רמב"ם הלכות טומאת אוכלים א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר טהרה · הלכות טומאת אוכלים · פרק ראשון | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה צח: "המצוה לנהוג על-פי דיני טומאת אוכלים"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

כל אוכל המיוחד למאכל אדם כגון לחם ובשר וענבים וזיתים וכיוצא בהן מקבל טומאה וכל שאינו מיוחד למאכל אדם ה"ז טהור ואינו מקבל טומאה אא"כ חישב עליו וייחדו למאכל אדם וזה וזה אינו מקבל טומאה עד שיבלל תחילה באחד משבעה משקין וזהו הנקרא הכשר שנאמר וכי יותן מים על זרע:

הלכה ב[עריכה]

ואלו הן השבעה משקין שמכשירין את האוכלין לטומאה:

המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש ואינן מכשירין עד שיפלו על האוכלין ברצון הבעלים ולא יהיו סרוחין שהמשקה הסרוח אינו מכשיר וכיון שהוכשר האוכל אע"פ שיבש והרי הוא נגוב הרי זה מקבל טומאה:

הלכה ג[עריכה]

אוכל שהיה בלול במי פירות כגון מי תותים ורמונים אף על פי שהוא בלול ונגע בו הזב או בשר המת הרי הוא טהור מפני שלא הוכשר באחד משבעה המשקין:

הלכה ד[עריכה]

אין שם משקה שמקבל טומאה אלא שבעת המשקין שמנינו בלבד אבל שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל:

הלכה ה[עריכה]

זיתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינן מכשירין ולא מקבלין טומאה אלא הרי הן כשאר מי פירות שהן טהורין לעולם:

הלכה ו[עריכה]

אלו דברים שאינן מקבלין טומאה אע"פ שבני אדם אוכלין אותן לפי שאינן נאכלין להנאת גופן אלא מפני שנותנין טעם במאכלות או מפני הריח או המראה ואלו הן:

הקושט והחמס וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע וכן כל כיוצא בהן:

הלכה ז[עריכה]

השבת סתמו לאכילת גופו כשאר ירקות שדה ואם חשב עליו לקדירה אינו מתטמא טומאת אוכלין והשבת משנתנה טעם לקדירה ה"ז כזבל ואינה מתטמאה טומאת אוכלין:

הלכה ח[עריכה]

התמרים והגרוגרות שנתן לקדירה כתבלין עדיין הן מתטמאין טומאת אוכלין עד שיפסדו מלאכול אדם:

הלכה ט[עריכה]

הכרשינים אם ייחדן למאכל אדם מתטמאין טומאת אוכלין:

הלכה י[עריכה]

הקור הרי הוא כעץ לכל דבר ואם שלקו וטגנו מתטמא טומאת אוכלין:

הלכה יא[עריכה]

החרצנין והזגין אף על פי שכנסן לאוכלין אינן מתטמאין טומאת אוכלין:

הלכה יב[עריכה]

זיתים וענבים הקשים שנפרצין ויוצאין מתחת הקורה בשעת הדריכה אינן מקבלין טומאה ועד כמה עד ארבעה קבין לכל כור היה הנפרץ יתר מזה מקבלין טומאה ואם כנסן לאוכלין אע"פשהן פחות מארבעה קבין מקבלין טומאה:

הלכה יג[עריכה]

הכפניות והפגין והבוסר והקצח הרי הן כאוכלין ומקבלין טומאה:

הלכה יד[עריכה]

לולבי זרדים וחרובין ושל ערל ועלי הלוף השוטה אינן מקבלות טומאה עד שיתמתקו:

הלכה טו[עריכה]

החרדל והתורמסין ושאר כל הנכבשין מטמאין טומאת אוכלין בין משהמתיקו בין עד שלא המתיקו:

הלכה טז[עריכה]

זיתים שכבשן בעלין שלהן אין העלין מקבלין טומאה שלא כבשן לאוכלין אלא למראה:

הלכה יז[עריכה]

כשות של קישות והנץ שלה אין מקבלין טומאה מפני שאינו אוכל:

הלכה יח[עריכה]

דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה רדה הדבש משירסק החלות מתטמא משום משקה דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת משקין חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין:

הלכה יט[עריכה]

השמן הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו וכן הדם שקרש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין חשב עליו למשקין בטלה דעתו:

הלכה כ[עריכה]

חלב שקרש לא אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו:

הלכה כא[עריכה]

דבש תמרים לא אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו ושאר כל מי פירות כולן לא אוכל ולא משקה חשב עליו בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו:

הלכה כב[עריכה]

השלג אינו אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין בטלה דעתו למשקין מתטמא טומאת משקין נטמא מקצתו לא נטמא כולו העבירו על גבי כלי חרס הטמא נטמא כולו:

הלכה כג[עריכה]

החלב שבכחל שחישב עליו בטלה דעתו והרי הוא טהור חשב על החלב שבקיבה הרי זה מתטמא טומאת אוכלין:

הלכה כד[עריכה]

ענבים שדרכן משיהלך בהן הדורך שתי וערב מתטמאין משקין נשתייר בהן גרגרין שלימים אותן גרגרין מתטמאין טומאת אוכלין וכן הזיתים משיטענום מתטמאין טומאת משקין נשתיירו בהן גרוגרות שלימין מתטמאין טומאת אוכלין:

הלכה כה[עריכה]

הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל שנשחט ועגלה ערופה בין שנשחטה בין שנערפה וציפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב ובשר פרה אדומה והפיגול והנותר אף ע"פ שכל אלו אסורין בהנאה כולן מתטמאין טומאת אוכלין:

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.