ביאור:דניאל ד יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דניאל ד יט: "(אנתה) אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא דִּי רְבַית וּתְקֵפְתְּ, וּרְבוּתָךְ רְבָת וּמְטָת לִשְׁמַיָּא וְשָׁלְטָנָךְ לְסוֹף אַרְעָא."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר גָּדַלְתָּ וְחָזַקְתָּ, וּגְדֻלָּתְךָ גָּדְלָה וְהִגִּיעָה לַשָּׁמַיִם וְשִׁלְטוֹנְךָ לְסוֹף הָאָרֶץ.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ד יט.


אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ[עריכה]

סיכום ראשוני[עריכה]

לאחר הצגת פאר העץ, דניאל מסכם ומסביר בכבוד למלך, שהתאור הזה מתאים למלך המפואר - נבוכדנצר.

אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ[עריכה]

למעשה היה צריך להיות כתוב: 'העץ המפואר הזה מתאר אותך'.
אולם דניאל מבין שהדבר מובן מעליו, ומסתפק בהכרזה "אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ", ואף על פי שעומד לקרות דבר רע למלך, המלך הוא בכל כוחו ושלטונו, לפני שהמלאך יודיע את העתיד.

דניאל מזכיר את סיפור כבשת הרש, כדברי נתן הנביא לדוד: "אַתָּה הָאִישׁ" (שמואל ב יב ז). גם דוד התחיל להרגיש שהוא חשוב ביותר ורשאי לעשות כרצונו, ואלוהים מודיע לו: "אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל ... וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה ... מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי) ... הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" כדי ללמד אותו שפלות וענווה.

מאין שדניאל ידע את התורה וכל החוכמה שנכתבה לפניו?[עריכה]

דניאל השתמש בחוכמה של אבותיו ובסיפורי התורה.
אנו רואים שנאמר בספר דניאל: "נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל סֵפֶר וְחָכְמָה, וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת" (דניאל א יז), ומכאן ניתן להסיק שדניאל השתמש בידע שלו כדי להסביר את חלומות נבוכדנצר.

החלום ופתרונו נמצאים במקרים קודמים, כגון פיזור העם במגדל בבל, הריסת סדום על חטאיה, תשועה לפרעה בשנות הרעב, עשרת המכות לפרעה כדי שכולם ילמדו את גדולת אלוהים, האיום על נינווה, ועכשו סיפור החלום של נבוכדנצר.

וכמו בכל הסיפורים האלה המטרה היא לגרום השפלה וענווה לשליטים שיכירו בגדולת אלוהים ויכבדו אותו ואת חוקיו.

וּגְדֻלָּתְךָ גָּדְלָה וְהִגִּיעָה לַשָּׁמַיִם[עריכה]

יש כאן גדולה עצומה שהגיעה לשמים, לאלוהים. דניאל מפאר ומרומם את המלך.
אולם יש כאן גם אזהרה. הגדולה נבנתה על אלימות ורשעה, דכוי והרס, וגם זה הגיע לאלוהים, כפי שקרה במקרים קודמים:

  • פגיעה בעיר בבל על שאמרה: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (בראשית יא ד).
  • פגיעה בסדום של רוע לבבם: "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְהוָה" (ביאור:בראשית יט יג).
  • פגיעה בפרעה על הסבל לבני ישראל: "וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ב כג).
  • אזהרה לנינווה על רשעתם: "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ, כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי" (יונה א ב).

יש כאן אזהרה לנבוכדנצר כשם שאמר הנביא אליהו לאחאב: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (מלכים א כא יט) - גם אתה חייב ללמוד להיות שפל לפני אלוהים ולשוב לדרך הצדק.

וְשִׁלְטוֹנְךָ לְסוֹף הָאָרֶץ[עריכה]

כאשר דניאל תאר את העץ הוא השמיט את המילה "סוֹף". העץ המפואר נראה בכל הארץ וגם בשמים עד אין סוף.
אולם שלטנו של המלך הוא מוגבל. הוא יש לו סוף במקום ובזמן. לכן כאילו דניאל השתמש במילים של המלך, אבל המשמעות היא להגביל אותו ולא לרומם אותו.