משנה עבודה זרה ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ה · משנה ג | >>
נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקוםיא, אם היה בחזקת המשתמר, מותר.
אם הודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום ויסתום ויגוב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, כדי שיפתח ויגוף ותיגוב.
משנה מנוקדת
נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,
- אִם הָיָה בְּחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר,
- מֻתָּר;
- אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג,
- כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגֹּף וְתִגֹּב:
נוסח הרמב"ם
נוכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום -
- אם היה בחזקת משתמר - מותר.
- ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום, ויסתום, ותיגוב.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.
פירוש הרמב"ם
בחזקת משתמר - הוא שיאמר לגוי העבר ואני אבוא עמך, כי אף על פי שנתעכב הרבה ירא לשלוח ידו אל החבית.
ואם הודיע לגוי שיתאחר ממנו זמן שיוכל לנקוב הכיסוי שעל פי החבית, ויוציא ממנו היין ויסתום אותו הנקב וייבש מקום הסתום, הוא יין נסך.
ורבן שמעון בן גמליאל לא חייש לשיתומא, וישים הזמן כדי שיפתח פי החבית כולו, ויוציא היין ממנה ויסתום פי החבית וייבש כל הכיסוי כולו. וזה הזמן ארוך מן הזמן שאמר תנא קמא, לפי שרבן שמעון בן גמליאל אומר לא יכול לנקוב הכיסוי ולסתום אותו הנקב לפי שיראה ממנו או מכל הכיסוי שעל פי החבית.
וחכמים אינן חולקין על רבן שמעון בן גמליאל שכשיהיה כיסוי החבית בטיט שהוא כדי שיפתח ויגוף ותיגב, לפי שלא יכול לחפור בטיט ולסתום בטיט הלח לפי שהוא ניכר בשנוי צבעי העפרים. אבל מחלוקתם שכשיהיה פי החבית סתום בסיד, שאפשר לחפור בו ומין הסיד כולו אחד והוא ממהר ליבש גם כן.
וישתום - הוא גזור מ"שתום העין"(במדבר כד, ד), שהוא עניין פתיחה.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אם היה בחזקת המשתמר - כל זמן שלא הודיעו שהוא מפליג הוי בחזקת המשתמר יב, ואפילו הפליג מיל, דהנכרי מירתת ואומר השתא אתי ישראל וחזי לי:
אם הודיעו שהוא מפליג - ומתרחק ממנו, וחביות סתומות הם:
כדי שישתום - אם שהה כדי שיקוב הנכרי נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום הנקב ותיבש הסתימה יג אסור:
ישתום - יפתח. כמו (במדבר כד) שתום העין שעינו פתוחה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר - אינו אסור אלא אם שהה כדי שיפתח את כל מגופת החבית יד:
ויגוף - ויעשה מגופה אחרת:
ותיגוב - ותינגב ותיבש. אבל לנקיבת חור במגופה של חבית לא חששו, משום דמנכרא מלתא. ודוקא במגופה של סיד הוא דפליגי רבנן עליה דרשב"ג וחיישי לפתיחת נקב, משום דלא מינכר, שהסיד לבן ואינו ניכר בין חדש לישן טו. אבל במגופת טיט, מודו רבנן לרשב"ג דלא מיתסר היין עד שישהה כדי שיפתח המגופה כולה ויגוף ותיגוב. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
פירוש תוספות יום טוב
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על המשנה) מעביר כו'. מיירי בחבית סתומה בפקק של עץ וכיוצא בו. אע"ג דהעובד כוכבים יכול לסלקו וליגע בלא זיוף כלל, כיון דבחזקת משתמר מותר. אבל בפתוחים לגמרי לא, דכיון שהם על כתפו ויכול ליגע בהן בהדיא, חיישינן דלמא נגע ולא מרתת כלל, דמשתמט למימר להחזיק בחבית נתכוונתי שלא יפול. ואע"ג דסתמא קתני, ומשמע דאיירי בפתוחות דומיא דאחריני, סתמא דמעביר חבית ממקום למקום היינו סתום קצת שלא יצא היין בטלטול החבית ואפ"ה פקק של עץ פתוחות מקרו. הרא"ש:
(יב) (על הברטנורא) אבל התוס' דקדקו דדוקא בבא דרך עקלתון שיכול לבוא עליו פתאום שלא יראנו. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) וזה לשון הרא"ש, והודיעו שהוא מפליג, פירוש, שא"ל שדעתו להפליג בסתם, או שאומר לו המקום, ויש באותה הפלגה כדי שישתום ויסתום ויגוב. אבל אם אין באותה הפלגה כדי שישתום כו', אפילו שהה זמן מרובה מותר, דבכל ענין מרתת עובד בוכבים דלמא אתי השתא וחזי ליה:
(יד) (על הברטנורא) ואי אפשר לנוטלה שלא תשבר כולה. רש"י:
(טו) (על הברטנורא) ורבן שמעון בן גמליאל ס"ל נהי דלמעלה לא ידיע, לפי שלמעלה מירחו העובד כוכבים והשוה סתומו, למטה מיהא ידיע, דלמטה לא יוכל העובד כוכבים למרחו, וכשיפתח ישראל את המגופה יראה מתחתיה אותה סתימה. ורבנן, כיון דלמעלה לא ידיע, לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה. א"נ, זמנין דחלים. [מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה. רש"י]:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עו"ג שהיה מעביר כו': עד סוף סי' ה' ביד בפי"ב דהמ"א סימן ט"ו ט"ז י"ז. ובטור י"ד סימן קכ"ט:
כדי שיפתח: ויגוף ותיגב כך היא הגרסא בירושלמי בכוליה פירקין גם בהרי"ף והרא"ש דליכא גרסת מלות את החבית. גם הר"ר יהוסף ז"ל מחקם:
תפארת ישראל
יכין
עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום: והן סתומות בפקק:
אם היה בחזקת המשתמר: שלא הודיעו הישראל שמפליג, ואפילו שהה אח"כ זמן רב:
מותר: אף דבקל יעביר הפקק, ירא הוא שיבוא הישראל פתאום:
אם הודיעו שהוא מפליג: ר"ל שאמר להעכו"ם שמתרחק ממנו, ושהה הישראל כדי וכו':
כדי שישתום: ר"ל שיפתח העכו"ם קצת מהמגופה [והוא מלשון שתום עין ר"ל פתוח עין קצת]:
ויסתום ויגוב: ר"ל ואם סתומה בטיט יבש צריך שישהה עד שיסתום. בטיט חדש, ושינגב ויתיבש אותו טיט, שלא ירגיש הישראל שסתמו מחדש אז נאסר היין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור עד שישהה כדי וכו'.
כדי שיפתח: כל המגופה:
ויגוף: שיעשה מגופה אחרת, שכשיפתח לגמרי, מתקלקל המגופה הראשונה.
ותיגוב: ותתיבש המגופה של טיט. והכי קיי"ל. מיהו בהפסד מרובה, בסתום במגופה שרי. ובחתום בחותם א ממש, שרי אפילו שלא בהפסד מרובה [קכ"ט א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת