ספורנו/במדבר/כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספורנו · במדבר · כד · >>

א[עריכה]

"לקראת נחשים" חדל לכוין שעה מוכנת לזה שתחול עליהם קללה מפני שראה כי טוב בעיני ה' לברכם ואין לקוות שיוכל הוא לקללם: " וישת אל המדבר פניו" לברכם ברכות מוגבלות עם היזק בתוכן כאמרם ז"ל (פרק קמא דתענית) יפה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכה שברכם בלעם:


ה[עריכה]

"מה טובו אהליך יעקב" בתי מדרשות. כענין יושב אהלים וכענין וישכון באהלי שם וכן והיה כל מכקש ה' יצא אל אהל מועד: " משכנותיך" בתי כנסיות ומקדשי אל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפלת המתפללים. ואמר מה טובו כי לא בלבד הם מטיבים לעוסקים בם אבל מטיבים לכל האומה כמו שיורה שם יעקב שישאר בעקב ובאחרית הכל ולא יסוף וכמו שיורה שם ישראל לשרר עם אלהים ועם אנשים:


ו[עריכה]

"כנחלים נטיו" כי אמנם בתי כנסיות ובתי מדרשות להמון ישראל הם כמו הנחלים שנטיו אל השדות להשקותם וכן יושבי אהלים ותופשי התורה דולים ומשקים מתורתם להמון וכמו כן המתפללים הם כגנות עלי נהר אשר לא ימישו מעשות פרי כאמרם ז"ל (פרק קמא דר"ה) ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם:


ח[עריכה]

"יאכל גוים צריו" לעתיד לבא כאמרו ונקם ישיב לצריו: " וחציו ימחץ" כאמר ואשכיר חצי מדם:


ט[עריכה]

"מברכיך ברוך" כמו שהיה הענין באברהם כי אמנם שרידי ישראל יהיו במדרגת אברהם אבינו כאמרו כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך:


י[עריכה]

"ויספוק את כפיו" שנתיאש מהשיג עוד חפצו מאחר שקלל את המקללים:


יא[עריכה]

"ברח לך" ענין הבריחה בכל מקום אינה הניסה מן הרודף אבל היא סור מן המקום מיראת נזק עתיד:


יב[עריכה]

"הלא גם אל מלאכיך" אין ראוי שתתמה על שלא עשיתי רצונך בתקות הכבוד שתכבדני שגם למלאכיך שאמרו מצדך כי כבד אכבדך מאד אמרתי שאין זה בידי:


יד[עריכה]

"לכה איעצך" עצת שליחות הנשים כמו שהתבאר באמרו הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם: "אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים." כי אמנם הרע אשר יעשה העם הזה לעמך לא יהיה בימיך ואין לך לירא אבל יהיה באחרית הימים בלבד כאמרו ומחץ פאתי מואב וכאמרו אדום ומואב משלוח ידם:


יז[עריכה]

"אראנו" אשר יעשה העם הזה לעמך: " דרך כוכב" גשמי ונצחי. כאמרו ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: " ומחץ פאתי מואב" אף על פי שכל האומות מנשמת אלוק יאבדו כאמרו כי אעשה כלה בכל הגוים הנה באדום ומואב תהיה נקמתו ביד ישראל בהיות שתי אלה האומות אויביו מעולם ושבבי בישי (סנהדרין פרק חלק):


יח[עריכה]

"והיה אדום ירשה" לחיות ולעופות המדבר כאמרו וירשוה קאת וקפוד: " והיה ירשה שעיר" לישראל שהוא מכלל קיני קניזי וקדמוני: " אויביו" והטעם שתהיה הנקמה במואב ובאדום יותר ממה שתהיה בשאר אומות הוא כי הם היו מעולם אויביו של ישראל: " וישראל עושה חיל" ואז יוכל ישראל לעשות חיל. כאמרו ולאום מלאום יאמץ:


יט[עריכה]

"וירד מיעקב" כל אחד מזרעו ישלוט באומות כאמרו והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד וכאמרו והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן: " והאביד שריד מעיר" כאמרו ורמס וטרף ואין מציל תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו:


כ[עריכה]

"עדי אובד" אף על פי שמלכות כל האומות תכלה לעתיד כאמרו ושאר חיותא העדיו שלטנהון מכל מקום לא תכלינה האומות לגמרי חוץ מאלה שתי האומות והם עמלק שהתחיל להלחם בישראל וכתים שהשלימו חרבנם של ישראל כאמרו וגם הוא עדי אובד:


כא[עריכה]

"איתן מושבך" אתה התישבת עם ישראל בארץ איתן במדבר בארץ לא זרועה: " ושים בסלע קנך" ובשביל זה בעת שיהיו גבוהים וחזקים יהיה קנך עמהם כאמרם ז"ל מי גר אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך:


כג[עריכה]

"אוי מי יחיה" כענין ליתי משיחא ולא אחמיניה (סנהדרין פרק חלק):