קטגוריה:משלי כ יב

הפסוק מציין עובדה - ה' יצר את האוזן ואת העין. אולם מהו המסר המעשי שאנחנו יכולים להפיק מעובדה זו?

1. מסר אחד: להתייחס ברצינות למידע שאנחנו מקבלים מהחושים שלנו.

ישנם אנשים, שמרוב דבקותם באמונה מסויימת, מתעלמים מהעובדות הסותרות אמונה זו, ואף הופכים את ההתעלמות לאידיאולוגיה: לדבריהם, החושים מטעים אותנו, והדברים שאנחנו רואים ושומעים אינם רלבנטיים. לאנשים אלה נועד הפסוק שלנו: חוש השמיעה וחוש הראיה אינם המצאה של "השטן" או של "יצר הרע"; ה' עשה את שניהם! אלה הם שני אמצעים שה' נתן לנו כדי לעבוד אותו, להתקרב אליו ולהגיע אל האמת. לכן יש להתייחס בכבוד למראה עינינו ולמשמע אזנינו.

הביטוי גם שניהם משמעו גם את שניהם יחד, גם את השילוב ביניהם (ראו גם שניהם): ה' יצר לא רק את חוש הראיה וחוש השמיעה אלא גם את השילוב ביניהם, את הכישרון להצליב מידע מחושים שונים ולהגיע למסקנות. גם זה כישרון שיש להשתמש בו ברצינות: לא לסמוך רק על שמועות - כי הן עלולות להיות מוגזמות או מטעות; לא לסמוך רק על מראה עיניים - כי הוא עלול להיות מצומצם ומנותק מההקשר הרחב; אלא להשתמש בשניהם יחד: אוזן שומעת ועין רואה... גם שניהם.

רעיון דומה נמצא ב(קהלת ב יד): "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ..."*- החכם קודם-כל מפעיל את העיניים, מסתכל מסביב ובודק את העובדות, ורק אז מקבל החלטה; אבל הכסיל עוצם את עיניו והולך בדרכו בלי להתייחס לעובדות.

2. מסר שני: להכיר טובה לה' שברא את החושים.

יש דברים שעבור רובנו הם מובנים מאליהם, למשל: חוש הראיה וחוש השמיעה. הרי ברור שאנחנו רואים את מה שמול עינינו ושומעים את מה שמגיע לאזנינו, כך היה תמיד וכך צריך להיות. ספר משלי מלמד אותנו להכיר טובה לה' גם על חושים אלו, וכדברי ה' אל משה, (שמות ד יא): "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אֹו מִי יָשׂוּם אִלֵּם אֹו חֵרֵשׁ אֹו פִקֵּחַ אֹו עִוֵּר? הֲלֹא אָנֹכִי ה'!".

מכאן, שיש להשתמש בחושים, שה' נתן לנו, רק למטרות חיוביות המתאימות לרצונו (רש"י), וכך נרמז גם בפסוק הבא המדבר על עיניים, (משלי כ יג): "אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם" (רבי יונה גירונדי; ראו גםראיה ושמיעה בספר משלי).

אפשר לפרש את הביטוי גם שניהם בכמה דרכים:

• גם שניהם = גם את השילוב ביניהם, את שניהם יחד; ה' עשה לא רק את חוש הראיה וחוש השמיעה, אלא גם את הכישרון למזג מידע משני מקורות המידע הללו וליצור מהם תמונת עולם כוללת - כישרון מתקדם יותר שנמצא עמוק יותר במוח.
• גם שניהם = אפילו שניהם, בנוסף לדברים אחרים ידועים: "ירמוז לאדם בכללו, יאמר שה' יצר את האדם ועשה גם אלו בו" (רמב"ן על דברים כג19).
• גם שניהם = יש להכיר טובה מיוחדת לה' על כך שנתן לנו כמה חושים שונים, כך שאם קשה להשתמש בחוש אחד (- העיניים כואבות ואי אפשר לקרוא דברי תורה), ניתן להשתמש בחושים המשלימים (- לשמוע שיעורי תורה).

ייתכן שהפסוק גם רומז להוכחה על כך שיש בורא לעולם (ע"פ הספר "אלהים משחק בקוביות" מאת הרב מיכאל אברהם, עמ' 386 ואילך; ע"פ הספר "מטאפיסיקה" של ריצ'רד טיילור, עמ' 155 ואילך). כדי להסביר את ההוכחה, נשתמש במשל:

אדם נוסע ברכבת לסקוטלנד. לאחר זמן, הוא רואה על גבעה מחוץ לרכבת כתובת אבנים, ובה נכתב 'ברוכים הבאים לסקוטלנד'. יש לו שתי אפשרויות להבין את הכתובת: אפשרות אחת היא שהכתובת נוצרה ע"י מתכנן והיא אכן משקפת את המציאות, ואפשרות שניה היא שהכתובת נוצרה במקרה ואין לה כל קשר למציאות. במקרה הראשון הוא צריך לאסוף את חפציו ולהתכונן לירידה מהרכבת, ובמקרה השני הוא צריך להתעלם מתוכן הכתובת ולהמשיך ליסוע. אם אנחנו רואים שהוא אוסף את חפציו ויורד מהרכבת, אנחנו יכולים להסיק שהוא כנראה מאמין שהכתובת נוצרה ע"י מתכנן.

הנמשל הוא החושים שלנו. מערכת החושים שלנו - שהעיקריים שבהם הם אוזן שומעת ועין רואה - היא מערכת מורכבת מאד. גם כאן ישנן שתי אפשרויות: להניח שהמערכת נוצרה ע"י בורא העולם ומשום כך משקפת את המציאות, או להניח שהיא נוצרה במקרה; אבל אם היא נוצרה במקרה, אין שום סיבה לחשוב שהיא משקפת את המציאות. גם ע"פ תורת הברירה הטבעית, אפשר לכל היותר לטעון שמערכת החושים שלנו הולכת ומשתפרת עם הזמן, אבל אי אפשר לדעת בוודאות שהיא כבר הגיעה למצבה הסופי, שבו היא משקפת לגמרי את המציאות. לכן, מי שבכל זאת מתנהג לפי החושים שלו, מעיד על כך שהוא מאמין באופן תת-מודע שהמערכת הזאת נוצרה ע"י מתכנן תבוני - ה' עשה גם שניהם.

האוזן שלנו, המסוגלת לשמוע את המציאות, והעין שלנו, המסוגלת לראות את המציאות, שתיהן מתנה מה' ויש להכיר לו טובה עליהן; ה' עשה גם את המציאות וגם את שני החושים הללו, ומשום-כך הם תואמים.

3. מסר שלישי: להיות מוּדעים להשגחה התמידית של ה'.

עד כאן פירשנו אוזן שומעת ועין רואה = עינו של האדם ואוזנו של האדם; אך ניתן גם לפרש אוזן שומעת ועין רואה = עינו של ה' ואוזנו של ה', כמו שנאמר ב(משלי טו ג): "בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה', צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים". ה', כביכול, יצר "אוזן שומעת" שבאמצעותה הוא שומע את כל מה שאומרים בני האדם, ו"עין רואה" שבאמצעותה הוא רואה את כל מה שעושים בני האדם.

כך, כנראה, פירש את פסוקנו רבי יהודה הנשיא: "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך - עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין" (אבות ב א; ראו גם רמ"ד וואלי על פסוקנו).

לפי זה, יש לפרש גם שניהם = השוואה שאינה מובנת מאליה; יש אנשים המבינים שה' רואה את כל מעשיהם, ונזהרים שלא לעשות מעשים רעים. אבל הם לא תמיד שומרים על הדיבור שלהם - הם לא תמיד נזהרים מדיבורים רעים, ובכך כאילו מראים שהם חושבים שה' לא שומע את כל הדיבורים, אלא רק רואה. לאנשים כאלה נאמר: "אוזן שומעת ועין רואה - ה' עשה גם שניהם": ה' עשה בשמיים לא רק עין שרואה את כל המעשים, אלא גם אוזן ששומעת את כל הדיבורים.

רעיון דומה נמצא ב(תהלים צד ט): "הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע?! אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט?!"*.