בתגובה לרשעים, שטענו שה' אינו רואה אותם פוגעים באלמנות ויתומים, אמר המשורר:

(תהלים צד ט): "הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע?! אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט?!"

לא ברור מה בדיוק מוכיחה השאלה הרטורית הזו, והרי ה' גם יצר את הקיבה - האם זה אומר שהוא אוכל?!

הרמב"ם התייחס לשאלה זו והסביר, שהיצירה מעידה על ידיעה: " "פשוט הוא, שכל עושה כלי מן הכלים, אלמלי שהמעשה אשר ייעשה באותו הכלי מצוייר מדעתו - לא היה יכול לעשות לו כלי. המשל בכך, שאם לא יצייר הנפח בדעתו עניין התפירה ויבין אותו, לא היה עושה את המחט בצורה זו אשר לא יתכן לתפור כי אם בה, וכך שאר הכלים. וכיון שחשב מי שחשב מן הפילוסופים שאין ה' משיג את הפרטים הללו, מפני שהם ממושגי החושים, והוא יתעלה אינו משיג בחוש אלא השגה שכלית, הוכיח להם במציאות החושים, ואמר, אם הייתה השגת הראות נעלמת ממנו ואינו יודעה, היאך המציא את האברים הללו המיועדים להשגה בראיה, האם אפשר לחשוב כי במקרה אירע שתתחדש לחה מסוימת זכה, ותחתיה לחה אחרת כך, ותחתיה שכבה מסוימת, קרה שניקב בה חור ובאה כנגד אותו החור שכבה זכה קשה, כללו של דבר לחיות העין ושכבותיה ועצביה שהם בתכלית השכלול כפי שכבר ידוע, וכולם המטרה בהם תכלית הפעולה הזו, היחשוב משכיל שזה נעשה במקרה?! לא, אלא הוא בכוונה מצד הטבע בהחלט כמו שבאר כל רופא וכל פילוסוף. ואין הטבע בעל דעה וניהול, וזה מוסכם מכל הפילוסופים, אלא הניהול האומנותי הזה נעשה לפי השקפת הפילוסופים על ידי מוצא שכלי, והוא ממעשה בעל שכל לפי השקפתנו, והוא אשר הטביע הכוחות הללו בכל דבר שימצא בו כה טבעי. ואילו היה שאין אותו השכל משיג את העניין הזה ולא יודעו, היאך המציא, או נמצא ממנו לפי אותה ההשקפה, טבע המכוון כלפי מטרה זו שאין לו ידיעה בה? ובצדק קראם בוערים וכסילים .     ואחר כך בא לבאר כי זה חיסרון בהשגתנו, ושה' יתהדר ויתרומם הוא אשר נתן לנו את השכל הזה אשר בו נשיג, ומחמת קוצר יכולתנו להשיג אמתתו יתעלה נוצרו לנו השיבושים הגדולים הללו, וידוע לפניו יתעלה אותו החיסרון שלנו, ושבינתנו זו המוגבלת אין להתחשב במה שגרמה מן ההעזה. אמר: המלמד אדם דעת, ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל" " ( מורה נבוכים ג יט ) . באותו אופן, כמובן, ה' יצר את הקיבה ומכאן שהוא מבין את משמעות וחשיבות האכילה. כך גם בדברי חז"ל, היצירה מעידה על היוצר .

מעבר לכך: העובדה שה' יצר את העין ואת האוזן, המאפשרים לנו לראות ולשמוע, מוכיחה שה' מייחס חשיבות לכל הפרטים הקטנים שאפשר לקלוט בעזרת העיניים והאוזניים; בניגוד לדעת הפילוסופים, האומרים שה' אינו מתייחס לפרטים אלה כי הם מתחת לכבודו.

לפעמים, אנשים רואים מעשי עוולה, וטוענים "הרשעים מצליחים, אין צדק". המשורר אומר לאותם אנשים: "כמו שאתם רואים - כך גם אנשים אחרים רואים; כך גם ההוויה כולה רואה; כך גם ה', שיצר את ההוויה ויצר את כושר הראיה, רואה הכל. ולכן, בסופו של דבר, כל אותם אנשים שפועלים נגד ההוויה, ונגד חוקי ה' שיצר אותה, יישמדו".

באותו אופן יש לפרש את הפסוק הבא:

(תהלים צד י): "הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ, הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת?!"

ה' יוסר גויים , כלומר, הוא נטע באדם את המוסר הטבעי, ייסורי המצפון: "כמו שאתם מרגישים את חוש המוסר הטבעי שלכם מתקומם נגד הרשעים, כך בוודאי גם ההוויה כולה מתקוממת, ובוודאי גם ה', שיצר את המוסר הטבעי הזה, מתקומם, והוא בוודאי ישמיד את אותם רשעים"; ה' מלמד אדם דעת , כלומר, הוא נטע באדם את השכל המאפשר לו לדעת דברים, והוא בוודאי יודע מהי הדרך הנכונה להשמיד את אותם רשעים.