לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק שמיני

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שמיני – יום הכיפורים אסור

[עריכה]

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה א

[עריכה]

מתני’: ח_א יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ח_ב המלך והכלה ירחצו את פניהם, ח_ג והחיה תנעול את הסנדל דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וחכמים אוסרין:

גמ’: תנן, יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה. ענוש כרת ואת אמר הכין שרק אסור? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, ח_ד לפחות מכשיעורין נצרכה. נאמר תענו את נפשותיכם, יכול ישב לו בחמה וצינה כדי שיצטער? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז כט) כל מלאכה לא תעשו, מלאכה שאסרתי לך במקום אחר בשבת ועינוי שאסרתי לך במקום אחר מאכלות אסורות, מה מלאכה שאסרתי לך במקום אחר מלאכה שחייבין עליה כרת. אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר עינוי שחייבין עליו כרת. ואלו הן? אלו הפיגולין והנותרין. מנין לרבות את הטבלין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז כט) תענו את נפשתיכם ריבה. מרבה אני את הטבלין שהן במיתה, ולא ארבה את הנבלה שאינה במיתה? תלמוד לומר תענו את נפשתיכם, ריבה. ארבה את הנבילות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינן בלא תעשה? תלמוד לומר תענו את נפשתיכם ריבה. ארבה את החולין שאינן בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהן בעמוד אכול? תלמוד לומר תענו את נפשתיכם ריבה. ארבה את התרומה והמעשר שאינן בבל תותיר ולא ארבה את הקדשים שהן בבל תותיר? תלמוד לומר תענו את נפשתיכם ריבה. דבר אחר תענו את נפשתיכם

-----------------------------------דף לט

[עריכה]
ירושלמי מאיר יומא לט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לט עמוד א] דבר שהוא עינוי שיש בו אבדת נפש, ואי זו זו? זו אכילה ושתייה. משום °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמרו, נאמר כאן תענו את נפשתיכם, ונאמר להלן (דברים עקב ח ג) ויענך וירעיבך. מה עינוי שנאמר להלן עינוי רעבון. אף עינוי שנאמר כאן עינוי רעבון. ולמה ששה דברים? כנגד ששה עינויין האמורין בפרשה. והא ליתנון אלא חמשה? שנים באחרי מות (ויקרא טז כט)(ויקרא טז לא) ושלושה באמור (ויקרא כג כז)(ויקרא כג כט)(ויקרא אמור כג לב) אמר רבי תנחומא רבי תנחומא° ואחד בפרשת מוסף פרשת פנחס (במדבר כט ז). תנן, אסור ברחיצה. רבי זעירה בר חמא רבי זעירה בר חמא° ורבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. ח_ה בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו. ח_ו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה רבי יונה° תרי מרטוטה ויהב לה תותי כדה  שרה שמרטוט במים והניח אותו תחת כד שיהיו נגובים, ולמחרת מעבירן על פניו. והא תני אין בין ט' באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו, ולמה רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° חילק גבי שטיפת פנים? ח_ז היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר, אינו חושש. ניטנפו רגליו, מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי אבא רבי אבא° כההן תנייא. הורי רבי אחא רב אחא° ח_ח בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצם במים. תני, ח_ט אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל, לכשיבואו בעיר יחלוצו. וכן בט' באב וכן בתענית ציבור תנן, אסור בסיכה. כהדא דתני. ח_י בשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ח_יא ביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. ח_יב בתשעה באב ובתענית ציבור בסיכה שהיא של תענוג אסור. ושאינה של תענוג מותר והא תני, ח_יג שוות סיכה לשתייה לאיסור שזר אסור לסוך שמן תרומה. ולתשלומין שזר שסך חייב חומש. אבל לא לעונש שזר שסך במזיד אינו לוקה. ח_יד ביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש שלא לוקים על הסיכה. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה? והתני גבי תרומה, לא יחללו. להביא הסך ואת השותה שאם היה זר לוקה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית  אין כאן סך. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. ואין לית כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן, אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי סימיי רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) ולא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? ח_טו אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני? הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור, כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה: תנן, אסור בנעילת הסנדל. תני, כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל, יצא לדרך נועל. הגיע לכרך חולץ. וכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני יוצאין באמפליא  גרב ביום הכפורים, ואית תניי תני אין יוצאין. אמר רב חסדא רב חסדא°. מאן דאמר ח_טז יוצאין, באמפליא של בגד. ומאן דאמר אין יוצאין, באמפליא של עור. רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמן° סלק לגבי רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° בלילי צומא רבא  הצום הגדול. נפק לגביה לבוש סוליסה  יצא אליו לבוש סנדל שעם אמר ליה מה הוא דין? אמר לו איסתניס אנא. רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° סלק לגביה רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° בלילי תעניתא. נפק לגביה לבוש סוליסה. אמר לו מה הוא דין? אמר לו איסתניס אני. רבי סמיי רבי סמיי° חמונה נפיק  ראו אותו יוצא בלילי תעניתא לבוש סוליסה  סנדל שעם. חד תלמיד מן דרבי מנא רבי מנא° הורי  התיר לחד מן קריבויי דנשיא מלבש סוליסה  סנדל שעם. אמר לו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לט עמוד ב] מניין הדה? אמר לו מן דרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° הוא. אמר לו רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° איסתניס הוה: תנן, אסור בתשמיש המטה. אתי חמי  בא וראה, ברחיצה הוא אסור, בתשמיש המטה לא כל שכן הרי הוא חייב לטבול? תפתר במקום שאין טובלין או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי ייסה רבי אסי° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, אין קרי שעליה תיקן עזרא טבילה אלא מתשמיש המטה. רב הונא רב הונא° אמר אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום. הוו בעיין מימר, ובלבד מאשה. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסא רבי יוסי בר זבידא° תרוויהון אמרין אפילו מדבר אחר. והא תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ותני עלה, ח_יז בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביום הכיפורים. לית הדא פליגא  האין זה חולק אדרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° דרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה? פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והא תני מעשה ב°רבי יוסי בר חלפתא רבי יוסי בן חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביום הכיפורים. אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח? תנן, המלך והכלה ירחצו את פניהם. המלך על שם (ישעיהו ל"ג, י"ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך. הכלה מפני איבה שלא תתגנה על בעלה. תנן, והחיה תנעול את הסנדל דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, וחכמים אוסרין. הוינן סברין מימר על סופה שחכמים חלקו רק על מה שאמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בסוף החיה תנעול את הסנדל אשכח תני על כולהון מלך כלה וחיה

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ב

[עריכה]

מתני:' ח_יח האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמיו חייב. כל האוכלין מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו. אכל ושתה אין מצטרפין:

גמ’: תנן, האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° זאת אומרת שצריך למעך את חללו, דאי לא כן, ניתני כמוה וכגלעינתה וחללה. תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר, בכותבת נמרית מבית נימרה. תנן, והשותה מלא לוגמיו חייב? תני כמלא לוגמיו, מה ופליג? מה שנאמר במשנה מלוא לוגמיו, שהוא ניתן ללוגמא אחת לצד אחד ונראה כמלא לוגמיו. תני משם °בית שמאי בית שמאי, מלוא לוגמיו שיעורו ברביעית. רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא° בעי קומי רבי מנא רבי מנא°. ולמה לא תנינתה מקולי °בית שמאי בית שמאי ומחומרי °בית הלל בית הלל? אמר לו מפני לוגמו של בן אבטיח שהיה מחזיק יותר מרביעית.

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ח_יט אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, אכל ושתה ועשה מלאכה חייב ב' חטאות. ח_כ אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה, שתה משקין שאינן ראויין לשתייה, ח_כא שתה ציר או מורייס פטור. תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים אבל מחנכין אותן קודם שנה וקודם שתים בשביל שיהו רגילין למצוה:

גמ’: תנן, אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, למה? שתייה בכלל אכילה ואין אכילה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

17 ח_יז מיי' פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ב', מיי' פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף ח', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ג סעיף י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ג סעיף י"ב:

18 ח_יח מיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ב סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ב סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ב סעיף ט':

19 ח_יט מיי' פ"ו מהל' שגגות הלכה ה':

20 ח_כ מיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ב סעיף ו':

21 ח_כא מיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ב סעיף ט':


-----------------------------------דף מ

[עריכה]
ירושלמי מאיר יומא מ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף מ עמוד א] בכלל שתייה, מניין שהשתייה בכלל אכילה? רבי יונה רבי יונה° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא אחרי מות יז יב) על כן אמרתי לבני ישראל, כל נפש מכם לא תאכל דם. מה אנן קיימין שהרי הדם הוא משקה? אם בדם שקרש. והתני דם שקרש אינו לא ח_כב אוכל ולא משקה. אלא כי אנן קיימין, כמות שהוא. והתורה קראה אותו אכילה. והא תני ח_כג המחה את החלב וגמאו. הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית. הרי זה חייב. אז אולי מה שנאמר לא תאכל דם מדבר במקרה כזה שהקפה את הדם ואכלו. מה עבד לבריתא שהביא רבי יונה רבי יונה° שאמרה שדם קרוש אינו אוכל ואינו משקה? כוונת הבריתא שאינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין, ולא משקה לטמא טומאת משקין. חזר רבי יונה רבי יונה° ושמעה מן הכא דכתיב (דברים ראה יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר ואכלתה וכ”ו. והרי שכר זה משקה ונאמר בו אכילה. מה אנן קיימין? אם בנותן טעם יין בתבשיל. והלא הטעם לפגם הוא ואסור לתת יין של מעשר שני לתוך התבשיל. אלא מכאן שהתורה משתמשת בלשון אכילה גם לגבי שתיה. רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה מיני תבשילים שהיין משביחם ומותר לתת ין מעשר שני לתוכם ונקרא אכילה, דכל הטפל לאכילה כאכילה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שמע לה מן הכא דתנן, שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה, ח_כד אינו חייב אלא אחת. מכאן ששתיה בכלל אכילה. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אמרין דבתרא אמרו את הסיפא ויהיה קשה לסברה הזו, דתני, ח_כה שבועה שלא אוכל ואשתה. ואכל ושתה, חייב שתים. ואם שתיה בכלל אכילה למה חייב שתים? אין מכאן קושיה שכשאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, הרי נשבע שני שבועות. אחת שלא יאכל ואחד שלא ישתה. אילו מי שהיו לפניו שני ככרים. ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, שמא אינו חייב שתים? גם כאן כשאמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, חייב שתים, שעבר על שתי שבועות. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בשם רבי פינחס רבי פינחס° שמע לה מן הכא דתנן. ח_כו שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלין שאינן ראוים לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה, פטור. הא אם שתה משקין הראויין לשתייה, חייב. לא בשבועה שלא אוכל הוא עומד? ולמה חייב? מכאן ששתיה בכלל אכילה. ניחא במתניתין דנן דגרסינן שבועה שלא אוכל, ברם כרבנין דאינון גורסים שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. אין מכאן ראיה. רבי חיננא רבי חיננא° שמע לה מן הדא דתנן. אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת. רבי אבא מרי רבי אבא מרי° שמע לה מן הכא דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. וכי יעלה על הדעת לאמר לא אכלתי אלא שתיתי? פשיטא שלא. אז מדוע לא צוותה תורה שיאמר לא אכלתי ולא שתיתי באוני ממנו? אלא ודאי שתייה בכלל אכילה. עד כדון בשאמר שבועה שלא אוכל, ושתה. ברם שבועה שלא אשתה ואכל פטור. דשתייה בכלל אכילה ח_כז ואין אכילה בכלל שתייה. אית דבעי משמע מן הדא דכתיב (דברים ראה יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך. תירושך זה היין. ויצהרך זו סיכה, והתורה קראה אותה אכילה. ואינו מחוור שאיסור סיכה מהתורה אלא קרא אסמכתא בלבד. דאין תימר מחוור הוא, ילקה עליו אם סך חוץ לחומה. ואמר רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°, ח_כחאין לוקין חוץ לחומה אלא על אכילה ושתיה. מניין שאינו מחוור? כהדא דתני. בשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור. בסיכה שהיא של תענוג אסור ושאינה של תענוג מותר. והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור שזר אסור לסוך שמן תרומה. ולתשלומין שזר שסך חייב חומש. אבל לא לעונש שזר שסך במזיד אינו לוקה. ביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש שלא לוקים על הסיכה. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה. והתני גבי תרומה, לא יחללו. להביא הסך ואת השותה שאם היה זר לוקה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. ואין לית  אין כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן, אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי סימיי רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני, הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור, כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה. אזהרה למלאכת היום מניין? שנאמר (ויקרא אמור כג כח) כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, עונש מניין? שנאמר (ויקרא אמור כג ל) כל הנפש אשר תעשה מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא. עונש לעינוי היום מניין? שנאמר (ויקרא אמור כג כט) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה הנפש ההיא. אזהרה למלאכת הלילה לית כאן, עונש למלאכת הלילה לית כאן, אזהרה ועונש לעינוי הלילה לית כתיב. אזהרה לעינוי לית כתיב בין ליום בין ללילה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בעי, מה הוה ליה למימר ביה? לא תעונה? אכול משמע. אלא לא תאכל? כל אכילות שבתורה כזית וכאן ככותבת. אמר רב הושעיה רב הושעיה°, יכל לכתוב השמר פן לא תעונה. אם יכתוב כך הא תלת אזהרן, שהשמר פן ואל זה לאו. אמר רבי חונה רב הונא° יכל לכתוב השמר באותה האמירה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף מ עמוד ב] שאמרתי לך. כמו שנאמר (דברים כי תצא כד ח) השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וגו' כאשר צויתם. תני רבי חייה רבי חייא רבה° , לא יאמר עונש במלאכה שאינו צריך, שהייתי למד מן העינוי. מה אם העינוי הקל חייבין כרת, מלאכה החמורה אינו דין שיהו חייבין עליה כרת? הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו. וכיוון שכבר נאמר אזהרה במלאכה, אם אינו ענין למלאכה תנהו ענין לעינוי. מה עונש שנאמר במלאכה אזהרה לפניו, אף עונש שנאמר בעינוי אזהרה לפניו. תני °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, נאמר (ויקרא אמור כג כח כט) בעצם היום הזה במלאכה, ונאמר בעצם היום הזה בעינוי, מה בעצם היום הזה שנאמר במלאכה לא חלקתה בו בין יום ללילה, בין עונש לאזהרה. אף בעצם היום הזה שנאמר בעינוי, לא נחלוק בו בין יום ללילה, בין עונש לאזהרה. אמר רבי זעירה רבי זעירא° הדא אמרה למידין גזירה שוה, אפילו מופנה מצד אחד ואין משיבים, שהרי יכל לפרוך מה למלאכה שנוהגת בשבת ויום טוב? אמר רבי יודן רבי יודן° ולא ד°רבי עקיבה רבי עקיבא היא שסתם משנה °רבי מאיר רבי מאיר אליבא ד°רבי עקיבא רבי עקיבא ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר למדין מגזירה שוה אף על פי שאינה מופנה. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא דיליף גזירה שווה אף שאינו מופנה כלל, כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מנין לנו לחייב בלילה? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל (ויקרא אחרי מות טז כט) והיתה לכם לחוקת עולם בחדש השביעי, בעשור לחדש תענו את נפשותכם כל מלאכה לא תעשו הקיש מלאכה לעינוי, מה מלאכה שאסרתי לך, מלאכה שחייבין עליה כרת ומזהרים עליה, אף עינוי שאסרתי לך עינוי שחייבין עליו כרת ומזהרים עליו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ח_כט האוכל כלאי הכרם לוקה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הכוסס חיטי תרומה, לוקה. ואמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. המגמא חומץ של תרומה לוקה. המגמא חומץ של תרומה, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. הכוסס חיטים של תרומה, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. '°רבי רבי יהודה הנשיא אומר, אומר אני ח_ל שהוא משלם קרן וחומש. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אימי רבי אמי°. מודין חכמים ל°רבי רבי יהודה הנשיא, במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו, שהוא משלם קרן וחומש, שהחומץ אחר טיבולו מיישב את הנפש. תנן, תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים אבל מחנכין אותן קודם שנה וקודם שתים בשביל שיהו רגילין למצוה: רב חונה רב הונא° פתר מתניתא ח_לא תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים ולא מחנכין אותן. קודם לשנה קודם לשנתים מחנכין לצום שעות. רבי יוחנן רבי יוחנן° פתר מתניתא, תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים, אבל מחנכין לשעות. וקודם לשנה קודם לשתים משלימין

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

22 ח_כב מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ט:

23 ח_כג מיי' פי"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה ט':

24 ח_כד מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה ג':

25 ח_כה מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה ו':

26 ח_כו מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף ג':

27 ח_כז מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף ב':

28 ח_כח מיי' פ"ב מהל' מעשר שני הלכה ו':


[ע"ב]

29 ח_כט מיי' פי"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה י':

30 ח_ל מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה ז':

31 ח_לא מיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה י', מיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תרט"ז סעיף ב':


-----------------------------------דף מא

[עריכה]
ירושלמי מאיר יומא מא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף מא עמוד א] עד איכן מאיזה גיל מחנכים לשעות לרבי יוחנן רבי יוחנן°? רבי אחא רב אחא° רבי חיננה רבי חיננה° רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם °רבי שמעון בן חלפתא רבי שמעון בן חלפתא כבן תשע וכבן עשר.

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: ח_לב עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי:

גמ’: תנו רבנן: עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. בתחילה תוחבה ברוטב, אם שבה נפשה הרי יפה. ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור. שתי עוברות באו לפני °רבי טרפון רבי טרפון. שלח לגבון תרין תלמידים אמר לון, אזלון ואמרון לון  לכו תגידו לה צומא רבה הוא. אמרין לקדמייא ושדך  אמרו לראשונה ונרגע, וקרוי עלוי (תהלים כ"ב, י"א) מבטן אמי אלי אתה. אמרין לתיניינא ולא שדך  אמרו לשניה ולא נרגע, וקרון עלוי (תהלים נ"ח, ד') זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב. תנן, חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי. ח_לג חולה אומר יכול אני ורופא אומר אינו יכול, שומעין לרופא. רופא אומר יכול הוא וחולה אומר איני יכול, שומעין לחולה. לא צורכא אלא יש מקום לספק מה הדין אם ח_לד חולה אומר יכול אני, ורופא אומר איני יודע. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. נעשה כספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת וקל וחומר שדוחה יום כיפור

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: ח_לה מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו. °רבי מתיה בן חרש רבי מתיה בן חרש מתיר. ועוד אמר °רבי מתיה בן חרש רבי מתיה בן חרש, החושש בגרונו מטילין בתוכו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות. ח_לו שכל ספק נפשות דוחה את השבת. ח_לז מי שנפלה עליו מפולת. ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו. מצאוהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו:

גמ’: תנן, מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו. מניין שמאכילין אותו דבילה וצימוקין של תרומה אפילו יש להם אוכל אחר של חולין כיוון שאלו משיבים את הנפש? מן הדא דכתיב(שמואל א ל יב) ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקים ותחי רוחו. מכאן שהם משיבים נפש. רבי חונה רב הונא° אמר עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד בנב שסובר שאכל את כל שנים עשר כיכרות לחם הפנים שכל אחד שני עשרונים ברעבון אכלן, רבי יוחנן רבי יוחנן° מטתיה כן ואכל מה דאשכח קדמוי  מה שמצא לפניו, וקרון עלוי (קהלת ז', י"ב) החכמה תחיה בעליה. תני ח_לח מאכילין אותו בקל הקל תחילה. נבילה ותרומה? מאכילין אותו מתרומה. טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית. חלה וערלה צריכה יש ספק מה קל יותר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° קשיתה קומי רבי אבא רבי אבא°. תרומה בעון מיתה ונבילה בלא תעשה, ואת אמר הכין? סבר תרומה בזמן הזה מדרבנן כמאן דאמר ח_לט מאיליהן קיבלו עליהן את

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף מא עמוד ב] המעשרות בימי עזרא: תנן, מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו. °רבי מתיה בן חרש רבי מתיה בן חרש מתיר. אלו הן סימני כלב שוטה. פיו פתוח, רירו יורד, אזניו סרוחות, זנבו נתון בין שתי יריכותיו, מהלך לצדדין, והכלבין נובחין בו. ויש אומרים אף הוא נובח ואין קולו נשמע. מה עיסקיה דהדין כלב שוטה? רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°. חד אמר רוח חזזית רעה עולה עליו. וחורנה אמר אשה עושה כשפים ובודקת מנסה בו. גרמני עבדיה דרבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה°, נשכו כלב שוטה והאכילו מחצר כבד שלו ולא נתרפא. מימיו אל יאמר לך אדם שנשכו כלב שוטה וחיה. שעקצו חוורבר וחיה. שבעטתו פרדה וחיה, ובלבד פרדה לבנה. תנן, שכל ספק נפשות דוחה את השבת. מניין שספק נפשות דוחה את השבת? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° שנאמר (שמות כי תשא לא יג) אך את שבתתי תשמרו. אך מיעוט, למעט בשעת פיקוח נפש. אית דבעי מימר מהכא. אמרה תורה חלל עליו שבת אחת, והוא יושב ומשמר שבתות הרבה נפקא מינא לחלל שבת על מנת להציל לשעה שלא יזכה לקיים אפילו שבת אחת. תנן, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מבוי שכולו עובדי כוכבים ומזלות וישראל אחד דר בתוכו ונפלה בו מפולת. ח_מ מפקחין עליו בשביל ישראל של שם. תנן, מצאוהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו: עד איכן מפקחין? תרין אמורין, חד אמר ח_מא עד חוטמו. וחורנה אמר עד טיבורו. מאן דאמר עד חוטמו, בהוא דהוה קיים שהיה עומד. ומאן דאמר עד טיבורו, בהוא דהוה רכין מכופף או הפוך. תני, ח_מב הזריז משובח, והנשאל מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים. תני, ח_מג כל דבר שהוא של סכנה, אין אומר יעשו דברים בעובדי כוכבים ומזלות ובקטנים, אלא אפילו בגדולים בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצירו של יוסי בן סמאי בשיחין, וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו ולא הניח להן. אמר הניחו לגבאי שיגבה את חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. ובמוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע, ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים, לא היה צריך לעשות כן. חד נפתיי שהיה גוי הוה מגיריה  היה שכן דרבי יונה רבי יונה°, נפלת דליקתא במגירותיה דרבי יונה רבי יונה°, אזל ההוא נפתייא בעי מטפתה ולא שבקיה  הלך אותו נפתי ורצה לכבות את האש ולא הניחו רבי יונה רבי יונה°. אמר לו בגדך מדלי? אתה מוכן לקבל על המזל שלך אחריות לרכוש שלי אמר לו אין, ואישתיזב  וניצלה כולה. רבי יודן דכפר אמי רבי יודן דכפר אמי° פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מיניה פרס מעילו על הגדיש והאש ברחה ממנו

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: חטאת ואשם ודאי, מכפרין. ח_מד מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עבירות הקלות על עשה ועל לא תעשה. ועל החמורות הוא תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר:

גמ’: תמן תנינן. ח_מה ועל זדון מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפר. ח_מו ועל שאר עבירות שבתורה, קלות וחמורות, זדונות ושגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין, שעיר המשתלח מכפר. למה הכפילות לא היא קלות, עשה ולא תעשה? לא היא חמורות, כריתות ומיתות בית דין? אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כיני מתני'  כך כוונת המשנה, הקלות והחמורות, אותן הקלות, בין שעשאן בזדון בין שלא עשאן בזדון. אותן השגגות, בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן. אלו הן הקלות, עשה ולא תעשה. אלו הן החמורות, כריתות ומיתות בית דין. כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

32 ח_לב מיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה ט', מיי' פי"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ז סעיף ב':

33 ח_לג מיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ח סעיף א':

34 ח_לד טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ח סעיף ה':

35 ח_לה מיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה ט', מיי' פי"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ח סעיף ט':

36 ח_לו מיי' פ"ב מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף י':

37 ח_לז מיי' פ"ב מהל' שבת הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ט סעיף ג':

38 ח_לח מיי' פי"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ח סעיף ט':

39 ח_לט מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"ו:


[ע"ב]

40 ח_מ מיי' פ"ב מהל' שבת הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ט סעיף ב':

41 ח_מא מיי' פ"ב מהל' שבת הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ט סעיף ד':

42 ח_מב מיי' פ"ב מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף ב':

43 ח_מג מיי' פ"ב מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף י"ב:

44 ח_מד מיי' פ"א מהל' תשובה הלכה ג', מיי' פ"א מהל' תשובה הלכה ד':

45 ח_מה מיי' פי"א מהל' שגגות הלכה ט':

46 ח_מו מיי' פ"א מהל' תשובה הלכה ב':


-----------------------------------דף מב

[עריכה]
ירושלמי מאיר יומא מב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף מב עמוד א] בדבר שיש בו חיוב קרבן שיש בו ידיעה בתחילה ואין בו ידיעה בסוף, ולכשיוודע לו יביא קרבן אף שעיר המשתלח מכפר תולה עד שיודע לו ויביא קרבן. ניחא לא הודע שיתלה עד שיביא קרבן, הודע הרי חייב להביא קרבן? לא כן תנינן ח_מז חייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין. וחייבי אשמות תלויין פטורין? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°. הכוונה שעל הספקות שחיב עליהן אשם תלוי, בין שנתוודע לו בהן בספקן, בין שלא נתוודע לו בהן. תמן תנינן. על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, ועל לא הודע שלהם אשם תלוי ובהם האוכל והעושה מלאכה ביום הכיפורים. ולא כבר כיפר יום הכיפורים בלא הודע ולמה מביא אשם תלוי? אמר רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי° בשם רבי לוי סוכייה רבי לוי סוכייה°, ח_מח במורד ביום הכיפורים ואומר איני רוצה שיום הכיפורים יכפר לי היא מתני'. ולמה לא אמר בשלא נתוודע לו בהן? מילתיה אמרה שאפילו לא נתוודע לו בהן יום הכיפורים מכפר. עבר על עשה, אף על פי שלא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר. עבר על לא תעשה, אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא° והוא שעשה תשובה

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: ח_מט האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר. ח_נ עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. ושבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. את זו דרש °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא אחרי מות טז ל) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. ושבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים שנא' (יחזקאל ל"ו, כ"ה) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ואומר (ירמיהו י"ז, י"ג) מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:

גמ’: האומר אין עולה מכפרת, או אין עולה מכפרת עלי, מכפרת היא. אי איפשי שתכפר לי, אינה מכפרת לו על כרחו. האומר אין יום הכיפורים מכפר מכפר הוא. אי איפשי שיכפר לי, מכפר הוא לו על כורחו, שיום הכיפורים מכפר אף לשאינם שבים. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל° למה יום הכיפורים מכפר בעל כרחו? לא כולא מן הדין בר נשא מימור למלכא לית את מלך  אין בכוחו של אדם לאמר למלך אל תמלוך. העולה מכפרת על הרהור הלב, מאי טעמא? שנאמר (יחזקאל כ', ל"ב) והעלה באה לכפר על רוחכם היו לא תהיה, וכן איוב אומר (איוב א', ה') והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר אולי חטאו בלבם. הדא אומר שהעולה מכפרת על הרהור הלב. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר על כל עבירות שבתורה יום הכיפורים מכפר, חוץ מן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה. שאם עשה תשובה מתכפר לו, ואם לאו אינו מתכפר לו. אמר רבי זבידא רבי זבידא°. רבי יסא רבי אסי° מקשי, מיסבור סבר °רבי רבי יהודה הנשיא שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה? רבי אשיין רבי אשיין° רב יונה רב יונה° ורבי אבא רבי אבא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לדברי °רבי רבי יהודה הנשיא יום הכיפורים מכפר בלא תשובה, וכן מיתה מכפרת בלא תשובה. דתני, יום מיתה כיום תשובה כיום הכיפורים מאן תנינתה  מי שנה אותה? °רבי רבי יהודה הנשיא. הווי הדא היא דתנינן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה דלא כ°רבי רבי יהודה הנשיא. שאל °רבי מתיה בן חרש רבי מתיה בן חרש את °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. אמר לו, שמעת ח_נא ד' חלוקי כפרה שהיה °רבי ישמעאל רבי ישמעאל דורש? אמר לו, ג' הם חוץ מן התשובה שצריך תשובה עם כל אחד מהם. כתוב אחד אומר (ירמיהו ג', כ"ב) שובו בנים שובבים. וכתוב אחר אומר (ויקרא אחרי מות טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם. וכתוב אחר אומר (תהלים פ"ט, ל"ג) ופקדתי בשבט פשעם. וכתוב אחר אומר (ישעיהו כ"ב, י"ד) אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון, הא כיצד? עבר על מצוות עשה ושב מיד, אינו זז ממקומו עד שימחול לו. עליו הכתוב אומר שובו בנים שובבים. העובר על מצוה בלא תעשה ושב מיד, התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. עליו הכתוב אומר, כי ביום הזה יכפר עליכם.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף מב עמוד ב] העובר על כריתות ומיתות בית דין במזיד, התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה, והייסורין בשאר ימות השנה מכפרין מחצה. עליו הכתוב אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אבל מי שנתחלל בו שם שמים, אין כח לא בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא בייסורין למרק, אלא תשובה ויום הכיפורים מכפרין שליש, והייסורין מכפרין שליש, והמיתה ממרקת בייסורין. עליו הכתוב אומר, אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון. הא למדנו שהמיתה ממרקת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. זו דברי °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי ישמעאל רבי ישמעאל ו°רבי עקיבה רבי עקיבא. אבל לדברי חכמים ח_נב שעיר המשתלח מכפר. אם אין שעיר, היום מכפר. כיצד הוא מכפר? רבי זירא רבי זירא° אמר כל שהוא כל רגע שבו מכפר על העבר. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אומר בסוף. מה מפקא מביניהון? מת מיד בתחילת יום הכיפורים, על דעתיה דרבי זירא רבי זירא° כבר כיפר. על דעתיה דרבי חנניה רבי חנניה דציפורין° לא כיפר. אמר רבי זירא רבי זירא° מתניתא מסייעא לרבי חנניה רבי חנניה דציפורין° דתניא. חומר בשעיר מה שאין ביום הכיפורים, וביום הכיפורים מה שאין בשעיר חומר ביום הכיפורים, שיום הכיפורים מכפר בלא שעיר, והשעיר אינו מכפר אלא ביום הכיפורים. חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד, ויום הכיפורים מכפר משתחשך. אמר רבי חונה רב הונא°. איתתבת קומי רבי ירמיה רבי ירמיה° ואמר, תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר וכיוון שהיה בדעתם להביא שעיר, אין יום הכיפורים מכפר בלי שעיר ולא הביאו ולכן מכפר רק בסופו. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בעי, ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד ויודע שלבסוף לא יביאו ויכפר מיד? נשאר בשאלה אמר שמואל שמואל (אמורא)°, ההן דחטא על חבריה ח_נג צריך מימר ליה סרחית עלך  צריך לאמר לו חטאתי לך. ואין קבליה הא טבאות  אם מחל לו הרי טוב, ואין לא, מייתי בני נש ומפייס ליה קומיהון  יביא אנשים ויפיס אותו בפניהם. הדא היא דכתיב (איוב ל"ג, כ"ז) ישר על אנשים. יעשה שורה של אנשים ויאמר, חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. אם עשה כן, עליו הכתוב אומר (איוב ל"ג, כ"ח) פדה נפשו מעבר בשחת וחיתו באור תראה. ח_נד ואם מת, צריך מפייסתיה על קיברתיה ומימר סרחית עלך  חטאתי לך. תני עבירות שנתודה עליהן ביום הכיפורים שעבר אין צריך להתוודות עליהן יום הכיפורים הבא. אם עשה כן עליו הכתוב אומר (משלי כ"ו, י"א) ככלב שב על קיאו, כסיל שונה באולתו. תני °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, ח_נה הרי זה זריז ונשכר. מאי טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? שנאמר (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד. מה מקיים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס טעמא דרבנן ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו? בשונה באותה העבירה. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שנאמר וחטאתי נגדי תמיד? שלא יהו בעיניו כאילו לא עשאן, אלא כעשאן ונמחל לו. תנו רבנן: מצות הוידוי ח_נו ערב יום הכיפורים עם חשיכה עד שלא נשתקע במאכל ובמשתה שמא תטרף דעתו בסעודה. אף על פי שנתודה קודם שאכל ושתה - מתודה בערבית לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע דבר קלקלה בסעודה, חוזר ומתוודא בערבית, אף על פי שנתודה בערבית צריך להתודות בשחרית, אף על פי שנתודה בשחרית צריך להתודות במוסף. אף על פי שנתודה במוסף צריך להתודות במנחה. אף על פי שנתודה במנחה צריך להתודות בנעילה. שכל היום כשר לוידוי. כיצד הוא מתודה? אמר רבי ברכיה רבי ברכיה° בשם רבי אבא בר בינה רבי אבא בר בינה°. רבוני חטאתי ומירע עשיתי ובדעת רעה הייתי עומד, ובדרך רחוקה הייתי מהלך, וכשם שעשיתי איני עושה. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכפר לי על כל פשעי, ותמחול לי על כל עונותי, ותסלח לי על כל חטאתי. תני צריך לפרוט את מעשיו דברי °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר ח_נז אין צריך לפרוט את מעשיו. מאי טעמא ד°רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא? שנאמר (שמות כי תשא לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב. מה עבד לה °רבי עקיבא רבי עקיבא? מי גרם להם? אני שהרביתי להם כסף וזהב. למה שאין חמור נוהק אלא מתוך כפיפה של חרובין. תנן, אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ואומר (ירמיהו י"ז, י"ג) מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

47 ח_מז מיי' פ"ג מהל' שגגות הלכה ט':

48 ח_מח מיי' פ"ג מהל' שגגות הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תר"ז סעיף ו':

49 ח_מט מיי' פ"ד מהל' תשובה הלכה א':

50 ח_נ מיי' פ"ב מהל' תשובה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תר"ו סעיף א':

51 ח_נא מיי' פ"א מהל' תשובה הלכה ד':


[ע"ב]

52 ח_נב מיי' פ"א מהל' תשובה הלכה ב', מיי' פ"א מהל' תשובה הלכה ג':

53 ח_נג טור ושו"ע או"ח סי' תר"ו סעיף א':

54 ח_נד מיי' פ"ב מהל' תשובה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תר"ו סעיף ב':

55 ח_נה מיי' פ"ב מהל' תשובה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תר"ז סעיף ד':

56 ח_נו מיי' פ"ב מהל' תשובה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תר"ז סעיף א':

57 ח_נז מיי' פ"ב מהל' תשובה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תר"ז סעיף ב':


הדרן עלך פרק יום הכיפורים וכולא מסכתא דיומא ברחמי דשמיא

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יומא וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יומא וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת יומא וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת יומא כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_יומא/פרק_שמיני"