ביאור:בבלי מגילה דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

ובנביא שלשה ^[1];

היו שלשתן שלש פרשיות ^[2] - קורין אחד אחד;

מדלגין בנביא ^[3] ואין מדלגין בתורה ^[4];

ועד כמה הוא מדלג ^[5]?

עד כדי שלא יפסוק המתורגמן ^[6].

גמרא:

הני שלשה פסוקין כנגד מי?

אמר רב אסי: כנגד תורה נביאים וכתובים.

ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ובנביא שלשה פסוקים, ואם היו שלשתן שלש פרשיות - קורא אחד אחד:

כגון (ישעיהו נב ג) כִּי כֹה אָמַר ה' חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם [וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ], (ישעיהו נב ד) כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה [לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ] (ישעיהו נב ה) וְעַתָּה מי מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' [כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם משלו מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם ה' וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ].

מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה:

ורמינהי ^[7]: 'קורא ^[8] 'אחרי מות' ו'אך בעשור' (ויקרא כג כז ואילך)' - והא קא מדלג ^[9]!

אמר אביי: לא קשיא: כאן בכדי שיפסוק התורגמן, וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן ^[10].

והא ~~עלה~~ ^[11] קתני: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה; ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל כלל לא!?

אלא אמר אביי: לא קשיא: כאן בענין אחד ^[12], כאן ^[13] בשתי עניינות ^[14]; והתניא ^[15]: מדלגין בתורה בענין אחד, ובנביא בשני עניינין, כאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן;

תניא אידך: 'אין מדלגין מנביא לנביא ^[16], ובנביא של שנים עשר מדלג ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו ^[17].'

משנה:

המפטיר בנביא - הוא פורס על שמע ^[18], והוא עובר לפני התיבה ^[19], והוא נושא את כפיו;

ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו ^[20].

קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע ^[21], ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו ^[22];

פוחח ^[23] - פורס את שמע ^[24], ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו ^[25];

סומא פורס את שמע, ומתרגם;

רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו - אינו פורס על שמע.

גמרא:

[המפטיר בנביא - הוא פורס על שמע:]

מאי טעמא?

רב פפא אמר: משום כבוד ^[26];

רבה בר שימי אמר: משום דאתי לאינצויי ^[27];

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דעביד בחנם ^[28].

תנן: ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו; אי אמרת משום נצויי, קטן בר נצויי הוא?

אלא מאי, משום כבוד? קטן בר כבוד הוא?

אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו? -

עמוד ב

הכא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו.

פוחח פורס על שמע [ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו]:

בעא מיניה עולא בר רב מאביי: קטן פוחח מהו שיקרא בתורה ^[29]?

אמר ליה: ותיבעי לך ערום: ערום מאי טעמא לא, משום כבוד צבור? הכא נמי משום כבוד צבור.

סומא פורס על שמע [ומתרגם; רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו - אינו פורס על שמע]:

תניא: אמרו לו לרבי יהודה: הרבה צפו לדרוש במרכבה ^[30] ולא ראו אותה מימיהם!?

ורבי יהודה?

התם באבנתא דליבא תליא מילתא, והא קא מיכוין וידע; הכא משום הנאה הוא, והא לית ליה הנאה.

ורבנן?

אית ליה הנאה, כרבי יוסי, דתניא: 'אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כח כט) וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה [וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ]; וכי מה אכפת ליה לעור בין אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו; אמרתי לו: "בני, אבוקה זו למה לך"? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי - בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ^[31] ומן הקוצין ומן הברקנין.'

משנה:

כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו ^[32];

רבי יהודה אומר: אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס ^[33] לא ישא את כפיו,

מפני שהעם מסתכלין בו.

גמרא:

תנא: מומין שאמרו - בפניו ידיו ורגליו ^[34].

אמר רבי יהושע בן לוי: ידיו בוהקניות ^[35] - לא ישא את כפיו.

תניא נמי הכי: 'ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו; עקומות ^[36] עקושות ^[37] - לא ישא את כפיו'.

אמר רב אסי: חיפני ובישני לא ישא את כפיו ^[38].

תניא נמי הכי: 'אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה, ולא אנשי טבעונין - מפני שקורין לאלפין עיינין ^[39] ולעיינין אלפין ^[40]'. ^[41]

אמר ליה רבי חייא לרבי שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי - פסול אתה מן הדוכן, משום דעבי קלך ^[42].

אתא אמר ליה לאבוה, אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל וְחִכִּיתִי לַה' [הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ] ^[43] - לא נמצאת מחרף ומגדף ^[44]!?

אמר רב הונא: זבלגן ^[45] לא ישא את כפיו ^[46].

והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא, והוה פריס ידיה?

ההוא - דש בעירו הוה ^[47].

תניא נמי הכי: זבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו –מותר.

אמר רבי יוחנן: סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו.

והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה?

ההוא דש בעירו הוה.

תניא נמי הכי: סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו - מותר.

רבי יהודה אומר: מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו:

תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך – מותר.

משנה:

האומר "איני עובר לפני התיבה בצבועין" - אף בלבנים לא יעבור ^[48];

"בסנדל איני עובר" - אף יחף לא יעבור.

העושה תפלתו ^[49] עגולה ^[50] – סכנה ^[51] ואין בה מצוה ^[52];

נתנה ^[53] על מצחו או ^[54] על פס ידו - הרי זו דרך המינות ^[55];

ציפן זהב ^[56] ונתנה על בית אונקלי שלו ^[57] - הרי זה דרך החיצונים ^[58].

גמרא:

מאי טעמא?

חיישינן שמא מינות נזרקה בו ^[59].

העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה:

לימא תנינא להא, דתנו רבנן: תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני, ואמר רבא: בתפרן ובאלכסונן ^[60].

אמר רב פפא: מתניתין - דעבידא כי אמגוזא ^[61].

משנה:

האומר ^[62]:

הערות

^ אם ירצה, ולא איכפת לן אם יטעה, דלא נפקא מיניה הוראה
^ בגמרא מפרש היכא משכחת לה רצופין
^ מפרשה לפרשה
^ שהשומע את הקופץ ממקום למקום - אין לבו מיושב לשמוע
^ בנביא
^ שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן תרגום המקרא שידלג זה, משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה
^ משנה היא במסכת יומא [פ"ז מ"א]
^ כהן גדול ביום הכפורים
^ ויש כאן דילוג: דפרשת אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי - בפרשת אמור אל הכהנים
^ והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי סמוכין הן
^ ולא גרסינן עלה
^ ששניהן מדברין בדבר אחד, ואין כאן טירוף הדעת; הלכך כי לא מפסיק תורגמן מדלג, שהרי שניהן בענין יום הכפורים מדברים
^ ומתניתין, דקתני כלל לא
^ כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין
^ בניחותא
^ שיש כאן טירוף יותר מדאי
^ למפרע
^ מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע
^ להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה
^ בשבילו
^ קטן אינו פורס על שמע לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן, וכיון שאינו מחויב בדבר - אינו מוציא אחרים ידי חובתן
^ אם כהן הוא, שאין כבוד של צבור להיות כפופין לברכתו
^ במסכת סופרים מפרש: כל שכרעיו נראין ערום; עָרוֹם וְיָחֵף מתרגם 'ערטילאי ופחח' (ישעיהו כ ב)
^ דהא מחויב בברכה
^ אינו קורא בתורה משום כבוד תורה, וכן לפני התיבה, וכן בנשיאות כפים - גנאי הוא לצבור
^ להעביר לפני התיבה, הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד
^ הדבר בא לידי מחלוקת: "אני מפטיר, ואתה תעבור לפני התיבה?"
^ הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר, דהכא - אינצויי ליכא, משום כבוד איכא
^ גדול פוחח - הוא דאסור משום וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו), אבל קטן אינו מוזהר? או דלמא לא פליג מתניתין בין קטן לגדול
^ דיחזקאל
^ גומות
^ לפי שהעם מסתכלין בו, ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז,א) 'המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן - עיניו כהות, לפי שהשכינה שורה על ידיהן
^ קרו"ג
^ הנושא את כפיו חולץ מנעליו, כדתניא (סוטה דף מ,א), ואם יש בו מום - יסתכלו בו, ומתוך כך רואין את ידיו
^ לונטיי"ש [כתמים לבנים] בלע"ז
^ כפופות
^ לצידיהן
^ כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונן הן
^ ואם היו עושין ברכת כהנים - היו אומרים יאר - יער ה' פניו, ולשון קללה הוא, כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס, כמו פָּנַי יֵלֵכוּ (שמות לג יד) [אֶתֵּן] אֶת פָּנַי [בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ] (ויקרא כ ג), ומתרגמינן 'ית רוגזי'
^ ופוגמין תפלתן
^ ודאמרינן (ברכות לב א) 'דבי רבי אליעזר קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין' - ההוא בדרשה.
^ ותניא ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד,א): בשילה ובבית עולמים הלוים נפסלין בקול
^ מקרא זה בספר ישעיה (ישעיהו ח יז)
^ שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן - נראה כאומר 'והכיתי'
^ עיניו זולפות דמעה
^ לפי שמסתכלין בו
^ כבר היו רגילין אנשי עירו, ולא היו מסתכלין בו עוד; 'דש' - לשון מרגיל, כמו 'כיון דדש - דש' (בגיטין דף נו,ב)
^ טעמא מפרש בגמרא
^ תפילין שבראשו
^ כביצה וכאגוז
^ שלא תכנס בראשו
^ דמרובעות בעינן
^ של ראש
^ ושל יד
^ שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע, כמשמען: בֵּין עֵינֶיךָ ממש ו-עַל יָדֶךָ ממש [וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ [דברים ו,ח, או שמות יג,ט: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ]], ורבותינו דרשו במנחות (דף לז,ב) בגזירה שוה: בֵּין עֵינֶיךָ זה קדקד: מקום שמוחו של תינוק רופס, ו-עַל יָדֶךָ = גובה היד: קיבורת בראש הזרוע, שתהא שימה כנגד הלב
^ נמי כתיב לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג ט): שיהא הכל מבהמה טהורה
^ על בית יד לבושו מבחוץ
^ בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מדעת חכמים, דבעינן לך לאות - ולא לאחרים לאות (שם)
^ המינין עובדי עבודה זרה מקפידין בכך
^ כשהוא תופר בית מושבן - צריך ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה, וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו, במרובע: שתהא אצבע ברוחב ובאורך, שהיא אצבע ושני חומשין באלכסון
^ עגולות כאגוֹז, אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי, ולא תסייעא לברייתא ממתניתין
^ כלשון הזה

[1] אם ירצה, ולא איכפת לן אם יטעה, דלא נפקא מיניה הוראה

[2] בגמרא מפרש היכא משכחת לה רצופין

[3] מפרשה לפרשה

[4] שהשומע את הקופץ ממקום למקום - אין לבו מיושב לשמוע

[5] בנביא

[6] שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן תרגום המקרא שידלג זה, משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה

[7] משנה היא במסכת יומא [פ"ז מ"א]

[8] כהן גדול ביום הכפורים

[9] ויש כאן דילוג: דפרשת אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי - בפרשת אמור אל הכהנים

[10] והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי סמוכין הן

[11] ולא גרסינן עלה

[12] ששניהן מדברין בדבר אחד, ואין כאן טירוף הדעת; הלכך כי לא מפסיק תורגמן מדלג, שהרי שניהן בענין יום הכפורים מדברים

[13] ומתניתין, דקתני כלל לא

[14] כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין

[15] בניחותא

[16] שיש כאן טירוף יותר מדאי

[17] למפרע

[18] מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע

[19] להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה

[20] בשבילו

[21] קטן אינו פורס על שמע לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן, וכיון שאינו מחויב בדבר - אינו מוציא אחרים ידי חובתן

[22] אם כהן הוא, שאין כבוד של צבור להיות כפופין לברכתו

[23] במסכת סופרים מפרש: כל שכרעיו נראין ערום; עָרוֹם וְיָחֵף מתרגם 'ערטילאי ופחח' (ישעיהו כ ב)

[24] דהא מחויב בברכה

[25] אינו קורא בתורה משום כבוד תורה, וכן לפני התיבה, וכן בנשיאות כפים - גנאי הוא לצבור

[26] להעביר לפני התיבה, הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד

[27] הדבר בא לידי מחלוקת: "אני מפטיר, ואתה תעבור לפני התיבה?"

[28] הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר, דהכא - אינצויי ליכא, משום כבוד איכא

[29] גדול פוחח - הוא דאסור משום וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו), אבל קטן אינו מוזהר? או דלמא לא פליג מתניתין בין קטן לגדול

[30] דיחזקאל

[31] גומות

[32] לפי שהעם מסתכלין בו, ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז,א) 'המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן - עיניו כהות, לפי שהשכינה שורה על ידיהן

[33] קרו"ג

[34] הנושא את כפיו חולץ מנעליו, כדתניא (סוטה דף מ,א), ואם יש בו מום - יסתכלו בו, ומתוך כך רואין את ידיו

[35] לונטיי"ש [כתמים לבנים] בלע"ז

[36] כפופות

[37] לצידיהן

[38] כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונן הן

[39] ואם היו עושין ברכת כהנים - היו אומרים יאר - יער ה' פניו, ולשון קללה הוא, כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס, כמו פָּנַי יֵלֵכוּ (שמות לג יד) [אֶתֵּן] אֶת פָּנַי [בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ] (ויקרא כ ג), ומתרגמינן 'ית רוגזי'

[40] ופוגמין תפלתן

[41] ודאמרינן (ברכות לב א) 'דבי רבי אליעזר קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין' - ההוא בדרשה.

[42] ותניא ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד,א): בשילה ובבית עולמים הלוים נפסלין בקול

[43] מקרא זה בספר ישעיה (ישעיהו ח יז)

[44] שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן - נראה כאומר 'והכיתי'

[45] עיניו זולפות דמעה

[46] לפי שמסתכלין בו

[47] כבר היו רגילין אנשי עירו, ולא היו מסתכלין בו עוד; 'דש' - לשון מרגיל, כמו 'כיון דדש - דש' (בגיטין דף נו,ב)

[48] טעמא מפרש בגמרא

[49] תפילין שבראשו

[50] כביצה וכאגוז

[51] שלא תכנס בראשו

[52] דמרובעות בעינן

[53] של ראש

[54] ושל יד

[55] שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע, כמשמען: בֵּין עֵינֶיךָ ממש ו-עַל יָדֶךָ ממש [וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ [דברים ו,ח, או שמות יג,ט: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ]], ורבותינו דרשו במנחות (דף לז,ב) בגזירה שוה: בֵּין עֵינֶיךָ זה קדקד: מקום שמוחו של תינוק רופס, ו-עַל יָדֶךָ = גובה היד: קיבורת בראש הזרוע, שתהא שימה כנגד הלב

[56] נמי כתיב לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג ט): שיהא הכל מבהמה טהורה

[57] על בית יד לבושו מבחוץ

[58] בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מדעת חכמים, דבעינן לך לאות - ולא לאחרים לאות (שם)

[59] המינין עובדי עבודה זרה מקפידין בכך

[60] כשהוא תופר בית מושבן - צריך ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה, וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו, במרובע: שתהא אצבע ברוחב ובאורך, שהיא אצבע ושני חומשין באלכסון

[61] עגולות כאגוֹז, אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי, ולא תסייעא לברייתא ממתניתין

[62] כלשון הזה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]