קטגוריה:משלי כ י

אבן היא יחידת משקל; אבן ואבן = כשסוחר משתמש בשתי אבנים שונות עם אותו תג-משקל - אבן קטנה כשהוא מוכר ואבן גדולה כשהוא קונה.

איפה היא יחידת נפח; איפה ואיפה = כשסוחר משתמש בשתי איפות עם אותו תג-נפח - איפה קטנה כשהוא מוכר ואיפה גדולה כשהוא קונה.

1. גם במשמעות אפילו. זיוף משקלות הוא הצורה הכי "עדינה" של גניבה. אין בה אלימות, לקיחת חפצים בכוח או פריצה לרשות הזולת, אין בה אפילו שקר גלוי בדיבור. לכן יש להדגיש, שה' מתעב אפילו מעשים אלה: "גם שניהם ירמוז לגוזל וחומס וכל עושק, שהם תועבות גדולות מאלו, ולא יזכירם" (רמב"ן על דברים כג19).

- אולם, האיסור לזייף מידות ומשקלות כבר נזכר בתורה:

(דברים כה יג): "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ; לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל!"

מה מחדש הפסוק שלנו? המפרשים הציעו כמה תשובות המסתמכות על המילה שניהם:

2. יש שני חטאים הקשורים לזיוף המידות, ושניהם מתועבים על ה': "אונאת אבן ואבן גדולה מאונאת איפה ואיפה, כי יוכל האדם להסתכל ולהתבונן בעומק חלל האיפה ולהבין שיעורה, על כן אמר גם שניהם - כי ייענש גם על איפה ואיפה" (ר' יונה).

3. אפילו כשאדם מחזיק שתי אבנים - אבן אחת כשרה ואבן אחת פסולה, או שתי איפות - איפה אחת כשרה ואיפה אחת פסולה, הדבר מתועב על ה', כי המידות הכשרות מאפשרות לו להטעות את הציבור ולהציג את עצמו כאדם ישר (ע"פ רמ"ד ואלי).

4. ולדעתי הבטוי רומז לשני סוחרים המרמים זה את זה. כל אחד מצדיק את עצמו בטענה בסגנון "אני מכיר את המוכר הזה, הוא גזלן, הוא לוקח מחיר מופקע; אז החלטתי לרמות אותו בחזרה, ולתת לו חלק מהתשלום בשטרות מזוייפים, כך שהמחיר יהיה הוגן".

ספר משלי אוסר לעשות כך. הביטוי גם שניהם משמעו אפילו כאשר שניהם נמצאים יחד. ה' מתעב את הזיופים גם כאשר הם באים יחד ולכאורה "מבטלים" זה את זה - כאשר המוכר משתמש באיפה מזוייפת והקונה משתמש באבן מזוייפת (מלבי"ם).

ה' מתעב את המצב שאנשים מרמים זה את זה, אפילו אם הרמאויות 'מבטלות' אחת את השניה. אם המוכר רמאי - תבע אותו לדין וקנה אצל מוכר אחר; אל תרמה בחזרה. וראו עוד ב"הקבלות".

5. יש מפרשים שהפסוק בא כאן גם כמשל למידות הלב והנפש, שנזכרו בפסוק הקודם "מי יאמר 'זיכיתי ליבי טהרתי מחטאתי?'": גם במידות הנפש יש להיזהר מפני איפה ואיפה, מפני מידות לא אמיתיות ולא עקביות: "והנה, יתעב ה' האיש אשר בידו עוון אבן ואבן הרעות, אף על פי שלא חטא בהן, מפני שמזומנת להכשיל ולהחטיא... אם כן, האדם נתעב על כוונת ליבו הרעה ומידותיו הרעות" (ר' יונה).

האם מותר לאדם לעשות צדק לעצמו בדרכי מרמה? שאלה זו נדונה במקורות רבים.

1. רבקה אמנו בוודאי סברה שכן, שהרי היא יעצה ליעקב להשתמש בדרכי מרמה על-מנת לקבל את ברכת הבכורה שהגיעה לו (לאחר שקנה אותה מעשו).

2. יעקב אבינו לכאורה חלק על רבקה, ונראה שהסכים לקבל את דבריה רק בגלל מצוות כיבוד אם; אבל מצד שני, כשהיה אצל לבן, גם הוא השתמש בדרכים שנראות כדרכי מרמה, על-מנת לקבל מלבן את השכר שהגיע לו (המקלות ברהטים). ולפי חכמי המדרש הוא הצהיר על כך עוד כשהגיע לחרן: "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא - אם לרמאות - כי אחי אביה הוא ואם לצדק - כי בן רבקה הוא" (בראשית רבה ע יב, וכן רש"י על הפסוק).

3. שלמה המלך, לפי כמה מהפירושים על פסוקנו, קבע שאסור להשתמש במרמה נגד מרמה: "אם יש להקונה אבן ואבן לשקול המעות, במשקל גדול ובמשקל קטן, ויש להמוכר איפה ואיפה למדוד כן לפי ערך זה את הפירות שמוכר, שאם מוכר במידה קטנה משלם לו המעות במשקל הקטן... תועבת ה' גם שניהם, אף שימצאו שניהם זה לעומת זה האבן מול האיפה, כי התורה הזהירה בכלל שלא יימצא בכיסך אבן ואבן בשום אופן ובשום הצטדקות" (מלבי"ם).

גם בהמשך הפרק נאמר, (משלי כ כב): "אַל תֹּאמַר 'אֲשַׁלְּמָה רָע', קַוֵּה לה' וְיֹשַׁע לָךְ. תּוֹעֲבַת ה' אֶבֶן וָאָבֶן, וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב", ומסתבר שיש קשר בין הפסוקים הסמוכים: "אל תאמר 'אשלם רע למי שרימה אותי בכך שארמה אותו בחזרה', אלא קוה אל ה' שיושיע אותך בדרכי יושר, כי כל מרמה היא תועבת ה'"*.

4. רב הונא סבר בהתחלה שמותר לרמות בחזרה, אולם ה' רמז לו שזו טעות: "רב הונא, החמיצו לו 400 חביות יין. בא לפני רב יהודה אחיו של רב סלא החסיד ושאר הרבנים, או לפני רב אדא בר אהבה ושאר הרבנים."

"אמרו לו: יפשפש כבודו במעשיו! אמר להם: האם אני חשוד בעיניכם?!"

"אמרו לו: האם הקב"ה חשוד בעיניך שיעשה דין בלא צדק?! אמר להם: אם יש בכם מי ששמע עלי שעשיתי דבר שאני צריך לחזור בי - יודיעני!"

"אמרו לו: כך שמענו, שכבודו לא נותן לאריסו את חלקו בזמורות הגפן (ע"פ ההלכה, צריך לתת לאריס לא רק את חלקו ביין אלא גם את חלקו בזמורות). אמר להם: וכי הוא משאיר לי משהו?! והרי הוא גונב לי הרבה יותר מהחלק שמגיע לו!"

"אמרו לו: זהו שאומרים האנשים: "הגונב מן הגנב - אף הוא טועם טעם גניבה". אמר להם: קיבלתי על עצמי שאתן לו."

"יש אומרים: חזר החומץ והפך ליין, ויש אומרים: התייקר החומץ ונמכר במחיר של יין." (בבלי ברכות ה:, תרגום לעברית).

5. יש כלל ידוע ש"עושה אדם דין לעצמו" (בדיני ממונות); בהבנת כלל זה יש שתי אסכולות:" "העניין השלישי הוא השאלה אם צריך שתהא עשיית הדין העצמית בגלוי דווקא, או שניתן לעשותה גם בהיחבא ובמסתרים, כגון ש"יגנוב" האדם דבר השייך לו מחצרו של מי שגנבו ממנו. כאן ידרשו המצדדים באסכולת "בית דין" שיפעל האדם בגלוי, כמו שבתי הדין פועלים, בעוד מצדדי האסכולה האחרת מתירים גם עשיית דין עצמית בסתר" (אנציקלופדיה דעת, עשיית-דין עצמית).