תורת חובות הלבבות/שער הבטחון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
<< · תורת חובות הלבבות · שער הבטחון· >>

השער הרביעי: שער הבטחון

בבטחון על האלהים יתברך לבדו

אמר המחבר:

מפני שקדם מאמרנו בחיוב קבלת עבודת האלוהים,
ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלהים יתברך,
והוא: הבטחון עליו בכל דבריו - בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות בענין התורה ובענין העולם, ותועלותיו בו - בתורתו.‏[1]

תוכן עניינים

הבטחון - מנוחת הנפש[עריכה]

מהם מנוחת נפשו וביטחונו על אלוהיו יתברך: כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו, מפני שאם איננו בוטח באלוהים בוטח בזולתו.
ומי שבוטח בזולת ה', מסיר האלוהים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו.

ויהיה כמי שנאמר בו (ירמיהו ב, יג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בארות בארות נשברים וגו'.
ואמר (תהלים קו, כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב.
ואמר הכתוב (ירמיהו יז, ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
ואמר (תהלים מ, ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב.
ואמר (ירמיהו שם, ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו.

אין לבטוח בחכמתו האישית[עריכה]

ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכוח גופו והשתדלותו, יעזבהו ה' לנפשו, ייגע לריק וייחלש כוחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו.

כמו שאמר הכתוב (איוב ה, יג) לוכד חכמים בערמם.
ואמר (קהלת ט, יא) שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה וגו'.
ואמר (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב.

אין לבטוח בעושר האישי[עריכה]

ואם יבטח ברוב עשרו, יוסר ממנו ויישאר לזולתו.

כמו שאמר הכתוב (איוב כז, יט) עשיר ישכב ולא יאסף, עיניו פקח ואיננו.
ואמר (משלי כג, ד) אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל.
ואמר (שם, ה) התעיף עיניך בו ואיננו וגו'.
ואמר (ירמיהו יז, יא) בחצי ימיו יעזבנו וגו'.

או תמנע ממנו הנאתו בו -

כאשר אמר החכם (קהלת ו, ב) ולא ישליטנו האלוהים לאכול ממנו וגו'.

ויהיה אצלו פיקדון ששומר אותו מן הפגעים עד שישוב למי שהוא ראוי לו.

כמו שכתוב (שם ב, כו) ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלוהים.
ואמר (איוב כז, יז) יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלוק.

ואפשר שיהיה הממון סיבת רעתו ואבדן נפשו.

כמו שכתוב (קהלת ה, יב) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עשר שמור לבעליו לרעתו.

יתרון הבטחון כמגביר העצמאות האישית[עריכה]

ומהם, שהבוטח באלוהים יביאנו הבטחתו עליו שלא יעבוד זולתו, ושלא יקווה לאיש, ולא ייחל לבני אדם, ולא יעבדם להתרצות אליהם, ולא יחניף להם, ולא יסכים עימהם בבלתי עבודת האלוהים, ולא יפחידהו עניינם, ולא יירא ממחלוקותם. אבל אלא יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם וחובת תגמולם.

ואם יוכיח אותם, לא יזהר בכבודם, ואם יכלימם, לא יבוש מהם, ולא ייפה להם השקר.

כמו שאמר הנביא (ישעיהו נ, ז) וה' אלוהים יעזר לי, על כן לא נכלמתי - על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש.
ואמר (יחזקאל ב, ו) אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא.
ואמר (שם) מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת.
ואמר (ירמיהו א, ח) אל תירא מפניהם.
ואמר (שם, יז) אל תחת מפניהם.
ואמר (יחזקאל ג, ט) כשמיר חזק מצור נתתי מצחך וגו'.

הבטחון מפנה לעיסוק במשמעותי והחשוב באמת[עריכה]

ומהם, שהבוטח באלוהים יביאהו ביטחונו לפנות את לבו מענייני העולם, ולייחד לבבו לענייני העבודה, ויהיה דומה במנוחת נפשו ורוחב לבו ומעוט דאגתו לענייני עולמו - לבעל האלכימיה, והוא היודע להפוך הכסף לזהב, והנחושת והבדיל לכסף על ידי חכמה ומעשה.

עשרה יתרונות הבוטח בה' אפילו על האלכימאי[עריכה]

ואם הוא חזק בבטחונו באלוהים יש לו עליו יתרון בעשרה דברים:

א תחילתם שבעל האלכימיה צריך לדברים מיוחדים למלאכה לא יגמר לו דבר זולתם, ולא ימצאם בכל עת ובכל מקום.
והבוטח באלוהים טרפו מובטח לו מכל סיבה מסיבות העולם.

כמו שאמר הכתוב (דברים ח, ג) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו'.

כי הסיבות אינן נבצרות ממנו בכל עת ובכל מקום,

כאשר ידעת מדבר אליהו עם העורבים ועם האישה האלמנה, ועוגת רצפים וצפחת המים, ודבר עובדיהו עם הנביאים, שאמר (מלכים א יח, יג) ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים.
ואמר (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב.
ואמר (שם, י) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו.

ב והשני כי בעל האלכימיה צריך למעשים ולמלאכות לא ישלם לו חפצו זולתם, ואפשר שימיתוהו ריחם ועשנם, עם התמדת העבודה ואורך היגיעה בהם לילה ויומם.
והבוטח באל בבטחה מהפגעים, ולבו בטוח ממצוא הרעות, וכל אשר יבואנו מאת האלוהים יהיה לו לששון ולשמחה, וטרפו בא אליו במנוחה והשקט ושלוה.

כמו שכתוב (תהלים כג, ב) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.

ג והשלישי: כי בעל האלכימיה אינו מאמין על סודו זולתו מיראתו על נפשו.
והבוטח באלוהים איננו ירא משום אדם בביטחונו, אבל הוא מתפאר בו.

כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים נו, יב) באלוהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי.

ד והרביעי: כי בעל האלכימיה אינו נמלט מהזמין מהזהב והכסף הרבה לעת צרכו, או שלא יזמין מהם כלום אלא כפי שיספיק לזמן מועט. ואם יזמין ממנו הרבה, יהיה כל ימיו מפחד על נפשו שלא יאבד ממנו במיני סיבות האבדה, ולא ישקוט לבו ולא תנוח נפשו מפחדו עליו מהמלך והעם. ואם לא יזמין מהם אלא למלאות מחסורו זמן מועט, אפשר שיבצר ממנו המעשה בעת הצורך הגדול אליו מפני המנע סיבות מסיבותיו ממנו.
והבוטח באלוהים ביטחונו חזק באלוהיו שיטריף אותו כרצונו בעת שירצה ובמקום שירצה. כאשר יטריף העובר ברחם אמו, והאפרוח בתוך הביצה, אשר אין בה מקום מפולש להיכנס אליו ממנו דבר מחוצה, והעוף באוויר, והדגים במים, והנמלה והתולעת עם חלישותם. ויבצר הטרף מהארי עם תוקפו בקצת הימים.

כמו שכתוב (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו וגו'.
ואמר (משלי י, ג) לא ירעיב ה' נפש צדיק וגו'.
ואמר (תהלים לז, כה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.

ה והחמישי: שבעל האלכימיה תחת יראה ופחד על מלאכתו מן המלך ועד הקטן שבעם.
והבוטח באלוהים ירצוהו המלכים ונכבדי בני אדם, אף החיות והאבנים מבקשים רצונו.

כמו שנאמר במזמור יושב בסתר עליון (תהלים) ...עד אחריתו.
ואמר (איוב) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, ברעב פדך ממות... עד סוף העניין.

ו והשישי: שבעל האלכימיה אינו בטוח מהחוליים והמדווים שמערבבין עליו שמחתו בעושרו ואינם מניחים אותו ליהנות ממה שיש לו, ולא להתענג במה שהשיגה ידו.
והבוטח בה' בטוח מן המדווים והחוליים אלא על דרך הכפרה או על דרך התמורה.

כמה שכתוב (ישעיהו) ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו.
ואמר וקוי ה' יחליפו כוח וגו'.

ואמר (תהלים) כי זרועות רשעים תשברנה וגו'.

ז והשביעי: שבעל האלכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף, מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העתים.

כמה שכתוב (יחזקאל) כספם בחוצות ישליכו.
ואמר (צפניה) גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם.

והבוטח בה' לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו.

כמו שכתוב (איוב) ברעב פדך ממות וגו'.
ואמר (תהלים) ה' רועי לא אחסר וגו'.

ואמר (תהלים) לא יבשו בעת רעה, ובימי רעבון - ישבעו.

ח והשמיני: שבבעל האלכימיה איננו מתעכב בשום מקום, מיראתו שמא יתגלה סודו.
והבוטח באלוהים בביטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו.

כמו שכתוב (שם) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.
ואמר (שם) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.

ט והתשיעי: שבעל האלכימיה לא תלוונו האלכימיה שלו באחריתו, ולא ישיג בה בעולם הזה זולת מזונו והביטחון מן הריש והצורך לבני אדם.
והבוטח בה' ילוונו גמול ביטחונו בעולם הזה ולעולם הבא.

כמו שכתוב (תהלים) והבטח בה' חסד יסובבנו.
ואמר (תהלים, לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.

י והעשירי: שבעל האלכימיה, אם ייוודע עניינו, תהיה סיבת מותו, מפני שמה שהוא משתדל וטורח בו הפך הנהגת העולם, ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו.
והבוטח בה', כאשר יודע ביטחונו, יגדל בעיני הבריות ויכבדוהו בני אדם, ויתברכו בקרבתו ובראייתו, ויהיה גורם לתקנת עירו ולדחות הפגעים מעל אנשי מקומו.

כמו שכתוב (משלי) וצדיק יסוד עולם וכעניין לוט בצוער.

הבוטח בה' משתמש נכונה בממונו[עריכה]

ומתועלת הביטחון בה' בעניין התורה: כי הבוטח בה', אם הוא בעל ממון, ימהר להוציא חובות האלוהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, ואם איננו בעל ממון, יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו, מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בהם לאלוהים ולבני אדם בעבורו, ומיעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו.

כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר: 'המקום יצילני מפזור הנפש'.

אמרו לו: מה הוא פזור הנפש?
אמר: שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה.

והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: פרקי אבות מרבה נכסים מרבה דאגה.
ואמרו: איזהו עשיר השמח בחלקו.

כסף אינו מזיק לבוטח בה'[עריכה]

ומהם, כי הבוטח בה' לא ימנעהו רוב הממון מבטוח בה', מפני שאינו סומך על הממון, והוא בעיניו כפיקדון צווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים לזמן קצוב.
ואם יתמיד קיימו אצלו

- לא יבעט בעבורו,
- ולא יזכור טובתו למי שצווה לתת לו ממנו,
- ולא יבקש עליו גמול הודאה ושבח.

אבל אלא הוא מודה לבוראו יתברך אשר שמהו סיבה לטובתו.

ואם יאבד הממון ממנו, לא ידאג ולא יאבל לחסרונו, אך הוא מודה לאלוהיו בקחתו פיקדונו מאתו, כאשר הודה בנתינתו לו, וישמח בחלקו. ואיננו מבקש היזק זולתו ולא יחמוד אדם בממונו.

כמו שנאמר החכם (משלי, יג) צדיק אוכל לשובע נפשו:

יתרונות הבטחון כמביא לשלוה רוחנית ולמנוחה גופנית[עריכה]

אך תועלת הבטחון בעולם:

מנוחה מתאוות[עריכה]

מהם מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות והשלוה מנדנוד הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות והוא בהשקט ובבטחה ובשלווה בעולם הזה.

כמו שכתוב (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
ואמר (שם) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו וגו'

הפסקת הנדודים[עריכה]

ומהם, מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים, אשר היא מכלה הגופות וממהרת השלמת ימי החיים. כמו שכתוב (תהלים קב) עינה בדרך כחי קצר ימי. ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחילת פרישותו. ופגע אדם אחד מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה. אמר לו הפרוש: כמה אתם בתכלית העיוורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים. אמר לו האמגושי: ומה אתה עובד? אמר ליה הפרוש: אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף אשר אין כמוהו. אמר לו האמגושי: פועלך סותר את דבריך. אמר ליה הפרוש: והיאך? אמר לו: אילו היה מה שאמרת אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת. ונפסקה טענת הפרוש, ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.

המנעות מעבודות מפרכות[עריכה]

ומהם, מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים והמלאכות המייגעות את הגופות, ועזוב עבודת המלכים וחוקיהם וחמס אנשיהם.
והבוטח בה' הוא תובע מסיבות הטרף מה שיש בו יותר מנוחה לגופו, ושם טוב לו, ופנאי ללבו, ומה שהוא מפיק יותר לחובות תורתו עם יותר אמונתו. כי הסיבה לא הוסיף לו בחוקו ולא תחסרהו ממנו מאומה אלא בגזרת האלוהים ית'.

כמו שאמר (תהלים) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים.
ואמר (תהלים כג) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.

מניעת צער מהפסדים כלכליים ועסקיים[עריכה]

ומהם, מיעוט צער נפשו במסחר אם יתעכב אצלו, או פרקמטיה, או אם לא יוכל לגבות חובו, או אם יפגעהו חולי בגופו - מפני שהוא יודע כי הבורא יתברך מתקן עניינו יותר ממנו, ובוחר לו טוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו.

כמו שאמר (שם סב) אך לאלוהים דומי נפשי כי ממנו תקותי.

שמחה מכל דבר[עריכה]

ומהם, שמחתו בכל עניין שיעתיק אליו, ואם יהיה כנגד טבעו, מפני ביטחונו באלוהים שלא יעשה לו אלא הטוב לו בכל עניין, כאשר תעשה האם החומלת לבנה ברחיצתו וחיתולו וקשירתו והתרתו על כורחו.

כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים) אם לא שויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי.

שבעה דברים בביטחון[עריכה]

וכיון שביארתי מתועלות הביטחון באלוהים והנאותיו בתורה ובעולם מה שנזדמן לי, אבאר עתה מעניין הביטחון שבעה דברים.

  • אחד מהם, מה הוא הביטחון.
  • והשני, בסיבות הביטחון על הברואים.
  • והשלישי, בביאור ההקדמות אשר בעבורם יתחייב והביטחון באלוהים וחיוב העסק בסיבות.
  • והרביעי, בביאור הדברים אשר בהם יהיה הביטחון וחיוב שבחו וגנותו בהם.
  • והחמישי, בהפרש שיש בין עסק הבוטח באלוהים בסבות הטרף, ובין עסק מי שאינו בוטח באלוהים בהם.
  • והשישי, בביאור אופני חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוות בעולם, ומייחלים נפשותם בקבלת עבודת האלוהים כשיגיעו לחפצם בו, והם בעלי המשכונות.
  • והשביעי, במפסידי הביטחון באלוהים, וכל מה שצריך לדבר בעניין הביטחון ולקצר בחלקיו.


עניין א - מהות הבטחון בה'[עריכה]

אך מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו, כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו.
אבל העיקר אשר בעבור יהיה הביטחון מן הבוטח, ואם יפקד ולא ימצא הביטחון, הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח בו שיקיים מה שאמר, ויעשה מה שערב, ויחשוב עליו הטוב במה שלא התנה לו ולא ערב עשוהו - שיעשהו נדבה וחסד.

עניין ב - הנדרש כדי להגיע לבטחון בה'[עריכה]

אך הסיבות אשר בהן ייתכן הביטחון מהבוטח על הברואים הן שבע.

א אחת מהן, הרחמים והחמלה, כי האדם כשהוא יודע בחברו שהוא מרחם וחומל עליו, יבטח בו ותנוח נפשו עליו כל מה שיטריחהו מענייניו.
ב והשנית שיהיה יודע בו עם אהבתו שאיננו מתעלם ממנו ולא מתעצל בחפצו, אבל הוא יודע בו שהוא משתדל ומסכים לעשותו. כי אם לא יתברר לו ממנו כל זה, לא יהיה ביטחונו עליו שלם, מפני שהוא יודע התעלמותו ורפיונו בחפצו. וכאשר יתקבצו לבוטח ממי שבטח בו שתי מידות אלה: גודל רחמיו עליו ורוב השגחתו על ענייניו - יבטח בו מבלי ספק.
ג והשלישית שיהיה חזק לא ינוצח באשר הוא חפץ, ולא ימנעהו מונע מעשות בקשת הבוטח. כי אם יהיה חלש - לא ישלם הביטחון עליו, אף על פי שנתברר שהוא מרחם ומשגיח, מפני המנע דברים ממנו ברוב העניינים.

וכאשר יתקבצו בו שלוש המידות האלה, יהיה הביטחון עליו יותר ראוי.

ד והרביעית שיהיה יודע באופני תועלת הבוטח עליו, ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה, ומה שייטב בו עניינו.
כי אם לא ידע כל זה, לא תנוח נפש הבוטח עליו. וכאשר יתקבצו לו בו דעתו בתועלותיו ויכולתו בהם, ורוב השגחתו עליהם, וחמלתו עליו - יחזק ביטחונו בו מבלי ספק.
ה והחמישית שיהיה מתייחד בהנהגת הבוטח עליו מתחילת הוויתו וגידולו וינקותו ונערותו ובחרותו וישישותו וזקנתו עד תכלית עניינו.
וכשיתברר כל זה ממנו לבוטח, יתחייב שתנוח נפשו עליו, וישען עליו, בעבור מה שקדם לו עליו מן הטובות העודפות והתועליות המתמידות. ויהיה זה מחייב חזקת ביטחונו בו.
ו והשישית שיהיה עניין הבוטח מסור בידו, ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו, ולא להטיב אליו ולא לדחות נזק מעליו זולתו, כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו.
וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו על העניין הזה - יהיה יותר ראוי לבטוח עליו.
ז והשביעית שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו, ולמי שאינו ראוי לו, ותהיה נדיבותו מתמדת וחסדו נמשך לא ייכרת ולא יפסק.

ומי שנקבצו בו כל המידות האלה עם כל מה שהזכרנו קודם לזה, נשלמו תנאי הביטחון בו, והתחייב היודע ממנו לבטוח בו ושתנוח נפשו עליו בגילויו ובנסתרו, בלבו ובאבריו, ולהימסר אליו ולרצות בגזרותיו, ולדון אותו לטוב בכל דיניו ומפעליו.

וכאשר נחקור על אלה השבעה תנאים לא נמצאם כלל בברואים, ונמצאם כולם בבורא יתעלה. א שהוא מרחם על בריותיו -

כמו שכתוב (תהלים) רחום וחנון ה' וגו'.
ואמר (סוף יונה) ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה...? וגו'.

ב ושאינו מתעלם -

כמו שכתוב (תהלים) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

ג ושהוא חכם ולא ינוצח -

כמו שכתוב (איוב) חכם לבב ואמיץ כוח! מי הקשה אליו - וישלם?
ואמר {{קטן|[[דברי הימים א כט|דברי הימים (תפילת דוד)}} לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'.
וכתיב (צפניה) ה' אלוהיך בקרבך גבור יושיע.

ד ושהוא מתייחד בהנהגת האדם מתחילת עניינו והתחלת גדולתו -

כמו שכתוב (האזינו) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך.
ואמר (תהלים) עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי.

ואמר (איוב) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני... ושאר העניין.

ה ושתועלתו והזיקו אינם ברשות אדם כי אם ביד הבורא יתעלה לבדו -

כמו שכתוב (איכה) מי זה אמר ותהי, ה' לא צוה. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.
ואמר (ישעיהו) יבש חציר, נבל ציץ, ודבר אלהינו יקום לעולם!
ואמר אכן חציר העם.

וכבר התברר העניין הזה במאמר השלישי מן הספר הזה במה שיש בו די.

ו ושנדיבתו כוללת וחסדו סובב -

כמו שכתוב (תהלים קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.
ואמר (שם קלו) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו.
ואמר (שם קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.

ז והשכל גוזר בהיקבץ אלה השבעה עניינים בבורא יתעלה מבלתי הנבראים, לכן הבאתי אלו הפסוקים מן הכתוב לזיכרון בלבד.
וכאשר יתברר זה לאדם, ויתחזק הכרתו באמיתת חסד הבורא: יבטח בו וימסר אליו, ויניח הנהגתו עליו, ולא יחשדהו בדינו, ולא יתקצף על בחירתו לו.
כמו שאמר דוד עליו השלום {{קטן|תהלים קיז|מזמורי הלל]]) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ואמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא:


עניין ג - הקדמות נדרשות כדי להגיע לבטחון בה'[עריכה]

אך ההקדמות אשר בבירורן ואמיתתן ישלם לאדם הביטחון באלוהים הן חמש.

הקדמה א. תכונות הנהגתו של הקב"ה[עריכה]

א אחת מהן, שיאמין ויתברר אצלו התקבצות השבעה עניינים באלוהים, אשר בהתקבצם במי שבוטחים, יתכן לבוטח לבטוח עליו. וכבר זכרתים והעירותי עליהן במה שנזדמן לי מן הכתוב. והם:

שבע אמונות הכרחיות לגבי הקב"ה[עריכה]

א הראשון, שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו כולם הם מרחמי האל וחמלתו.
כמו שאמר הכתוב (ראה) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.
בוהשני, כי הבורא יתעלה לא ייעלמו ממנו אופני תועלת האדם. והדין נותן זה, מפני שהוא אחד ממעשיו, ואין מי שיודע באופני תקנות העשוי והפסדו, ובפגעים המשיגים אותו, ובאופני מחלתו וארוכתו יותר מעושהו.

ואם יהיה זה נמצא בעושים מבני אדם, אשר לא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית, אך השורש והצורה עצמית אין להם בהם שום תחבולה ולא יכולת לחדשם; ואשר חידש שורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חיבורו הוא החכם היודע בענייני תועלותיו ונזקיו והטוב לו בעולמו ואחריתו בלי ספק.

כמו שכתוב (ישעיהו) אני ה' אלוהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך.
ואמר (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'.
ג והשלישי, כי הבורא יתברך חזק מכל חזק ודברו נגזר מכל דבר ואין משיב את דינו.
כמו שכתוב (תהלים} כל אשר חפץ ה' עשה.
ואמר (ישעיהו) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו'.
ד והרביעי, כי הוא משגיח על הנהגת בני אדם כולם, לא יניחם ולא יתעלם מהם, ולא ייסתר ממנו דבר מהם מקטנם ועד גדולם, ולא ישכיחהו דבר את דבר.
כמו שכתוב (ישעיהו מ, כז) למה תאמר יעקב ותדבר ישראל? נסתרה דרכי מה'! ומאלוהי - משפטי יעבור!! הלוא ידעת אם לא שמעת? אלוהי עולם ה'! בורא קצות הארץ! לא ייעף ולא ייגע! אין חקר לתבונתו!!
ה והחמישי, שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו כי אם ברשות הבורא יתברך.

כי העבד, כשיהיה לו יותר מאדון אחד, כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם, מפני שמקווה התועלת מכל אחד מהם. ואם יהיה אחד מהם יכול על תועלתו יותר משאריתם, יהיה חוזק ביטחונו בו כפי יכולתו, אף על פי שהוא בוטח בשאריתם. ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו כי אם אחד מהם בלבד, על כורחו יבטח עליו לבדו, מפני שאינו מקוה תועלת מזולתו.

וכן כשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא ית', ישוב לבו מיראתם ותקותם ויבטח על הבורא לבדו.
כמו שכתוב (תהלים) אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה.
ו והשישי, שידע רוב טוב האלוהים על האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה, מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך, ולא לצורך שיהיה אליו, אך נדבה וטובה וחסד, כאשר בארנו בשער הבחינה מן הספר הזה.

וכמו שאמר דוד עליו השלום (שם מ) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר.

ז והשביעי, שיתברר אצלו כי יש לכל ההוויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא ית' בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו, אין מרבה למה שגזר במיעוטו, ולא ממעט ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר למה שגזר להקדימו, ולא מקדים למה שגזר לאחרו.

ומה שיהיה מן הדברים בהפך מזה, הוא הנגזר אשר קדם בתחילת הידיעה.
אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סיבות, ולסיבות סיבות. ומי שאינו מבין ענייני העולם, יחשוב כי הסיבה המתחדשת מחייב שינוי העניינים והתהפכותם מעניין אל עניין. והסיבה חלושה ונקלה מהיותה ממנה שנוי או חלוף בעצמם. כאשר נראה הגרגיר האחד מן החיטה מצמיח שלוש מאות שבלים, ובכל שיבולת שלושים גרגרים, ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים או קרוב להם. היעלם כי כוח הגרגיר חלוש מעשות כמות זה?
וכן שאר הגרגרים הנזרעים והנטועים. וכן נאמר בהיות האדם ושאר החיים מטיפת הזרע. וכמו כן היות הדג הגדול מביצת הדג עם קטנותה.
וטרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, ולאחר מה שהקדים, ולהרבות מה שהמעיט, ולהמעיט מה שהרבה בקנייני העולם, מבלי סבב אל קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות הנהגתו.

וכבר רמז החכם אל העניין הזה באומרו (קהלת ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים.
ואחר כך זכר מהם כ"ח עניינים - והוא מה שאמר: עת ללדת ועת למות וגו' עד אמרו: עת מלחמה ועת שלום.
ואמר (קהלת) כי עת ופגע יקרה את כולם.
ואמר (בפרשיה הקודמת) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.
והליכות דיני הבורא יתעלה יותר נעלמות ועמוקות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהם, כל שכן כללם.
וכבר אמר הכתוב (ישעיהו) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם:

הקדמה ב. השקפת ה' (השגחה)[עריכה]

והקדמה השנית שידע ויתברר אצלו כי הבורא יתברך משקיף עליו ואין נעלם ממנו נגלה ונסתרו וצפונו ונראהו, ואם ביטחונו באלוהיו בלב שלם אם לא.

כאשר אמר הכתוב (תהלים צד) ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל.
ואמר (משלי כד) הלא תוכן לבות הוא יבין.
ואמר (מ"א ח) כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם.

וכשיתברר זה לבוטח, אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלוהים יתעלה בדיבורו מבלי שיבטח עליו בלבו ובמצפונו, ויהיה במעלת מי שנאמר עליהם (ישעיה כט) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני.

הקדמה ג. הבטחון אך ורק בקב"ה ולא באחרים[עריכה]

והקדמה השלישית, שייחד אלוהיו בביטחונו בו במה שהוא חייב לבטוח בו, ואל ישתף זולתו עמו, ויבטח עליו או על אחד מהברואים, ויפסיד ביטחונו באלוהיו בהשתתף זולתו עמו. וכבר ידעת מה שנאמר באסא עם חסידותו עת שסמך על הרופאים:

דכתיב (ד"ה ב טז) ובחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים. ונענש על זה.
ואמר הכתוב (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.

ומן הידוע כי מי שימנה מבני אדם שני ממונים או יותר לעשות דבר, מינויו מופסד. כל שכן מי שבטח על האלוהים וזולתו, שייסתר ביטחונו, ויהיה זה הסיבה החזקה להימנע ממנו מה שבטח עליו בו.

כמו שכתוב (שם) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו:

הקדמה ד. נחישות והשתדלות[עריכה]

והקדמה הרביעית שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו, ולעשות מצוותיו, ולהיזהר מאשר הזהירו ממנו כפי מה שהוא מבקש, כדי שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו. כמו שאמרו רבותנו זיכרונם לברכה:

עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.
בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.
ואמר הכתוב (תהלים לז) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.
ואמר (איכה ג) טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו.

אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו, כמה הוא סכל וכמה דעתו חלושה והכרתו! כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר, כשהוא מצווה אותו להתעסק בצורך מצרכיו או מזהיר אותו מדבר, ויעבור על מצוותיו ויגיע לממונה עוברו על מצוותו - כי יהיה הסיבה החזקה להימנע ממנו להיעשות מה שבטח עליו בו. כל שכן מי שעבר על חוקי האלוהים ומצוותיו אשר יעד, והועיד עליהם שתהיה תוחלת הבוטח עליו נכזבה כשימרהו, ולא יהיה ראוי להיקרא בשם בוטח באלוהים.

אך הוא כמו שאמר הכתוב (איוב כז) כי מה תקוות חנף כי יבצע, כי ישל אלוה נפשו, הצעקתו ישמע אל.
ואמר (ירמיה ז) הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר.
ואמר (שם) ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו.
ואמר (שם) המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו:

הקדמה ה. תיקון עולם[עריכה]

והקדמה החמישית שיתבאר אצלו כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים: אחד מהם גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה.
והשני סבות ומיצועים, מהם קרובים ומהם רחוקים, ומהם נגלים ומהם נסתרים, וכולם רצים להשלים מה שנגזר הוויתו והראותו בעזר האלוהים להם על זה.
ודמיון הסיבות הקרובות כהוצאת המים ממעמקי הארץ - בגלגל, בכלים המעלים את המים מן הבאר.
וסיבתו הרחוקה - האדם שהוא קושר הבהמה אל הגלגל ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר על פני הארץ.
אך הסיבות אשר בין האדם והכלים מצועים בין שני הדברים, והם הבהמה והעיגולים שמניע קצתם את קצתם, והחבל.
ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות, לא ייגמר העניין המכוון בהם.
וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההוויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזרת האלוהים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם.

כמו שכתוב (שמואל א ב) ולו נתכנו עלילות.
ואמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העלילה.
ואמר (מלכים א יב) כי היתה סיבה מעם ה'.

ואם תהיינה הסיבות נעדרות בכלל, לא תיגמר יציאת דבר מן הפעולות הטבעיות אל גדר ההוויה. וכאשר נסתכל בצורך האדם לסבב ולהתגלגל ולגמור ענייניו, נמצאהו בראות העין, כי הצריך אל המזון, כשיושם לפניו המאכל כראוי לו, אם לא יתגלגל לאוכלו בהגבהתו אל פיו ולעסו - לא ישבר רעבונו. וכן הצמא בצורכו אל המים. וכל שכן אם יימנע המאכל ממנו עד שיתגלגל לתקנו בטחינה ולישה ואפיה והדומה לה, ויותר גלגול מזה וקשה, אם יצטרך לקנותו ולתקנו, ויותר מזה עוד, אם לא יזדמנו לו הדמים שיקנה אותו בהם, ויצטרך לגלגול ולסבוב גדול ממה שזכרנו קודם: שישתכר בדמים או שימכור מה שהוא צריך לו מחפצים וקניינים וכיוצא בהם.

הצורך בפרנסה ובעבודה קשה[עריכה]

והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סיבות הטרף, ושאר מה שהוא צריך אליו, לשני פנים:

אחד מהם, מפני שחייבה החכמה בחינת הנפש בעבודת האלוהים ובהמרותו, בחן אותה במה שמראה זו ממנה, והוא הצורך והחיסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלבוש ומעון ומשגל, וציווה אותם לחזר עליהם להביאם בסיבות המוכנות להם, על פנים מיוחדים ועתים ידועים.

ומה שגזר הבורא שייגמר לאדם מהם, ייגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסיבות.
ואשר לא גזר לו להיגמר בהם, לא ייגמר, וימנעו ממנו הסיבות.
ונתבררו ממנו העבודה והעבירה בכוונה ובבחירה לאחת מהנה מבלתי האחרת. ויתחייב אחר זה הגמול והעונש, ואפילו לא גמר בהם המעשה.

והשני, כי אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו, היה בועט ורודף אחר העבירות, ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו על טובת האלוהים עליו.

כמו שכתוב (ישעיה ה) והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.
ואמר (דברים לב) וישמן ישורון ויבעט. שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו.
ואמרו זיכרונם לברכה: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון.

וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון. וכל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן, ולא שם לבו על אחת מהן.

והיה מחמלת הבורא יתעלה על האדם, שהטרידו בענייני עולמו ואחריתו להתעסק כל ימי חייו בזה, ולא יבקש מה שאינו צריך לו ולא יוכל להשיגו בשכלו, כמו ענייני ההתחלה והתכלה.

כמו שאמר החכם (קהלת ג) גם את העולם נתן בלבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים מראש ועד סוף.

ואם הוא מגביר עבודת האלוהים, ובוחר ביראתו, ובוטח בו בענייני תורתו ועולמו, וסר מן הדברים המגונים, וכוסף למידות הטובות - לא יבעט במנוחה, ולא יטה אל השלוה, לא ישיאהו היצר, ולא יפת בכשפי העולם.
יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב בהבאת טרפו, מפני הסתלקות שני הפנים הנזכרים מעליו: הבחינה והבעיטה בטובה. ויבואהו טרפו בלי טורח ובלי יגיעה כפי ספוקו ומזונו. כמו שכתוב (משלי) לא ירעיב ה' נפש צדיק.

הקדמה ו. רשע ורע לו[עריכה]

ואם יאמר האומר: הנה אנחנו רואים מקצת צדיקים לא יזדמן להם טרפם אלא אחרי העמל והיגיעה, ורבים מאנשי העבירות בשלוה וחייהם בטוב ובנעימים - נאמר כי כבר קדמו הנביאים והחסידים לחקור על זה העניין.

מהם מי שאמר (ירמיה יב) מדוע דרך רשעים צלחה.
ואמר האחר (חבקוק א) למה תראני און ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא. ואמר (שם) כי רשע מכתיר את הצדיק.
ואמר (שם) תחריש בבלע רשע צדיק ממנו.
ואמר אחר (תהלים עג) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל.
ואמר (שם) אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים.
ואמר אחר על פי אנשי דורו (מלאכי ג) גם בחנו אלוהים וימלטו והרבה כזה.

אך הניח הנביא התשובה בביאור עילת זה.
מפני שעילת כל אחד מן הצדיקים הנבחנים, וכל אחד מן הרשעים שהם בטובה בעולם הזה זולת עילת האחר, לכן העיר על זה :באומרו: (נצבים) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו.

ואמר החכם בדומה לזה (קהלת) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה וגו'.
ואמר הכתוב (דברים לב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

רשע ורע לו - תשובה בעניין[עריכה]

ועם כל זה ראיתי לבאר בעניין הזה מה שיהיה בו מעט הספקה.
ואומר כי הפנים אשר בעבורם ימנע מהצדיק הזמנות טרפו עד שיטרח עליו ויבחן בו:
אפשר שיהיה עוון שקדם לו התחייב להיפרע ממנו עליו,

כמו שכתוב (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם.

ויש שיהיה על דרך התמורה בעולם הבא,

כמו שכתוב (דברים ה) להיטבך באחריתך.

ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת הבורא ית', כדי שילמדו בני אדם ממנו,

כמו שידעת מעניין איוב.

ויש שיהיה לרשע אנשי דורו, ויבחנהו הבורא יתעלה בעוני ובריש ובחלאים, להראות חסידותו ועבודתו לאלוהים מבלעדיהם.

כמו שכתוב (ישעיה נג) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם.

ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא לאלוהים לקחת הדין מאנשי דורו,

כמו שידעת מענין עלי ובניו, שאמר בהם הכתוב (שמואל א ב) והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו וגו'.

אבל טובות האל יתברך על הרשע - יש שתהיה בעבור טובה שקדמה לו, יגמלהו האלוהים עליה בעולם הזה.

כמו שאמר (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו,

ותרגמו בו הראשונים ומשלם לשנאוהי זכוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון.

ויש שתהיה על דרך הפיקדון אצלו, עד שיתן לו האל יתברך בן צדיק יהיה ראוי לה.

כמו שכתוב (איוב יז) יכין וצדיק ילבש.
ואמר (קהלת ב) ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלוהים.

ואפשר שתהיה הסיבה הגדולה שבסיבות מותו ורעתו,

כמו שכתוב (שם ה) עושר שמור לבעליו לרעתו.

ואפשר שתהיה להאריך הבורא יתעלה לו עד שישוב ויהיה ראוי לה,

כמו שידעת מעניין מנשה.

ויש שתהיה לחסד שקדם אביו, והיה ראוי להטיב לבבנו בעבורו.

כמו שנאמר ליהוא בן נמשי (מלכים ב י) בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל.
ואמר (משלי כ) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו.
ואמר (תהלים לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.

ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית והמצפונים הרעים, כשהם רואים זה ממהרים לסור מעבודת הבורא, וחשים להתרצות אל אנשי הרשע וללמוד ממעשיהם. ויתברר הנבר לאלוהים, ויראה הנאמן בעבודתו בסבלו עת ששולטים בו ומביישים אותו, ויקבל שכר מהבורא יתעלה על זה,

כמו שידעת מעניין אליהו עם איזבל, וירמיהו עם מלכי דורו.

הקדמה ז. אל יתאמץ האדם מדי[עריכה]

וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסיבות על בני אדם, נבאר עתה כי אין כל אדם חייב לחזר על כל סיבה מסיבות הטרף, כי הסיבות רבות.

מהן נקלות, שטרחם מעט, כסחורה בחנות או מלאכת יד שטרחה מעט, כתפירה וכאיחוי והספרות [=כתיבה] ואצור המסחרים ושכיר האריסים והפועלים והשמשים בעבודת האדמה.
ומהן סיבות יש בהן יגיעה וטורח, כעיבוד העורות והוצאת הברזל והנחושת מן מוצאיהם, וזיקוק הכסף בעופרת, ונשוא המשאות הכבדות, ולכת בדרכים רחוקים תמיד, ועבודת האדמה וחרישתה וכיוצא בהם.

ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו, ראוי לו מהם מה שיש בו מן היגיעה כפי שיכול לסבול.
ומי שהוא חלש בגופו והכרתו חזקה, אל יבקש מסיבות הטרף מה שמייגע גופו, אך ייטה אל מה שיהיה קל על גופו ויוכל להתמיד עליו.

ולכל אדם יש חפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה. כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחיבה.
וכן בשאר החיים: כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים, ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף, ובטבע האיל צידת הנחשים. וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד, וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטייה ותאווה אל מין ממיני הצמחים והחיים, הוטבע עליו להיות סיבה למזונו, ותכונת גופו ואבריו ראויים לדבר ההוא, כפה הארוך והשוק הארוך לעוף שהוא צד את הדגים, וכשן והציפורן החזק לארי, והקרניים לשור ולאיל.
ואשר תוכן מזונו מן הצמח - לא נתן לו כלי הציד והטרף.

ועל הדמיון הזה תמצא מידות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה ישים אותה סיבה להבאת מזונו, ויסבול מותקה ומרירותה, ואל יקוץ כשיימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלוהים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו. ויכווין בטרדת לבו וגופו בסיבה מן הסיבות והסבוב עליה, לעמוד במצוות הבורא שצווה האדם להתעסק בסיבות העולם בעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה.

כמו שכתוב (בראשית ב) ויקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לבדה ולשמרה.

ולהשתמש בשאר בעלי חיים בתועלותיו ומזונותיו ובניין המדינות והכנת המזונות, ולהשתמש בנשים ולבעול אותן להרבות הזרע. ויהיה נשכר על כוונתו בהם לאלוהים בלבו ובמצפונו, בין שייגמר לו חפצו ובין שלא ייגמר לו חפצו.

כמו שכתוב (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
ואמרו רבותנו זיכרונם לברכה: וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

ויהיה ביטחונו באלוהים שלם, ולא יזיקנו הסיבוב על הסיבות להבאת טרפו בהם מאומה כשהוא מכווין בהם בלבו ובמצפונו לשם שמים.

ואל יחשוב כי טרפו מועמד על סיבה ידועה, ושאם תימנע הסיבה ההיא ממנו לא יבוא בסיבה אחרת. אבל יבטח על האלוהים בטרפו, וידע כי הסיבות כולן אצל הבורא שוות, יטריפהו במה שירצה מהן ובעת שירצה מאיזה עניין שירצה.

כמו שאמר הכתוב (שמואל א יד, ו) כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט.
ואמר (דברים ח) כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.
ואמר (זכריה ד) לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות:

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ נראה כטעות בתרגום או בעריכה. ויקיעורך


חובת הלבבות
הקדמה
שער היחוד | שער הבחינה | שער עבודת האלהים | שער הבטחון
שער יחוד המעשה | שער הכניעה | שער התשובה | שער חשבון הנפש | שער הפרישות | שער אהבת ה'
חתימה