שולחן ערוך אורח חיים תרטז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרטז · ב

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

קטן (הבריא) דבן תשע שנים שלימות ובן עשר שנים שלימות המחנכין אותו לשעות כיצד היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום מאכילין אותו בשלשה היה רגיל לאכול בשלש מאכילין אותו בארבע, לפי כח הבן מוסיפין לענות אותו בשעות (ווהוא הדין לקטנה הבריאה) (טור). זבן אחת עשרה בין זכר בין נקבה מתענין ומשלימין מדברי סופרים כדי לחנכן במצות:

הגה: חויש אומרים שאינן צריכין להשלים מדרבנן כלל (ר"ן ואור זרוע והגהות מיימוני בשם הלכות גדולות ורוקח ורא"ם) טויש לסמוך עלייהו בנער שהוא כחוש ואינו חזק להתענות (תרומת הדשן סימן קנ"ה). וכל מקום שמחנכין אותו באכילה כן ימחנכין אותו ברחיצה וסיכה (טור):

בת שתים עשרה ויום אחד ובן שלש עשרה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הם כגדולים לכל מצות ומשלימים מן התורה אבל אם לא הביאו שתי שערות עדיין קטנים הם ואינן משלימים יאאלא מדברי סופרים:

הגה: יבואפילו הוא רך וכחוש צריך להשלים יגדחיישינן שמא נשרו השערות (תרומת הדשן סימן קנ"ה):

קטן שהוא פחות מבן תשע ידאין מענין אותו ביום כיפור כדי שלא יבא לידי סכנה:

הגה: אפילו אם רוצה להחמיר על עצמו מוחין בידו (כל בו):

מפרשים

מגן אברהם

(ב) מחנכין אותו:    פי' ר"י כל חינוך קטן לא שייך אלא באב ע"ש בתוס' (הג"מ) ומ"מ נ"ל דלא תתן להם לאכול דהוי כמאכילו נבילות בידים ול"ד לסוכה שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה דהתם באכיל' אין איסור והיא נותנת לו ומה לה אם יאכל בסוכה או חוץ לסוכה ואינה מחוייבת להכניסו לסוכה משא"כ כאן דהאכילה בעצמ' אסור והוי כנותנת לו נבילה אלא כשאוכל א"צ להפרישו עיין סי' שמ"ג ועוד דהתם הוי מ"ע עיין סי' רס"ט:

מה שאין מדקדקין בזמן הזה להתענות תינוק בשנת י"ב משום דהכל לומדים והוי כחולים ועוד דסתמא חשיבי חולים [ב"ח]:


(ג) שמא נשרו:    ואפי' הוא נעשה בן י"ג בי"כ עמ"ש סי' צ"ג ס"י ובאבן העזר סימן קנ"ה ס"ב אבל שאר תעניות משמע דא"צ להתענות אא"כ יש לו ב' שערות:

באר היטב

(ב) שא"צ:    אבל חינוך שעות צריך ט"ז. ואין מדקדקין בזמן הזה להתענות תינוק בשנת י"ב משום דהכל לומדים והוי כחולים ועוד דסתמא חשיבי חולים. (ב"ח).


משנה ברורה

(ד) בן תשע שנים שלימות:    היינו שנשלם הט' שנים קודם יוה"כ ומ"ש ובן עשר וכו' פי' בכחוש מבן עשר ומעלה:


(ה) מחנכין:    היינו שאין מניחין לו לאכול כפי הרגלו בחול וכדמסיים. ומצות חינוך לא שייך אלא באב ולא באחר ולכמה פוסקים גם באם ליכא חיובא דחינוך (אם לא למצוה בעלמא) מיהו יש פוסקים שכתבו דאיכא חיוב חינוך גם באם וכתב המ"א דלספות לו אוכל בידים אסור לכו"ע אף לאחריני כמו שאר דבר איסור שאסור להאכילו לכו"ע:


(ו) וה"ה לקטנה הבריאה:    ר"ל דאף דלענין חיובא דאורייתא בבת הוא שנה אחת מקודם כדלקמיה אפ"ה לענין חינוך שעות וכן לענין השלמה לא רצו חכמים להחמיר שיהיה באשה ג"כ שנה יותר מבאיש אלא השוו מידותיהם ואמרו דלבריאה חינוך שעות הוא מט' שנים ומעלה ולכחושה מעשרה שנים ומעלה:


(ז) בן אחת עשרה בין זכר בין נקבה וכו':    והכא לא זכר התנאי שיהיו בריאים דלענין השלמה אין לחלק בזה אם לא שהנער הוא חולה ויכול לבוא לידי סכנה:


(ח) ויש אומרים שאינן צריכין להשלים וכו':    אבל חינוך לשעות צריך בין בנער כחוש ובין בנער בריא וכפי השיעור שזכר בריש הסעיף:


(ט) ויש לסמוך עלייהו בנער שהוא כחוש וכו':    אבל בנער בריא אין לסמוך להקל ומה שאין מדקדקין בזה"ז להתענות שום תינוק בשנת י"ב משום דבזה"ז ירדה חולשה לעולם ומן הסתם כל קטן אינו נחשב כבריא לזה אא"כ ידוע שהוא בריא וחזק לסבול. ומדברי הא"ר משמע דאפילו בשנת י"ג אין נוהגין להתענות כל זמן שלא השלים שנת י"ג:


(י) מחנכין אותו ברחיצה וסיכה:    היינו שלא לרחוץ ולסוך כלל דלא שייך בזה חינוך לשעות [מט"א]:


(יא) אלא מד"ס:    והא דלא חיישינן שהביא שתי שערות בזמנו ונשרו כיון שבא לכלל שנים ויש בזה חששא דאורייתא תירצו הפוסקים דמיירי שנשלם י"ג שנים שלו ביוה"כ גופא ובדקו אותו כולו יומא ולא הביא סימנים:


(יב) ואפילו הוא רך וכחוש:    ר"ל דאף שהקיל הרמ"א לעיל בנער שהוא כחוש היינו לענין השלמה שאינו אלא תקנתא דרבנן משא"כ הכא דאיכא חששא דאורייתא דשמא הביא שתי שערות ונשרו. ולא קאי אדברי המחבר אלא מלתא באנפי נפשיה היא דהוא מיירי שנשלם הי"ג שנה קודם יוה"כ או אפילו ביוה"כ אלא שלא בדקוהו כולי יומא וחיישינן שמא נשרו קודם הבדיקה:


(יג) דחיישינן שמא נשרו:    ודוקא ביוה"כ דהוא ספיקא דאורייתא אבל שאר תעניות שאינן אלא מדרבנן א"צ להתענות אא"כ יש לו שתי שערות:


(יד) אין מענין אותו וכו':    היינו אפילו לחינוך שעות:

ביאור הלכה

(*) בנער שהוא כחוש וכו':    עיין מ"ב מש"כ אא"כ ידוע שהוא בריא וכו'. ובתשובת מ"ע סימן קי"א מצדד להורות לעיקר כדעת הי"א משום דכמה גדולי ראשונים סוברים כן:


(*) וכל מקום שמחנכין אותו וכו':    עיין בביאור הגר"א שהביא שהר"ן חולק על זה אבל אנכי מצאתי כדברי הטור גם בעיטור ובשיבולי הלקט ובמאירי ובודאי הלכתא כוותייהו:





▲ חזור לראש