ביאור:איד = אסון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: איד = אסון

המילה "איד" משמעה כישלון (ההסברים ע"פ רמי ניר):

  • (דברים לב לה): "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ":  ברור כי לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם = עת כשלונם, וזאת בניגוד לתכניותיהם, כלומר, יוֹם אֵידָם = יום כשלונם.
  • (יחזקאל לה ה): "יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם בְּעֵת עון קֵץ": ברור בְּעֵת עֲו‍ֹן קֵץ = עת התיכנון האלהי לכשלונם, כלומר, בְּעֵת אֵידָם = עת כשלונם.
  • (משלי א כו): "גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק, אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה": תוכנו של משל זה מוכיח כי איד = כשלון. אפשר להמשיל את תמונת הכשלון המתועדת במשל זה לבואו של הכשלון ההיסטורי על חסרי הדעת, ברגע האמת, עם קץ משפט העמים על אבן הבוחן.
  • (משלי ו טו): "עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא": ברור: פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ = כשלונו בניגוד לתיכנוניו, כלומר אֵידוֹ = כשלונו.
  • משלי כד כב: "ירא את ה', בני, ומלך; עם שונים אל תתערב. כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע" ( פירוט ): ברור: וָמֶלֶךְ עִם-שׁוֹנִים = אלה הם המתכננים בשונה לעצת האלהים, כלומר פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם = פתאום יבוא עליהם כשלונם. ואכן וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ = ואת מכת אסונם איש לא יחזה.

בפסוקים נוספים משמעה הוא חריף יותר - צרה או אסון:

  • (שמואל ב כב יט): "יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי וַיְהִי ה' מִשְׁעָן לִי"
  • (ירמיהו יח יז): "כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם"
  • (ירמיהו מו כא): "גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי גַּם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם"
  • (ירמיהו מח טז): "קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד"
  • (ירמיהו מט ח): "נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו"
  • (ירמיהו מט לב): "וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם נְאֻם ידוד"
  • (עובדיה א יג): "אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו"
  • (תהלים יח יט): "יקדמוני ביום אידי ויהי ידוד למשען לי"
  • (איוב יח יב): "יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו"
  • (איוב כא יז): "כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו"
  • (איוב כא ל): "כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו"
  • (איוב ל יב): "על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם"
  • (איוב לא ג): "הלא איד לעול ונכר לפעלי און"
  • (איוב לא כג): "כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל"
  • משלי יז ה: "לעג לרש חרף עשהו, שמח לאיד לא ינקה" - שמח כשבא אסון על הזולת ( פירוט )
  • (משלי כז י): "רעך ורעה אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק"( פירוט )

איד פרוידאני[עריכה]

בספריו של פרויד, אִיד (id) הוא הכוח המייצג את התאוות, ה"סתמי". אפשר לפרש כך במשלי כד כב: "כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע": פתאום יתעורר האיד שלהם, ויפעלו בהתאם לתאוותיהם, ואף אפשר שלאחר חרבות-דבריהם יאמרו – סתם... זה הסתמי. ואולי משמעות הדבר היא, שכניעה לדחפים ראשוניים ותאוות, סופה שבר ( שליטה בתאוות - בראי הפסיכולוגיה / חגי הופר ).

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-03.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/eid