעיהו טז ה): "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא, וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד, שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק"; וכן ב(ישעיהו ט ו): "לםרבה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת" - גם שם נזכרו שני עקרונות משלימים העוזרים לתמוך ולשמור על הממלכה - משפט וצדקה.