קטגוריה:ירמיהו ג כב

<< | ספר ירמיהו • פרק ג' • פסוק כ"ב | >>

מהדורת הכתיב:

שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה יהוה אלהינו.

המהדורה המנוקדת:

שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ.

המהדורה המוטעמת:

שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

שׁ֚וּבוּ שׁ֚וּבוּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 7725
מורפ': HVqv2mp בָּנִ֣ים בָּנִ֣ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpa שׁוֹבָבִ֔ים שׁוֹבָבִ֔ים - תואר, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 7726
מורפ': HAampa אֶרְפָּ֖ה אֶרְפָּ֖ה - פועל, קל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 7495
מורפ': HVqi1cs מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם מְשׁוּבֹֽתֵי - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
כֶ֑ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 4878
מורפ': HNcfpc/Sp2mp הִנְנוּ֙ הִנְ - מילית, קריאה
נוּ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 2005
מורפ': HTj/Sp1cp אָתָ֣נוּ אָתָ֣נוּ - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 857
מורפ': HVqp1cp לָ֔ךְ לָ֔ - מילת יחס
ךְ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, נקבה, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2fs כִּ֥י כִּ֥י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC אַתָּ֖ה אַתָּ֖ה - כינוי גוף, אישי, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 859 a
מורפ': HPp2ms יְהֹוָ֥ה יְהֹוָ֥ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֱלֹהֵֽינוּ אֱלֹהֵֽי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp1cp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

שׁ֚וּבוּ יתיב (משנה, דרגא 3)

בָּנִ֣ים מונח (משרת, דרגא 5) שׁוֹבָבִ֔ים זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֶרְפָּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

הִנְנוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אָתָ֣נוּ מונח (משרת, דרגא 5) לָ֔ךְ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

כִּ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) אַתָּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

יְהֹוָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהֵֽינוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים - אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם אעזוב את מעשי השובבות שלהם, אסלח לכם. "הִנְנוּ תגובת ישראל: אָתָנוּ לָךְ באנו אליך, כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

תּוּבוּ בְּנַיָא דְמִתְחַסְנִין לְמֵיתָב אֶשְׁבּוֹק לְכוֹן כַּד תְתוּבוּן הָא בְּכָל עִדָן אַתּוּן אָמְרִין תִּבְנָא לְפוּלְחָנָךְ פְרוֹקְנָא אֲרֵי אַתְּ יְיָ אֱלָהָנָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"הננו אתנו לך" - הנביא מלמדם להתוודות ולומר כן הננו אתנו לך אכן לשקר וגו' והבשת אכלה וגו' נשכבה בבשתנו כל זה לשון תפלה שהנביא מלמדם לומר "אתנו" - באנו

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"ארפה" - מלשון רפואה ועם כי היא בה"א ועל הסליחה יאמר בדרך שאלה וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מא)

"אתנו" - ענין ביאה כמו אתא בוקר (ישעיהו כא)

מצודת דוד

"שובו בנים שובבים" - אתם בנים מורדים שובו אלי למען ארפא ואסלח על המרידה שמרדתם בי ואמרו הננו באנו אליך בתשובה כי אתה מעולם ה' אלהינו

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כב-כג) "שובו" מבאר "(קול על שפיים נשמע) שובו בנים שובבים", ה' קורא בקולו שישובו אליו כי "ארפא משובתיכם (ובכי תחנוני בני ישראל) הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו אכן לשקר מגבעות המון הרים", ר"ל וישראל בוכים נגדו בעמק ומשיבים נגד הקול הקורא על שפיים, לאמר, אנחנו מוכנים לשוב אליך וכבר אתאנו לך יען כי אתה ה' אלהינו אבל אין אנו מכירים קולך ואין אנו יודעים המקום להיכן נשוב, כי "לשקר מגבעות המון הרים", מציין כי נגד הקול היוצא מבין ההרים ישיבו הגבעות כנגדו קול הד, עד שהעומד בעמק אינו מכיר את הקול האמת מן הבת קול שהוא קול ההד, וכן הגם שמן ההרים יוצא קול להראות לנו דרך האמת, אכן "מן הגבעות" נשמע "ההמון של הרים" שהוא הבת קול המשיב כנגדו, "לשקר", ר"ל שלא נשוב אליך רק לשקר, ר"ל נביאי האמת מורים לנו שנשוב אליך, ונביאי השקר אומרים שנלך לשקר דהיינו לעבוד ע"א ואין מכירים הקול האמת קול ה', מן הקול המדומה, ואומרים טענה שניה "הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו אכן בה' אלהינו תשועת ישראל", ר"ל אבל א"א לנו לשוב כי דלונו מאד עד שרק בה' אלהינו תצויר תשועת ישראל אבל בלי עזר ממרום א"א שנשוב ונושע, כי.