קטגוריה:דניאל ד כז
נוסח המקרא
ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי
עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקַף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי.
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א דִּֽי־אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקָ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי׃
עָנֵ֤ה מַלְכָּ/א֙ וְ/אָמַ֔ר הֲ/לָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑/א דִּֽי־אֲנָ֤ה בֱנַיְתַ/הּ֙ לְ/בֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּ/תְקַ֥ף חִסְנִ֖/י וְ/לִ/יקָ֥ר הַדְרִֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ענה" - הרים המלך את קולו והיה משתבח בעצמו ומתייהר ואמר הלא זאת היא בבל הגדולה אשר אני בניתי אותה להיות בה בית מלכות
"בתקף" - והנה בניתי אותה בחוזק כחי לא בעזר זולתי ואף רק לכבוד תפארתי בניתי אותה לא לצורך מה להשגב בה מפני האויב כי ידי משלה לי
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: הֲלֹא זוֹ הִיא בָבֶל הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר אֲנִי בְנִיתִיהָ לְבֵית מַלְכוּת, בְּתֹקֶף חָסְנִי וְלִכְבוֹד הֲדָרִי.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ד כז.
אֲשֶׁר אֲנִי בְנִיתִיהָ לְבֵית מַלְכוּת
עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר
מיד לאחר שדניאל פרש את החלום והציע למלך "וַחֲטָאֶיךָ בִּצְדָקָה פְדֵה וַעֲוֹנוֹתֶיךָ בְּחֹן עֲנִיִּים" (ביאור:דניאל ד כד), המלך ענה.
הפסוק הקודם שטוען שהמלך הסתובב בהיכל 12 ירחים ורק אז ענה לא נראה סביר. הפסוק ההוא שייך אחרי שאלוהים העניש את נבוכדנצר, והעונש נמשך 12 ירחים.
הֲלֹא זוֹ הִיא בָבֶל הַגְּדוֹלָה
המלך מודה שממלכת בבל המפוארת והגדולה, נראית בכל הארץ וגם מהשמים כפי שאמר המלאך בחלומו.
אֲשֶׁר אֲנִי בְנִיתִיהָ לְבֵית מַלְכוּת, בְּתֹקֶף חָסְנִי וְלִכְבוֹד הֲדָרִי
- אולם נבוכדנצר דוחה שהוא חייב כבוד לאלוהים.
- הוא מסרב לקבל שאלוהים עזר לו להצליח.
- הוא לא מוכן ללמוד שהוא למעשה רק היה כלי בידי אלוהים, להעניש את ממלכת יהודה, מסיבה דומה.
- הוא לא מעוניין לשנות את דרכו לדרך הצדק והענווה.
המלך טוען שהכל קרה בזכות כוחו וחוכמתו, והכל נעשה לכבודו כדי להדר אותו - אני ואפסי עוד - כדברי הנביא צפניה: ”זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ“ (צפניה ב טו), ואת זה עשה נבוכדנצר לירושלים.
המלך הוא גאה ועקשן. כמובן הוא לא היחיד והאחרון שחושב שכל הצלחתו היא בזכותו בלבד.
כל מטרת הסיפור היא להראות לנו שלאלוהים חשוב שגם הגויים ילמדו אותו ויכבדו אותו. ויגיע יום שהם, בצערם, יגלו את הטעויות שלהם.
קישורים
דף הפרק • מקראות גדולות • הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דניאל ד כז"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.