מגן אברהם על אורח חיים תרטז
סעיף א[עריכה]
(א) לו' לעכו"ם: אבל ישראל אסור לרוחצן ולסוכן מפני שהוא נהנ' במה שרוחץ וסך ידיו [ב"י] וצ"ל דהא דאי' בגמ' והא מותרין לכתחלה קתני היינו שהגדול מציק להם מים בכלי והן רוחצים עצמן וב"ח כת' דמותר לישראל לרחוץ אותו בחמין שהוחמו מאתמול וע"י עכו"ם מותר להחם להם חמין וכ"כ במרדכי פ"ב דביצה עכ"ל: ופליאה בעיני עליהם דהא משנה שלימ' שנינו מרחיצין הקטן בין לפני המילה כו' הא אפי' בלא מילה שרי והר"ן שם והמ"מ פ"ב מה"ש כתבו דאפי' במילה לא שרי אלא זילוף ומשמע בהדי' דבשאר קטן אסור הכל, לכן נ"ל דודאי כל דבר שהוא משום עינוי לא גזרו בקטן ולכן מותר גדול לרחצן בצונן ולסוכן בידים כדאיתא בגמ' בהדיא אבל רחיצה בחמין שאסורה אפי' בשבת אף בתינוק אסור ולא הותר אלא ע"י עכו"ם כמ"ש סימן שכ"ח ססי"ז ולזה נתכוין הטור כנ"ל ברור אבל לומר לעכו"ם שיחם לו חמין אסור כדאיתא בהדיא בגמ' בעירובין דף ס"ח ודברי ר"י שבמרדכי פ"ב דביצה צ"ע ואפשר דבי"ט מקיל ועיין סי' תקי"א ס"ב בהג"ה מוכח שכ"ד רמ"א ובזמן הזה אין נוהגין לרחצן ולסוכן כלל (לבוש) וכ"מ סי' של"א:
סעיף ב[עריכה]
(ב) מחנכין אותו: פי' ר"י כל חינוך קטן לא שייך אלא באב ע"ש בתוס' (הג"מ) ומ"מ נ"ל דלא תתן להם לאכול דהוי כמאכילו נבילות בידים ול"ד לסוכה שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה דהתם באכיל' אין איסור והיא נותנת לו ומה לה אם יאכל בסוכה או חוץ לסוכה ואינה מחוייבת להכניסו לסוכה משא"כ כאן דהאכילה בעצמ' אסור והוי כנותנת לו נבילה אלא כשאוכל א"צ להפרישו עיין סי' שמ"ג ועוד דהתם הוי מ"ע עיין סי' רס"ט:
מה שאין מדקדקין בזמן הזה להתענות תינוק בשנת י"ב משום דהכל לומדים והוי כחולים ועוד דסתמא חשיבי חולים [ב"ח]:
(ג) שמא נשרו: ואפי' הוא נעשה בן י"ג בי"כ עמ"ש סי' צ"ג ס"י ובאבן העזר סימן קנ"ה ס"ב אבל שאר תעניות משמע דא"צ להתענות אא"כ יש לו ב' שערות: