'רַע! רַע!' יֹאמַר הַקּוֹנֶה כדי שהמוכר ימכור לו במחיר מוזל, הוא אומר שהסחורה גרועה, וְאֹזֵל לוֹ ולאחר שהוא הולך מהחנות - אָז יִתְהַלָּל הוא אומר שהסחורה משובחת.
"רע רע יאמר הקונה" - הקונה תורה ע"י הדחק ויסורי רעבון אומר אוי לי על רעה זאת והצרה הזאת וכשהולך לו מלא חכמה אז יתהלל על הצער שנצטער
"ואוזל לו" - והולך לו
"רע רע יאמר הקונה". הנה, אין הענין בקנין החכמה כמו בשאר הקנינים, וזה כי שאר הקנינים, מפני שיהיה מחירם כסף, יקרה בקנין הקנין ההוא לרע בהיותו לו וכשלא יהיה לו יחשבהו לטוב, והנה הפך זה ימצא בקנין החכמה, כי לא יחשבהו אדם לטוב כי אם אחר שהשיגהו.
"ואוזל" - ענין הליכה, כמו (איוב יד): "אזלו מים מני ים".
מצודת דוד
"רע רע" - דרך הקונה חפץ לבזותו בפני המוכר, ויכפול אמריו לומר שהוא רע למען ימכרנו בזול, וכאשר יקנהו והולך לו, אז יתהלל לפאר את עצמו לומר שיודע לקנות חפצים בזול. ונאמר למשל על הקונה חכמת התורה מתוך צער ודוחק, אשר יתרעם אז על קושי הדוחק, אולם לאחר זה יתהלל בעצמו על הצער שסבל, כי לפום צערא אגרא.
"רע רע יאמר הקונה", אומר בדרך העולם שהקונה שבא לקנות איזה דבר "יאמר" על הדבר "שהוא רע", ואחר שקנאו "ואזל" מרשות המוכר "לרשותו אז יתהלל" בהחפץ שקנה, וזה כי תחלה חשב את המחיר שמבקשים בעד החפץ שג"כ רע בעיניו להוציאו אמר שהוא רע לערך מחירו, אבל אחר שכבר נתן מחירו אז יתעלה בעיניו אחר שקנאו במחיר רב, וכ"ז משל לעומת שאמר בל יאהב שינה כי התורה נקנית במעוט שינה ובמעוט תענוג, והגם שתחלה בעת קניית החכמה יאמר רע רע, כי יחשוב לערכה את המחיר שיתן בעדה, שהוא יגיעת הגוף ועזיבת השינה והתענוג, אח"כ כשיקנה החכמה יתהלל, ומפרש דבריו.
ביאור המילות
"ואזל לו", כשהלך הדבר אליו, שנסתלק מרשות המוכר לרשותו:
