מ"ג משלי כא כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כא · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ
  ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יהיר" - גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זד יהיר". הנה הרשע הגאה שעושה הרע בגאוה לץ שמו כי הוא כאילו יעשה הזדון מצד גאותו על דרך הלעג להיות האנשים נחשבים לפניו כאין ובחמת הזדון עושה לעג וליצנות וכבר ימצאו אנשים רעים בזה התואר שזכר שישחיתו זולתם על דרך הלעג להיותם נחשבים להם לאין כמו שסופר מאיש אחד שחתך רגל איש בלילה כשהיה ישן והוא לא היה שונא לו אך עשה זה על דרך הלעג והנה בא זה על מום הליצנות והרע שיגיע ממנו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זד יהיר לץ שמו, הזד" הוא החולק על חקי החכמה בזדון, ומתוכח נגד חקי החכמה והאמונה, מכחיש בהשגחה ובשכר ועונש ועושה עבירות ביד רמה, וכ"ז שאינו יהיר אינו לץ עדיין, כי מתוכח בטענות וראיות לא בליצנות, ואם ינצחוהו ישתוק, אבל אם הוא "יהיר" אז לא יחוש לטעמים וראיות כלל, רק "מתלוצץ" על החכמים והמאמינים, ואז "עושה בעברת זדון", העברה גדרו כשעובר הגבול, שיעשה מעשים רעים שא"צ להם כלל והם נגד טבע הנפשי רק מעברת זדונו, שהזדון שלו עובר גבול האנושי לעשות מעשים נגד טבע האנושית בכלל:

ביאור המילות

"זד". ע"ל (י"א ב').

" בעברת", גדר העברה שעובר הגבול, כמ"ש בכ"מ:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"זד יהיר" - איש זדון המתיהר בדבור הנה שמו העצמי הוא לץ, כי בעבור הגאוה ילעג ויתלוצץ בבני אדם; אבל העושה רע בעבור הגאוה, הנה שמו איש זדון.

מצודת ציון

"יהיר" - גס הרוח, כמו (חבקוק ב): "גבר יהיר".

"בעברת" - מלשון עברה וכעס.

<< · מ"ג משלי · כא · כד · >>