קטגוריה:משלי כא כה
תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ
כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֽׂוֹת׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑/נּוּ כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣י/ו לַ/עֲשֽׂוֹת׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רלב"ג (כל הפרק)
"תאות עצל". הנה העצל יתאוה תמיד אל קנין השלימיות והעצלה תמנעהו מההשתדלות בהשגתם הנה ימות וישאר עם התאוה ההיא כי מאנו ידיו לעשות דבר להשיג מה שאליו התאוה:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"תאות" - התאווה שעצל מתאוה לנוח על משכבו היא תמית אותו, כי מאנו ידיו לעשות מלאכה להתפרנס בה, ומה א"כ אם כן יאכל? והרי הוא מת ברעב.
מצודת ציון
"מאנו" - לא רצו.מלבי"ם (כל הפרק)
(כה-כו) "תאות עצל תמיתנו, כל היום התאוה תאוה" דבר שאין חשוב ונחוץ אל האדם הוא מתעצל בעשייתו, ואומר בל תחשוב כי מה שהעצל מתרפה לעשות מלאכה הוא מפני שאינו מתאוה, ודברי העולם קלים בעיניו, שלכן לא יתיגע להשיגם, לא כן הוא, כי באמת תאותו גדולה יותר ממי שאינו עצל, כי אינו דומה מי שי"ל פת בסלו וכו'. רק שאין לו ממשלה על הידים וכלי הגוף העושים, שאינם רוצים לשמוע לכח הממשלה שבנפש, וע"כ "תאותו תמיתנו", כי "הידים" המוכנים להצילו ממות, שע"י שיעשו מלאכה ימצא תאותו, "אין אובים לשמוע לו", ומוסיף "שכל היום התאוה תאוה", שתחת שהזריז יעסוק כל היום במלאכה ולא יתאוה רק בלילה שפנוי מעסקיו, הוא מתאוה כל היום ולא יעשה מאומה, ומספר בשבח "הצדיק, כי יתן" צדקה אל העצל "ולא יחשוך", כי העצל הזה אין לו מרחמים, והגם שמת ברעב לא ירחמו עליו, כשאומרים הלא יכול לעסוק במלאכה, אבל הצדיק ירחם עליו, כי הוא כחולה הבלתי יכול לעבוד, אחר שידיו נרפים ובלתי שומעים לו, ולכן יתן לו צדקה וירחם על עניו:
תרגום מצודות: התאווה שעצל מתאוה לנוח על משכבו היא תמית אותו, כי מאנו (לא רצו) ידיו לעשות מלאכה להתפרנס בה, ומה אם-כן יאכל? והרי הוא מת ברעב.
תרגום ויקיטקסט: התאווה של אדם עצל תישאר בלתי-ממומשת עד יום מותו, כי הוא ממאן (לא מוכן) לעשות את הפעולות הדרושות כדי להשיג את הדברים שהוא מתאווה להם -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא כה.
דקויות
איך התאוה של העצל ממיתה אותו?
1. באופן מילולי, התאוה לנוח גורמת למותו של העצל ברעב (מצודות).
2. על-דרך הדרש, "העצל מן התורה ומן המצוות... הולך אחרי תאוותו בהבלי העולם, שהם מצד המוות" (רמ"ד ואלי).
3. ולדעתי, המשמעות מושאלת: התאוה של העצל תישאר לא-ממומשת עד לאחר מותו של העצל, התאוה כביכול תקבור את העצל ותישאר בחיים אחריו, "ימות וישאר עם התאוה ההיא" (רלב"ג), כי אינו מוכן להתאמץ כדי להשיג את מה שהוא רוצה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי כא כה"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.