משלי יז
קיצור דרך: t2817
תנ"ך > משלי > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא
הפרק במהדורה המוטעמת
יז א ט֤וֹב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְשַׁלְוָה־בָ֑הּ
מִ֝בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי־רִֽיב׃
ב עֶֽבֶד־מַשְׂכִּ֗יל יִ֭מְשֹׁל בְּבֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ
וּבְת֥וֹךְ אַ֝חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה׃
ג מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב
וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהֹוָֽה׃
ד מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל־שְׂפַת־אָ֑וֶן
שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִ֗ין עַל־לְשׁ֥וֹן הַוֺּֽת׃
ה לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ
שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃
ו עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים
וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם׃
ז לֹא־נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת־יֶ֑תֶר
אַ֗֝ף כִּֽי־לְנָדִ֥יב שְׂפַת־שָֽׁקֶר׃
ח אֶבֶן־חֵ֣ן הַ֭שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו
אֶֽל־כׇּל־אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל׃
ט מְֽכַסֶּה־פֶּ֭שַׁע מְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה
וְשֹׁנֶ֥ה בְ֝דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃
י תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין
מֵהַכּ֖וֹת כְּסִ֣יל מֵאָֽה׃
יא אַךְ־מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ־רָ֑ע
וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח־בּֽוֹ׃
יב פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ
וְאַל־כְּ֝סִ֗יל בְּאִוַּלְתּֽוֹ׃
יג מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה
לֹא־תָמ֥וּשׁ תמיש רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ׃
יד פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן
וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ׃
טו מַצְדִּ֣יק רָ֭שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑יק
תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃
טז לָמָּה־זֶּ֣ה מְחִ֣יר בְּיַד־כְּסִ֑יל
לִקְנ֖וֹת חׇכְמָ֣ה וְלֶב־אָֽיִן׃
יז בְּכׇל־עֵ֭ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ
וְאָ֥ח לְ֝צָרָ֗ה יִוָּלֵֽד׃
יח אָדָ֣ם חֲסַר־לֵ֭ב תּוֹקֵ֣עַ כָּ֑ף
עֹרֵ֥ב עֲ֝רֻבָּ֗ה לִפְנֵ֥י רֵעֵֽהוּ׃
יט אֹ֣הֵֽב פֶּ֭שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑ה
מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֝תְח֗וֹ מְבַקֶּשׁ־שָֽׁבֶר׃
כ עִקֶּשׁ־לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא־ט֑וֹב
וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃
כא יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ
וְלֹא־יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל׃
כב לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣יב גֵּהָ֑ה
וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ־גָּֽרֶם׃
כג שֹׁ֣חַד מֵ֭חֵק רָשָׁ֣ע יִקָּ֑ח
לְ֝הַטּ֗וֹת אׇרְח֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃
כד אֶת־פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חׇכְמָ֑ה
וְעֵינֵ֥י כְ֝סִ֗יל בִּקְצֵה־אָֽרֶץ׃
כה כַּ֣עַס לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל
וּ֝מֶ֗מֶר לְיֽוֹלַדְתּֽוֹ׃
כו גַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא־ט֑וֹב
לְהַכּ֖וֹת נְדִיבִ֣ים עַל־יֹֽשֶׁר׃
כז חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת
וקר יְקַר־ר֗֝וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃
כח גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב
אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב
ב עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה
ג מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות יהוה
ד מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הות
ה לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה
ו עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם
ז לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר
ח אבן חן השחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל
ט מכסה פשע מבקש אהבה ושנה בדבר מפריד אלוף
י תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה
יא אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישלח בו
יב פגוש דב שכול באיש ואל כסיל באולתו
יג משיב רעה תחת טובה לא תמיש [תמוש] רעה מביתו
יד פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש
טו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת יהוה גם שניהם
טז למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין
יז בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד
יח אדם חסר לב תוקע כף ערב ערבה לפני רעהו
יט אהב פשע אהב מצה מגביה פתחו מבקש שבר
כ עקש לב לא ימצא טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה
כא ילד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל
כב לב שמח ייטב גהה ורוח נכאה תיבש גרם
כג שחד מחיק רשע יקח להטות ארחות משפט
כד את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה ארץ
כה כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו
כו גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים על ישר
כז חושך אמריו יודע דעת וקר [יקר] רוח איש תבונה
כח גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון
א טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.
ב עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה.
ג מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבּוֹת יְהוָה.
ד מֵרַע מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת.
ה לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה.
ו עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.
ז לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר.
ח אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל.
ט מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף.
י תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה.
יא אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ.
יב פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ.
יג מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תמיש [תָמוּשׁ] רָעָה מִבֵּיתוֹ.
יד פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ.
טו מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם.
טז לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן.
יז בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד.
יח אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ.
יט אֹהֵב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ שָׁבֶר.
כ עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.
כא יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לוֹ וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל.
כב לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם.
כג שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט.
כד אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ.
כה כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ.
כו גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר.
כז חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת וקר [יְקַר] רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה.
כח גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.
(א) טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.
(ב) עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה.
(ג) מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבּוֹת יְהוָה.
(ד) מֵרַע מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת.
(ה) לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה.
(ו) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.
(ז) לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר.
(ח) אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל.
(ט) מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף.
(י) תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה.
(יא) אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ.
(יב) פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ.
(יג) מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תמיש [תָמוּשׁ] רָעָה מִבֵּיתוֹ.
(יד) פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ.
(טו) מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם.
(טז) לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן.
(יז) בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד.
(יח) אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ.
(יט) אֹהֵב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ שָׁבֶר.
(כ) עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.
(כא) יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לוֹ וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל.
(כב) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם.
(כג) שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט.
(כד) אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ.
(כה) כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ.
(כו) גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר.
(כז) חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת וקר [יְקַר] רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה.
(כח) גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.
- א טוֹב פַּת חֲרֵבָה להקריב קרבן מנחה פשוט וזול
להרחבה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת ממקדש מָלֵא זִבְחֵי רִיב קרבנות יקרים שהבאתם מלווה במריבות בין המקריבים.
|
פסוקים אחרים מסייגים את הרעיון המובע בפסוק ב, וקובעים שהעבד צריך להתקדם בהדרגה, לא לעלות בבת אחת לתפקיד ניהולי. ראו עבד מושל - טוב או רע |
- ב עֶבֶד מַשְׂכִּיל מוכשר ומצליח
להרחבה יִמְשֹׁל ראוי לקבל תפקיד ניהולי ולשלוט גם ב- בְּבֵן מֵבִישׁ בנו העצל וחסר-הכישרון של בעל הבית
להרחבה, וּבְתוֹךְ אַחִים בניו האחרים של בעל-הבית יַחֲלֹק נַחֲלָה ראוי העבד לקבל חלק בירושה. - ג מַצְרֵף תנור זיקוק לַכֶּסֶף משמש להפרדת הכסף מהפסולת הדבוקה אליו וְכוּר תנור התכה לַזָּהָב משמש להפרדת הזהב מהפסולת, וּבֹחֵן לִבּוֹת מפריד בין האנשים שליבם טהור לבין הצבועים והמזוייפים
להרחבה יְהוָה. - ד מֵרַע נעשה אדם רע יותר מַקְשִׁיב מי שקולט באוזניו
להרחבה עַל שְׂפַת אָוֶן דברי גנאי ולשון הרע
להרחבה, שֶׁקֶר מתרגל להיות איש שקר מֵזִין מי שמאזין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת דיבורים על תכניות להביא צרות ואסונות על הזולת
להרחבה. - ה לֹעֵג לָרָשׁ העושה מעשה שגורם לעני להרגיש נחיתות וקנאה
להרחבה - חֵרֵף עֹשֵׂהוּ גורם לעני לקלל את ה', והקללה נזקפת לחובתו של הלועג
להרחבה; שָׂמֵחַ לְאֵיד כישלון או אסון של הזולת
להרחבה - לֹא יִנָּקֶה השמחה מעידה שאינו נקי ממידות רעות של אנוכיות ונקמנות, ולכן הוא לא יהיה פטור מעונש
להרחבה. - ו עֲטֶרֶת אות כבוד ל-
להרחבה זְקֵנִים - בְּנֵי בָנִים נכדים, המעידים על כך שהצליחו לגדל את בניהם עד שהולידו בנים משל עצמם
להרחבה, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים - אֲבוֹתָם. - ז לֹא נָאוָה לְנָבָל אדם גס וברברי
להרחבה שְׂפַת יֶתֶר להגיד שעשה או שיעשה יותר ממה שעשה באמת, אַף כִּי קל וחומר שאין זה נאה
להרחבה לְנָדִיב אדם נכבד ונעלה
להרחבה שְׂפַת שָׁקֶר להגיד שעשה או שיעשה דבר שלא עשה בכלל
להרחבה. - ח אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו השוחד הוא כמו אבן צבעונית הנמצאת בתוך עיניו של השופט המקבל את השוחד, הגורמת לו לראות את כל המציאות בצבע שלה
להרחבה, אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה לכל כיוון שיסתכל, בכל מחשבה שיחשוב - יַשְׂכִּיל יצליח השופט למצוא טענות בעד המשחד, כך שהמשחד יצליח במשפט
להרחבה. - ט מְכַסֶּה פֶּשַׁע המתעלם ממעשה רע שהזולת עשה לו - מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה גורם שהזולת יאהב אותו
להרחבה, וְשֹׁנֶה בְדָבָר והחוזר שנית לדבר על מעשה רע שהזולת עשה לו - מַפְרִיד אַלּוּף גורם שייפרד ממנו גם חברו הטוב והאהוב
להרחבה. - י תֵּחַת תשפיל, תשבור ותהרוס
להרחבה גְּעָרָה בְמֵבִין בילד נבון, המסיק מסקנות מכל דבר
להרחבה, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה יותר מאשר נתינת 100 מכות לילד כסיל, שאינו לומד משום דבר
להרחבה. - יא אַךְ מְרִי רק להתווכח ולהמרות את פיו של המוכיח (ר' יונה) יְבַקֶּשׁ רוצה
להרחבה רָע איש רע; ולכן אין טעם להתווכח עמו אלא רק -, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ. - יב פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ דב ששכל את ילדיו בגלל בן אדם, ומשום כך הוא כועס ורוצה לנקום בכל אדם שהוא פוגש, וְאַל ואל תפגוש כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ כסיל העוסק בשטויות, כי הוא מסוכן יותר לנפש.
- יג מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לאדם שעשה לו טובה, לֹא (תמיש) תָמוּשׁ תסור, תעזוב רָעָה מִבֵּיתוֹ.
- יד פּוֹטֵר מַיִם כמו הפותח פתח קטן בסכר, המאפשר למים לפרוץ ולהפיל את הסכר כולו, כך- רֵאשִׁית מָדוֹן תחילתו של ריב - מעשה קטן הפותח פתח לשטף של רגשות שהודחקו
להרחבה, וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע לפני שיתחיל שטף הרגשות ואחד מכם יתגלה בחרפתו - הָרִיב נְטוֹשׁ. - טו מַצְדִּיק רָשָׁע האומר על רשע שהוא צדיק
להרחבה וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק והאומר על צדיק שהוא רשע - תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם שניהם באותה מידה
להרחבה. - טז לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה, וְלֶב אָיִן? ואת ליבו - מקום המחשבות שלו - אין הוא מביא בידו לקנות חכמה, כי הוא מעוניין בקניית התואר בלבד ולא בלימוד דברים חדשים
להרחבה.
- יז בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ אהוב את מכרך
להרחבה, וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד ומכרך יהיה לך כאח לעת צרה
להרחבה. - יח אָדָם חֲסַר לֵב שאינו מסוגל לחשוב
להרחבה תּוֹקֵעַ כָּף משעבד את עצמו ולוקח אחריות מלאה לחובו של הזולת
להרחבה, עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ משום שהוא עומד מול רעהו, המבקש ממנו לחתום ערבות, וקשה לו לסרב
להרחבה. - יט אֹהֵב פֶּשַׁע מרד ובגידה בחברים
להרחבה, אֹהֵב מַצָּה מריבה עם חברים
להרחבה, מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מגביה את פתח ביתו, כך שרק אנשים מ"החברה הגבוהה" יוכלו להיכנס
להרחבה - מְבַקֶּשׁ כל אחד משלושת אלה כאילו רוצה
להרחבה שָׁבֶר צרה ואסון.
- כ עִקֶּשׁ לֵב אדם עקום ומעוות בפנימיותו
להרחבה - לֹא יִמְצָא יצליח להשיג טוֹב שום דבר טוב בחיים, כגון: אישה, הצלחה, תבונה
להרחבה, וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ אומר דבר והיפוכו, 'מזגזג' בדבריו
להרחבה - יִפּוֹל בְּרָעָה.
|
פסוקים נוספים מתארים את הנזקים שגורמים ילדים רעים להוריהם. ראו בן כסיל בספר משלי |
- כא יֹלֵד כְּסִיל ילד השונא ללמוד
להרחבה - לְתוּגָה לוֹ הילד יביא לו צער גדול, וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל ילד גס וחסר דרך-ארץ
להרחבה. - כב לֵב שָׂמֵחַ אופי שמח
להרחבה יֵיטִב משפר את- גֵּהָה בריאות הגוף
להרחבה, וְרוּחַ נְכֵאָה מחשבה דיכאונית תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם עצם, כלומר את הגוף. - כג שֹׁחַד מֵחֵיק מחיקו של בעל הדין רָשָׁע יִקָּח השופט הרשע לוקח, ואינו מחכה שייתן לו
להרחבה, לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט. - כד אֶת פְּנֵי קרוב אליו ומול עיניו של- מֵבִין היודע להסיק מסקנות
להרחבה חָכְמָה נמצאת החכמה, הוא לומד בכל מקום שבו הוא נמצא, וְעֵינֵי כְסִיל - בִּקְצֵה אָרֶץ מסתכל למקומות רחוקים ומדמיין שהחכמה נמצאת שם
להרחבה. - כה כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל, וּמֶמֶר ממרה את פיה ומרר את חייה של- לְיוֹלַדְתּוֹ.
- כו גַּם כמו שזה לא טוב לסלוח לאדם נכבד שחטא, כך גם- עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק להעניש אדם חף מפשע
להרחבה לֹא טוֹב, לְהַכּוֹת נְדִיבִים אנשים בעלי מעמד גבוה
להרחבה עַל יֹשֶׁר בניגוד לחוקי היושר. - כז חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו המונע אמירותיו, כלומר ממעט בדיבור, זוכה לשלושה דברים
להרחבה - יוֹדֵעַ דָּעַת מצליח ללמוד יותר ולדעת יותר, (וקר) יְקַר רוּחַ מצליח לחשוב מחשבות נכבדות ובעלות ערך
להרחבה, אִישׁ תְּבוּנָה מצליח להיות אדם בעל כושר הסקת מסקנות
להרחבה. - כח גַּם יתרון נוסף של השתיקה:
להרחבה אֱוִיל אדם שטחי
להרחבה מַחֲרִישׁ שאינו עונה לכל אדם המתווכח איתו
להרחבה – חָכָם אדם היודע ללמוד מהזולת
להרחבה יֵחָשֵׁב יהיה דומה באופן יחסי. אויל מחריש יהיה חכם יחסית לאוילים אחרים
להרחבה, אֹטֵם שְׂפָתָיו אויל שאינו פותח בשיחה כלל – נָבוֹן ייחשב לאדם היודע לחשוב להסיק מסקנות
להרחבה.
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: