חובת הלבבות, שער הכניעה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בביאור אופני חיוב כניעתנו לאלהים יתברך. וזה פתח השער: 

אמר המחבר מפני שקדם מאמרנו ליחד המעשים לאלהים לבדו והיתה הגאוה במעשים המיוחדים לאלהים משגת את בעליהם יותר מהרה מכל הפגעים המשיגים אותם והיה הפסדה למעשים הרבה מאד ראיתי כי הנחוץ שבדברים שאני צריך להם הוא לסמוך לו מה שירחיקנה מן האדם והיא הכניעה, ומפני שנתברר לנו עוד שהיא שורש העבדות ובה יתכן להבדל העבד ממדת האדנות וההודאה לאלהים בהתיחדו בהם לבדו מבלעדי הברואים כמו שאמר דוד ע״‎ה (ד״‎ה א כט) לך ה׳ ‎‎הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו׳ ‎‎ואמר (תהלים פט) כי מי בשחק יערוך לה׳ ‎‎ידמה לה׳ ‎‎וגו׳ ומטיבה עוד כי היא מרחקת מן האדם הגדולה והגאון והגובה והתפארת והשררה ורדות בכל (ס״‎א ושליט בדל) וחמוד מה שהוא גדול ממנו והדומה לזה מסעיפי הגאוה,

וראוי עתה שנבאר מדבר הכניעה עשרה דברים.

  • האחד מה היא הכניעה.
  • והשני לכמה חלקים תחלק.
  • והשלישי במה תהיה הכניעה.
  • והרביעי באיזה ענין צריך להתנהג בה.
  • והחמישי איך אופני קנותה.
  • והששי בתוכן המנהג שצריך להתנהג בו הנכנע.
  • והשביעי מתי תתכן הכניעה מן הנכנע ומתי לא תתכן.
  • והשמיני שנבאר אם הכניעה סמוכה למדות הטובות או המדות הטובות סמוכות לה (ס״‎א אם הכניעה תלויה במדות או המדות תלויות בה).
  • והתשיעי אם יתכן להתקבץ בלב האדם הגאוה והכניעה אם לא.
  • והעשירי ביאור תועלת הכניעה בעניני העוה״‎ז והעוה״‎ב.

פרק א[עריכה]

אבל הכניעה היא שפלות הנפש ושחוחה ומעוט ערכה אצלה והיא מדה ממדות הנפש וכאשר תתישב בה יראו אותותיה על האברים, מהם הלשון הרכה והקול הנמוך והענוה בעת הכעס ומעוט הנקמה אחר היכולת עליה כאשר נאמר על אחד המלכים שאמר למי שנתחייב אצלו לאחר שהביאו השוט חי ה׳ ‎‎לולא חזקת כעסי עליך הייתי נוקם ממך נקמה גדולה ומחל לו ואמרו עליו שהיה אומר איני יודע עון שהוא שוקל יותר מעונותי (ס״‎א מענותי).

פרק ב[עריכה]

אבל ביאור חלקי הכניעה הוא שהכניעה תחלק לשלשה חלקים.

אחד מהם כולל את האדם ורבים ממיני בעלי חיים שאינם מדברים והוא דלות הנפש וסבלה ההיזק אשר היתה יכולה לדחותו מפני סכלותה באופני דחייתו וזה יהיה מן הכסילים שבבני אדם ועמי הארץ מפני מיעוט ידיעתם וחלישת הכרתם את נפשותם וערכיהם וזה נקרא כניעה מדרך ההסכמה אבל על דרך האמת הוא דלות (ס״‎א דוות) הנפש ועורונה בסכלות הגובר עליה מראות מה שיש בו תקנתה כמו שאמר (איוב יז) כי לבם צפנת משכל על כן לא תרומם.

אבל הכניעה היא אשר תהיה אחר רוממות הנפש והתנשאה מהשתתף עם הבהמות במדותם המגונות וגבהותה מהדמות במדות פחותי בני אדם ביתרון חכמת ויקרת נפשו וידיעה ברורה במדות הטובות והמגונות. וכאשר יהיה סמוך לזה כניעת הנפש ושפלותה אז תהיה מדה משובחת אבל זולת זה איננה נכנסת במדות המשובחות ומעלות הנפש אך במגונות שבהן כי ענינה בזה כענין הבהמות.

והחלק השני הכניעה לבני אדם אם מפני מושלם בו כמו האסיר ביד אויבו והעבד ביד אדוניו או לחסרונו להם וגודל צרכו למה שיש אצלם כשכיר לשוכרו והרש להענקת העשיר והתלמיד לרבו או לחוב ראוי שאין האדם יוכל לפרעו והוא חייב להכנע ולהשפל לפניו לבעליו כמו שכתוב (משלי כב) ועבד לוה לאיש מלוה. או לדעתו שהיא מקצר בעניני מוסרי העולם הזה והעוה״‎ב וסכלותו בדרך הישרה. וכאשר תמצא ידו נביא דורו או מורה צדק או קורא על הדרך הטובה יכנע לו וישפל לפניו כמו שאמרו רז״‎ל (ברכות ז ב) גדולה שמושה יותר מלמודה שנאמר (מלכים ב ג) אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו אשר למד לא נאמר אלא אשר יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה ואמר (שמות לג) ומשרתו יהושע בן נון נער וגו'. ואמר החכם על כלל עם הארץ ועבד לוה לאיש מלוה.

והחלק הזה מחלקי הכניעה ואם הוא ראוי איננו תדיר מפני שאינו כולל את כל המדברים ולא ראוי בכל זמן ובכל מקום כי האסיר כשיצא ממאסרו והעבד כשיפדה את עצמו והלוה כשיפרע את חובו והתלמיד כשאיננו עם רבו והרש כשאיננו עם עשיר (ס״‎א והרש כשיעשיר) אינם חייבין להכנע להם ולהשפל ולשוח לפניהם.

והחלק השלישי הכניעה לבורא יתברך וחובתו כוללת כל המדברים והם חייבין אליו בכל זמן ובכל מקום ואליו היתה כונתנו בשער הזה והנכנע הוא הנקרא בספרי הקדש עניו ונבזה בעיניו וצנוע ודכא ושפל רוח ורוח נשברה ונדכה ורך לבב ונכה רוח ולב נשבר ונפש שחה. ומה שנדבר בכניעה סתם אין כונתנו אלא החלק השלישי הזה אשר היא המדרגה העליונה שבכניעה ומי שעלתה בידו אין רחוק ממנו דרך קרבת אלהים ולעמוד לפניו ויהיה מקובל ורצוי אצל הבורא כמ״‎ש (תהלים נא) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.