קטגוריה:משלי כא טז
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל
בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִ/דֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל בִּ/קְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
"אדם תועה מדרך השכל" - פורש מן התורה
"בקהל רפאים" - בעדת גיהנםרלב"ג
"אדם תועה". האיש התועה מדרך השכל והוא התועה בדעותיו יבא בגורלו לנוח עם קבוץ האנשים שימותו יחד מיתה פתאומית וימות עמהם או ירצה בזה שהוא בקבוץ האנשים הדורכים אל המות והכליון כי הם ישמחו בדעותיו לפי שבהם יפתחו להם השערים למלאת תאוותיהם:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מדרך השכל" - מדרך התורה.
"בקהל" - ר"ל, אחר המיתה, כשיהיה בקהל המתים, אז ינוח ולא יתעה עוד. אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר.
מצודת ציון
"רפאים" - הם המתים, שנרפו ונחלשו.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח", יש הבדל בין השכל ובין חכמה ובינה ויתר כחות הנפש, שהשכל הוא כח החד שימצא לאדם להשיג באלהות וברוחניות ובנפלאות, שדברים שאין מבוא להבינה להשיג ע"י היקשים ומופתים ולא להדעת לדעת ע"י הכרת החושים, ובכח זה ישיג את ההשגחה וכל האמונות התלוים באלהות, וע"פ הרוב נלוה אל זה רוח הקדש ואז נקרא שכל טוב, וכמ"ש ורוחך הטובה נתת להשכילם, "ואדם התועה מדרך השכל" תועה באמונות האלהיות כמו הכופר בהשגחה ובידיעת ה' ובהנהגתו ובנפלאותיו, והם המינים שאין להם חלק לעוה"ב ואין להם תקנה, "ובקהל רפאים ינוח", כי ירד לגיהנם:
ביאור המילות
"השכל". השכל הוא הכח החד אשר באדם להבין בדברים שאין הבינה שולטת כמו, בעניני האלהות ונפלאותיו (תהלות י"ד ב', ס"ד י', ק"ו ז'), ויש שכל טוב שהוא רוה"ק (כנ"ל ג' ד', י"ג ט"ו), והתבאר עוד (י"ב ח', ט"ו כ"ד, ט"ז כ"ב, כ"א י"א), "והשכל", הוא מקור או שם:
תרגום מצודות: אדם תועה מדרך השכל (מדרך התורה), רק אחר המיתה, כשיהיה בקהל הרפאים (המתים), אז ינוח ולא יתעה עוד; אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר.
תרגום ויקיטקסט: אדם אשר תועה ואינו מתכנן את מעשיו בדרך של שכל, חכמה וכישרון, יצטרך לעבוד קשה כל חייו; רק כשיגיע לקבר, בקהל רפאים (מתים), יוכל לנוח.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא טז.
דקויות
השכל היא הצלחה בחכמה; רפאים הם המתים, שנרפו ונחלשו (מצודת ציון).
1. מקובל לפרש: אדם התועה מדרך התורה - יגיע למקומם של הרפאים, שהוא השאול והמוות והגיהנם: "כל הפורש עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם" (רב דימי בשם רבי יונתן, תלמוד בבלי בבא בתרא עט., וכן רש"י, מלבי"ם ורמ"ד וואלי פירוש ראשון). אולם:
- המשמעות העיקרית של המילה השכל היא הצלחה בחכמה, ולא דווקא דרך התורה;
- ועוד: המילה ינוח היא מילה עם משמעות חיובית, וקשה לפרש שהכוונה לירידה לגיהנום.
2. ייתכן שהכוונה: "רפאים - לשון רפיון, שרפו ידיהם מן הפעולה המוטלת עליהם, שהיא להשתמש בשכלם כהוגן... ולפי זה... לשון ינוח - לרמוז אל מנוחה של סכלות כבהמה" (רמ"ד ואלי פירוש אחרון).
3. לענ"ד, הפסוק מתייחס לאדם שאינו מנהל את ענייניו בחכמה ובשכל, וכתוצאה מכך לא מצליח לשמור על רכושו, כמו שמתאר הפסוק הבא, (משלי כא יז): "אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה, אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר": מי שמבזבז יותר מדי כסף על מותרות ותענוגות, יחיה במחסור, יצטרך כל חייו לעבוד, ולא תהיה לו מנוחה*; אדם כזה רק "בקהל רפאים ינוח" - רק כשיגיע למוות, למצב שבו אין משמעות לתענוגות חומריים, רק אז יזכה סוף סוף במנוחה (מצודת דוד).
"בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין בו דעת יאבד, כי בלא דעת ובלא תבונה יפול לכליון. ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, לפי שאין מגיעין אליה כי אם במשמעת לדבר ה', ואין דרך למשמעת, כי אם על ידי הדעת." (רס"ג, ראו האמונות והדעות מאמר שביעי פרק ב).
"ומחמת סיבה זו תעו אנשים רבים וקצו בחכמה, אחדים מהם מפני שלא ידע את הדרך אליה, ואחרים מפני שהחל בדרכה ולא סיים אותה, והרי הם מן האובדים, וכמו שאמר הכתוב אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח" (רס"ג, האמונות והדעות, הקדמה פרק ג).
4. ואפשר לפרש: "מדובר באדם שמנסה לפתור בעיה, אך הוא לא חושב בכיוון נכון לפתרון והוא מתוסכל, ולפעמים עד כדי כך שהוא לא יכול להרדם, בנסיון לפתור את הבעיה. אם היא למעלה מהשגתו, הוא יוכל להגיע לשקט נפשי רק במותו" (יעל).
הקבלות
(משלי טו כד): "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" - מי שאינו עולה ומשתפר כל הזמן, סופו שיירד ויגיע למוות רוחני*.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי כא טז"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.