טור אורח חיים תרטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תרטז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

התינוקות מותרין בכל אלו, חוץ מבנעילת סנדל שאין חוששין כל כך אם לא ינעלו. אבל בשאר דברים שהם מצטערים, אין למונען מהם. ומותר להאכילן בידים. כתב הר"י שמותר לומר לעו"ג לרחוץ התינוקות אפילו בחמין שהוחמו בו ביום, דסתם תינוק חולה הוא אצל חמין, ודבר שאין בו סכנה אומר לעו"ג ועושה.

ומ"מ מחנכין אותם להרגילם במצוות, ומונעין מהם מאכל שעה אחת או יותר ממה שרגיל, שאם היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בשלש, ואם הוא רגיל בשלש מאכילין אותו בארבע.

כיצד? תינוק הבריא מחנכין אותו לשעות בשנת י' וי"א, ובשנת י"ב וי"ג משלים מדרבנן, ובשנת י"ד משלים מן התורה. והחולה שאינו חזק לסבול התענית מחנכין אותו לשעות בשנת י"א וי"ב, ובשנת י"ג משלים מדרבנן, ובשנת י"ד משלים מן התורה.

והתינוקת שממהרת ליחשב גדולה קודם התינוק שנה אחת, הבריאה מחנכין אותה לשעות בשנת ט' וי', ובשנת י"א וי"ב משלמת מדרבנן, ובשנת י"ג משלמת מדאורייתא. והחולה מחנכין אותה לשעות בשנת י' וי"א, ומשלמת מדרבנן בשנת י"ב, ומדאורייתא בשנת י"ג.

וכדרך שמחנכין אותם באכילה, כך מחנכין אותם ברחיצה וסיכה.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

התינוקות מותרים בכל אלו חוץ מבנעילת הסנדל וכו' בפרק בתרא דיומא (עח:) ת"ר התינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל ומפרש טעמא בגמרא משום דהך דלאו רביתייהו גזרו בהו רבנן הנך דרביתייהו לא גזרו בהו רבנן:

ומ"ש ומותר להאכילם בידים נראה שלמד כן מדאמרי' בגמרא עלה דהך בריי' מ"ש נעילת הסנדל דאמרי אינשי עבדו ליה כלומר היום הנך נמי אמרי אינשי עבדו ליה רחיצה וסיכה אימור מאתמול עבדו ליה סנדל דלא אפשר דמאתמול עבדו ליה דאמר שמואל האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמותא ליסיים מסאני וליגני והא מותרין לכתחלה קתני אלא הנך דלאו רביתייהו גזרו בהו רבנן הנך דרביתייהו לא גזרו בהו רבנן ופירש"י הא מותרין לכתחלה קתני שאם בא לימלך אומרים לו האכילהו רחוץ אותו וגם הר"ן כתב מוכת בגמרא שמותרין הגדולים להאכילן ולהשקותן ולהרחיצן ולסוכן ומדברי רבינו שכתב משם רבינו יהודה נראה דלהאכילן הגדול בידים שרי אבל להרחיצן ולסוכן אומר לעו"ג ועושה אבל לא ירחוץ ויסוך אותם הגדול בידיו ונראה שהטעם מפני שהגדול בעצמו נהנה מאותה רחיצה וסיכה שהוא בעצמו רוחץ וסך ידיו כשמרחיץ וסך התינוק ולא דמי לאכילה שאין הגדול עצמו אוכל כשהוא מאכיל התינוק ואין לומר דלרבי' יהודה נמי מותר לישראל לרחוץ התינוק ולא אתא למימר אלא דמותר לומר לעו"ג להחם חמין בי"ה כדי לרחוץ התינוק דא"כ מאי מותר לומר לעו"ג לרחוץ דקאמר לא הול"ל אלא מותר לומר לעו"ג להחם חמין כדי לרחוץ ועוד דא"כ לא הו"ל להביא דין זה אלא בהלכות שבת ומשם היינו לומדים לי"ה אלא ודאי דמשום רחיצה הוא דאתא לאשמעינן שאע"פ שאסור ברחיצה מותר לומר לעו"ג לרחוץ התינוק אבל לא ירחצם הישראל בידיו ובסתה"ד כתב בשם אחד מהגדולים שטוב ליזהר דמאן דאית ליה טלייא וטלייתא דאכלי ביום הכפורים שיכין להם מאכלים שיאכלו הם בעצמן כדי שלא יצטרכו הגדולים ליגע במאכל ולהושיט להם משום דבאכילת יום הכפורים איכא כרת ולא בדילי מיניה ואיכא למיגזר כמו בחמץ דלמא אתי למיכל מיניה מכל מקום אין נראה להחמיר הואיל ומנהג פשוט שלא ליזהר ויש ליישב דלא דמי לחמץ כמו שמצאתי בתשובת הר"ח א"ז שכתב דמי שמתענה מותר להתעסק במאכלות ומשקין ואין כאן משום לך לך אמרינן לנזירא וכו' דשאני נזיר דמותר בכל עניני מאכל ומשתה בר מיין ופרי הגפן דחיישי' דלמא משתלי אבל המתענה דאסור בכל מיני מאכל ומשקה אסח דעתיה מינייהו ולא אתי לאשתלויי ע"כ מהאי סברא יש לחלק ג"כ שפיר בין חמץ לאכילת י"ה דחמץ הוא לכל העולם כמו לנזיר היין וקל להבין עכ"ל :

ומ"ש רבינו בשם ה"ר יהודה שמותר לומר לעו"ג לרחוץ התינוק וכו' כן כתב הגהות מיימון בפ"ג וכ"כ סמ"ג:

ומ"ש ומ"מ מחנכין אותם להרגילם במצות כו' שעה אחת או יותר וכו' בפ' בתרא דיומא (פב:) תנן התינוקות אין מענין אותם ביום הכפורים אבל מחנכין אותם קודם לשנה וקודם לשתים בשביל שיהו רגילין במצות ותניא בגמרא (שם) איזהו חינוך היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו לשלש בג' מאכילין בארבע ומקשי בגמרא אמתניתין דקתני מחנכין אותם קודם לשנה וקודם לשתים השתא לפני שתים מחנכין לפני שעה מיבעיא אמר רב חסדא כאן בחולה כאן בבריא ופירש"י חולה כחוש ותשוש כח א"ר הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות בן י' ובן י"א משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא ורב נחמן אמר בן ט' ובן י' מחנכין אותם לשעות בן י"א משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא ר"י אמר בן י' ובן י"א מחנכין אותם לשעות בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקות ובן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוק וכתב הרי"ף אף ע"ג דקי"ל כר"י דאמר תינוקת בת י"ב ותינוק בן י"ג משלימין מדאורייתא קי"ל כר"ה ור"נ דבתראי נינהו דמשלימין מדרבנן כדי לחנכן מבן י"א בין לתינוק ובין לתינוקות ובן ט' ובן י' מחנכין אותן לשעות כדר"נ ופירש הר"ן בן ח' ובן ט' מחנכין אותם לשעות בן ח' היינו בן ח' שנים שלימות כלומר שנכנס בתוך ט' בבריא ובן ט' שלימות בחולה מחנכין אותם לשעות וכן כל השנים האמורים בשמועה זו שנים שלימות הן שחל יוה"כ להיות בשנה שלאחר זמן בן י' שלימות ובבריא ובן י"א שלימות ובחולה משלימין מדרבנן בן י"ב שלימות שהוא נכנס לתוך י"ג משלימין מדאורייתא פירוש בתינוק משום דקסבר תוך זמן דהיינו בן י"ג כלאחר זמן לעונשין ובהשלמה דאורייתא ליכא לאפלוגי בין חולה לבריא כל שיכול לסבול תעניתו ור"נ אמר בן ט' ובן י' וכו' פי' ר"נ נמי אתינוק קאי ומשום דס"ל דתוך זמן כלאחר זמן מודה ליה לרב הונא דבן י"ב משלימין מדאורייתא אלא דפליג עליה בתרתי בחינוך שעות ובהשלמה דס"ל דלא מקדימינן כולי האי חינוך שעות אלא בן ט' ובן י' בלחוד ובהשלמה דרבנן נמי פליג עליה דלא מפליגין בהשלמה בין בריא לחולה אלא תרוייהו משלימין בן י"א ומשמע לי דהיינו טעמיה בהא משום דהשלמה דרבנן כעין השלמה דאורייתא תקון וכשם שהשלמה דאורייתא זמנה קבוע אף השלמה של דבריהם כן ור"י אמר בן י"א וכו' פי' ר"י פליג עלייהו בתלת חדא דס"ל דלא מקדימין לחינוך שעות כולי האי אלא בן עשרה בבריא ובן י"א לחולה ועוד דס"ל דהשלמה מדבריהם ליכא ופליג עלייהו נמי בהשלמה דאורייתא ואמר דבן י"ב משלימין דאורייתא בתינוקת ובן י"ג בתינוק משום דתוך זמן כלפני זמן ודכ"ע אין בין תינוק לתינוקות כלום לא בחינוך שעות ולא בהשלמה של דבריהם ואע"פ שגדלותה של תינוקת קודם לזמן גדלותו של תינוק שנה אפ"ה לא ראו חכמים להחמיר על התינוקת יותר מן התינוק משום דעיקר חינוך בתינוק הוא כדאמרינן במסכת נזיר (כט.) ופסק הרי"ף בחינוך ובהשלמה דרבנן כר"נ משום דאמר מלתא מציעתא הלכך בן ט' שלימות בבריא ובן י' שלימות בחולה מחנכין אותם לשעות שאם היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בשלש בג' מאכילין אותו בד' ולא מפליגין בחינוך שעות ובהשלמה דדבריהם בין תינוק לתינוקת כלל אבל לענין השלמה דאורייתא נקטינן כר"י משום דאיפסיקא הלכתא במס' נדה (מה:) דתוך זמן כלפני זמן הלכך התינוקת בת י"ב שלימות ותינוק בן י"ג שלימות שהביאו ב' שערות משלימין מדאורייתא וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ב משביתת עשור וז"ל קטן בן ט' שנים ובן י' מחנכין אותם לשעות כיצד היה רגיל לאכול בב' שעות ביום מאכילין אותו בג' היה רגיל בג' מאכילין אותו בד' לפי כח הבן ומוסיפין לענות אותו בשעות בן י"א שנה בין זכר בין נקיבה מתענה ומשלים מדברי סופרים כדי לחנכו במצות בת י"ב שנה ויום א' ובן י"ג ויום א' שהביאו ב' שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה אבל אם לא הביאו ב' שערות עדיין קטנים הם ואינן משלימין אלא מדברי סופרים עכ"ל: וכתב ה"ה דברי רבי' בדברים אלו כדברי הלכות ממש שכ' חינוך בבן ט' ובן י' והשלמה מדבריהם בני י"א בין בתינוק בין בתינוקת שלא חלקו בשל דבריהם והשלמה מן התורה בתינוקת בת י"ב ובתינוק בן י"ג והוא שהביאו סימנין כמבואר פ"ב מה' אישות וכדינן לשאר דברים ונ"ל שדעת רבי' וההלכות לומר ששנת י"א אינה בדין השלמה מדבריהם ואע"פ שאין נראה מדברי לשון רבי' כן מוכרח מן הגמרא שאם לא כן נמצאת השלמה בתינוק ג' שנים לפני חיובו מן התורה וכ"כ ברשב"א שדעת ההלכה משעבר שנת י"א בדוקא ופי' דברי רבי' הוא בן ט' שנים ששלמו ט' שנים וכן בבן י' ששלמו לו עשר וכן בבן י"א ששלמו עכ"ל אבל רש"י גורס אמר רב הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות בן י' ובן י"א משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת ורב נחמן אמר בן ט' ובן י' מחנכין אותן לשעות בן י"א ובן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוק ופירוש בן ח' לבריא שעברה ח' ונכנסה לט' ובתינוקת כדמסיים מילתיה י ובן ט' לחולה שעברה שנת ט' ונכנסה לתוך י' וכו' ובן י' לבריאה שעברה עשר ונכנסה לי"א ובן י"א לתינוקת חולה ונכנסה לי"ב משלימין מדרבנן בן י"ב ונכנסה לי"ג משלימין מדאורייתא שהוא פרקן בתינוקת הבריאה והחולה שוות בו. ורב נחמן אמר וכו'. לא פליג ר"נ אדרב הונא אלא מר פירש מילי דתיניקת ומר פירש מילי דתינוק והרא"ש כתב דנראה לו כגירסת רש"י ופסק הלכה כרב הונא ורב נחמן וכך הם דברי רבי' וכל שנים שהזכיר הם שנים שאינם שלימות שמ"ש מחנכין אותו לשעות בשנת י' פירושו בשהשלים ט' ונכנס לי' ובשנת י"א פירושו שהשלים עשרה ונכנס לי"א וכן כולם וכ' הרשב"א בתשובה שלא נתבאר גירסת רש"י בדברי ר"נ מה היא: כתב הר"ן שהרי"א פסק כר"י דהשלמה מדבריהם ליכא וכבר הזכיר ה' המגיד סברא זו וכ"כ הגהת מיי' שה"ג והרוקח ורא"מ פסקו כר"י וכתוב בתה"ד שכן פסקו התוס' וכתב עוד ה"ה שיש מי שאומר שיש השלמה בתינוקות מדבריהם בשנת י"ב ואין השלמה בתינוק מדבריהם כלל ויש מי שאומר שיש השלמה בתינוק בשנת י"ג ובתינוקת בשנת י"ב וזה דעת ההשגות עכ"ל ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן: אמאי דתנן התינוקות אין מענין אותן בי"ה פירש"י אין חייבין למנוע מהם מאכל ונראה מדבריו שאם רצו לחנכן בעינוי קודם לזמן שקבעו חכמים הרשות בידם אבל הרמב"ם כתב קטן שהוא פחות מבן ט' אין מענין אותו בי"ה כדי שלא יבא לידי סכנה. וז"ל הכלבו קטן שהוא פחות מבן ט' אין מענין אותו בי"ה כדי שלא יבא לידי סכנה פי' שאין מניחין אותו להתענות ואפי' לשעות ובזה נכשלין הרבה בני אדם וראוי למחות בידם והר"ש פי' אין חייבין להתענות אין לשון מענין מיושב עליה עכ"ל:

וכשם שמחנכים אותם באכילה כך מחנכין אותם ברחיצה וסיכה זה כתב רבי' מסברת עצמו אבל הר"ן כתב בריש יומא דמדפסיק ותני התינוקות מותרין בכולם ולא אשכחן בשום דוכתא חינוך בהכי כדאשכחן בתענית משמע שעד שהגיעו לפרקן מותרים בכולן וכבר כתבתי טעם הדבר בסי' תרי"א: כתוב בתה"ד על נער אחד כחוש וקטן באבריו ובגופו והוא בן י"ג שנה ויום אחד אבל אין שום שערות נראים בו כל עיקר יראה אף ע"ג דהרמב"ם והרי"ף ויתר הגאונים פסקו כרב הונא וכר"נ בר יצחק דס"ל השלמה מדרבנן נראה דבנער כחוש ורך מצינו לסמוך ע"ד ה"ג ותוס' פ' נערה (נ.) דפסקו כר"י דהשלמה דרבנן ליכא אלא חינוך שעות מ"מ בנדון דידן נראה דחייב להשלים מטעם ספק דאורייתא והכי פסק ראב"ן בפ' יוצא דופן (לט.) וע"ש בקטנה שהגיעה לכלל שנותיה ולא הביאה סימנין אם בעל לאחר זמן חוששין שמא נשרו ולא תמאן וה"נ ספק איסור כרת הוא וחוששין שמא נשרו הואיל והגיעו לכלל שנותיו דאין נראה כלל לחלק בין קטן לקטנה בענין זה וכ"ש לדעת ספר התרומה שכתב בגומא בלא שערות סגי או שמא אחד בגבו ואחד בכריסו סגי ומי יכול להבחין כל זה והרמב"ם שכתב קטן בן י"ג שנים ולא הביא שתי שערות משלים מד"ס איהו כתב הפסק לזמן חכמי התלמוד שהיו בקיאים בבדיקה כגון דאשלימו ליה לקטן י"ג שנה בי"ה ובדקי ליה כוליה יומא דלא אתו שערות דכה"ג ליכא למיחש שמא נשרו עכ"ל:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • התינוקות מותרין בכל אלו וכו' ברייתא פרק בתרא דיומא:
  • ומ"ש ומותר להאכילם בידים הכי מוכח בגמרא דמותרין הגדולים להאכילן להשקותן להרחיצן לסוכן וכ"כ הר"ן ז"ל והא דנקט רבי' אכילה לאו דוקא דה"ה לאינך ותו דרבותא נקט דאפי' אכילה דהיא דאורייתא וכ"ש לאינך שהן דרבנן:
  • ומ"ש וכתב הר"י שמותר לומר לעו"ג כו' כ"כ הסמ"ג והג"ה מימוניות. והדבר ברור שאם אין שם עו"ג דאף הישראל עצמו מותר לרחוץ התנוק כדמוכח בגמ' כדפי' ולא גרע מההיא דתני דבי מנשה דמדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת והיינו משום דכל רחיצה שאינה של תענוג שרי וה"ה הכא דרחיצה זו רביתא דינוקא הוא כדאיתא בגמ' ותו דסתם תינוק חולה הוא אצל חמין א"כ אין איסור לרוחצו וכן מבואר במרדכי פ' שני דביצה אלא דאם יש עו"ג עדיף טפי לעשות ע"י עו"ג. ועוד נראה בעיני עיקר דה"ר יהודה אתי לאשמעינן דמותר לומר לעו"ג להבעיר אש ולהחם חמין ביה"כ כדי לרחוץ התינוק ונקט בלשון קצר ואפשר נמי לומר דמאי דלא נקט בפירוש מותר לומר לעו"ג להחם חמין משום דהוה משמע דישראל עצמו רוחץ התינוק באותם המים וזהו ודאי יש בו קצת איסור משום מעשה יה"כ אע"ג שאין שם איסור מוקצה גמור מאחר שמקודם היו ראויין לשתייה מ"מ כיון שאפשר ע"י עו"ג לא שרינן ליה לישראל ומש"ה קאמר דמותר לומר לעו"ג לרחוץ אפי' בחמין שהוחמו בו ביום כלומר לומר לעו"ג להחם ולרחוץ באותם החמין אבל בחמין שהוחמו מאתמול אין שם נידנוד איסור לרחוץ אפי' ישראל עצמו כדפי' וכל זה שלא כפי' הב"י:
  • ומ"ש ומ"מ מחנכין אותן וכו' משנה ובריית' לשם:
  • ומ"ש כיצד הבריא וכו' עד סוף הסי' הוא על פי גירסת רש"י ופירושו שהסכים אליהם הרא"ש בפסקיו וכל שנים שהזכיר רבי' הם שנים שאינן שלימות שמ"ש מחנכין אותם לשעות בשנת עשר פירושו כשהשלים ט' ונכנס לעשר ובשנת י"א פירושו שהשלים עשר ונכנס לי"א וכן כולם.
  • ומ"ש ובשנת י"ד משלים מן התורה פי' שנת י"ג ויום אחד דיום אחד בשנה חשיב כשנה ואפי' חלוש דבדאורייתא אין חלוק בין חלוש לחזק. ודע דהנוסחא האמיתית בדברי רבינו גבי ותינוקות שממהרים וכו' עד והחולה מחנכין אותה לשעות בשנת עשר ובשנת י"א ודלא כיש ספרים שהשמיטו בם בשנת עשר. גרסינן בפרק נערה שנתפתתה אמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא בר עשר למשנה בר תליסר לתעניתא מעת לעת ובתינוקת מבת תריסר כך היא הגירסא הנכונה כמו שכתב הסמ"ג בה' י"כ ופי' רש"י לתעניתא מע"ל להתענות כל היום וחינוכה לשעות קודם לכן שנתיים כדאמר ביומא. ובתינוקת שהיא ממהרת להביא כח שאינה מתשת כח בלימוד תורה. ותריסר דקאמר שנת י"ב גופיה דאי בת י"ב ויום אחד דאורייתא היא שמביאה שני שערות ובת עונשים היא ואין צורך לנו ללמוד ממניקתא של אביי עכ"ל רש"י והר"ן ז"ל לשם העתיק פי' רש"י וכתב עליו ולפי זה משמע דליכא השלמה מדבריהם בתינוק דאי איתא הוה ליה למימר נמי השלמה דתינוק עכ"ל ונראה ברור שהוא ז"ל היה גורס בר תריסר לתעניתא מעת לעת ובתינוקת כגי' רוב ספרים שבידינו היום אכן לפי הגירסא שכתבתי והיא כתובה בסמ"ג יראה ברור דלפי' רש"י הא דבר תליסר לתעניתא מע"ל היינו נמי שנת שלש עשרה גופא ומשלים מדרבנן קאמר וזה שכתב רש"י ז"ל וחינוכה לשעות קודם לכן שנתיים כדאמר ביומא היינו שנת אחד עשר ושנת שנים עשר גופא ואע"ג דקאמר התם דשנת שנים עשר גופא נמי משלים מדרבנן היינו דוקא בבריא אבל בחולה אינו משלים כ"א שנת שלש עשרה גופא לפי גירסת רש"י ז"ל והכא בתינוק שאינו בריא מחמת לימודו קמיירי שתש כוחו בלימוד תורה ודבר חדוש זה אנו למדין ממניקתו של אביי דתינוק הלומד תורה אפי' הוא בריא דינו כאינו בריא ואינו משלים אלא בשנת שלש עשרה גופא ומשום הכי פירש רש"י ובתינוקות שהיא ממהרת להביא כח וכו' ולא פירש משום שחינוך שלה לפני גדלותה שנה כמו שתפסו התו' ז"ל עליו בקושיא זו אלא נראה דכונת רש"י ז"ל לבאר לנו שמה שאנו למדין ממניקתו של אביי אינו אלא לענין לימוד התורה שהתינוק אף כשהוא בריא אינו משלים כ"א בשנת י"ג גופא אבל בתנוקת משלמת בי"ב גופא מאחר שאינה מתשת כח בלימוד תורה וממילא אנו למדין דמשלמת אף בי"א גופא אם היא בריאה וכן משמע מל' אביי שאמר אמרה לי אם בר שית למקרא וכו' דמשמע דמפני שהוא לומד תורה אינו משלים כ"א בשנת י"ג משא"כ בתינוקת כנ"ל דעת רש"י ז"ל ולפי זה הכי הילכתא ואינו חולק אסוגיא דיומא גם הרא"ש שפסק ביומא כרש"י הביא דברי אביי בשם מניקתו בפ' נערה נראה שכך הלכה. ומעתה נוכל ליישב מנהגינו שנתפשט בכל מקום שאין מדקדקין בתינוק אפי' כשהוא בריא אם אינו מתענה כשהוא עומד בשנת י"ב שזה אינו לא כגירסת רש"י ולא כגירסת הרי"ף אלא בעל כרחך דמאחר שכולם לומדין דינו כחולה והלכך אינו משלים אלא כשהוא עומד בשנת י"ג כגירסת רש"י ופירושו וכדפי' כנ"ל עוד מצאתי כתוב וז"ל מסתברא דבזמן הזה מסתמא חשיבי חולים כיון דלא בקיאין אימת ספק נפשות להקל ע"כ:

דרכי משה[עריכה]

(א) עיין סימן תרי"ב אות ב' מ"ש שם:

(ב) בא"ז ובמנהגים כתב דנהיגי כדעת רש"י ורא"ש: