מצודות על משלי כא
<< · מצודות על משלי · כא · >>
פסוק א
מצודת דוד
"פלגי מים" - כמו פלגי מים המה ביד האדם להטותם אל מקום הנרצה ע"י חפירות חריצים, כן לב המלך ביד ה' להטותו אל כל אשר יחפוץ.
מצודת ציון
"פלגי מים" - אמת המים.פסוק ב
מצודת דוד
"ישר בעיניו" - כי אינו רואה חובה לעצמו.
"ותוכן" - ה' הוא בתוך לבו ויודע הוא אם ישר דרכו או לא.
מצודת ציון
"ותוכן" - מלשון תוך.פסוק ג
מצודת דוד
"עשה" - עשיות צדקה ומשפט נבחר בעיני ה' מהבאת זבח.פסוק ד
מצודת דוד
"רום עינים" - דרך גסי הרוח להרים עיניהם כלפי מעלה, לא כענוים המשפילים עיניהם למטה לארץ.
"ורחב לב" - ענין בקשות תענוגים הרבה והתאוה להם.
"נר רשעים" - הדברים האלה הלא המה מחשבות הרשעים, ויחשבו לחטאת.
מצודת ציון
"ניר" - ענין חרישה, כמו (ירמיהו ד): "נירו לכם ניר". והוא מושאל על המחשבה, כמו שהושאל לה לשון חרישה, כמ"ש (משלי ג): "אל תחרוש על רעך רעה".פסוק ה
מצודת דוד
"למותר" - אין בהם דבר בטל אך להביא יתרון מה.
"וכל אץ" - הממהר במעשיו אין בהם דבר ריוח אך להביא עוד חסרון מה.
מצודת ציון
"חרוץ" - זריז וישר.
"אץ" - ענין מהירות, כמו (יהושע י): "ולא אץ לבוא".פסוק ו
מצודת דוד
"פועל" - המאסף אוצרות ע"י לשון שקר, המה הבל נידף, כי לא יתקיימו בידו, ויבקשו עוד את המוות, כי המה סיבה למות על ידם.
מצודת ציון
"נדף" - ענין דחיפה ומכה, כמו (תהלים א): "תדפנו רוח".פסוק ז
מצודת דוד
(משלי כא ז): "שוד" - הגזל עצמו יביא עליהם פחד.
"כי מאנו לעשות משפט" - להשיב הגזל לבעליו.
מצודת ציון
"יגורם" - מלשון מגור ופחד, וכן (משלי י כד): "מגורת רשע".פסוק ח
מצודת דוד
"הפכפך" - המתהפך במעשיו, פעם כך ופעם בהפך, הנה פעם דרך איש לו ופעם הוא זר מן הדרך. אבל האיש הזך, פעלו ישר בכל עת מבלי השתנות.פסוק ט
מצודת דוד
"על פנת גג" - מבלי מחסה מזרם וממטר, ויחידי מבלי חבורות אנשים,
"מאשת" - מלשבת עם אשת מדינים, אף בבית חבורת אנשים.
מצודת ציון
"פנת" - זוית.
"חבר" - חבורת אנשים, וכן (הושע ו): "חבר כהנים".פסוק י
מצודת דוד
"אותה רע" - אין מעשה הרשע על כי יטעה לחשוב שמעשיו טובים, אבל יודע הוא ברעתם ונפשו חשקה לה, ולזה לא יוחן בעיניו רעהו רשע כמותו, כי אם חשבה לטובה, אם כן מהראוי לאהוב לרעהו כמשפט אנשי הצדק.
מצודת ציון
"יוחן" - מלשון חן.פסוק יא
מצודת דוד
"בענש" - בעת בוא עונש על הלץ, אם לא יועיל לעצמו מועיל הוא לפתי המשולל הבנה, כי יתחכם על כי יפחד לנפשו.
"ובהשכיל" - אבל לחכם, אף בלמדו דברי השכל, הוא עצמו יקבל תועלת ויקח דעת נוסף על מה שבידו.פסוק יב
מצודת דוד
"משכיל צדיק" - כאשר הצדיק עומד בבית רשע, הצדיק הזה מצליח ביתו של הרשע, כי נתברך בגללו. והיא סיבה לסלף את הרשעים לעשות רע, כי יחשוב בעבורו נתברך ביתו ומעשיו טובים בעיני ה'.
מצודת ציון
"משכיל" - ענין הצלחה, כי המצליח במעשיו נראה להבריות שעושה בהשכל.
"מסלף" - מעקם, כמו (משלי כב): "ויסלף דברי בוגד".פסוק יג
מצודת דוד
"אוטם" - הסותם אזנו משמוע צעקת דל אשר יצעק מפני נוגשיו, גמולו שגם הוא יקרא בעת צרתו לעזרה ואין מי ישיב לו.
מצודת ציון
"אוטם" - סותם.פסוק יד
מצודת דוד
"מתן" - הנותן מתן בסתר למי שחרה אפו בו, הנה המתן הזה יכסה את האף ולא יהיה נראה עוד.
"ושוחד בחק" - הנותן שוחד בחיק, ר"ל בהסתר, אז יכפה בזה חמה עזה וחזקה; וכפל הדבר במילים שונות.
מצודת ציון
"יכפה" - ענין כסוי, ובדברי רז"ל (שבת פח.): "כפה עליהם הר כגיגית".פסוק טו
מצודת דוד
"שמחה" - הצדיק ישמח בעת יעשה משפט, ועשיית המחיתה היא שמחה לפועלי אוון.
מצודת ציון
"ומחתה" - ענין שבר.פסוק טז
מצודת דוד
"מדרך השכל" - מדרך התורה.
"בקהל" - ר"ל, אחר המיתה, כשיהיה בקהל המתים, אז ינוח ולא יתעה עוד. אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר.
מצודת ציון
"רפאים" - הם המתים, שנרפו ונחלשו.פסוק יז
מצודת דוד
"איש מחסור וגו'" - האוהב שמחת מאכל ומשתה יהיה איש מחסור, ר"ל חסר מכל טובה.
"אוהב יין וגו'" - כפל הדבר במ"ש.פסוק יח
מצודת דוד
(משלי כא יח): "כופר" - אם נגזר מיתה על הצדיק ובטלה הגזירה, אין מדת הדין מתפייס עד כי יותן רשע לפדיון נפשו.
"ותחת..." - כפל הדבר במילים שונות.פסוק יט
מצודת דוד
"בארץ מדבר" - במקום שאין אנשים.
"מאשת" - מלשבת במקום מיושב עם אשת מדינים והתמדת כעס.פסוק כ
מצודת דוד
"אוצר וגו'" - דרך החכם לאצור באוצרו דברים נחמדים ושמן טוב להתקיים לעת הצורך. אבל הכסיל שבבני אדם, בעודו בכפו עד לא הניחו מידו יבלענו, ולא יחוש אם לא ימצא לעת הצורך.
מצודת ציון
"בנוה" - במדור.
"יבלענו" - מלשון בליעה.פסוק כא
מצודת דוד
"רודף" - הרודף לעשות צדקה וחסד עם הבריות, ימצא גם הוא מה' חיים וצדקה וכבוד.פסוק כב
מצודת דוד
"עיר גבורים" - בא לשבח החכמה מהגבורה, ואמר: הנה החכם עלה לעיר גבורים, ונצחם והוריד חוזק בטחונם אשר התחזקו במבצר העיר.
מצודת ציון
"ויורד" - מלשון ירידה והשפלה.פסוק כג
מצודת דוד
"שומר פיו" - מלהרבות בדברים.
"שומר וגו'" - כי אם ירבה אמרים לא יחדל מדבר פשע, וחוטא נפשו.פסוק כד
מצודת דוד
"זד יהיר" - איש זדון המתיהר בדבור הנה שמו העצמי הוא לץ, כי בעבור הגאוה ילעג ויתלוצץ בבני אדם; אבל העושה רע בעבור הגאוה, הנה שמו איש זדון.
מצודת ציון
"יהיר" - גס הרוח, כמו (חבקוק ב): "גבר יהיר".
"בעברת" - מלשון עברה וכעס.פסוק כה
מצודת דוד
"תאות" - התאווה שעצל מתאוה לנוח על משכבו היא תמית אותו, כי מאנו ידיו לעשות מלאכה להתפרנס בה, ומה א"כ אם כן יאכל? והרי הוא מת ברעב.
מצודת ציון
"מאנו" - לא רצו.פסוק כו
מצודת דוד
"כל היום" - העצל הזה יתאוה בכל עת למלאות נפשו הריקה; והצדיק יתן לו מהונו ויחזור ויתן ולא ימנע הנתינה ממנו, עם כי פשע בנפשו.
מצודת ציון
"יחשוך" - ענין מניעה.פסוק כז
מצודת דוד
"זבח רשעים" - אשר עודם ברשעתם בעת יזבחו הקרבן, כי לא שבו לה', הנה הקרבן הוא תועבה.
"אף כי" - וכל-שכן שתועבה היא כאשר יביאנו במחשבה רעה, לרמות את הבריות, להחשיבו לצדיק וזובח לאלהים.
מצודת ציון
"בזמה" - במחשבה רעה, כמו (ויקרא יח יז): "זמה היא".פסוק כח
מצודת דוד
"יאבד" - אף אם לא יוזם בבית-דין ולא קיבל העונש, מ"מ מכל מקום יאבד בידי שמים.
"ואיש שומע" - ר"ל, ועם כי יאבד העד ההוא בעבור עונש כזביו, הנה דבריו לא נאבדו להשכח מן הלב, כי כל איש השומע דברו יספרם עד עולם, בחשבו כי אמת הוא.פסוק כט
מצודת דוד
"העז" - הרשע מראה עזותו בעת כעסו, ולא יתבונן במעשיו; אבל הישר יבין דרכו בכל עת, אף בזמן הכעס.
מצודת ציון
"בפניו" - בכעסו, וכן (שמואל א א): "ופניה לא היו לה", כי הכעס נראה בפני האדם.פסוק ל
מצודת דוד
"אין חכמה" - לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקוםפסוק לא
מצודת דוד
"סוס" - עם כי מוכן הסוס ליום המלחמה לנוס בו בעת ירדפוהו, מ"מ מכל מקום ביד ה' היא התשועה; ואם לא יהיה נושע מעמו, שקר הסוס לתשועה.
<< · מצודות על משלי · כא · >>