קטגוריה:במדבר כד יא

<< | ספר במדבר • פרק כ"ד • פסוק י"א | >>

מהדורת הכתיב:

ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד.

המהדורה המנוקדת:

וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהֹוָה מִכָּבוֹד.

המהדורה המוטעמת:

וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְעַתָּ֖ה וְ - ו' החיבור
עַתָּ֖ה - תואר הפועל

צורת יסוד: c/6258
מורפ': HC/D בְּרַח בְּרַח - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1272
מורפ': HVqv2ms־לְךָ֣ לְ - מילת יחס
ךָ֣ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2ms אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־מְקוֹמֶ֑ךָ מְקוֹמֶ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4725
מורפ': HNcmsc/Sp2ms אָמַ֨רְתִּי֙ אָמַ֨רְתִּי֙ - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 559
מורפ': HVqp1cs כַּבֵּ֣ד כַּבֵּ֣ד - פועל, פיעל, מקור מוחלט

צורת יסוד: 3513
מורפ': HVpa אֲכַבֶּדְךָ֔ אֲכַבֶּדְ - פועל, פיעל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד
ךָ֔ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3513
מורפ': HVpi1cs/Sp2ms וְהִנֵּ֛ה וְ - ו' החיבור
הִנֵּ֛ה - מילית, הצבעה

צורת יסוד: c/2009
מורפ': HC/Tm מְנָעֲךָ֥ מְנָעֲ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
ךָ֥ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4513
מורפ': HVqp3ms/Sp2ms יְהוָ֖ה יְהוָ֖ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp מִכָּבֽוֹד מִ - מילת יחס
כָּבֽוֹד - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: m/3519
מורפ': HR/Ncbsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְעַתָּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

בְּרַח־לְךָ֣ מונח (משרת, דרגא 5) אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

אָמַ֨רְתִּי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

כַּבֵּ֣ד מונח (משרת, דרגא 5) אֲכַבֶּדְךָ֔ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְהִנֵּ֛ה תביר (משנה, דרגא 3)

מְנָעֲךָ֥ מרכא (משרת, דרגא 5) יְהוָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

מִכָּבֽוֹד סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ. אָמַרְתִּי 'כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ', וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּכְעַן אִיזֵיל לָךְ לְאַתְרָךְ אֲמַרִית יַקָּרָא אֲיַקְּרִנָּךְ וְהָא מַנְעָךְ יְיָ מִן יְקָר׃
ירושלמי (יונתן):	וּכְדוֹן עֲרוֹק לָךְ לְאַתְרָךְ אֲמָרִית מְיַקְרָא אֲיַקְרִינָךְ וְהָא מְנַע יְיָ לְבִלְעָם מִן יְקָרָא:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ועתה ברח לך אל מקומך. פירש החכם רד"ק בשם אביו ז"ל כי אין זה בריחה ממש אלא כמי שאומר מהר ללכת, ואמר כי כמוהו (ישעיה מח) ברחו מכשדים, כי ביד רמה ובקול רנה יצאו ישראל מבבל. וכן ביונה (יונה א) לברוח תרשישה, ולא היתה כוונת יונה שיוכל לברוח מהקב"ה אלא שימהר ללכת לתרשיש, וזהו שאמר מלפני ה', ולא אמר מפני ה' כמו שאמר (תהלים קלט) ואנה מפניך אברח. ומה שמהר ללכת היתה כוונתו כדי שלא יתן הקב"ה אות ומופת לאנשי נינוה וישובו ותהיה תשובתן גורמת כליה לישראל. ועל זה אמר אחר כך (יונה ד) על כן קדמתי לברוח תרשישה, ואין לך אות גדול מאות הים כי אותם שהטילוהו הכירוהו כשיצא מן הים ואז ויגע הדבר אל מלך נינוה. ויפה פירש אלא שרז"ל הבינו בריחה ממש מארץ ישראל כדי שלא תחול עליו הנבואה ולא ילך בשליחות זה. אמרתי כבד אכבדך. טעם כפל הלשון אמרתי כבד בראשונה אכבדך בשניה, כי בשנים פעמים בשנים המקומות הייתי מקוה לך שתקללם ושאכבדך על זה, אבל עתה בשלישית שכבר הוחזקה ברכתך עליהם שלש פעמים ואמרת אורריך ארור ומברכיך ברוך אני רואה כי מנעך ה' מכבוד ומעתה אני מתיאש כי אין לי תקוה לבא כנגדם, ועל כן אמר לו שיברח.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"ברח לך" ענין הבריחה בכל מקום אינה הניסה מן הרודף אבל היא סור מן המקום מיראת נזק עתיד:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ועתה ברח וגו'. גזר עליו ד' דברים, אחד שלא יתעכב אלא ילך באותה שעה והוא אומרו ועתה. ב' שילך במרוצה כבורח והוא אומרו ברח. ג' שלא ילך אחר עמו ללותו אלא הוא לבדו והוא אומרו לך. ד' שלא ילך מעיר זו לעיר אחרת מערי מואב או מדין אלא למקומו פתורה והוא אומרו אל מקומך, ולפי שכל זה הוא זלזול לבלעם והוא הפך מה ששלח לו (כ"ב י"ז) כי כבד אכבדך מאוד, לזה אמר לו אמרתי כבד וגו', ואומרו והנה מנעך ה' מכבוד פירוש כל מה שעשה ה' שלא הניחך לקללם אינו אלא לתכלית דבר זה שהוא למנעך מהכבוד, וסתר בלעם טענתו כי שקר בפיו הלא גם למלאכיך דברתי וגו' פירוש ואף על פי כן סברת וקבלת ושלחת לי כי כבד אכבדך, וכפל לומר מלאכיך אשר שלחת ולא הספיק באומרו מלאכיך ומובן הדבר שהוא שלחם, נתכוון במאמר מלאכיך על המלאכים הראשונים, ואומרו אשר שלחת נתכוון אל מלאכים ששלח פעם ב', ואומרו לאמר פירוש לא דברתי הדברים לבד אלא צויתים לאמר לך: