מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
|
|
ס
|
פָּרָשַׁת בִּרְכוֹת בִּלְעָם
|
| כב ב
|
וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃
|
וַחֲזָא בָלָק בַּר צִפּוֹר יָת כָּל דַּעֲבַד יִשְׂרָאֵל לֶאֱמוֹרָאָה׃
|
|
|
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי – אָמַר: אִלּוּ[1] שְׁנֵי מְלָכִים, שֶׁהָיִינוּ בְּטוּחִים עֲלֵיהֶם, לֹא עָמְדוּ בִּפְנֵיכֶם; אָנוּ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! לְפִיכָךְ וַיָּגָר מוֹאָב (מדרש תנחומא בלק ב).
|
| ג
|
וַיָּ֨גׇר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קׇץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
|
וּדְחֵיל מוֹאֲבָאָה מִן קֳדָם עַמָּא לַחְדָּא אֲרֵי סַגִּי הוּא וְעַקַת לְמוֹאֲבָאֵי מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
|
|
|
וַיָּגָר – לְשׁוֹן מוֹרָא (שם), כְּמוֹ: "גּוּרוּ לָכֶם" (איוב יט,כט).
וַיָּקָץ מוֹאָב – קָצוּ בְּחַיֵּיהֶם, כְּמוֹ: "קַצְתִּי בְחַיַּי" (בראשית כז,מו); וְהוּא מִקְרָא קָצָר.
|
| ד
|
וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־כׇּל־סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃
|
וַאֲמַר מוֹאָב לְסָבֵי מִדְיָן כְּעַן יְשֵׁיצוֹן קְהָלָא יָת כָּל סַחְרָנַנָא כְּמָא דִּמְלָחֵיךְ תּוֹרָא יָת יָרוֹקָא דְּחַקְלָא וּבָלָק בַּר צִפּוֹר מַלְכָּא לְמוֹאָב בְּעִדָּנָא הַהוּא׃
|
|
|
אֶל זִקְנֵי מִדְיָן – וַהֲלֹא מֵעוֹלָם הָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב" (בראשית לו,לה), שֶׁבָּאוּ מִדְיָן עַל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה? אֶלָּא מִיִּרְאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשֹוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וּמָה רָאָה מוֹאָב לִטֹּל עֵצָה מִמִּדְיָן? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הָעוֹלָם, אָמְרוּ: מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל; נִשְׁאַל מֵהֶם מַה מִּדָּתוֹ. אָמְרוּ לָהֶם: אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו. אָמְרוּ: אַף אָנוּ נָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו (מדרש תנחומא בלק ג).
כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר – כָּל מַה שֶּׁהַשּׁוֹר מְלַחֵךְ, אֵין בּוֹ סִימַן בְּרָכָה (שם).
בָּעֵת הַהִוא – לֹא הָיָה רָאוּי לְמַלְכוּת. מִנְּסִיכֵי מִדְיָן הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת סִיחוֹן, מִנּוּהוּ עֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ שָׁעָה (שם ד).
|
| ה
|
וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּעֹ֗ר[2] פְּ֠ת֠וֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּ֠ה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃
|
וּשְׁלַח אִזְגַּדִּין לְוָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר לִפְתוֹר אֲרָם דְּעַל פְּרָת אֲרַע בְּנֵי עַמֵּיהּ לְמִקְרֵי לֵיהּ לְמֵימַר הָא עַמָּא נְפַק מִמִּצְרַיִם הָא חֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְּאַרְעָא וְהוּא שָׁרֵי מִלְּקִבְלִי׃
|
|
|
פְּתוֹרָה – כַּשּׁוּלְחָנִי הַזֶּה[3] שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ מָעוֹת, כָּךְ כָּל הַמְּלָכִים מְרִיצִין לוֹ אִגְּרוֹתֵיהֶם. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, כָּךְ שֵׁם הַמָּקוֹם (שם).
אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ – שֶׁל בָּלָק. מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ: עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ (שם). וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה הִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ עַל גּוֹי רָשָׁע? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר: אִלּוּ הָיָה לָנוּ נְבִיאִים – חָזַרְנוּ לְמוּטָב. הֶעֱמִיד לָהֶם נְבִיאִים, וְהֵם פָּרְצוּ גֶּדֶר הָעוֹלָם; שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ גְּדוּרִים בַּעֲרָיוֹת, וְזֶה נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהַפְקִיר עַצְמָן לִזְנוּת (שם א).
לִקְרֹא לוֹ – הַקְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ, שֶׁהָיָה פּוֹסֵק לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה.
עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם – וְאִם תֹּאמַר: מַה מַּזִּיקְךָ (שם ד)?–
הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ – סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ, עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וַהֲרָגוּם (שם).
וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי – חָסֵר כְּתִיב, קְרוֹבִים הֵם לְהַכְרִיתֵנִי, כְּמוֹ: "כִּי אֲמִילַם" (תהלים קיח,י; תנחומא שם).
|
| ו
|
וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר׃
|
וּכְעַן אֵיתַא כְעַן לוּט לִי יָת עַמָּא הָדֵין אֲרֵי תַּקִּיף הוּא מִנִּי מָאִם אִכּוֹל לְאָגָחָא בֵיהּ קְרָב וַאֲתָרְכִנֵּיהּ מִן אַרְעָא אֲרֵי יָדַעְנָא יָת דִּתְבָּרֵיךְ מְבָרַךְ וְדִתְלוּט לִיט׃
|
|
|
נַכֶּה בּוֹ – אֲנִי וְעַמִּי נַכֶּה בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר, לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: "מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים" (משנה חולין י ג); לְחַסֵּר מֵהֶם מְעַט (תנחומא שם).
כִּי יָדַעְתִּי וְגוֹמֵר – עַל יְדֵי מִלְחֶמֶת סִיחוֹן, שֶׁעֲזַרְתּוֹ לְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב (שם).
|
| ז
|
וַיֵּ֨לְכ֜וּ זִקְנֵ֤י מוֹאָב֙ וְזִקְנֵ֣י מִדְיָ֔ן וּקְסָמִ֖ים בְּיָדָ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו דִּבְרֵ֥י בָלָֽק׃
|
וַאֲזַלוּ סָבֵי מוֹאָב וְסָבֵי מִדְיָן וְקַסָמַיָּא בִּידֵיהוֹן וַאֲתוֹ לְוָת בִּלְעָם וּמַלִּילוּ עִמֵּיהּ פִּתְגָמֵי בָלָק׃
|
|
|
וּקְסָמִים בְּיָדָם – כָּל מִינֵי קְסָמִים; שֶׁלֹּא יֹאמַר, אֵין כְּלֵי תַּשְׁמִישִׁי עִמִּי. דָּבָר אַחֵר: קֶסֶם זֶה נָטְלוּ בְּיָדָם זִקְנֵי מִדְיָן; אָמְרוּ: אִם יָבֹא עִמָּנוּ בַּפַּעַם הַזֹּאת – יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְאִם יִדְחֵנוּ – אֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת. לְפִיכָךְ, כְּשֶׁאָמַר לָהֶם: "לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה" (להלן פסוק ח), אָמְרוּ: אֵין בּוֹ תִּקְוָה, הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם" (שם), אֲבָל זִקְנֵי מִדְיָן הָלְכוּ לָהֶם (תנחומא ה).
|
| ח
|
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לִ֤ינוּ פֹה֙ הַלַּ֔יְלָה וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֶתְכֶם֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי־מוֹאָ֖ב עִם־בִּלְעָֽם׃
|
וַאֲמַר לְהוֹן בִּיתוּ הָכָא בְּלֵילְיָא וַאֲתֵיב יָתְכוֹן פִּתְגָמָא כְּמָא דִּימַלֵּיל יְיָ עִמִּי וְאוֹרִיכוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם׃
|
|
|
לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה – אֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְכֵן לְכָל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם (שם ח). וְכֵן לָבָן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה" (בראשית לא,כד); כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ אֶל פִּילַגְשׁוֹ בְּהֵחָבֵא (ויק"ר א,יג).
כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי – אִם יַמְלִיכֵנִי לָלֶכֶת עִם בְּנֵי אָדָם כְּמוֹתְכֶם, אֵלֵךְ עִמָּכֶם; שֶׁמָּא אֵין כְּבוֹדוֹ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם.
וַיֵּשְׁבוּ – לְשׁוֹן עַכָּבָה.
|
| ט
|
וַיָּבֹ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר מִ֛י הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה עִמָּֽךְ׃
|
וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְוָת בִּלְעָם וַאֲמַר מַן גּוּבְרַיָּא הָאִלֵּין דְּעִמָּךְ׃
|
|
|
מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ – לְהַטְעוֹתוֹ בָּא. אָמַר: פְּעָמִים שֶׁאֵין הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, אֵין דַּעְתּוֹ שָׁוָה עָלָיו; אַף אֲנִי אֶרְאֶה עֵת שֶׁאוּכַל לְקַלֵּל וְלֹא יָבִין (מדרש תנחומא בלק ה).
|
| י
|
וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים בָּלָ֧ק בֶּן־צִפֹּ֛ר מֶ֥לֶךְ מוֹאָ֖ב שָׁלַ֥ח אֵלָֽי׃
|
וַאֲמַר בִּלְעָם קֳדָם יְיָ בָּלָק בַּר צִפּוֹר מַלְכָּא דְּמוֹאָב שְׁלַח לְוָתִי׃
|
|
|
בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ, חָשׁוּב אֲנִי בְּעֵינֵי הַמְּלָכִים (שם).
|
| יא
|
הִנֵּ֤ה הָעָם֙ הַיֹּצֵ֣א מִמִּצְרַ֔יִם וַיְכַ֖ס אֶת־עֵ֣ין הָאָ֑רֶץ עַתָּ֗ה לְכָ֤ה קָֽבָה־לִּי֙ אֹת֔וֹ אוּלַ֥י אוּכַ֛ל לְהִלָּ֥חֶם בּ֖וֹ וְגֵרַשְׁתִּֽיו׃
|
הָא עַמָּא דִּנְפַק מִמִּצְרַיִם וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְּאַרְעָא כְּעַן אֵיתַא לוּט לִי יָתֵיהּ מָאִם אִכּוֹל לְאָגָחָא בֵיהּ קְרָב וַאֲתָרְכִנֵּיהּ׃
|
|
|
קָבָה לִּי – זוֹ קָשָׁה מֵ"אָרָה לִּי", שֶׁהוּא נוֹקֵב וּמְפָרֵשׁ (שם).
וְגֵרַשְׁתִּיו – מִן הָעוֹלָם. וּבָלָק לֹא אָמַר אֶלָּא "וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" (לעיל פסוק ו); אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְהַסִּיעָם מֵעָלַי. וּבִלְעָם הָיָה שׂוֹנְאָם יוֹתֵר מִבָּלָק (תנחומא שם).
|
| יב
|
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא׃
|
וַאֲמַר יְיָ לְבִלְעָם לָא תֵיזֵיל עִמְּהוֹן לָא תְלוּט יָת עַמָּא אֲרֵי בְרִיךְ הוּא׃
|
|
|
לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם – אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי? אָמַר לוֹ: לֹא תָאֹר אֶת הָעָם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֲבָרְכֵם? אָמַר לוֹ: אֵינָם צְרִיכִים לְבִרְכָתְךָ, כִּי בָרוּךְ הוּא. מָשָׁל אוֹמְרִים לַצִּרְעָה [ספרים אחרים: לַדְּבוֹרָה]: "לֹא מִדּוּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעוּקְצֵךְ" (תנחומא ו).
|
שני (חמישי במחובר)[עריכה]
| יג
|
וַיָּ֤קׇם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרֵ֣י בָלָ֔ק לְכ֖וּ אֶֽל־אַרְצְכֶ֑ם כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְהֹוָ֔ה לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃
|
וְקָם בִּלְעָם בְּצַפְרָא וַאֲמַר לְרַבְרְבֵי בָלָק אִיזִילוּ לְאַרְעֲכוֹן אֲרֵי רַעֲוָא קֳדָם יְיָ דְּלָא לְמִשְׁבְּקִי לְמֵיזַל עִמְּכוֹן׃
|
|
|
לַהֲלוֹךְ עִמָּכֶם – אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם. לָמַדְנוּ שֶׁרוּחוֹ גְּבוֹהָה, וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן גַּסּוּת. לְפִיכָךְ "וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק" (להלן פסוק טו; תנחומא שם).
|
| יד
|
וַיָּק֙וּמוּ֙ שָׂרֵ֣י מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בָּלָ֑ק וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֵ֥ן בִּלְעָ֖ם הֲלֹ֥ךְ עִמָּֽנוּ׃
|
וְקָמוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב וַאֲתוֹ לְוָת בָּלָק וַאֲמַרוּ סָרֵיב בִּלְעָם לְמֵיתֵי עִמַּנָא׃
|
|
|
|
| טו
|
וַיֹּ֥סֶף ע֖וֹד בָּלָ֑ק שְׁלֹ֣חַ שָׂרִ֔ים רַבִּ֥ים וְנִכְבָּדִ֖ים מֵאֵֽלֶּה׃
|
וְאוֹסֵיף עוֹד בָּלָק שְׁלַח רַבְרְבִין סַגִּיאִין וְיַקִּירִין מֵאִלֵּין׃
|
|
|
|
| טז
|
וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ בָּלָ֣ק בֶּן־צִפּ֔וֹר אַל־נָ֥א תִמָּנַ֖ע מֵהֲלֹ֥ךְ אֵלָֽי׃
|
וַאֲתוֹ לְוָת בִּלְעָם וַאֲמַרוּ לֵיהּ כִּדְנָן אֲמַר בָּלָק בַּר צִפּוֹר לָא כְעַן תִּתְמְנַע מִלְּמֵיתֵי לְוָתִי׃
|
|
|
|
| יז
|
כִּֽי־כַבֵּ֤ד אֲכַבֶּדְךָ֙ מְאֹ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמַ֥ר אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶׂ֑ה וּלְכָה־נָּא֙ קָֽבָה־לִּ֔י אֵ֖ת הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
|
אֲרֵי יַקָּרָא אֲיַקְּרִנָּךְ לַחְדָּא וְכֹל דְּתֵימַר לִי אַעֲבֵיד וְאֵיתַא כְעַן לוּט לִי יָת עַמָּא הָדֵין׃
|
|
|
כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד – יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיִיתָ נוֹטֵל לְשֶׁעָבַר אֲנִי נוֹתֵן לָךְ (שם).
|
| יח
|
וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה׃
|
וַאֲתֵיב בִּלְעָם וַאֲמַר לְעַבְדֵי בָלָק אִם יִתֵּין לִי בָלָק מְלֵי בֵיתֵיהּ כְּסַף וּדְהַב לֵית לִי רְשׁוּ לְמִעְבַּר עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהִי לְמֶעֱבַד זְעֵירְתָא אוֹ רַבְּתָא׃
|
|
|
מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב – לָמַדְנוּ שֶׁנַּפְשׁוֹ רְחָבָה וּמְחַמֵּד מָמוֹן אֲחֵרִים. אָמַר: רָאוּי לוֹ לִתֵּן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלּוֹ! שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ לִשְׂכֹּר חֵילוֹת רַבּוֹת, סָפֵק נוֹצֵחַ, סָפֵק אֵינוֹ נוֹצֵחַ; וַאֲנִי וַדַּאי נוֹצֵחַ (שם).
לֹא אוּכַל לַעֲבֹר – עַל כָּרְחוֹ גִּלָּה שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים; וְנִתְנַבֵּא כָּאן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרְכוּ הָאָבוֹת מִפִּי הַשְּׁכִינָה (שם).
|
| יט
|
וְעַתָּ֗ה שְׁב֨וּ נָ֥א בָזֶ֛ה גַּם־אַתֶּ֖ם הַלָּ֑יְלָה וְאֵ֣דְעָ֔ה מַה־יֹּסֵ֥ף יְהֹוָ֖ה דַּבֵּ֥ר עִמִּֽי׃
|
וּכְעַן אוֹרִיכוּ כְעַן הָכָא אַף אַתּוּן בְּלֵילְיָא וְאֶדַּע מָא יוֹסֵיף יְיָ לְמַלָּלָא עִמִּי׃
|
|
|
גַּם אַתֶּם – פִּיו הִכְשִׁילוֹ: גַּם אַתֶּם סוֹפְכֶם לֵילֵךְ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ כָּרִאשׁוֹנִים (שם).
מַה יֹּסֵף – לֹא יְשַׁנֶּה דְּבָרָיו מִבְּרָכָה לִקְלָלָה; הַלְוַאי שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְבָרֵךְ. כָּאן נִתְנַבֵּא שֶׁעָתִיד לְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכוֹת עַל יָדוֹ (שם).
|
| כ
|
וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶל־בִּלְעָם֮ לַ֒יְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה׃
|
וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ בְּבִלְעָם לֵילְיָא וַאֲמַר לֵיהּ אִם לְמִקְרֵי לָךְ אֲתוֹ גּוּבְרַיָּא קוּם אִיזֵיל עִמְּהוֹן וּבְרַם יָת פִּתְגָמָא דַּאֲמַלֵּיל עִמָּךְ יָתֵיהּ תַּעֲבֵיד׃
|
|
|
אִם לִקְרֹא לְךָ – אִם הַקְּרִיאָה שֶׁלְּךָ, וְסָבוּר אַתָּה לִטֹּל עָלֶיהָ שָׂכָר, קוּם לֵךְ אִתָּם.
וְאַךְ – עַל כָּרְחֲךָ, "אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אוֹתוֹ תַעֲשֶׂה". וְאַף עַל פִּי כֵן – וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם; אָמַר: שֶׁמָּא אֲפַתֶּנּוּ וְיִתְרַצֶּה.
|
| כא
|
וַיָּ֤קׇם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃
|
וְקָם בִּלְעָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יָת אֲתָנֵיהּ וַאֲזַל עִם רַבְרְבֵי מוֹאָב׃
|
|
|
וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ – מִכַּאן שֶׁהַשִּׂנְאָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה, שֶׁחָבַשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ (סנהדרין ק"ה ע"ב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, כְּבָר קְדָמְךָ אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ" (בראשית כב,ג; מדרש תנחומא בלק ח).
עִם שָׂרֵי מוֹאָב – לִבּוֹ כְּלִבָּם שָׁוֶה (שם).
|
| כב
|
וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ׃
|
וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ אֲרֵי אָזֵיל הוּא וְאִתְעַתַּד מַלְאֲכָא דַּייָ בְּאוֹרְחָא לְשָׂטָן לֵיהּ וְהוּא רָכֵיב עַל אֲתָנֵיהּ וּתְרֵין עוּלֵימוֹהִי עִמֵּיהּ׃
|
|
|
כִּי הוֹלֵךְ הוּא – רָאָה שֶׁהַדָּבָר רַע בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם, וְנִתְאַוָּה לֵילֵךְ.
לְשָׂטָן לוֹ – מַלְאָךְ שֶׁל רַחֲמִים הָיָה, וְהָיָה רוֹצֶה לְמָנְעוֹ מִלַּחֲטֹא, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא וְיֹאבַד (שם).
וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ – מִכָּאן לְאָדָם חָשׁוּב הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, יוֹלִיךְ עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְשַׁמְּשׁוֹ, וְחוֹזְרִים וּמְשַׁמְּשִׁים זֶה אֶת זֶה (שם).
|
| כג
|
וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ׃
|
וַחֲזָת אֲתָנָא יָת מַלְאֲכָא דַּייָ מְעַתַּד בְּאוֹרְחָא וְחַרְבֵּיהּ שְׁלִיפָא בִּידֵיהּ וּסְטָת אֲתָנָא מִן אוֹרְחָא וַאֲזַלַת בְּחַקְלָא וּמְחָא בִלְעָם יָת אֲתָנָא לְאַסְטָיוּתַהּ לְאוֹרְחָא׃
|
|
|
וַתֵּרֶא הָאָתוֹן – וְהוּא לֹא רָאָה; שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשׁוּת לַבְּהֵמָה לִרְאוֹת יוֹתֵר מִן הָאָדָם, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת, תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶה מַזִּיקִין.
וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ – אָמַר: רָשָׁע זֶה הִנִּיחַ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ, שֶׁכְּלֵי זֵינָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּחֶרֶב, וְהוּא בָּא עֲלֵיהֶם בְּפִיו, שֶׁהוּא אֻמָּנוּת שֶׁלָּהֶם; אַף אֲנִי אֶתְפֹּשׂ אֶת שֶׁלּוֹ וְאָבֹא עָלָיו בְּאֻמָּנוּתוֹ. וְכֵן הָיָה סוֹפוֹ: "וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב" (במדבר לא,ח; תנחומא ח).
|
| כד
|
וַֽיַּעֲמֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה בְּמִשְׁע֖וֹל הַכְּרָמִ֑ים גָּדֵ֥ר מִזֶּ֖ה וְגָדֵ֥ר מִזֶּֽה׃
|
וְקָם מַלְאֲכָא דַּייָ בְּשָׁבִיל כַּרְמַיָּא אַתְרָא דְּגָדֵירָא מִכָּא וְגָדֵירָא מִכָּא׃
|
|
|
בְּמִשְׁעוֹל – כְּתַרְגּוּמוֹ, "בִּשְׁבִיל"; וְכֵן: "אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים" (מל"א כ,י), אִם יַסְפִּיק כָּל עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִהְיוֹת נִדְבָּק בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם בְּהִלּוּכָן; וְכֵן: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם" (ישעיהו מ,יב), בְּרַגְלָיו וּבְהִלּוּכוֹ.
גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה – סְתָם גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים הוּא [כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד,לא)].
|
| כה
|
וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃
|
וַחֲזָת אֲתָנָא יָת מַלְאֲכָא דַּייָ וְאִדְּחֵיקַת עִם כּוּתְלָא וּדְחַקַת יָת רִגְלָא דְּבִלְעָם לְכוּתְלָא וְאוֹסֵיף לְמִמְחַהּ׃
|
|
|
וַתִּלָּחֵץ – הִיא עַצְמָהּ.
וַתִּלְחַץ – אֶת אֲחֵרִים, אֶת רֶגֶל בִּלְעָם.
|
| כו
|
וַיּ֥וֹסֶף מַלְאַךְ־יְהֹוָ֖ה עֲב֑וֹר וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּמָק֣וֹם צָ֔ר אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־דֶּ֥רֶךְ לִנְט֖וֹת יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃
|
וְאוֹסֵיף מַלְאֲכָא דַּייָ עֲבַר וְקָם בַּאֲתַר עָק דְּלֵית אוֹרַח לְמִסְטֵי לְיַמִּינָא וְלִשְׂמָאלָא׃
|
|
|
וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר – לַעֲבֹר עוֹד לְפָנָיו לְהַלָּן, לִהְיוֹת לְפָנָיו בְּמָקוֹם אַחֵר, כְּמוֹ: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג,ג). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ בְּתַנְחוּמָא (ח): מָה רָאָה לַעֲמֹד בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? סִימָנֵי אָבוֹת הֶרְאָהוּ.
|
| כז
|
וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל׃
|
וַחֲזָת אֲתָנָא יָת מַלְאֲכָא דַּייָ וּרְבַעַת תְּחוֹת בִּלְעָם וּתְקֵיף רוּגְזָא דְּבִלְעָם וּמְחָא יָת אֲתָנָא בְּחוּטְרָא׃
|
|
|
|
| כח
|
וַיִּפְתַּ֥ח יְהֹוָ֖ה אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים׃
|
וּפְתַח יְיָ יָת פּוּמָּא דַּאֲתָנָא וַאֲמַרַת לְבִלְעָם מָא עֲבַדִית לָךְ אֲרֵי מְחֵיתַנִי דְּנָן תְּלָת זִמְנִין׃
|
|
|
זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים – רָמְזָה לוֹ: אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלֹשׁ רְגָלִים בַּשָּׁנָה (תנחומא ט).
|
| כט
|
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ׃
|
וַאֲמַר בִּלְעָם לַאֲתָנָא אֲרֵי חַיֵּיכְתְּ בִּי אִלּוּ פוֹן אִית חַרְבָּא בִידִי אֲרֵי כְעַן קְטַלְתִּיךְ׃
|
|
|
הִתְעַלַּלְתְּ – כְּתַרְגּוּמוֹ [חַיֵּיכְתְּ, צָחַקְתְּ עָלַי, עָשִׂית מִמֶּנִּי צְחוֹק], לְשׁוֹן גְּנַאי וּבִזָּיוֹן.
לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי – גְּנוּת גְּדוֹלָה הָיָה לוֹ דָּבָר זֶה בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים: זֶה הוֹלֵךְ לַהֲרֹג אֻמָּה שְׁלֵמָה בְּפִיו, וּלְאָתוֹן זוֹ צָרִיךְ כְּלִי זַיִן? (תנחומא שם).
|
| ל
|
וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא׃
|
וַאֲמַרַת אֲתָנָא לְבִלְעָם הֲלָא אֲנָא אֲתָנָךְ דִּרְכֵיבְתְּ עֲלַי מִדְּאִיתָךְ עַד יוֹמָא הָדֵין הֲמֵילָף אֲלֵיפְנָא לְמֶעֱבַד לָךְ כְּדֵין וַאֲמַר לָא׃
|
|
|
הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי – כְּתַרְגּוּמוֹ [הֲמֵילָף אֲלֵיפְנָא, הַאִם הֻרְגַּלְתִּי?]; וְכֵן: "הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר" (איוב כב,ב). וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִקְרָא זֶה בַּגְּמָרָא, אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי טַעֲמָא לָא רְכַבְתְּ אַסּוּסְיָא? אָמַר לְהוֹן: בִּרְטִיבָא שְׁדָאִי לֵיהּ כוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ד' ע"ב) [בִּזְמַן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הַשָּׁרִים שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל אֲתוֹנוֹ, אָמְרוּ לוֹ: מַדּוּעַ לֹא רָכַבְתָּ עַל סוּס? אָמַר לָהֶם: בָּאָחוּ שִׁלַּחְתִּי אוֹתוֹ. מִיָּד, וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן: הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנְךָ. אָמַר לָהּ: לִטְעִינַת מַשָּׁאוֹת בִּלְבַד. אָמְרָה לוֹ: אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי. אָמַר לָהּ: אַקְרַאי בְּעָלְמָא. אָמְרָה לוֹ: מֵעוֹדְךָ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְךָ רְכִיבוּת בַּיּוֹם וְאִישׁוּת בַּלַּיְלָה; כְּתִיב הָכָא: הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, וּכְתִיב הָתָם: "וּתְהִי לוֹ סוֹכֶנֶת" (מל"א א,ב)].
|
| לא
|
וַיְגַ֣ל יְהֹוָה֮ אֶת־עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו׃
|
וּגְלָא יְיָ יָת עֵינֵי בִלְעָם וַחֲזָא יָת מַלְאֲכָא דַּייָ מְעַתַּד בְּאוֹרְחָא וְחַרְבֵּיהּ שְׁלִיפָא בִּידֵיהּ וּכְרַע וּסְגֵיד לְאַפּוֹהִי׃
|
|
|
|
| לב
|
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה עַל־מָ֗ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי׃
|
וַאֲמַר לֵיהּ מַלְאֲכָא דַּייָ עַל מָא מְחֵיתָא יָת אֲתָנָךְ דְּנָן תְּלָת זִמְנִין הָא אֲנָא נְפַקִית לְשָׂטָן אֲרֵי גְּלֵי קֳדָמַי דְּאַתְּ רָעֵי לְמֵיזַל בְּאוֹרְחָא לְקִבְלִי׃
|
|
|
כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי – רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה דְּרָשׁוּהוּ נוֹטָרִיקוֹן: יָרְאָה, רָאֲתָה, נָטְתָה (שבת ק"ה ע"א), בִּשְׁבִיל שֶׁהַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, כְּלוֹמַר: לְקִנְאָתִי וּלְהַקְנִיטֵנִי. וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ: כִּי חָרַד הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, לְשׁוֹן רֶטֶט; כִּי רָאִיתִי בַּעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁחָרַד וּמִהֵר הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא לְכַעֲסִי וּלְהַמְרָאָתִי. וּמִקְרָא קָצָר הוּא, כְּמוֹ: "וַתְּכַל דָּוִד" (שמ"ב יג,לט), שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר: 'וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד'. לָשׁוֹן אַחֵר: "יָרַט" לְשׁוֹן רָצוֹן, וְכֵן: "וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי" (איוב ט,יא); מְפַיֵּס וּמְנַחֵם אוֹתִי עַל יְדֵי רְשָׁעִים, שֶׁאֵינָן אֶלָּא מַקְנִיטִים.
|
| לג
|
וַתִּרְאַ֙נִי֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם־אֹתְכָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶחֱיֵֽיתִי׃
|
וַחֲזָתְנִי אֲתָנָא וּסְטָת מִן קֳדָמַי דְּנָן תְּלָת זִמְנִין אִלּוּ פוֹן לָא סְטָת מִן קֳדָמַי אֲרֵי כְעַן אַף יָתָךְ קְטַלִית וְיָתַהּ קַיֵּימִית׃
|
|
|
אוּלַי נָטְתָה – כְּמוֹ 'לוּלֵא'; פְּעָמִים שֶׁ"אוּלַי" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "לוּלֵא".
גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי – הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, וְהוּא כְּמוֹ "גַּם הָרַגְתִּי אוֹתְךָ"; כְּלוֹמַר: לֹא הָעַכָּבָה בִּלְבָד קְרָאַתְךָ עַל יָדִי, כִּי גַּם הַהֲרִיגָה.
וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי – וְעַתָּה, מִפְּנֵי שֶׁדִּבְּרָה וְהוֹכִיחַתְךָ וְלֹא יָכֹלְתָּ לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֹּאמֶר לֹא" (לעיל פסוק ל), הֲרַגְתִּיהָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: זוֹ הִיא שֶׁסִּלְּקָה אֶת בִּלְעָם בְּתוֹכַחְתָּהּ וְלֹא יָכוֹל לְהָשִׁיב; שֶׁחָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְכֵן: "וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ" (ויקרא כ,טו); וְכֵן "וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה" (שם טז; תנחומא ט).
|
| לד
|
וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי׃
|
וַאֲמַר בִּלְעָם לְמַלְאֲכָא דַּייָ חַבִית אֲרֵי לָא יָדַעְנָא דְּאַתְּ מְעַתַּד לְקַדָּמוּתִי בְּאוֹרְחָא וּכְעַן אִם בִּישׁ בְּעֵינָךְ אֲתוּב לִי׃
|
|
|
כִּי לֹא יָדַעְתִּי – גַּם זֶה גְּנוּתוֹ, וְעַל כָּרְחוֹ הוֹדָה; שֶׁהוּא הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ שֶׁיּוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, וּפִיו הֵעִיד "לֹא יָדַעְתִּי" (תנחומא י).
אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי – לְהַתְרִיס נֶגֶד הַמָּקוֹם הִיא תְּשׁוּבָה זוֹ. אָמַר לוֹ: הוּא בְּעַצְמוֹ צִוַּנִי לָלֶכֶת, וְאַתָּה, מַלְאָךְ, מְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו? לָמוּד הוּא בְּכָךְ שֶׁאוֹמֵר דָּבָר וּמַלְאָךְ מַחֲזִירוֹ. אָמַר לְאַבְרָהָם: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ" וְגוֹמֵר (בראשית כב,ב), וְעַל יְדֵי מַלְאָךְ בִּטֵּל אֶת דְּבָרוֹ. אַף אֲנִי, אִם רַע בְּעֵינֶיךָ, צָרִיךְ אֲנִי לָשׁוּב (תנחומא שם).
|
| לה
|
וַיֹּ֩אמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק׃
|
וַאֲמַר מַלְאֲכָא דַּייָ לְבִלְעָם אִיזֵיל עִם גּוּבְרַיָּא וּבְרַם יָת פִּתְגָמָא דַּאֲמַלֵּיל עִמָּךְ יָתֵיהּ תְּמַלֵּיל וַאֲזַל בִּלְעָם עִם רַבְרְבֵי בָלָק׃
|
|
|
לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים – בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ, בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ (תנחומא ח; מכות י' ע"ב).
וְאֶפֶס – עַל כָּרְחֲךָ, אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְגוֹמֵר.
עִם שָׂרֵי בָלָק – שָֹמֵחַ לְקַלְּלָם כְּמוֹתָם (תנחומא י).
|
| לו
|
וַיִּשְׁמַ֥ע בָּלָ֖ק כִּ֣י בָ֣א בִלְעָ֑ם וַיֵּצֵ֨א לִקְרָאת֜וֹ אֶל־עִ֣יר מוֹאָ֗ב אֲשֶׁר֙ עַל־גְּב֣וּל אַרְנֹ֔ן אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַגְּבֽוּל׃
|
וּשְׁמַע בָּלָק אֲרֵי אֲתָא בִלְעָם וּנְפַק לְקַדָּמוּתֵיהּ לְקַרְתָּא דְּמוֹאָב דְּעַל תְּחוּם אַרְנוֹן דְּבִסְטַר תְּחוּמָא׃
|
|
|
וַיִּשְׁמַע בָּלָק – שָׁלַח שְׁלוּחִים לְבַשְּׂרוֹ (שם).
אֶל עִיר מוֹאָב – אֶל מֶטְרוֹפּוֹלִין שֶׁלּוֹ, עִיר הַחֲשׁוּבָה שֶׁלּוֹ, לוֹמַר: רְאֵה מָה אֵלּוּ מְבַקְשִׁים לַעֲקֹר (שם).
|
| לז
|
וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לִקְרֹא־לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ׃
|
וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם הֲלָא מִשְׁלָח שְׁלַחִית לְוָתָךְ לְמִקְרֵי לָךְ לְמָא לָא אֲתֵיתָא לְוָתִי הַבְּקוּשְׁטָא הֲוֵיתָא אָמַר לֵית אֲנָא יָכֵיל לְיַקָּרוּתָךְ׃
|
|
|
הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ – נִתְנַבֵּא שֶׁסּוֹפוֹ לָצֵאת מֵעִמּוֹ בְּקָלוֹן (שם).
|
| לח
|
וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכֹ֥ל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃
|
וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק הָא אֲתֵיתִי לְוָתָךְ כְּעַן הֲמֵיכָל יָכֵילְנָא לְמַלָּלָא מִדָּעַם פִּתְגָמָא דִּישַׁוֵּי יְיָ בְּפוּמִּי יָתֵיהּ אֲמַלֵּיל׃
|
|
|
|
רביעי (שישי במחובר)[עריכה]
| לט
|
וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת׃
|
וַאֲזַל בִּלְעָם עִם בָּלָק וְאַעֲלֵיהּ לְקִרְיַת מָחוֹזוֹהִי׃
|
|
|
קִרְיַת חֻצוֹת – עִיר מְלֵאָה שְׁוָקִים, אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטַף בְּחוּצוֹתֶיהָ, לוֹמַר: רְאֵה וְרַחֵם, שֶׁלֹּא יֵעָקְרוּ אֵלּוּ (תנחומא יא).
|
| מ
|
וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּקָ֣ר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
|
וּנְכַס בָּלָק תּוֹרִין וְעָאן וְשַׁלַּח לְבִלְעָם וּלְרַבְרְבַיָּא דְּעִמֵּיהּ׃
|
|
|
בָּקָר וָצֹאן – דָּבָר מֻעָט, בָּקָר אֶחָד וְצֹאן אֶחָד בִּלְבַד (שם).
|
| מא
|
וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם׃
|
וַהֲוָה בְּצַפְרָא וּדְבַר בָּלָק יָת בִּלְעָם וְאַסְּקֵיהּ לְרָמַת דַּחְלְתֵיהּ וַחֲזָא מִתַּמָּן קְצָת מִן עַמָּא׃
|
|
|
בָּמוֹת בָּעַל – כְּתַרְגּומוֹ, "לְרָמַת דַּחַלְתֵּיהּ" [לְגִבְעַת יִרְאָתוֹ], שֵׁם עֲבוֹדַת אֱלִילִים.
|
| כג א
|
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃
|
וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק בְּנֵי לִי הָכָא שִׁבְעָא מַדְבְּחִין וְאַתְקֵין לִי הָכָא שִׁבְעָא תוֹרִין וְשִׁבְעָא דִּכְרִין׃
|
|
|
|
| ב
|
וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
|
וַעֲבַד בָּלָק כְּמָא דְּמַלֵּיל בִּלְעָם וְאַסֵּיק בָּלָק וּבִלְעָם תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבַּח׃
|
|
|
|
| ג
|
וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶ֒ךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהֹוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃
|
וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק אִתְעַתַּד עַל עֲלָתָךְ וַאֲהָךְ מָאִם יְעָרַע מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְקַדָּמוּתִי וּפִתְגָמָא דְּיַחְזֵינַנִי וַאֲחַוֵּי לָךְ וַאֲזַל יְחִידָי׃
|
|
|
אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי – אֵינוֹ רָגִיל לְדַבֵּר עִמִּי בַּיּוֹם.
וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי – כְּתַרְגּוּמוֹ, "יְחִידִי", לְשׁוֹן 'שׁוֹפִי' וְשֶׁקֶט, שֶׁאֵין עִמּוֹ אֶלָּא שְׁתִיקָה.
|
| ד
|
וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
|
וְעָרַע מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ בְּבִלְעָם וַאֲמַר קֳדָמוֹהִי יָת שִׁבְעָא מַדְבְּחִין סַדַּרִית וְאַסֵּיקִית תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבַּח׃
|
|
|
וַיִּקָּר – לְשׁוֹן עֲרַאי, לְשׁוֹן גְּנַאי, לְשׁוֹן טֻמְאַת קֶרִי (ויק"ר א,יג), כְּלוֹמַר: בְּקֹשִׁי וּבְבִזָּיוֹן. וְלֹא הָיָה נִגְלֶה עָלָיו בַּיּוֹם אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת – "שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת עָרַכְתִּי" אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת. אָמַר לְפָנָיו: אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ בָּנוּ לְפָנֶיךָ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת, וַאֲנִי עָרַכְתִּי כְּנֶגֶד כֻּלָּן. אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (בראשית יב,ז); "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה" וְגוֹמֵר (שם,ח); "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם" וְגוֹמֵר (שם יג,יח); וְאֶחָד בְּהַר הַמּוֹרִיָּה (בראשית כב,ט). וְיִצְחָק בָּנָה אֶחָד, "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ" וְגוֹמֵר (בראשית כו,כה). וְיַעֲקֹב בָּנָה שְׁנַיִם: אֶחָד בִּשְׁכֶם (בראשית לג,כ) וְאֶחָד בְּבֵית אֵל (שם לה,ז).
וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ – וְאַבְרָהָם לֹא הֶעֱלָה אֶלָּא אַיִל אֶחָד.
|
| ה
|
וַיָּ֧שֶׂם יְהֹוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃
|
וְשַׁוִּי יְיָ פִּתְגָמָא בְּפוּמָּא דְּבִלְעָם וַאֲמַר תּוּב לְוָת בָּלָק וּכְדֵין תְּמַלֵּיל׃
|
|
|
|
| ו
|
וַיָּ֣שׇׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכׇל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃
|
וְתָב לְוָתֵיהּ וְהָא מְעַתַּד עַל עֲלָתֵיהּ הוּא וְכָל רַבְרְבֵי מוֹאָב׃
|
|
|
|
| ז
|
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָ֠ם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃
|
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר מִן אֲרַם דַּבְּרַנִי בָּלָק מַלְכָּא דְּמוֹאָב מִטּוּרֵי מַדְנְחָא אֵיתַא לוּט לִי יַעֲקֹב וְאֵיתַא תָּרֵיךְ לִי יִשְׂרָאֵל׃
|
|
|
אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל – בִּשְׁנֵי שְׁמוֹתֵיהֶם אָמַר לוֹ לְקַלְּלָם, שֶׁמָּא אֶחָד מֵהֶם [אֵינוֹ] מֻבְהָק.
|
| ח
|
מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהֹוָֽה׃
|
מָא אֲלוּטֵיהּ דְּלָא לָטֵיהּ אֵל וּמָא אֲתָרְכֵיהּ דְּלָא תָּרְכֵיהּ יְיָ׃
|
|
|
מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל – כְּשֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִתְקַלֵּל, לֹא נִתְקַלְּלוּ: כְּשֶׁהִזְכִּיר אֲבִיהֶם אֶת עֲוֹנָם, "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (בראשית מט,ו) – לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָרוּר אַפָּם" (ב"ר צח,ה). כְּשֶׁנִּכְנַס אֲבִיהֶם בְּמִרְמָה אֵצֶל אָבִיו, הָיָה רָאוּי לְהִתְקַלֵּל; מַה נֶּאֱמַר שָׁם? "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית כז,לג). בַּמְּבָרְכִים נֶאֱמַר: "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם" (דברים כז,יב); בַּמְּקַלְּלִים לֹא נֶאֱמַר 'וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְקַלֵּל אֶת הָעָם', אֶלָּא "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה" (שם יג), לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר עֲלֵיהֶם שֵׁם קְלָלָה (מדרש תנחומא בלק יב).
לֹא זָעַם ה' – אֲנִי אֵין כֹּחִי אֶלָּא שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַשָּׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ, וְהוּא לֹא כָּעַס כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ שֶׁבָּאתִי אֵלֶיךָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ" וְכוּלֵּיהּ "וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם" וְגוֹמֵר "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'" (מיכה ו,ה; סנהדרין ק"ה ע"ב).
|
| ט
|
כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃
|
אֲרֵי מֵרֵישׁ טוּרַיָּא חֲזֵיתֵיהּ וּמֵרָמָתָא סְכֵיתֵיהּ הָא עַמָּא בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא׃
|
|
|
כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ – אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּרֵאשִׁיתָם וּבִתְחִלַּת שָׁרְשֵׁיהֶם, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מְיֻסָּדִים וַחֲזָקִים כַּצּוּרִים וּגְבָעוֹת הַלָּלוּ, עַל יְדֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת (תנחומא שם).
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן – הוּא אֲשֶׁר זָכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לִשְׁכֹּן בָּדָד, כְּתַרְגּוּמוֹ ["בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא"; לְבַדָּם עֲתִידִים שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם].
וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – כְּתַרְגּוּמוֹ ["וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא"]: לֹא יִהְיוּ נַעֲשִׂין כָּלָה עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם" וְגוֹמֵר ["כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה; וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ"] (ירמיהו ל,יא); אֵינָן נִמְנִין עִם הַשְּׁאָר. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁהֵן שְׂמֵחִין – אֵין אֻמָּה שְׂמֵחָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (דברים לב,יב); וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בְּטוֹבָה – הֵם אוֹכְלִין עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, וְזֶהוּ "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (מדרש תנחומא בלק יב).
|
| י
|
מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃
|
מַן יִכּוֹל לְמִמְנֵי דַּעְדְּקַיָּא דְּבֵית יַעֲקֹב דַּאֲמִיר עֲלֵיהוֹן יִסְגּוֹן כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא אוֹ חֲדָא מֵאַרְבַּע מַשְׁרְיָתָא דְּיִשְׂרָאֵל תְּמוּת נַפְשִׁי מוֹתָא דְּקַשִּׁיטוֹהִי וִיהֵי סוֹפִי כְּוָתְהוֹן׃
|
|
|
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ: "דַּעְדְּקַיָּא דְּבֵית יַעֲקֹב" כּוּלֵּיהּ [תינוקות של בית יעקב שנאמר עליהם שירבו כעפר]. "מֵאַרְבַּע מַשְׁרְיָתָא", מֵאַרְבָּעָה דְּגָלִים. דָּבָר אַחֵר: עֲפַר יַעֲקֹב, אֵין חֶשְׁבּוֹן בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵם מְקַיְּמִין בֶּעָפָר: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" (דברים כב,י); "לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא יט,יט); אֵפֶר פָּרָה (במדבר יט,ט) וַעֲפַר סוֹטָה (שם ה,יז), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.
וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל – רְבִיעוֹתֵיהֶן, זֶרַע הַיּוֹצֵא מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁלָּהֶם (תנחומא שם).
תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים – שֶׁבָּהֶם (אונקלוס).
|
| יא
|
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃
|
וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם מָא עֲבַדְתְּ לִי לִמְלָט שָׂנְאַי דְּבַרְתָּךְ וְהָא בָּרָכָא מְבָרֵיכְתְּ לְהוֹן׃
|
|
|
|
| יב
|
וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהֹוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃
|
וַאֲתֵיב וַאֲמַר הֲלָא יָת דִּישַׁוֵּי יְיָ בְּפוּמִּי יָתֵיהּ אֶטַּר לְמַלָּלָא׃
|
|
|
|
| יג
|
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לך לְכָה־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקׇבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃
|
וַאֲמַר לֵיהּ בָּלָק אֵיתַא כְעַן עִמִּי לַאֲתַר אָחֳרָן דְּתִחְזֵינֵיהּ מִתַּמָּן לְחוֹד קְצָתֵיהּ תִּחְזֵי וְכוּלֵּיהּ לָא תִחְזֵי וּתְלוּטֵיהּ לִי מִתַּמָּן׃
|
|
|
וְקָבְנוֹ לִי – לְשׁוֹן צִוּוּי, קַלְּלֵהוּ לִי.
|
| יד
|
וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
|
וְדַבְרֵיהּ לַחֲקַל סָכוּתָא לְרֵישׁ רָמְתָא וּבְנָא שִׁבְעָא מַדְבְּחִין וְאַסֵּיק תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבַּח׃
|
|
|
שְׂדֵה צֹפִים – מָקוֹם גָּבֹהַּ הָיָה, שֶׁשָּׁם הַצּוֹפֶה עוֹמֵד לִשְׁמֹר אִם יָבֹא חַיִל עַל הָעִיר.
רֹאשׁ הַפִּסְגָּה – בִּלְעָם לֹא הָיָה קוֹסֵם כְּבָלָק (מדרש תנחומא בלק ד). רָאָה בָּלָק שֶׁעֲתִידָה פִּרְצָה לְהִפָּרֵץ בְּיִשָׂרָאֵל מִשָּׁם, שֶׁשָּׁם מֵת מֹשֶׁה, כְּסָבוּר שֶׁשָּׁם תָּחוּל עֲלֵיהֶם הַקְּלָלָה וְזוֹ הִיא הַפִּרְצָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה (שם יג).
|
| טו
|
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃
|
וַאֲמַר לְבָלָק אִתְעַתַּד הָכָא עַל עֲלָתָךְ וַאֲנָא אֶתְמְטֵי עַד כָּא׃
|
|
|
אִקָּרֶה כֹּה – מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִקָּרֶה, לְשׁוֹן 'אֶתְפָּעֵל'.
|
| טז
|
וַיִּקָּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃
|
וְעָרַע מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ בְּבִלְעָם וְשַׁוֵּי פִּתְגָמָא בְּפוּמֵּיהּ וַאֲמַר תּוּב לְוָת בָּלָק וּכְדֵין תְּמַלֵּיל׃
|
|
|
וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו – וּמַה הִיא הַשִּׂימָה הַזֹּאת? וּמֶה חָסֵר הַמִּקְרָא בְּאָמְרוֹ: שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר? אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ שֶׁאֵינוֹ נִרְשֶׁה לְקַלֵּל, אָמַר: מָה אֲנִי חוֹזֵר אֵצֶל בָּלָק לְצַעֲרוֹ? וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֶסֶן וְחַכָּה בְּפִיו, כְּאָדָם הַפּוֹקֵס בְּהֵמָה בְּחַכָּה לְהוֹלִיכָהּ אֶל אֲשֶׁר יִרְצֶה. אָמַר לוֹ: עַל כָּרְחֲךָ תָּשׁוּב אֶל בָּלָק (שם).
|
| יז
|
וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃
|
וַאֲתָא לְוָתֵיהּ וְהָא מְעַתַּד עַל עֲלָתֵיהּ וְרַבְרְבֵי מוֹאָב עִמֵּיהּ וַאֲמַר לֵיהּ בָּלָק מָא מַלֵּיל יְיָ׃
|
|
|
וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ – וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: "וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב" (פסוק ו)? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁאֵין בּוֹ תִּקְוָה – הָלְכוּ לָהֶם מִקְצָתָם, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא מִקְצָתָם (תנחומא שם).
מַה דִּבֶּר ה' – לְשׁוֹן צְחוֹק הוּא זֶה, כְּלוֹמַר: אֵינְךָ בִּרְשׁוּתְךָ (שם).
|
| יח
|
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשְׁﬞמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃
|
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמַע אַצֵּית לְמֵימְרִי בַּר צִפּוֹר׃
|
|
|
קוּם בָּלָק – כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ מְצַחֵק בּוֹ, נִתְכַּוֵּן לְצַעֲרוֹ: עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ; אֵינְךָ רַשַּׁאי לֵישֵׁב, וַאֲנִי שָׁלוּחַ אֵלֶיךָ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם (תנחומא שם).
בְּנוֹ צִפֹּר – לְשׁוֹן מִקְרָא הוּא זֶה, כְּמוֹ: "חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים נ,י); "וְחַיְתוֹ אֶרֶץ" (בראשית א,כד); "לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיד,ח).
|
| יט
|
לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃
|
לָא כְמִלֵּי בְּנֵי אֲנָשָׁא מֵימַר אֱלָהָא בְּנֵי אֲנָשָׁא אָמְרִין וּמְכַדְּבִין וְאַף לָא כְעוּבָדֵי בְנֵי בִּשְׂרָא דְּאִנּוּן גָּזְרִין לְמֶעֱבַד וְתָיְבִין וּמִתְמַלְכִין הוּא אָמַר וְעָבֵיד וְכָל מֵימְרֵיהּ מִתְקַיַּים׃
|
|
|
לֹא אִישׁ אֵל וְגוֹמֵר – כְּבָר נִשְׁבַּע לָהֶם לַהֲבִיאָם וּלְהוֹרִישָׁם אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִים (מדרש תנחומא מסעי ז), וְאַתָּה סָבוּר לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר?
הַהוּא אָמַר וְגוֹמֵר – בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ. וְתַרְגּוּמוֹ: "וְתָיְבִין וּמִתְמַלְכִין", חוֹזְרִים וְנִמְלָכִין לַחֲזֹר בָּהֶם.
|
| כ
|
הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃
|
הָא בִרְכָאן קַבֵּילִית אֲבָרְכִנֵּיהּ לְיִשְׂרָאֵל וְלָא אֲתִיב בִּרְכְתִי מִנֵּיהּ׃
|
|
|
הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי – אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי: "מַה דִּבֶּר ה'" (לעיל פסוק יז)? קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ לְבָרֵךְ אוֹתָם.
בָּרֵךְ – [כְּמוֹ "לְבָרֵךְ"].
וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה – הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָם, וַאֲנִי לֹא אָשִׁיב אֶת בִּרְכָתוֹ.
וּבֵרֵךְ – כְּמוֹ "וּבִרֵךְ". וְכֵן הוּא גִּזְרַת רֵי"שׁ, כְּמוֹ: "אוֹיֵב חֵרֵף" (תהלים עד,יח) – כְּמוֹ 'חִרֵף'. וְכֵן "וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ" (תהלים י,ג): הַמְּהַלֵּל וּמְבָרֵךְ אֶת הַגּוֹזֵל, וְאוֹמֵר לוֹ: אַל תִּירָא כִּי לֹא תֵּעָנֵשׁ, שָׁלוֹם יִהְיֶה לְךָ – מַרְגִּיז הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵין לוֹמַר "בֵּרֵךְ" שֵׁם דָּבָר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה נָקוּד בְּפַתָּח קָטָן (רוצה לומר: סֶגּוֹל תַּחַת הַבֵּי"ת וְהָרֵי"שׁ) וְטַעֲמוֹ לְמַעְלָה; אֲבָל לְפִי שֶׁהוּא לְֹשוֹן פִּעֵל, הוּא נָקוּד קָמָץ קָטָן (רוצה לומר: צֵירֶה) וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה.
|
| כא
|
לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃
|
אִסְתַּכַּלִית וְלֵית פָּלְחֵי גִּלּוּלִין בִּדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא עָבְדֵי לֵיאוּת שְׁקַר בְּיִשְׂרָאֵל מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהֲהוֹן בְּסַעְדְּהוֹן וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן׃
|
|
|
לֹא הִבִּיט אָוֶן וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ ["אִסְתַּכַּלִית וְלֵית פָּלְחֵי גִּלּוּלִין בִּדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא עָבְדֵי לֵיאוּת שְׁקַר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהֲהוֹן בְּסַעְדְּהוֹן וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן": הִבַּטְתִּי וְאֵין עוֹבְדֵי אֱלִילִים בְּשֶׁל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאַף לֹא עוֹשֵׁי עֲמַל שֶׁקֶר בְּיִשְׂרָאֵל; דְּבַר ה' אֱלֹהֵיהֶם בְּעֶזְרָם, וּשְׁכִינַת מַלְכָּם בֵּינֵיהֶם]. דָּבָר אַחֵר: אַחֲרֵי פְּשׁוּטוֹ הוּא נִדְרָשׁ מִדְרָשׁ נָאֶה, לֹא הִבִּיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָוֶן שֶׁבְּיַעֲקֹב, שֶׁכְּשֶׁהֵן עוֹבְרִין עַל דְּבָרָיו, אֵינוֹ מְדַקְדֵּק אַחֲרֵיהֶם לְהִתְבּוֹנֵן בָּאוֹנָיוֹת שֶׁלָּהֶם וַעֲמָלָן שֶׁהֵם עוֹבְרִים עַל דָּתוֹ (מדרש תנחומא בלק יד).
עָמָל – לְשׁוֹן עֲבֵרָה, כְּמוֹ: "הָרָה עָמָל" (תהלים ז,טו); "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט" (שם י,יד); לְפִי שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא עָמָל לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ – אֲפִלּוּ מַכְעִיסִין וּמַמְרִים לְפָנָיו, אֵינוֹ זָז מִתּוֹכָן.
וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ – לְשׁוֹן חִבָּה וְרֵעוּת, כְּמוֹ "רֵעֶה דָּוִד" (שמ"ב טו,לז), אוֹהֵב דָוִד; "וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ" (שופטים טו ו|טו,ו). וְכֵן תִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן".
|
| כב
|
אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃
|
אֵל דְּאַפֵּיקִנּוּן מִמִּצְרָיִם תּוּקְפָא וְרוּמָא דִּילֵיהּ׃
|
|
|
אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם – אַתָּה אָמַרְתָּ: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם" (לעיל כב,ה); לֹא יָצָא מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הָאֱלֹהִים הוֹצִיאָם.
כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ – כְּתֹקֶף רוּם וְגֹבַהּ שֶׁלּוֹ (תרגום אונקלוס); וְכֵן: "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת" (איוב כב,כה), לְשׁוֹן מָעוֹז הֵמָּה. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן "וְעוֹף יְעוֹפֵף" (בראשית א,כ), הַמְּעוֹפֵף בְּרוּם וְגֹבַהּ, וְתֹקֶף רַב הוּא זֶה; וְתוֹעֲפֹת רְאֵם, עֲפִיפַת גֹּבַהּ. דָּבָר אַחֵר: תּוֹעֲפֹת רְאֵם, תֹּקֶף רְאֵמִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵלּוּ הַשֵּׁדִים (גיטין ס"ח ע"ב).
|
| כג
|
כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃
|
אֲרֵי לָא נַחָשַׁיָּא צָבַן דְּיִיטַב לִדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא קַסָמַיָּא רָעַן בִּרְבוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל כְּעִדָּן יִתְאֲמַר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מָא עֲבַד אֱלָהָא׃
|
|
|
כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב – כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין בָּהֶם מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים.
כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וְגוֹמֵר – עוֹד עָתִיד לִהְיוֹת עֵת כָּעֵת הַזֹּאת אֲשֶׁר תִּגָּלֶה חִבָּתָן לְעֵין כֹּל, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין לְפָנָיו וְלוֹמְדִים תּוֹרָה מִפִּיו, וּמְחִיצָתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהֵם יִשְׁאֲלוּ לָהֶם: מַה פָּעַל אֵל? וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל,כ). דָּבָר אַחֵר: "יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב" אֵינוֹ לְשׁוֹן עָתִיד, אֶלָּא לְשׁוֹן הֹוֶה; אֵינָן צְרִיכִים לִמְנַחֵשׁ וְקוֹסֵם, כִּי בְּכָל עֵת שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמַהוּ גְּזֵרוֹתָיו בַּמָּרוֹם – אֵינָן מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים, אֶלָּא נֶאֱמַר לָהֶם עַל פִּי נְבִיאֵיהֶם מַה הִיא גְּזֵרַת הַמָּקוֹם, אוֹ אוּרִים וְתֻמִּים מַגִּידִים לָהֶם (מדרש תנחומא בלק יד). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם כֵּן.
|
| כד
|
הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃
|
הָא עַמָּא כְּלֵיתָא שְׁרֵי וּכְאַרְיָא יִתְנַטַּל לָא יִשְׁרֵי בְּאַרְעֵיהּ עַד דְּיִקְטוֹל קְטוֹל וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירַת׃
|
|
|
הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר – כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין מִשְּׁנָתָם שַׁחֲרִית, הֵן מִתְגַּבְּרִים כְּלָבִיא וְכַאֲרִי לַחֲטוֹף אֶת הַמִּצְווֹת: לִלְבֹּשׁ טַלִּית, לִקְרֹא אֶת שְׁמַע וּלְהָנִיחַ תְּפִלִּין (תנחומא שם).
לֹא יִשְׁכַּב – בַּלַּיְלָה עַל מִטָּתוֹ, עַד שֶׁהוּא אוֹכֵל וּמְחַבֵּל כָּל מַזִּיק הַבָּא לְטָרְפוֹ. כֵּיצַד? קוֹרֵא אֶת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ וּמַפְקִיד רוּחוֹ בְּיַד הַמָּקוֹם. בָּא מַחֲנֶה וְגַיִס לְהַזִּיקָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמְרָם וְנִלְחָם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם וּמַפִּילָם חֲלָלִים (שם). דָּבָר אַחֵר: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר, כְּתַרְגּוּמוֹ ["הָא עַמָּא כְּלֵיתָא שְׁרֵי וּכְאַרְיָא יִתְנַטַּל לָא יִשְׁרֵי בְּאַרְעֵיהּ עַד דְּיִקְטוֹל קְטוֹל וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירַת": הֵן עָם כְּלָבִיא שׁוֹכֵן וְכָאֲרִי יִתְנַשָּׂא. לֹא יִשְׁכּוֹן בְּאַרְצוֹ עַד שֶׁיַּהֲרֹג הֶרֶג וְנִכְסֵי הַגּוֹיִם יִירַשׁ].
וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה – נִתְנַבֵּא שֶׁאֵין מֹשֶׁה מֵת עַד שֶׁיַּפִּיל מַלְכֵי מִדְיָן חֲלָלִים וְיֵהָרֵג הוּא עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" (יהושע יג,כב; תנחומא שם).
|
| כה
|
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרְﬞכֶֽנּוּ׃
|
וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם אַף מְלָט לָא תְלוּטִנּוּן אַף בָּרָכָא לָא תְבָרֵיכִנּוּן׃
|
|
|
גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ [גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ] – גַּם רִאשׁוֹן מוּסָב עַל גַּם הַשֵּׁנִי וְגַם שֵׁנִי עַל גַּם רִאשׁוֹן; וְכֵן: "גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה" (מל"א ג,כו); וְכֵן: "גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה" (דברים לב,כה).
|
| כו
|
וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃
|
וַאֲתֵיב בִּלְעָם וַאֲמַר לְבָלָק הֲלָא מַלֵּילִית עִמָּךְ לְמֵימַר כֹּל דִּימַלֵּיל יְיָ יָתֵיהּ אַעֲבֵיד׃
|
|
|
|
שישי (שביעי במחובר)[עריכה]
| כז
|
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃
|
וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם אֵיתַא כְעַן אֶדְבְּרִנָּךְ לַאֲתַר אָחֳרָן מָאִם תְּהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ וּתְלוּטֵיהּ לִי מִתַּמָּן׃
|
|
|
וְקַבֹּתוֹ לִי – אֵין זֶה לְשׁוֹן צִוּוּי כְּמוֹ "וְקָבְנוֹ" (לעיל פסוק יג), אֶלָּא לְשׁוֹן עָתִיד: אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינָיו וְתִקֳּבֶנּוּ לִי מִשָּׁם. מלדיר"ש לו"י [maldiras lui = תקלל אותו[4]] בְּלַעַז.
|
| כח
|
וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃
|
וּדְבַר בָּלָק יָת בִּלְעָם רֵישׁ רָמְתָא דְּמִסְתַּכְיָא עַל אַפֵּי בֵּית יְשִׁימוֹן׃
|
|
|
רֹאשׁ הַפְּעוֹר – קוֹסֵם [גָּדוֹל] הָיָה בָּלָק, וְרָאָה שֶׁהֵן עֲתִידִין לִלְקוֹת עַל יְדֵי פְּעוֹר, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ בַּמֶּה; אָמַר: שֶׁמָּא הַקְּלָלָה תָּחוּל עֲלֵיהֶם מִשָּׁם. וְכֵן כָּל הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים, רוֹאִים, וְאֵין יוֹדְעִים מָה רוֹאִים (מדרש תנחומא בלק ד).
|
| כט
|
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽם׃
|
וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק בְּנֵי לִי הָכָא שִׁבְעָא מַדְבְּחִין וְאַתְקֵין לִי הָכָא שִׁבְעָא תוֹרִין וְשִׁבְעָא דִּכְרִין׃
|
|
|
|
| ל
|
וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
|
וַעֲבַד בָּלָק כְּמָא דַּאֲמַר בִּלְעָם וְאַסֵּיק תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבַּח׃
|
|
|
|
| כד א
|
וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהֹוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃
|
וַחֲזָא בִּלְעָם אֲרֵי תָקֵין קֳדָם יְיָ לְבָרָכָא יָת יִשְׂרָאֵל וְלָא הַלֵּיךְ כִּזְמַן בִּזְמַן אֱלָהֵין לְקַדָּמוּת נַחָשַׁיָּא וְשַׁוִּי לְמַדְבְּרָא אַפּוֹהִי׃
|
|
|
וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹמֵר – אָמַר: אֵינִי צָרִיךְ לִבְדֹּק עוֹד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי לֹא יַחְפֹּץ לְקַלְּלָם.
וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם – כַּאֲשֶׁר עָשָׂה שְׁתֵּי פְּעָמִים.
לִקְרַאת נְחָשִׁים – לְנַחֵשׁ, אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתוֹ כִּרְצוֹנוֹ. אָמַר: רוֹצֶה וְלֹא רוֹצֶה לְקַלְּלָם; אַזְכִּיר עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְהַקְּלָלָה עַל הַזְכָּרַת עֲוֹנוֹתֵיהֶם תָּחוּל.
וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו – כְּתַרְגּוּמוֹ [רש"י גרס, "ושוי לקביל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי": וְשָׂם לְמוּל הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אֶת פָּנָיו. ובנוסחנו יש תרגום מילולי, "וְשַׁוִּי לְמַדְבְּרָא אַפּוֹהִי": וְשָׂם לַמִּדְבָּר פָּנָיו].
|
| ב
|
וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃
|
וּזְקַף בִּלְעָם יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת יִשְׂרָאֵל שְׁרֵי לְשִׁבְטֵיהוֹן וּשְׁרָאת עֲלוֹהִי רוּחַ מִן קֳדָם יְיָ׃
|
|
|
וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו – בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן רָעָה. וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ שְׁלֹשׁ מִדּוֹתָיו: עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה (רש"י על במדבר כב,יג, ועל במדבר כב,יח).
שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו – רָאָה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ וְאֵינָן מְעֹרָבִין. רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ.
וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלהִים – עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם.
|
| ג
|
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃
|
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר וְאֵימַר גּוּבְרָא דְּשַׁפִּיר חָזֵי׃
|
|
|
בְּנוֹ בְעֹר – כְּמוֹ "לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיד,ח). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, שְׁנֵיהֶם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם. בָּלָק – "בְּנוֹ צִפֹּר" (לעיל כג,יח), אָבִיו בְּנוֹ הוּא בְּמַלְכוּת, וּבִלְעָם – גָּדוֹל מֵאָבִיו בִּנְבִיאוּת; מָנֶה בֶּן פְּרָס הָיָה (מדרש תנחומא בלק יג).
שְׁתֻם הָעָיִן – עֵינוֹ נְקוּבָה וּמוּצֵאת לַחוּץ, וְחֹר שֶׁלָּהּ נִרְאֶה פָּתוּחַ, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: "כְּדֵי שֶׁיִשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגֹּב" (משנה ע"ז פ"ה מ"ג; בבלי ס"ט ע"א). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לְפִי שֶׁאָמַר: "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (לעיל כג,י), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמוֹנֶה רְבִיעוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מָתַי תָּבוֹא טִפָּה שֶׁנּוֹלַד הַצַּדִּיק מִמֶּנָּה. אָמַר בְּלִבּוֹ: מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים, יִסְתַּכֵּל בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ? וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמֵית עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם (נדה ל"א ע"א). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שְׁתֻם הָעָיִן – פְּתוּחַ הָעַיִן (סנהדרין ק"ה ע"א), כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס ["דְּשַׁפִּיר חָזֵי", שֶׁרוֹאֶה הֵיטֵב]. וְעַל שֶׁאָמַר שְׁתֻם הָעָיִן וְלֹא אָמַר "שְׁתֻם הָעֵינַיִם", לָמַדְנוּ שֶׁסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה.
|
| ד
|
נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃
|
אֵימַר דְּשָׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֵל דְּחֵיזוּ מִן קֳדָם שַׁדַּי חָזֵי שָׁכֵיב וּמִתְגְּלֵי לֵיהּ׃
|
|
|
נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם – פְּשׁוּטוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ ["שָׁכֵיב וּמִתְגְּלֵי לֵיהּ", שׁוֹכֵב וּמִתְגַּלֶּה לוֹ], שֶׁאֵין נִרְאֶה עָלָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב. וּמִדְרָשׁוֹ: כְּשֶׁהָיָה נִגְלֶה עָלָיו, לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו, וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו, לְפִי שֶׁהָיָה עָרֵל וּמָאוּס לִהְיוֹת נִגְלֶה עָלָיו בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְפָנָיו.
|
| ה
|
מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃
|
מָא טָבָא אַרְעָךְ יַעֲקֹב בֵּית מִשְׁרָךְ יִשְׂרָאֵל׃
|
|
|
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ – עַל שֶׁרָאָה פִּתְחֵיהֶם שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה מוּל זֶה (ב"ב ס' ע"א).
מִשְׁכְּנֹתֶיךָ – חֲנִיּוֹתֶיךָ, כְּתַרְגּוּמוֹ ["בֵּית מִשְׁרָךְ"]. דָּבָר אַחֵר: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, מַה טֹּבוּ אֹהֶל שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים בְּיִשּׁוּבָן, שֶׁמַּקְרִיבִין בָּהֶן קָרְבָּנוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם.
מִשְׁכְּנֹתֶיךָ – אַף כְּשֶׁהֵן חֲרֵבִין, לְפִי שֶׁהֵן מַשְׁכּוֹן עֲלֵיהֶן וְחֻרְבָּנָן כַּפָּרָה עַל הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ" (איכה ד,יא); וּבַמֶּה כִּלָּה? "וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן" (שם; מדרש תנחומא פקודי ד; איכ"ר ד,יד).
|
| ו
|
כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃
|
כְּנַחְלִין דְּמִדַּבְּרִין כְּגִנַּת שִׁקְיָא דְּעַל פְּרָת כְּבוּסְמַיָּא דִּנְצַב יְיָ כְּאַרְזִין דִּנְצִיבִין עַל מַיָּא׃
|
|
|
כִּנְחָלִים נִטָּיוּ – שֶׁנֶּאֶרְכוּ וְנִמְשְׁכוּ לִנְטוֹת לְמֵרָחוֹק. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אָנוּ לְמֵדִים מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ לְקַלְּלָם כְּשֶׁאָמַר לְהָשִׁית אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו; וּכְשֶׁהָפַךְ הַמָּקוֹם אֶת פִּיו – בֵּרְכָם מֵעֵין אוֹתָם קְלָלוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר כּוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סנהדרין ק"ה ע"ב).
כַּאֲהָלִים – כְּתַרְגּומוֹ ["כְּבוּסְמַיָּא דִּנְצַב ה'", כַּבְּשָׂמִים שֶׁנָּטַע ה'], לְשׁוֹן "מֹר וַאֲהָלוֹת".
נָטַע ה' – בְּגַן עֵדֶן. לָשׁוֹן אַחֵר, כַּאֲהָלִים נָטַע ה׳ – כַּשָּׁמַיִם הַמְּתוּחִין כָּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת" (ישעיהו מ,כב).[5]
נָטַע ה' – לְשׁוֹן נְטִיעָה מָצִינוּ בְּאֹהָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ" (דניאל יא,מה).
|
| ז
|
יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃
|
יִסְגֵּי מַלְכָּא דְּיִתְרַבַּא מִבְּנוֹהִי וְיִשְׁלוֹט בְּעַמְמִין סַגִּיאִין וְיִתְקַף מֵאֲגַג מַלְכֵּיהּ וְתִנַּטַּל מַלְכוּתֵיהּ׃
|
|
|
מִדָּלְיָו – מִבְּאֵרוֹתָיו; וּפֵרוּשׁוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ ["יִסְגֵּי מַלְכָּא דְּיִתְרַבַּא מִבְּנוֹהִי וְיִשְׁלוֹט בְּעַמְמִין סַגִּיאִין": יַצְלִיחַ הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתְמַנֶּה מִבָּנָיו, וְיִשְׁלֹט בְּעַמִּים רַבִּים].
וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים – לְשׁוֹן הַצְלָחָה הוּא זֶה, כַּזֶּרַע הַזָּרוּעַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ – מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם יִכְבֹּשׁ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק.
וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ – שֶׁל יַעֲקֹב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁיָּבֹא אַחֲרָיו דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.
|
| ח
|
אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃
|
אֵל דְּאַפֵּיקִנּוּן מִמִּצְרַיִם תּוּקְפָא וְרוּמָא דִּילֵיהּ יֵיכְלוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל נִכְסֵי עַמְמַיָּא שָׂנְאֵיהוֹן וּבְבִזַּת מַלְכֵיהוֹן יִתְפַּנְּקוּן וְאַרְעָתְהוֹן יַחְסְנוּן׃
|
|
|
אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם – מִי גוֹרֵם לָהֶם הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת? אֵל הַמּוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּתֹקֶף וְרוּם שֶׁלּוֹ; יֹאכַל אֶת הַגּוֹיִּם שֶׁהֵם צָרָיו.
וְעַצְמֹתֵיהֶם – שֶׁל צָרִים.
יְגָרֵם – מְנַחֵם פָּתַר בּוֹ לְשׁוֹן שְׁבִירָה, וְכֵן: "לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר" (צפניה ג,יג), וְכֵן: "וְאֶת חֲרָשֶׁיהָ תְּגָרֵמִי" (יחזקאל כג,לד). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן עֶצֶם הוּא, שֶׁמְּגָרֵר הַבָּשָׂר בְּשִׁנָּיו מִסָּבִיב וְהַמֹּחַ שֶׁבִּפְנִים, וּמַעֲמִיד הָעֶצֶם עַל עַרְמִימוּתוֹ.
וְחִצָּיו יִמְחָץ – אוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ["וְאַרְעָתְהוֹן יַחְסְנוּן", וְאַרְצוֹתֵיהֶם יִירָשׁוּ]: 'חִצָּיו שֶׁל צָרִים', חֲלֻקָּה שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ: "בַּעֲלֵי חִצִּים" (בראשית מט,כג), "מָרֵי פַלְגוּתָא". וְכֵן יִמְחָץ – לְשׁוֹן "וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ" (שופטים ה,כו), שֶׁיֶחֱצוּ אֶת אַרְצָם. וְיֵשׁ לִפְתֹּר לְשׁוֹן חִצִּים מַמָּשׁ: חִצָּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְחַץ בְּדָמָם שֶׁל צָרִים, יִטְבֹּל וְיִצְטַבַּע בְּדָמָם, כְּמוֹ: "לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם" (תהלים סח,כד). וְאֵינוֹ זָז מִלְּשׁוֹן מַכָּה, כְּמוֹ "מָחַצְתִּי" (דברים לב,לט), שֶׁהַצָּבוּעַ בְּדָם נִרְאֶה כְּאִלּוּ מָחוּץ וְנָגוּעַ.
|
| ט
|
כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרְﬞכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃
|
יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִּתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא וְלֵית דִּיקִימִנֵּיהּ בְּרִיכָךְ יְהוֹן בְּרִיכִין וְלִיטָךְ יְהוֹן לִיטִין׃
|
|
|
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי – כְּתַרְגּוּמוֹ ["יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִּתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא", יָנוּחַ וְיִשְׁכּוֹן בְּעֹז כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא], יִתְיַשְּׁבוּ בְּאַרְצָם בְּכֹחַ וּגְבוּרָה.
|
| י
|
וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃
|
וּתְקֵיף רוּגְזָא דְּבָלָק בְּבִלְעָם וּשְׁקַפִנּוּן לִידוֹהִי וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם לִמְלָט שָׂנְאַי קְרֵיתָךְ וְהָא בָּרָכָא מְבָרֵיכְתְּ לְהוֹן דְּנָן תְּלָת זִמְנִין׃
|
|
|
וַיִּסְפֹּק [אֶת כַּפָּיו] – הִכָּה זוֹ עַל זוֹ.
|
| יא
|
וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃
|
וּכְעַן אִיזֵיל לָךְ לְאַתְרָךְ אֲמַרִית יַקָּרָא אֲיַקְּרִנָּךְ וְהָא מַנְעָךְ יְיָ מִן יְקָר׃
|
|
|
|
| יב
|
וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃
|
וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק הֲלָא אַף עִם אִזְגַּדָּךְ דִּשְׁלַחְתָּא לְוָתִי מַלֵּילִית לְמֵימַר׃
|
|
|
|
| יג
|
אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃
|
אִם יִתֵּין לִי בָלָק מְלֵי בֵיתֵיהּ כְּסַף וּדְהַב לֵית לִי רְשׁוּ לְמִעְבַּר עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּייָ לְמֶעֱבַד טָבְתָא אוֹ בִּשְׁתָּא מֵרְעוּתִי דִּימַלֵּיל יְיָ יָתֵיהּ אֲמַלֵּיל׃
|
|
|
לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' – כָּאן לֹא נֶאֱמַר 'אֱלֹהָי' כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּרִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁיָּדַע שֶׁנִּבְאַשׁ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִטְרַד (מדרש אגדה).
|
| יד
|
וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
|
וּכְעַן הָאֲנָא אָזֵיל לְעַמִּי אֵיתַא אֶמְלְכִנָּךְ מָא דְּתַעֲבֵיד וַאֲחַוֵּי לָךְ מָא דְּיַעֲבֵיד עַמָּא הָדֵין לְעַמָּךְ בְּסוֹף יוֹמַיָּא׃
|
|
|
הוֹלֵךְ לְעַמִּי – מֵעַתָּה הֲרֵינִי כִּשְׁאָר עַמִּי, שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעָלָיו.
לְכָה אִיעָצְךָ – מַה לְּךָ לַעֲשׂוֹת; וּמַה הִיא הָעֵצָה? אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא כּוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סנהדרין ק"ו ע"א)[6]. תֵּדַע שֶׁבִּלְעָם הִשִּׂיא עֵצָה זוֹ לְהַכְשִׁילָם בְּזִמָּה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם" (להלן לא,טז; מדרש תנחומא בלק יח).
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ – מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה: אִיעָצְךָ לְהַכְשִׁילָם, וְאוֹמַר לְךָ מַה שֶּׁהֵן עֲתִידִין לְהָרַע לְמוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, ["וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" (להלן פסוק יז). הַתַּרְגּוּם מְפָרֵשׁ קֹצֶר הָעִבְרִי].
|
| טו
|
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃
|
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר וְאֵימַר גּוּבְרָא דְּשַׁפִּיר חָזֵי׃
|
|
|
|
| טז
|
נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃
|
אֵימַר דְּשָׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֵל וְיָדַע מַדַּע מִן קֳדָם עִלָּאָה חֵיזוּ מִן קֳדָם שַׁדַּי חָזֵי שָׁכֵיב וּמִתְגְּלֵי לֵיהּ׃
|
|
|
וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן – לְכַוֵּן הַשָּׁעָה שֶׁכּוֹעֵס בָּהּ (סנהדרין ק"ה ע"ב).
|
| יז
|
אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כׇּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃
|
חֲזֵיתֵיהּ וְלָא כְעַן סְכֵיתֵיהּ וְלָיְתוֹהִי קָרִיב כַּד יְקוּם מַלְכָּא מִיַּעֲקֹב וְיִתְרַבַּא מְשִׁיחָא מִיִּשְׂרָאֵל וִיקַטֵּיל רַבְרְבֵי מוֹאָב וְיִשְׁלוֹט בְּכָל בְּנֵי אֲנָשָׁא׃
|
|
|
אֶרְאֶנּוּ – רוֹאֶה אֲנִי שִׁבְחוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּגְדֻלָּתוֹ, אַךְ לֹא עַתָּה הוּא, אֶלָּא לְאַחַר זְמָן.
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב – כְּתַרְגּוּמוֹ ["יְקוּם מַלְכָּא מִיַּעֲקֹב וְיִתְרַבַּא מְשִׁיחָא מִיִּשְׂרָאֵל וִיקַטֵּיל רַבְרְבֵי מוֹאָב וְיִשְׁלוֹט בְּכָל בְּנֵי אֲנָשָׁא"׃ יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִיַּעֲקֹב וְיִתְמַנֶּה מָשִׁיחַ מִיִּשְׂרָאֵל, וְיַהֲרֹג שָׂרֵי מוֹאָב וְיִשְׁלֹט בְּכָל בְּנֵי הָאָדָם], לְשׁוֹן "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ" (איכה ב,ד), שֶׁהַכּוֹכָב עוֹבֵר כַּחֵץ, וּבְלַעַז דישטינ"ט [destent = מזנק[7]]. כְּלוֹמַר, יָקוּם מַזָּל.
וְקָם שֵׁבֶט – מֶלֶךְ רוֹדֶה וּמוֹשֵׁל.
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב – זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית" וְגוֹמֵר (שמ"ב ח,ב).
וְקַרְקַר – לְשׁוֹן כּוֹרֶה [ספרים אחרים: קוֹרֶה], כְּמוֹ: "אֲנִי קַרְתִּי" (מל"ב יט,כד); "מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם" (ישעיהו נא,א); "יִקְּרוּהָ עוֹרְבֵי נַחַל" (משלי ל,יז), פוריי"ר [forjier = לנקב, לקדוח[8]] בְּלַעַ"ז.
כָּל בְּנֵי שֵׁת – כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁכֻּלָּם יָצְאוּ מִן שֵׁת, בְּנוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (אונקלוס).
|
| יח
|
וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃
|
וִיהֵי אֱדוֹם יְרוּתָּא וִיהֵי יְרוּתָּא שֵׂעִיר לְבַעֲלֵי דְּבָבוֹהִי וְיִשְׂרָאֵל יַצְלַח בְּנִכְסִין׃
|
|
|
וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו – לְאוֹיְבָיו, לְיִשְׂרָאֵל.
|
| יט
|
וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃
|
וְיֵיחוֹת חַד מִדְּבֵית יַעֲקֹב וְיוֹבֵיד מְשֵׁיזֵיב מִקִּרְיַת עַמְמַיָּא׃
|
|
|
וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב – וְעוֹד יִהְיֶה מוֹשֵׁל אַחֵר מִיַּעֲקֹב.
וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר – הַחֲשׁוּבָה שֶׁל אֱדוֹם, הִיא רוֹמִי. וְעַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אוֹמֵר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם" (תהלים עב,ח); "וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו" (עובדיה א,יח).
|
| כ
|
וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃
|
וַחֲזָא יָת עֲמָלְקָאָה וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר רֵישׁ קְרָבַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה עֲמָלֵק וְסוֹפֵיהּ לְעָלְמָא יֵיבַד׃
|
|
|
וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק – נִסְתַּכֵּל בְּפֻרְעֲנוּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק.
רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק – הוּא קִדֵּם אֶת כֻּלָּם לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָךְ תִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס ["רֵישׁ קְרָבַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה עֲמָלֵק": רֹאשׁ מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל הָיָה עֲמָלֵק]. וְאַחֲרִיתוֹ לְהֵאָבֵד בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה,יט).
|
| כא
|
וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃
|
וַחֲזָא יָת שָׁלְמָאָה וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר תַּקִּיף בֵּית מוֹתְבָךְ וְשַׁו בִּכְּרָךְ תַּקִּיף מְדוֹרָךְ׃
|
|
|
וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי – לְפִי שֶׁהָיָה קֵינִי תָּקוּעַ אֵצֶל עֲמָלֵק, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי" וְגוֹמֵר (שמ"א טו,ו), הִזְכִּירוֹ אַחַר עֲמָלֵק. נִסְתַּכֵּל בִּגְדֻלָּתָם שֶׁל בְּנֵי יִתְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים" (דה"א ב,נה; סנהדרין ק"ו ע"א).
אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ – תָּמֵהַּ אֲנִי, מֵהֵיכָן זָכִיתָ לְכָךְ? הֲלֹא אַתָּה עִמִּי הָיִיתָ בַּעֲצַת "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שמות א,י), וְעַתָּה נִתְיַשַּׁבְתָּ בְּאֵיתָן וּמָעוֹז שֶׁל יִשְׂרָאֵל (סנהדרין שם).
|
| כב
|
כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃
|
אֲרֵי אִם יְהֵי לְשֵׁיצָאָה שָׁלְמָאָה עַד מָא אַתּוּרָאָה יִשְׁבֵּינָךְ׃
|
|
|
כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן וְגוֹמֵר – אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְקַעְתָּ לְתֹקֶף זֶה, שֶׁאֵינְךָ נִטְרָד עוֹד מִן הָעוֹלָם; כִּי אַף אִם אַתָּה עָתִיד לִגְלוֹת עִם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְתִהְיֶה לְבָעֵר מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְיַשַּׁבְתָּ שָׁם, מַה בְּכָךְ?–
עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ – עַד הֵיכָן הוּא מַגְלֶה אוֹתְךָ? שֶׁמָּא "לַחְלַח וְחָבוֹר" (מל"ב יז,ו)? אֵין זֶה טֵרוּד מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא טִלְטוּל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְתָשׁוּב עִם שְׁאָר הַגָּלֻיּוֹת.
|
| כג
|
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃
|
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר וָי לְחַיָּיבַיָּא דְּיֵיחוֹן כַּד יַעֲבֵיד אֱלָהָא יָת אִלֵּין׃
|
|
|
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וְגוֹמֵר – כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר אֶת שְׁבִיַּת אַשּׁוּר, אָמַר,
אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל – מִי יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ מִשּׂוּמוֹ אֶת אֵלֶּה, שֶׁלֹּא יָשִׂים עָלָיו הַגּוֹזֵר אֶת אֵלֶּה? שֶׁיַּעֲמֹד סַנְחֵרִיב וִיבַלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, וְעוֹד יָבוֹאוּ צִים מִיַּד כִּתִּים, וְיַעַבְרוּ כִתִּיִּים שֶׁהֵן רוֹמִיִּים בְּבִירָנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת עַל אַשּׁוּר.
|
| כד
|
וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃
|
וְסִיעָן יִצְטָרְחָן מֵרוֹמָאֵי וִיעַנּוֹן לְאַתּוּר וִישַׁעְבְּדוּן לְעֵבֶר פְּרָת וְאַף אִנּוּן לְעָלְמָא יֵיבְדוּן׃
|
|
|
וְעִנּוּ עֵבֶר – וְעִנּוּ אוֹתָם שֶׁבְּעֵבֶר הַנָּהָר.
וְגַם הוּא עֲדֵי אוֹבֵד – וְכֵן פֵּרֵשׁ דָּנִיֵּאל: "עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמָהּ" (דניאל ז,יא).
וְצִים – סְפִינוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּדִכְתִיב: "וְצִי אַדִּיר" (ישעיהו לג,כא), תַּרְגּוּמוֹ "וּבוּרְנִי רַבְּתָא".
|
| כה
|
וַיָּ֣קׇם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שׇׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃
|
וְקָם בִּלְעָם וַאֲזַל וְתָב לְאַתְרֵיהּ וְאַף בָּלָק אֲזַל לְאוֹרְחֵיהּ׃
|
|
|
|
|
|
פ
|
פָּרָשַׁת קִנְאַת פִּינְחָס
|
| כה א
|
וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃
|
וִיתֵיב יִשְׂרָאֵל בְּשִׁטִּין וְשָׁרִי עַמָּא לְמִטְעֵי בָּתַר בְּנָת מוֹאָב׃
|
|
|
בַּשִּׁטִּים – כָּךְ שְׁמָהּ.
לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב – עַל יְדֵי עֲצַת בִּלְעָם, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (ראו רש"י לעיל כד,יד ובהערה שם).
|
| ב
|
וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לֵאלֹֽהֵיהֶֽן׃
|
וּקְרַאָה לְעַמָּא לְדִבְחֵי טָעֲוָתְהוֹן וַאֲכַל עַמָּא וּסְגִידוּ לְטָעֲוָתְהוֹן׃
|
|
|
וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן – כְּשֶׁתָּקַף יִצְרוֹ עָלָיו וְאוֹמֵר לָהּ: הִשָּׁמְעִי לִי, וְהִיא מוֹצִיאָה לוֹ דְּמוּת פְּעוֹר מֵחֵיקָהּ וְאוֹמֶרֶת לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֶה לָזֶה (ספרי קלא; סנהדרין ק"ו ע"א).
|
| ג
|
וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
|
וְאִתְחַבַּר יִשְׂרָאֵל לְבַעְלָא פְּעוֹר וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ בְּיִשְׂרָאֵל׃
|
|
|
פְּעוֹר – עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעֲרִין לְפָנָיו פִּי הַטַּבַּעַת וּמוֹצִיאִין רְעִי, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ (שם ושם).
וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל – שָׁלַח בָּהֶם מַגֵּפָה.
|
| ד
|
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כׇּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהֹוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
|
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה דְּבַר יָת כָּל רֵישֵׁי עַמָּא וְדוּן וּקְטוֹל דְּחַיָּיב קְטוֹל קֳדָם יְיָ לָקֳבֵיל שִׁמְשָׁא וִיתוּב תְּקוֹף רוּגְזָא דַּייָ מִיִּשְׂרָאֵל׃
|
|
|
קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם – לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹבְדִים לִפְעוֹר (סנהדרין ל"ד ע"ב; ספרי שם; מדרש תנחומא בלק יט).
וְהוֹקַע אוֹתָם – אֶת הָעוֹבְדִים.
וְהוֹקַע – הִיא תְּלִיָּה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּבְנֵי שָׁאוּל: "וְהוֹקַעֲנוּם לַה'" (שמ"ב כא,ו), וְשָׁם תְּלִיָּה מְפֹרֶשֶׁת (סנהדרין ל"ד ע"ב). עֲבוֹדָה זָרָה בִּסְקִילָה, וְכָל הַנִּסְקָלִים נִתְלִין.
נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ – לְעֵין כֹּל. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, הַשֶּׁמֶשׁ מוֹדִיעַ אֶת הַחוֹטְאִים, הֶעָנָן נִקְפָּל מִכְּנֶגְדּוֹ וְהַחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו (תנחומא שם).
|
| ה
|
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃
|
וַאֲמַר מֹשֶׁה לְדַיָּינֵי יִשְׂרָאֵל קְטוּלוּ גְּבַר גּוּבְרוֹהִי דְּאִתְחַבַּרוּ לְבַעְלָא פְּעוֹר׃
|
|
|
הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִדַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה הוֹרֵג שְׁנַיִם (ירושלמי סנהדרין י ב), וְדַיָּנֵי יִשְֹרָאֵל שִׁבְעָה[9] רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (דף י"ח ע"א).
|
| ו
|
וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
|
וְהָא גּוּבְרָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲתָא וְקָרֵיב לְוָת אֲחוֹהִי יָת מִדְיַנֵיתָא לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִנּוּן בָּכַן בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא׃
|
|
|
וְהִנֵּה אִישׁ וְגוֹמֵר – נִתְקַבְּצוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אֵצֶל זִמְרִי, שֶׁהָיָה נָשִׂיא שֶׁלָּהֶם, וְאָמְרוּ לוֹ: אָנוּ נִדּוֹנִין בְּמִיתָה, וְאַתָּה יוֹשֵׁב? וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין[10] (סנהדרין פ"ב ע"א).
אֶת הַמִּדְיָנִית – כָּזְבִּי בַּת צוּר.
לְעֵינֵי מֹשֶׁה – אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? אִם תֹּאמַר: אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ? וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא הָתָם.
וְהֵמָּה בֹכִים – נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה; גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה. בָּעֵגֶל עָמַד מֹשֶׁה כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק" וְגוֹמֵר (שמות לב,כ), וְכָאן רָפוּ יָדָיו? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹא פִּינְחָס וְיִטֹּל אֶת הָרָאוּי לוֹ (מדרש תנחומא בלק כ).
|
| ז
|
וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קׇם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃
|
וַחֲזָא פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כָּהֲנָא וְקָם מִגּוֹ כְּנִשְׁתָּא וּנְסֵיב רוּמְחָא בִּידֵיהּ׃
|
|
|
וַיַּרְא פִּינְחָס – רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה; אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ, הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית – קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אָמַר לוֹ: קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא! מִיָּד וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ וְגוֹמֵר (תנחומא שם; סנהדרין שם; ירושלמי סנהדרין ט ז).
|
| ח
|
וַ֠יָּבֹ֠א אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
|
וְעָאל בָּתַר גּוּבְרָא בַר יִשְׂרָאֵל לְקוּבְּתָא וּבַזַּע יָת תַּרְוֵיהוֹן יָת גּוּבְרָא בַר יִשְׂרָאֵל וְיָת אִתְּתָא בִּמְעַהָא וְאִתְכְּלִי מוֹתָנָא מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
|
|
|
אֶל הַקֻּבֶָּה – אֶל הָאֹהֶל (ב"ב כ"ה ע"ב).
אֶל קֳבָתָהּ – כְּמוֹ "וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים יח,ג). כִּוֵּן בְּתוֹךְ זַכְרוּת שֶׁל זִמְרִי וּנְקֵבוּת שֶׁלָּהּ, וְרָאוּ כֻּלָּם שֶׁלֹא לְחִנָּם הֲרָגָם. וְהַרְבֵּה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ כּוּלֵּיהּ[11], כִּדְאִיתָא הָתָם (סנהדרין פ"ב ע"ב).
|
| ט
|
וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃
|
וַהֲווֹ דְּמִיתוּ בְּמוֹתָנָא עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָא אַלְפִין׃
|
|
|
|
- ^ או: אֵלּוּ
- ^ בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
- ^ 'פתורא' הוא שולחן בארמית.
- ^ רש"י רוצה להבדיל בין "וקבנו לי" (לעיל, פסוק יג) לבין "וקבתו לי", בקבעו, שהראשון ציווי והשני עתיד.
- ^ וְלָשׁוֹן זֶה אֵינוֹ, דְּאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנְקֹד "כְּאֹהָלִים", הָא' בְּחוֹלָם.
- ^ אָמַר לָהֶם: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִּשְׁתָּן. בּוֹא וְאַשִּׂיאֲךָ עֵצָה, עֲשֵׂה לָהֶן קְלָעִים וְהוֹשֵׁב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶן כְּלֵי פִּשְׁתָּן. עָשָׂה לָהֶן קְלָעִים מֵהַר שֶׁלֶג עַד בֵּית הַיְּשִׂימוֹת וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹצְאִין לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵנָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִּשְׁתָּן? זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת, שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ: הֲרֵי אַתְּ כְּבֶן בַּיִת, שֵׁב בְּרוֹר לְעַצְמְךָ. וְצִרְצוּרִי שֶׁל יַיִן עַמּוֹנִי מֻנָּח אֶצְלָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר (יַיִן שֶׁל עַמּוֹנִי וְלֹא) יַיִן שֶׁל נָכְרִים. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנֶךָ שֶׁתִּשְׁתֶּה כּוֹס שֶׁל יַיִן? כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה, בָּעַר בּוֹ, אָמַר לָהּ: הַשְׁמִיעִי לִי! הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקָהּ, אָמְרָה לוֹ: עֲבֹד לָזֶה. אָמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי! אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לְךָ? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּעוּר? [וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ]. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחַתְךָ עַד שֶׁתִּכְפּוֹר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים בְּאָהֳבָם" (הושע ט,י).
- ^ אחרי שנמתחה (tendre) הקשת, המיתר משתחרר והחץ נורה: זו הפעולה שרש"י, כפי הנראה, מתכוון לתאר.
- ^ רש"י קושר את הפועל "קרקר" עם השורש "נקר" (לעשות חור), ובכך לקלקל ולהשחית אדם או חפץ.
- ^ ברש"י כתוב שְׁמוֹנַת. ותוקן ע"פ הנוסח בגמרא סנהדרין וכן הוא לפי החשבון
- ^ הָלַךְ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אֵצֶל זִמְרִי בֶּן סָלוּא, אָמְרוּ לוֹ: הֵן דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וְאַתָּה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֵק?! מֶה עָשָׂה? עָמַד וְקִבֵּץ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל וְהָלַךְ אֵצֶל כָּזְבִּי, אָמַר לָהּ: הַשְׁמִיעִי לִי! אָמְרָה לוֹ: בַּת מֶלֶךְ אֲנִי, וְכֵן צִוָּה לִי אָבִי: לֹא תִּשָּׁמְעִי אֶלָּא לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם. אָמַר לָהּ: אַף הוּא נְשִׂיא שֵׁבֶט הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא שֵׁנִי לְבֶטֶן וְהוּא שְׁלִישִׁי לְבֶטֶן. תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ: בֶּן עַמְרָם, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? וְאִם תֹּאמַר אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ? נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה.
- ^ שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִנְחָס: אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְזִמְרִי לִפְרֹשׁ וְלֹא פֵּרֵשׁ. וְאֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא דִּבֵּר. וְאֶחָד, שֶׁכִּוֵּן בְּזַכְרוּתוֹ שֶׁל אִישׁ וּבִנְקֵבוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְאֶחָד, שֶׁלֹּא נִשְׁמְטוּ מִן הָרֹמַח. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִגְבִּיהַּ אֶת הַמַּשְׁקוֹף. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (פסוק ט). וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" (תהלים קו,ל).
