רש"י על הש"ס/עבודה זרה/פרק ה

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




מתני' השוכר - עובד כוכבים ששכר את ישראל לעשות עמו מלאכה ביין נסך להריקו מכלי אל כלי או להעביר חבית ממקום למקום וביין נסך ממש קאמר שנתנסך לעבודת כוכבים וסתם יינן מיבעיא לן בגמרא:

שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת - כל שכרו מותר דאף על גב דאגרא דיהיב לא משום מלאכה אחרת היא ובגמרא מפרש לה שפיר:

גמ' מקודשת - אלמא איסורי הנאה דמיהן מותרין וכל שכן שכר פעולתו:

אלא הואיל ותופס את דמיו כעבודת כוכבים - דכיון דנתנסך לעבודת כוכבים הרי היא כעבודת כוכבים דדמיה אסורין כדאמרן (לעיל נד:) כל שאתה מהיה הימנו הרי הוא כמוהו וכי היכי דדמיו אסורין שכר פעולתו נמי אסור:

לקוט לי בו - לשון מכר הוא דמשמע לקוט לי שוויו ירק:

שכרו אסור - לשהותו אחר זמן הביעור אלא מתבער בשביעית:

לקוט לי ירק - לשון שכירות הוא ולא לשון מכר ואין לו דמים שיתפסו בקדושת שביעית:

צד היתר - מתנת חנם:

כדתנן - גבי מעשר שני:


לחלק - שתטול שם חלק בהם דאסור לפרוע חובו ממעשר שני ואע"ג שגם זה אוכלו בירושלים:

ומתני' - דיין נסך דקניס נמי פועל דלא נפיש אגריה חומרא דיין נסך שאני:

דאיסוריה חמור - דאסור בהנאה כיין נסך ממש:

דטומאתן קיל - כדאמרינן באין מעמידין (לעיל דף ל:) שלש יינות הן יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית:

ארביה - ספינתו:

בי קיברי - בית הקברות:

ליבדרינהו - יפזרם כמות שהם ל"ל לשרפן:

אתו בהו - אינשי לידי תקלה דהדרי ומלקטי להו:

ולקברינהו - הכי בעינייהו:

כולן נקברין עמו - דכתיב לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו אף העץ במשמע והכי אמרינן בפרק נגמר הדין עץ שומע אני בין תלוש בין מחובר ת"ל כי קבור תקברנו מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קבורה ותלישה אלמא עץ גופיה איסורי הנאה וקברי ליה בעיניה ולא חיישינן לתקלה:

שאני התם כיון דקברי בבי דינא - בבית הקברות המתוקנים בבית דין מוכחא מילתא לכל מאן דמשכח להו התם ידע דמהרוגי ב"ד הוו ופירש:

יזפי פירי שביעית - קודם זמן הביעור:

ופרעי להו בשמינית - אשתכח דאכלי עניים בשמינית אחר הביעור חליפי פירות שביעית:

יאות הן עבדין - כיון דההיא שעתא לא הוו הנך בעין ולא איחלופי הני בהני לאו חליפין נינהו ולא חיילא קדושת שביעית עלייהו:

וכנגדו באתנן - בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר להקרבה דכיון דלאו בשעת ביאה יהביה ניהליה כי הדר יהב לה ההוא טלה מתנה בעלמא הוא:

נתן לה ולא בא עליה כו' - מפרש ואזיל:

אלא ה"ק נתן לה ולא בא עליה - עכשיו אלא לאחר זמן:

או בא עליה - ולא נתן לה עכשיו אלא לאחר זמן:


ליחול עליה איסור אתנן למפרע - שהרי מתחלה ע"מ ביאה נתנו לה:

קני מעכשיו - קודם ביאה פשיטא דמותר דאע"ג דע"מ ביאה יהביה ניהלה כיון דמקמי ביאה יהביה ניהלה לאו שכר ביאה הוא:

ואי מצטריך ליך קני מעכשיו - הלכך איצטריך מתני' לאשמועינן דאע"ג דאמר לה לא ניקני לך עד שעת ביאה כיון דהדר אמר לה אי מצטריך ליך קני מעכשיו הויה לה מתנת חנם כי שקלתיה ואקריבתיה:

כיון דאמר מר - (בתוספתא) דקידושין בפ"ק (דף כח:):

בטלה זה - כל כמה דיהיב לה הוי אתנן דמהשתא קניתיה:

בטלה סתם - כי יהיב לה לאחר זמן לאו אתנן הוא דהשתא הוא דקנייה (ליה):

עובד כוכבים - לאו בר משיכה דכי כתיבא משיכה בישראל כתיבא או קנה מיד עמיתך:

הא קנייה (ליה) - מהשתא קודם ביאה והיכי קרי ליה בא עליה ואח"כ נתן לה:

ואי לא שקליה - ביום פלוני באתנניך הלכך בא עליה ואח"כ נתן לה הוא ומיהו הואיל ומשעת ביאה שוויה אפותיקי ועמד בחצירה חייל עליה אתנן:

מתיב רב ששת - לר' ינאי:

לפועליו ולחמריו - עובדי כוכבים או עמי הארץ:


לא משום שביעית - שמא יקחו בו פירות שביעית מן החשוד למכרם ותניא במס' סוכה (דף לט.) אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר מג' סעודות:

ולא משום מעשר - דאם עמי הארץ הם ויקחו שאינו מעושר ונמצא זה מאכילו דהא איהו לא ספי להו מידי אלא פריטי יהב להו:

ולא משום יין נסך - אם עובדי כוכבים הם ונמצא מאכילן יין נסך והרי מזונותיהן עליו ונהנה מיין נסך:

ואני פורע - הוי איהו לוקח האיסור ומאכילו דהשתא לא סליק נפשיה מינייהו בפריטי:

המקיפו - שרגיל אצלו בהקפה:

דמשעבד ליה - האי בעל הבית משעתא דיהיב חנוני פירי והוי כנותן מיד ליד:

קני ליה דינר גביה - חנוני סמיך על זה שכבר הכיר בו שכל מקום שישנו הדינר קנוי לו לחנוני הלכך חליפי נינהו אבל הנך דבי ר' ינאי כיון דהנך עניי דמוזפי להו פירי לאו חנוני הרגיל להקיפן נינהו לא סמכא דעתיה כולי האי ולא משתעבד להו דבי ר' ינאי הלכך כי פרע לאחר זמן לאו חליפי שביעית נינהו:

אי הכי - דטעמא משום מקיפו הוא אבל אין מקיפו שרי:

אדתני - רישא דמהדר תנא בתר היתרא ולא אשכח אלא בצאו ואכלו בדינר זה דסליק מינייהו נפשיה בפריטי:

ליפלוג ולתני - היתרא אפי' בדלא סליק וכגון צאו ואכלו ואני פורע ובחנוני שאין מקיפו דלא משתעבד ליה האי בעל הבית מידי וכ"ש היכי דנסתלק לגמרי:

ותו חנוני שאין מקיפו - אי יהיב לשלוחיה דבעל הבית:

מי לא משתעבד - ליה בעל הבית מהשתא דקא שרית להו לדבי ר' ינאי משום האי טעמא:

והאמר רבא האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנו נכסאי לך - באותו מנה ונתן:

קנה - הלוקח את נכסיו של זה ואע"ג דלא מטא הנאת האי מנה לידיה:

מדין ערב - מההוא דינר דמחייב ערב לשלומי ואע"ג דלא מטי הנאה לידיה והאי נמי לא שנא אלמא אע"ג דלאו חנוני המקיפו הוא כי יהיב ליה לשלוחיה משתעבד ליה האי:

אלא אמר רבא - לא תיתני טעמא דברייתא משום שיעבודא ובמקיפו דאפילו אין מקיפו איכא שיעבודא ומיהו לדבי ר' ינאי לא תקשי דבין מקיפו בין אין מקיפו:

אע"ג דמשעבדי ליה - נכסיה לשלומי:

כיון דלא מייחד שיעבודיה - שלא ייחד לו מיד מעות לכך לאו חליפין נינהו ולא מיתסר: ה"ג והכא אמר רב פפא ולא גרסינן אלא הכא דקתני חושש אמר רב פפא:

כשהקדים לו - בעל הבית דינר לחנוני קודם ששלח אצלו דהשתא מדבעל הבית קאכלי ואיסורא דידיה הוא:

ואני פורע - הא כבר פרע:

ואני מחשב מבעי ליה - אני אעשה לו חשבון ממה שהקדמתי לו:

שנשא - מיד החנוני ונתן להם דהשתא איהו ספי להו איסורא ולאו משום פרעון דלאחר זמן הוא אלא דקננהו במשיכה ואשתכח שלקח יין נסך והשקהו לפועליו אבל הנך דבי רבי ינאי כי שקלי פירי שעת היתר הוא וכי פרעו לאחר זמן בשעת איסור שביעית לאו חליפין נינהו לאיתפוסי:

צאו - משמע שאינו הולך עמהן:

לשבור ביין נסך - לשבר חבית ולשפוך את היין:

מהו - שיהא שכרה מותר:

מי אמרינן כיון - דישראל זה רוצה בקיומן של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם אסור:

אין עודרין - אין חופרין:


אבל עוקרין - להשליכן לאיבוד ואע"ג דרוצה בקיומן שלא יעקרו מאליהן עד שיעקרם הוא:

סברוה - האי דקתני עוקרין:

אפילו לר' עקיבא דאמר המקיים בכלאים לוקה - דאם זרען אחר ובא זה ועשה להן סייג וגדר כדי לקיימן לוקה אלמא אסור להיות רוצה בקיומן:

המנכש והמחפה - לאחר זריעתן חופה עפר עליהן כדרך כל הזורעים:

לוקה - דהיינו נמי זורע דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי מכוין הא נמי לצמוחי פירי מכוין:

ת"ל לא כלאים - כלאים דהרבעה קא דריש מדסמך כלאים דלא תרביע גבי שדה דרשינן (מו"ק דף ב:) כלאים שדך לא מדלא כתיב בהמתך לא תרביע כלאים ולא תזרע שדך כלאים ש"מ שדך אכלאים דלעיל נמי דרשינן ומשמע דמזהיר הכתוב שלא יהו כלאים בשדה ואילו עוקרין שרי למעוטי תיפלה אע"ג דרוצה בקיומן עד שיעקרם הוא ויטול שכרו:

רבנן הוא - דלא איכפת להו אי רוצה בקיומן אבל יין נסך דאסור להיות רוצה בקיומן דישראל מצוה לבטל עבודת כוכבים ותשמישיה אימר לך דאסור:

ומאי איריא עוקרין - מדאצטריך למישרי עוקרין משמע דהא רוצה בקיומן דמיעוט תיפלה הוא שרי אבל קיום גמור אסור ואי רבנן אפי' קיום נמי שרי:

לעולם רבנן היא - והאי דאיצטריך למישרי עוקרין לאו משום איסור רוצה בקיומו אלא משום איסור מתנת חנם ור' יהודה היא דאמר בפ"ק (לעיל כ.) אסור ליתן להם מתנת חנם ואשמעינן דלמעוטי תיפלה שפיר דמי: ומקשינן ונהי נמי דרבי יהודה היא מדרבי יהודה דשרי איסור דידיה גבי מיעוט תיפלה נשמע לר"ע דשרי נמי איסור קיום משום מיעוט תיפלה וגבי יין נסך נמי משום מיעוט תיפלה שרי:

ותו - ליכא לאקשויי מיניה:

דמי עבודת כוכבים - עובד כוכבים שמוכר עבודת כוכבים דמיהן מה הן בהנאה:

ותו איתגיירו - בואו והתגיירו דלאחר שתתגיירו אסור למכור לכם עבודת כוכבים שבידכם אלמא כי מזבין ליה בהיותו עובד כוכבים שרי לאתהנויי בה כשהוא גר:

בטלו להו מקודם - ועובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים הלכך דמיה מותרין דהא בטלו:

מותר - אלמא דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותר:

מאי שנא רישא כו' - בעיין איפשוט מיהו מתני' היכי מיתרצא:

מפני שרוצה בקיומה - עד שימכרנה העובד כוכבים:

טול אתה עבודת כוכבים - אלמא דגר רוצה בקיומה שלא תשתבר עד שיטול מידו כנגדה מותר:

המתחלקת לפי שבריה - של זהב או של כסף שאם תשבר יחלקוה לשברים דלא איכפת לגר בשבירתה:

יין נסך מאי איכא למימר - הא ודאי אם ישתבר יאבד וקתני טול אתה יין ואני פירות:

בחרס הדרייני - דלא איכפת לן דהיין בלוע בתוכו ופולטו כששורהו במים:


גר תושב - אינו עובד עבודת כוכבים ובר מיניה של עובד כוכבים הוא בכל שאר עבירות:

אי נימא אידי ואידי עובד כוכבים - קאמר דזה מבטל יראתו של זה ואע"פ שהמבטל לא עבד את זו מעולם כי אם שלו הוא עובד: היינו שלו ושל חבירו:

זה וזה לפעור - זה יש לו פעור שלו וזה יש לו פעור שלו ואשמעינן רישא דזה מבטל פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של חבירו וסיפא אשמעינן דאפילו זה לפעור וזה למרקוליס מבטל זה את של חבירו:

אלו לא באו לכלל גר תושב - שיהו ישראל מצווים להחיותן שהרי אף עובדי כוכבים גמורים נצטוו על עבודת כוכבים ועל שאר המצות:

כל שאוכל נבילות - ושאר כל המצות מקיים אין מפקידין אצלו יין בביתו לזמן מרובה דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו שהוא אסור כדקתני סיפא יינן כשמנן:

אבל מייחדין אצלו יין - ישראל מניח בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר מה שאין כן בעובד כוכבים דהאי כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע ולאחלופי בזמן מועט ליכא למיחש:

שמנו כיינו - משמע שמנו אסור כיינו ולהחמיר בא:

ושמנו מי הוי נסך אלא יינו - מותר בהנאה כשמנו וקודם שהותר השמן באכילה קאי אבל בשתיה אסור:

יינו יין נסך - דאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים:

הרי הוא כעובד כוכבים - דכיון דלא מל חשוד הוא לכל התורה:

ליתן רשות - שאינו יכול ליתן רשותו לישראל אא"כ שכר ממנו מערב שבת:

משמר שבתו בשוק - בפרהסיא ואע"פ שהוא מומר לחלל שבת בצינעא:

נותן רשות - אם היה פתח ביתו פתוח לחצר שישראל דרין בה ושכח ולא עירב עמהן מבטל להם את רשותו של חצר ואם לא ביטל אסור להוציא מבתיהם לחצר דהוה להו מוציאין מרשות המיוחדת לכל אחד לרשות שיש לזה חלק בה וחכמים גזרו שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו:

כיצד - ישראל הנותן רשות אומר רשותי קנויה לך וזה נוטלה ממנו ומוציא לחצר:

קנה - הנוטל באמירה בעלמא בלא מתן מעות:

ואין צריך לזכות - על ידי קנין:

קורבנא - תשורה:


לאבידרנא - שם העובד כוכבים:

בוורדא - במרחץ של וורדים:

עינא דבעיא למחזי לכו בישותא - עין המתאוה לראות רעתכם תעקר שהרי הקב"ה ממלא כל תאוותכם שאף שיחתכם מתבררת:

ביקרותיך - לכבוד לך לישראל קא מבשר נביא:

עין לא ראתה - זולתי עין של הקב"ה את אשר יעשה למחכה לו לא נראה כבוד וגדולה דוגמתה:

ואע"ג - דהעברת חבית לאו לעיתותי ערב לאחר שנשלם כל זמן שכר פעולתו אלא קודם גמר זמן שכירותו אמר לו העבר חבית של יין נסך קתני מתניתין שכרו מותר בתמיה:

ולעיתותי ערב - דכבר נתחייב לו כל שכרו קודם העברת חבית:

רבא אמר - לעולם דלא אמר ליה לעיתותי ערב:

ולא קשיא - מתני' דקתני מותר כגון העבר לי חבית בפרוטה ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שדי פרוטה לנהרא א"נ לא שקיל מיד עובד כוכבים ואינך משתרו דהא לא שייך שכר ההוא חבית בהדי אינך דכל חדא קנין אגרא באפי נפשא: וברייתא דכי לא אמר ליה לעיתותי ערב הוי כל שכרו אסור כגון דאמר ליה העבר ק' חביות בק' פרוטות דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב ליה מידי הלכך כולי אגרא שייך ביה:

והתניא - בניחותא:

סיפא אצטריך ליה - לאשמועינן דאגרא לאו אלגין מקבל ליה ושרי:

לגינו - של יין נסך לאו דרכיה לאותוביה הלכך אגרא לאו עליה קא מתייהב:

של אותו הדרך - אפילו הוא מהלך ג' ימים:

מי אמרינן ליה - לחמר נכי ליה פחת לו שכר הלגין וכיון דכי לא מותיב לא מנכי כי מותיב נמי אגרא לאו עליה מתחייב ושרי:

ה"ד - דשוכר מניח עליה מזונות כל הדרך וחמר אינו מניח אלא מזונות יום אחד:

אי דשכיח למזבן - בדרך הליכתן מוצאין מזונות ליקח כל שעה:

מאונא לאונא - ממסע למסע מהלך יום אחד כמו נטל ועבר תלתא אונין דסנחריב:


הוה שפיך להו חמרא לעובדי כוכבים - הוא היה מוכר להם יין ודרך למוכרי חביות של יין ליתן גם החביות ללוקחין והכי אמרינן בהמפקיד (ב"מ מ:) איכא גולפי ושדריה שהלוקח מוכרו בחנות משתכר בהן לבד מה שהוא משתכר ביין ורב איקא הוה שפיך להו מגולפי שלקחו ממנו ויהיב בזיקי דידהו:

ומעבר - להן את מעבר המים:

ויהבו ליה גולפי - דזבון מיניה באגרא:

כי קא טרח - לשפוך:

בדידיה קא טרח - שהיין אינו נאסר עד שמגיע לקרקעית של זיקי דידהו זיקי של עור גולפי של חרס ולקמיה פריך הא קא מעבר להו מעברא דהיינו לאחר שנאסר:

והא רוצה בקיומו - לאחר שנאסר:

דלא נצטרו זיקי - שלא יתבקעו הנודות שלהם ויצטרכו לגולפי ולא יהבי להו ניהליה:

דמתני בהדייהו - דאי נמי מצטרו זיקי לא יהיב להו גולפי:

א"נ פריסדקי נקיטי בהדייהו - כלים רקים לקבל היין היוצא מן הנודות כשהן מתבקעין דלא איכפת להו אי מצטרו זיקי:

דא"ל למברויא מעיקרא - רב איקא ריש נהרא הוה וא"ל למברויא לספן מעיקרא הרי ימים רבים כל עת שיגיעו אנשים הללו העבירם בחנם:

קיטרי - קישרי סימן הוא מוסר להם ומכירם הספן ומעבירם ואיהו לא טרח מידי:

מתני' ידיחם - במים ואם היו מבוקעות אסורות: וכן יין שנפל לתוך החומץ כו' לא גרס:

גרוגרות - תאנים יבשים:

כל שבהנאתו בנותן טעם - שנהנה בטעמו של איסור דהיינו בנותן טעם לשבח אסור וכל שאין בהנאתו בנותן טעם שנהנה בטעמו:

כגון חומץ שנפל לתוך גריסין - דנותן טעם לפגם הוא מותר:

וכן היו עושין כו' לא גרסי' במתני' גמ' מעשה לסתור - יש אדם שמביא ראיות לסתור את דבריו קתני אם יש בהן בנותן טעם אסורות והדר תני מעשה דגרוגרות והתירום:

גרוגרות - היין פוגמן:

שאבד בו כלאים - שארוג כלאים חוט אחד ואין מקומו ניכר:

ולא ימכרנו לעובד כוכבים - כדמפרש שמא יחזור וימכור לישראל וה"נ איכא למיחש שמא יחזור וימכרם לישראל:

תכריכין למת - דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות:

ולמפינהו - דתו לא זבין להו ישראל מעובד כוכבים דפתן אסורה:

שלא בפני ישראל - דאי חזי ישראל דישראל חבריה מזבין ליה לעובד כוכבים הדר זבין ליה איהו מיד עובד כוכבים דסבר פת של היתר היא שישראל אפאה:

צירייהו - סדק שבחיטין:

צירייהו - לשון מיצטרו זיקי (לעיל ל.):


חמרא עתיקא - טעמו ניכר בענבים:

חמרא חדתא - בנותן טעם וכל היכא דאיתמר נותן טעם ואין טעמו ניכר הוה שיעורא בששים:

חלא דחמרא וחלא דשיכרא - חד דאיסור וחד דהיתר:

חמירא דחיטי וחמירא דשערי - חד דחולין וחד דתרומה ונפלו זה לתוך זה:

וכל מין במינו במשהו - לקמן פסקינן דלאו הלכתא הכי אלא אפילו מין במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך:

תבלין שנים וג' שמות והן מין אחד או מין ג' אסורין ומצטרפין - ה"ג במסכת ערלה ג' שמות והן מין אחד כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך או מין ג' וג' שמות יש להן אסורין ומצטרפין אם נפלו לקדירה ולא בזה כדי לתבל ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו והן של איסור מצטרפין לאוסרה ואמר חזקיה הכא דקאמר מין ג' וג' שמות להן מצטרפין אע"ג דתלתא מיני נינהו ובשמא נמי לא שוו:

במיני מתיקה עסקינן - שכולן טעמן מתוק ומש"ה מצטרפין דטעמן שוה למתק בהן הקדירה:

ורבא אמר לך הא מני ר"מ היא - ואע"ג דלא שוו לא בשמא ולא בטעמא קאמר דמצטרפין ודחזקיה ליתא:

חלא שנפל לגו חמרא - חלא דאיסור לגו חמרא דהיתר דברי הכל בנותן טעם דכי נפיל לגויה לא הוי דמי ליה לא בריחא ולא בטעמא שאין היין מבטל ריח החומץ עד שנתרבה לתוכו ולא החומץ מבטל ריח היין משום דרובא חמרא:

אבל חמרא לגו חלא - משעה שהגיע לאויר הכלי נהפך היין בריחו לריח החומץ וקודם שנתערבו היו שוין בריחן:


ריחיה חלא - יין זה סמוך לעירובו היה ריחיה חלא וטעמיה חמרא ובתר ריחיה אזלינן וכשנתערבו הוה ליה מין במינו:

בת תיהא - נקב נוקבים במגופת חבית להריח את היין לבודקו אם יכול להתקיים: להריח עובד כוכבים ביין ישראל שפיר דמי:

הפת מותרת - לזרים:

שאין בה טעם כמון אלא ריח כמון - ואי משום דהוסק לא איכפת דתרומה אין איסורה איסור הנאה:

רבי מאיר אוסר - לפי ששאבה את ריח היין:

לרבא - דאמר לאו מילתא היא ודאי על כורחיה כתנאי אמרה למילתיה ולאו דברי הכל היא דהא ר"מ אוסר וליכא למימר איסור אלא משום ריחא:

לאביי - דאמר מילתא היא:

לימא כתנאי היא - מי אמרינן ר' יהודה לית ליה דאביי או דלמא לעולם אית ליה וטעמא דרבי יהודה הכא דקסבר אין ריח היין נכנס בפת אבל בבת תיהא דריח נסך נכנס בגוף מודי:


דברי הכל אסורה - דודאי עייל בה ריחא:

והאי דידי - האי בת תיהא דאסרנא כפת חמה וחבית פתוחה דמי:

הכי הלכתא - דנותן טעם לפגם מותר:

חומץ - פוגם גריסין רותחין ומשביח את הצונן:

והרתיחן - על האור אחר שנפל החומץ לתוכן:

וכן היו עושין - נותנין חומץ לתוך הגריסין צונן והיה משביחן ורב דימי קאמר לה:

לא שיאמרו כו' - חומרא היא כלומר לא שיוכלו לתת פגם בתבשיל מחמת דבר אחר כגון שתהא חסירה מלח או יתירה דאם נפגם מחמת דבר אחר אין תולין הפגם באיסור ואסור:

אלא - איזהו טעם לפגם שמותר:

כל שאינה חסירה - שום תקון ואינה נאכלת מפני זה כלומר ואיסור זה פוגם טעמה ואינה נאכלת לאו דוקא דכיון דפגימתה פורתא קרי לה אינה נאכלת:

ואיכא דאמרי - הא דריש לקיש לקולא:

נותן טעם לפגם שאמרו אין אומר כו' - כלומר אין תולין הפגם בדבר אחר לומר חסירה היא מלח ואילו היתה כתיקונה לא היה זה האיסור פוגמה שהמלח היה מבטל את פגימת טעם האיסור ומתקנו אלא כיון דטעם האיסור פוגמה עכשיו כמות שהיא הוי פגם ומותר:

כל שטעמו וממשו לוקין עליו וזהו כזית בכדי אכילת פרס - ועל כגון זה נאמר שיעור כזית בכדי אכילת פרס הלכה למשה מסיני שאם יש בכשיעור פרס של תבשיל כזית מן האיסור לוקין עליו אע"פ שאין כזית של איסור נאכל בבת אחת כיון דאינו שוהה באכילתו משהתחיל לאוכלו עד שגמרו אלא כדי אכילת פרס מצטרפת אכילתו ולוקה אבל אם אין בכדי אכילת פרס של תבשיל איסור הואיל ושוהה באכילתו כזית יותר מכדי אכילת פרס הוו להו כשתי אכילות של שני ימים ואין לוקין דקים להו לרבנן דאכילת פרס הוי שיעור שהיית אכילה ופרס היא חצי ככר של עירובי תחומין ושיערו חכמים ככר מג' לקב חציה לבית המנוגע שנאמר בה והאוכל בבית יכבס בגדיו פרשוהו חכמים לשוהה בה שיעור אכילה כדתניא והאוכל בבית והשוכב בבית אין לי אלא שוכב ואוכל לא אוכל ולא שוכב מנין תלמוד לומר יכבס את בגדיו ריבה אם כן מה תלמוד לומר האוכל והשוכב ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה וכמה היא אכילה כדי אכילת פרס והוא ארבע ביצים:


טעמו ולא ממשו - כגון חלב שנפל לקדרה או חלב שנפל נימוח שאין ממשו בעין:

ואם ריבה טעם לפגם - הא ריבה קולא משמע שאע"פ שנפגם מחמת דבר אחר אם הועיל איסור זה לרבות את הפגם מותר:

כלישנא בתרא דר"ש בן לקיש - דאין אומר חסירה מלח יתירה מלח:

מדברי כולן נלמד - רב יהודה ורבה בר בר חנה ורב דימי וריש לקיש ורבי אבהו:

מכלל דאיכא למאן דאמר כו' - בתמיה מדאיצטריך רב כהנא למימר מדברי כולן נלמד מכלל דאיכא למאן דפליג:

יליף מגיעולי עובדי כוכבים - דרחמנא אסרינהו בכלי מדין דכתיב כל דבר אשר יבא באש וגו' דמשמע הואיל ונשתמש עובד כוכבים בכלי חמין צריך להרתיח כדי שיפלוט גיעול שבלע:

לאו נותן טעם לפגם הוא - בתמיה דהא פשיטא לן כל תבשיל שלן לילה אחד נפגם טעמו ועובר צורתו:

בת יומא - שבישל בה עובד כוכבים היום דלא נפגם:

ואידך - אי אפשר דלא פגמה פורתא בתבשיל הבא אחריו ואפ"ה אסר רחמנא:


שאינה ראויה לגר - שהסריחה אלמא מדאפגים בטל איסורה:

סרוחה מעיקרא - מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא פקע איסור משום פגם:

מחלוקת - דר"מ ור"ש:

בפוגם מעיקרו - משעה שנפל לתוכו:

והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגי - דקתני אסור לרבנן:

ר' יוחנן - אדעולא אתא לאיפלוגי:

איתא לדר' יוחנן - דמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו:

שאור של חולין שנפל לתוך העיסה וחימצה - כראוי ואח"כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור:

ור"ש מתיר - שהחמיצה יותר מדאי ונפגמה:

והא הכא - דהאי שאור משעה שנפל ביה פגמה שהרי מחומצת כבר וקאסר ר"מ:

וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות - של תרומה הלכך חימוץ דיותר מדאי אע"פ שפגם הוא לענין אכילה שבח הוא לענין חימוע עיסות אחרות:

שאור של תרומה ושל חולין שנפלו - ביחד לתוך העיסה ויש בכל אחד כדי לחמץ וחימצוה יותר מדאי לפוגמה:

ר"ש מתיר - שפגמוה:

נפל של תרומה תחלה ד"ה אסור - הואיל ומשביחה בתחלה אע"פ שחזר והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו ושניהם פגמוה הוי משביח ולבסוף פגם ואסור ולקמן פריך אם כן רישא נמי ר"ש הרי השביח של תרומה עם של חולין תחלה:

נפל של חולין - וחימצה:

ואחרי כן נפל של תרומה - דהיינו פוגם מעיקרו אסור ור"ש מתיר:


כדרבי זירא - דחימוץ יותר מדאי שבח הוא לענין חימוץ עיסות אחרות:

והקתני נפל של תרומה תחלה - דהשביח ולבסוף פגם הוא ומודי ר"ש בה:

תלתא בבי - רישא היכא דנפלו כאחת ואשמועינן פלוגתא:

מציעתא - נפל של תרומה תחלה בבא דסיפא יין שנפל לתוך עדשים מציעתא נמי אשמעינן דהשביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור:

סיפא דלא משבח כלל - יין בעדשים אסרי רבנן:

רישא - דתרומה אשבחיה בהדי שאור דחולין ברישא והדר פגמה תרוייהו מיבעיא:

לר"ש אצטריך - לאשמועינן דר' שמעון מתיר:

מי גרם לה שתחמץ בשעה אחת איסור - ונמצא דהשביחו ולבסוף פגם ובההיא הא קא מודית לן דאסור:

שניהם השביחו - ולא האיסור לבדו השביחו:

וליתסר - משום משביח ולבסוף פגם דמודי ר"ש בה:

הערלה וכלאי הכרם מצטרפין - אם נפלו שניהם לפחות ממאתים:

והכא - גבי שרץ היינו טעמא דאסור בפגם:

דהא - איסור שרץ חידוש הוא:

דהא מימאיס - ובלאו אזהרה בדילין אינשי מיניה ולמה ליה דאזהר רחמנא עליה ש"מ אפי' נותן טעם לפגם אסור:

אלא מעתה - אי חידוש הוא:

יטמא לח ויבש - שהרי מאוס הוא ובדילי אינשי ממגעו למה ליה דאזהר רחמנא עליה ש"מ אפי' כשהוא יבש מטמא:

אלמה תנן - במסכת נדה (דף נד:) אבל השרץ ושכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין אלא לאו ש"מ לא מאיס שרץ ולאו חידוש ואיצטריך לאזהורי עליה דעובדי כוכבים אכלי:

וליטעמיך שכבת זרע - הא ודאי ממאיס ובדילי אינשי ממגעו וחידוש הוא תטמא לח ויבש:

אלא - שאני לענין טומאה אע"ג דחידוש הוא גזירת הכתוב היא דלח ולא יבש דכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם כעין מותם כשהן לחין:

שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע - או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:

דמתא - עכבר של יישוב מאיס:

עכבר דדברא - אשקור"ל בלע"ז:


נפל לגו חלא מאי - מי אמרינן החומץ טעמו קשה ואין השרץ מפיגו לתת בו טעם:

אימרטוטי אימרטט - לחתיכות דקות קטנות ושרץ איסורו בכעדשה כטומאתו וחיישינן דלמא בולע חתיכות שרץ בהדי חומץ:

בחמשין - כיון דחומץ טעמו קשה לא בעי שתין לבטוליה דאפילו בחמשין לא יהיב ביה טעמא:

ה"ג וכן כל איסור שבתורה - בששים וכן הלכה רווחת בישראל דמין בשאינו מינו בששים חוץ מחמץ אבל מין במינו מוקמינן בפסחים (דף ל.) הלכתא במשהו כרב וטעמא משום דכל איסורין שבתורה מין במינו במשהו כרב ובחמץ גזירה שאינו מינו אטו מינו:

מתני' אם היה בחזקת המשתמר - מפרש בגמרא שאע"פ שהפליג ישראל מן העובד כוכבים מיל אם לא הודיעו שהוא מפליג מותר דמירתת עובד כוכבים כל שעתא השתא אתי:

ואם הודיעו שמפליג - שמתרחק וחביות סתומות היו:

שיעורו בכדי שישתום ויסתום ויגוב - אם שהה כדי שיקוב העובד כוכבים נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום הנקב ותיבש הסתימה אסור:

רשב"ג אומר - אינו נאסר אלא עד שישהא כדי שיפתח את כל מגופת החבית וא"א לנוטלה שלא תשבר כולה:

ויגוף - ויעשה מגופה אחרת חדשה:

ותיגוב - ותיבש אבל לשתימת חור לא חששו משום דמינכרא ושתום לשון שתום העין (במדבר כד) עין פתוחה דשפיר חזי:

המניח יינו בקרון או בספינה - עם העובד כוכבים:

והלך - ישראל בקפנדריא דרך קצרה:

ונכנס למדינה ורחץ - במרחץ מותר כיון דעובד כוכבים לא ידע דשהי מרתת ולא נגע:

דולבקי - משנויי"ר:

מה שעל השולחן אסור - דמימר אמר עובד כוכבים זה ישראל זה זמנני לאכול ולשתות ונגע:

שעל הדולבקי מותר - דאין מוכן לסעודה זו:

ואם אמר לו הוי מוזג ושותה - הואיל וחיזק את ידיו ברשות במקצת סמכא דעתיה ונגע בכוליה:

חביות פתוחות - שבבית אסורות:

סתומות מותרות - עד שישהא שיפתח ויגוף ויגוב וסתמא כרבן שמעון מדלא קתני שישתום:

גמ' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא - הא קא חזו להו דנגע דקתני טעונין טהרות והני לאו חביות נינהו שיהו סתומות:

במטהר חמריו - שהטבילן ומגען טהור:

על מגע חבירו - הפוגע בו בדרך ולא נטהר לכך:

רישא נמי - כיון שהפליג איכא למיחש הכי:


בבא להו דרך עקלתון - כשבעל הבית יכול לבא דרך עקלתון דמירתת השתא אתי:

דאי תנא עובד כוכבים - עובד כוכבים שהיה מעביר כדי יין:

ועביד מאי דבעי - ואפי' לא הודיעו שהפליג ליתסר:

מחלוקת בשל סיד - במגופה של סיד שהיא לבנה הוא דחיישי רבנן לשתומא דכיון דלבן הוא לא מינכר בין חדש לישן:

אבל של טיט - שהוא שחור בתחלתו ואע"פ שהוא נגוב אינו מלבין עד יום או יומים דברי הכל לא חיישינן לשתומא דמינכרא שתימת החור כשאר המגופה ואינו אסור עד שישהא כדי שיפתח ויגוף מגופה חדשה ותנגוב:

והלא שתומו ניכר - אם היה נוקב חור הרי הוא ניכר:

בין מלמעלה - שזה חדש והמגופה ישנה:

בין מלמטה - כשיפתח ישראל את המגופה יראה מתחתיה אותה סתימה לפי שלמעלה מירח העובד כוכבים והשווה סתומו אבל למטה לא יכול למרח וניכר:

אלא אי אמרת בשל סיד - קאמרי רבנן הא לא ידיע שתומו מלמעלה והיכי קתני בין מלמעלה בין מלמטה:

דחלים - מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה חלים סלדי"ר בלע"ז:

פשיטא - דתנא סתם לן כוותיה ורבא מתני' אתא לאשמועינן:

מהו דתימא - הא בבא דהיה אוכל עמו על השולחן סיפא דמילתיה דרבן שמעון והוא קתני לה והכי קתני מתני' רבן שמעון אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב היה אוכל עמו כו' ולא סתמא היא קמ"ל רבא דסתמא היא:

והשתא דקבעינן הלכתא כרבן שמעון דלא חייש לשתומא - לנקיבת חור שהוא בלא טורח משום דמינכר ולפתיחת חבית כולה נמי דחייש לה רבן שמעון לא קיימא לן כוותיה דהאי זיופא דטירחא הוא ואנן קבעינן באין מעמידין (לעיל דף לא.) הלכה כר' אליעזר דלא חייש לזיופא דחותם אחד האידנא אמאי לא מותבינן חביות סתומות ביד עובדי כוכבים:

משום שייכא - נקב דק מאד שהוא במגופת חבית להיות ריח היין יוצא ויש לחוש שמא יקדח שם במקצת ויטעום מן היין:


יצרא דיין נסך לא תקיף להו - לנסוכי:

בתרייהו גרירא - דשבקה להו לנסוכי:

דלהדי ביזעא שרי - אף בשתיה דמירתת ולא נגע:

דהאי גיסא והאי גיסא אסור - אף בהנאה וכשאין נתפס על כניסתו כגנב עסקינן שהיה לו חלק ביין דאי נתפס עליו כגנב כוליה שרי ואית דגרסי הוו ביזייני בדשא חורין וסדקין ובקיעין. ובקעהו תרגומו ובזעהו:

ישראל בעליונה ועובד כוכבים בתחתונה - ויין בתחתונה וישראל רואהו מלמעלה:

שרי - כל שרי דהכא שרי אף בשתיה דהא לא נגע קאמרינן וכל אסיר דהכא אף בהנאה ובכולהו הלכתא כרבא:

אי אית ליה לאישתמוטי - ולומר לכך נכנסתי סמכא דעתיה ולא מירתת דכי על להך ביתא מעיקרא אדעתא דלנסוכי על וסבר אי משכחו לי אשתמיטנא ואע"ג דבמגע היין לית ליה לאשתמוטי אסור דאי לאו לנסוכי על למה ליה דעייל ולא דמי למניח עובד כוכבים בחנותו דהתם דכיון דברשות עייל וידעינן למאי עייל כל זמן שלא הודיעו שמפליג מותר דסבר אי נגענא השתא אתי וחזי לי: ואי לית ליה לאישתמוטי שרי וכיון דבהול הוא על כניסתו מירתת ולא נגע:

ננעל הפונדק - ונתייחד עובד כוכבים עם היין או שאמר ישראל לעובד כוכבים שמור עמוד מבחוץ ושמור:

אסור - דחיישינן דלמא על כיון דא"ל שמור סמכא דעתיה דמפליג מיניה:

שיפורא דבי שימשי - של ערב שבת שהיו תוקעין להבדיל בין קדש לחול:

ואי משום שבתא - וא"ת דסמכא דעתיה דעובד כוכבים משום דלא אתי ישראל בשבתא האמר לי איסור גיורא כו':

פחות פחות מד' אמות - ועומד לפוש וליכא עקירה מתחילת ד' לסוף ארבע:

טשא - נתחבא:

ספק ביאה - דלא ידעינן עובד כוכבים אי על אי לא על טהור ומשום הכי שרי דשני לן ספק ביאה מביאה ודאי וספק מגע:

בקעה - שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שזרועה היא ואין רבים דורסין אותה והוי רשות היחיד לטומאה וספיקא שאירעה בה הוי ספיקא טמא:

וטומאה בשדה פלונית - באחת מן השדות ואין אנו יודעין איזו היא:

הלכתי במקום הלז - בבקעה זו:

ספק מגע טמא - דאמר נכנסתי לשדה שהטומאה בה ואיני יודע אם נגעתי בטומאה אם לאו:

כיון דאיכא דפתחי חביות לשום ממונא - וכיון דחזו דחמרא הוא פרשי דבגניבותייהו טרידי ולא מנסכי:

הוי ספק ספיקא - ספק ישראל ספק עובד כוכבים ואת"ל עובד כוכבים ספק נגע ספק לא נגע ובהא אפילו רבנן מודו וכי פליגי רבנן עליה דר"א היכי דמליא שדה טומאה דאי על לה לא אפשר דלא האהיל דליכא אלא חד ספק:


רביתא - תינוקת עובדת כוכבים:

אופיא - אשקומא של יין:

אימר מגבה דחביתא שקלתה - ודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדולה מכי חזינן דנקיטא אופיא לא תלינן לקולא:

אע"ג דליכא תו - שאין שם אופיא עוד ואיכא למימר הא ודאי בגו חביתא שקלתה:

אימר איתרמי - דהך אופיא הוא דהואי התם:

פולמוסא - ראש הגייס שר צבא:

ולא ידענא - אי שרא משום ספק עובד כוכבים ספק ישראל וכר"א דאמר ספק ביאה טהור ולקמיה פריך הא לאו ספק ביאה הוא דודאי עובדי כוכבים היו:

ישראל נינהו - ואזלינן בתר רובא דליכא ספיקא:

כיון דמפתחי טובא - הרבה יותר מכדי צורך שתייתן. מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי ודמי לבולשת שנכנסה לעיר בשעת מלחמה דקתני מתניתין אלו ואלו מותרות הלכך אע"ג דספק מגע הוא כיון דמוכחא מילתא לקולא כספק ביאה דמי:

מסוביתא - מוכרת יין בחנות כמו זולל וסובא (דברים כא) סבאך מהול במים (ישעיהו א):

אקלידא - מפתח שמירת מפתחות ולא סמכא דעתה ליכנס ונתפסה כגנב:

יין נסך מיבעיא - בניחותא ומסייע לרב דימי:

למימרא דטהרות אלימי מיין נסך - מדנקט לה בלשון ק"ו:

שחלקה במסיפס - מחיצה נמוכה עם הארץ מצד זה וחבר שטהר טהרות מצד זה:

אינו עושה יין נסך - דנתפס עליו כגנב אלמא טהרות אלימי:

מיתיבי - שתי חצירות זו לפנים מזו הפנימית של חבר:

וחיצונה - הפתוחה לרה"ר של עם הארץ דאין לו לעם הארץ דריסת הרגל על הפנימית:

שוטח שם - בפנימית אבל אי הוי איפכא דחיצונה של חבר כיון דהוי לעם הארץ דריסת הרגל בחיצונה אין חבר שוטח שם פירותיו מ"מ קשיא לרב דקתני אע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם:

התם משום דנתפס עליו כגנב - דמה לו בפנימית אבל חלוקה דכחצר אחד דמי כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב:

אמצרי - דגג קמצרנא אני מכוין למדת בנין שאני רוצה למדוד לכך הושטתי את ידי לשון אחר מתשובת הגאונים מתמוגג אני אשטנדלינ"ר בלע"ז וגרסי' אימצודי קא ממצדנא:

בצד גגו - שאינו גבוה ממנו וליכא למימר מתמוגג אני כשמושיט ידו שם:

אנא דאמרי כרשב"ג - דאמר לעיל ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת שם ולרב לא שאני ליה בין שגג חבר למעלה בין שהוא שוה לו:

מתני' בולשת - חיל על שם שמחפשין וחותרין קרי להו בולשת כדמתרגמינן ויחפש ובלש: גמ'


כרקום - מתרגמינן מצור כרקומין:

כל כהנות - הנמצאות בתוכה פסולות לבעליהן דאשת כהן אסורה אף באונס אבל אשת ישראל לא הא הכא דשעת מלחמה היא וקתני אסורות דיש פנאי לבעול:

לנסך אין פנאי - דיצר הניסוך לא תקיף להו וטרודין במלחמה:

לבעול יש פנאי - דתקיף להו יצרייהו:

מתני' מותר לומר לו תן לנו את דמיה - דהא לא קנו לה והוא אינו חייב להן אלא מעות ותניא לעיל (דף סד.) ישראל שנושה בעובד כוכבים מנה מכר עבודת כוכבים והביא לו יין נסך והביא לו מותר:

גמ' צא והפס עלי מנת המלך - ארנונא שהיו נותנין מתבואותיהן ומבהמותיהן עישור וישראל זה שחייב לתת למלך יין מותר לומר לעובד כוכבים הפס עלי אע"ג דקא יהיב האי עובד כוכבים יין נסך והאי ישראל הוא פרעיה דמיה כיון דהוה מצי לסלוקי לשליחא דמלכא בזוזי כי יהיב ליה עובד כוכבים יין נסך לאו שלוחיה דישראל הוא:

עול תחתי לעוצר - היכנס במקומי להפיס את השוטר כמו זה יעצור בעמי (שמואל א ט) ל"א לשון אוצר שממונה על אוצרות יין ושמן של מלך לגבות ולאצור:

עול תחתי קאמרת - כיון דא"ל עול תחתי הוי משמע הוי במקומי וכל מאי דיהיב ליה עובד כוכבים הוי כאילו יהביה ישראל דהא במקומו הוא:

הא - דרב יהודה לא דמיא אלא לסיפא:

אבל אומר לו מלטני מן העוצר - דאפשר לסלוקיה בזוזי הלכך למיתב ליה חמרא לאו שלוחיה הוא:

מתני' המוכר יינו לעובד כוכבים - פסק עמו מעות עד שלא מדד דמיו מותרין מפרש בגמרא טעמא איכא דמוקי לה משום משיכה בעובד כוכבים קנה הלכך כשמודד היינו משיכה וקנייה עובד כוכבים מיד דהוה ליה לישראל זוזי גבי דעובד כוכבים בהלואה ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה:

מדד עד שלא פסק דמיו אסורין - דעובד כוכבים לא קנייה במשיכה דכיון דלא פסק דמיו לא סמכה דעתיה הלכך כי נגע ביה הוי יין נסך דישראל ואיכא דמוקי לה כשהקדים לו עובד כוכבים מעות לישראל ובגמרא מפרש לה:

גמ' משיכה בעובד כוכבים קונה - אע"ג דלא יהיב עובד כוכבים דמי לישראל משיך מיניה קנייה וכן ישראל מעובד' כוכבים:

פרדשני - דורון:

ולא הדרי בהו - השולחין אלמא במשיכה קנינהו המקבלין ל"א מתשובת הגאונים פרדשני מי שיש לו כור חיטין למכור פוסק דמים ללוקח והולך לביתו ומשגר לו קב חיטין לראות כמה הן יפות ואם מעכב הלוקח אותו קב אצלו מתקיים המקח ואם אינו חפץ בהן מחזירו:

רב אשי אמר אינה קונה - אלא במתן מעות קנו:

דרמות רוחא - גסות:

סבויתא - מוכרי יין:


מדמשכיה עובד כוכבים - במדה קנייה ואע"ג דלא יהב זוזי והוו להו זוזי הלואה גביה מקמי דניהוי יין נסך דהא לא הוי נסך עד שנגע ביה ואפי' אי לא שקלי זוזי מינייהו שפיר דמי:

במנא דעובד כוכבים - דיין שבכלי אוסרו והוי יין נסך מקמי משיכה:

מדמטי לאוירא דמנא - דעובד כוכבים קנייה עובד כוכבים בהגבהה:

שמעת מיניה כו' - ואנן איבעויי איבעיא לן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה:):

עכבת יין - אוגנים יש בכליו של עובד כוכבים שמתעכב היין על פיו כטיפה או כשני טיפין מקמי דנימטי חמרא דישראל באוירא דמנא דעובד כוכבים ומיתסר בההיא טיפת יין שעל פיו:

דכוזנתא - פך קטנה מחבית כדאמר במועד קטן (דף יב.) זופתין כוזנתא ואין זופתין חביתא במועד:

כמאן - הא דאמר רב למישקל דמי ברישא מקמי דניתסר בההיא עכבה:

דלא כרבן שמעון ב"ג - דקתני מתני' יין נסך שנפל לבור כולו אסור רשב"ג אומר ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלמא משום תערובת יין נסך לא מיתסר בהנאה חמרא דישראל ואנן קים לן כל מקום ששנה רבן שמעון במשנתנו הלכה כמותו:

מידי הוא טעמא אלא לרב - הך קושיא למאן רמיית ליה אלא לרב דאמר לסבוייתא למישקל דמי ברישא לדידיה לא תירמיה דאיהו אמר בהדיא דאין הלכה כרבן שמעון:

אלא בחבית שנתערב בחביות אחרות - דשקיל חד מינייהו ושדי לנהר ואינך שרו בהנאה:

אבל לא יין ביין - דכי נתערב יין נסך ביין כשר כולו אסור ואי קשיא אביי ורבא היכי מיתרצי אתקפתיה דאמימר הא אינהו הוו קשישי מיניה טובא לא תיקשי דהא במסכת בכורות (דף יג:) תרצינהו אביי ורבא להנך שינויי אליבא דרבי יוחנן דאליביה קאמר אמימר לשמעתיה וקבעוה בעלי תלמוד כאן אמילתיה דאמימר:

גרוטאות - שברי כספים:

יחזיר - דלא קנייה ולא מיחייב לבערה:

יוליך לים המלח - דכיון דלא מצי לאהדוריה ולמשקל דמי:

מקח טעות - הויא משיכה בטעות דלאו אדעתא דעבודת כוכבים זבן:

סיפא לאו מקח טעות - בתמיה ואע"ג דיהיב דמי לישקלינהו:

מיחזי כעבודת כוכבים - לכי הדר שקל זוזי מיחזי כמאן דמזבן לעבודת כוכבים דמי:

פסק עד שלא מדד דמיו מותרין - דכי מדד קניה עובד כוכבים במשיכה וקמו זוזי בהלואה גביה יין נסך לא הוי עד דנגע ביה:

שהקדים לו דינר - שנתן לו מעותיו קודם לכן:

שהקדים לו - ונתן לו מעות יותר מכדי דמי היין עד שיפסוק הדמים יחזיר לו ישראל את המותר: אמאי דמיו אסורין:

ולדידך דאמרת - טעמא דרישא משום דמשיכה קונה סיפא נמי אמאי דמיו אסורין:

סמכא דעתיה - למקני במשיכה:

לא פסק - קודם משיכה לא סמכא דעתיה למקנייה במשיכה שמא ירבה לו בדמיו:

בן נח - שגזל את ישראל פחות משוה פרוטה אע"ג דגבי ישראל לאו ממונא הוא דמחלי עליה גבי עובד כוכבים ממונא הוא ובן נח נצטוה על הגזל בסנהדרין (דף נו.) ואזהרה שלהן זו היא מיתתן ואין צריכין התראה:


ולא ניתן להישבון - ולא מחייב לאהדורה להאי ישראל דהא מחיל עליה:

אמאי נהרג - הא לא קניא להך גזילה וכל היכא דאיתא של ישראל היא:

ומשני האי דנהרג - משום צעריה דישראל:

ומאי לא ניתן להישבון - הא לא שייך ביה הישבון דכיון דעובד כוכבים לא קנייה דישראל היא:

אינה בתורת הישבון - כלומר ה"נ קאמר אינה בתורת שום גזילה דעובד כוכבים דכל היכא דאיתא דמרה היא וה"ה לשוה פרוטה והאי דנקט פחות לאשמועינן דנהרג עליה:

אלא ש"מ משיכה קונה - הלכך קניה קמא והדר קניה האי ונהרג על שגזל ולא ניתן להישבון דרישא דוקא פחות משוה פרוטה דישראל מחיל ולא מיחייב עובד כוכבים לאהדורה:

לך מזביננא לה - וקנו מיניה בקנין:

והא לא פסק - ראשון דמים ולא סמכא דעתיה אקנין דסבר אם ירצה לחזור ירבה עליו בדמים:

דמיו אסורין - אלמא לא קניה משיכה משום דלא פסק קודם לכן הלכך קנין נמי לא מהני:

ה"ג מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדאמרן - קמא בלשון בעיא ובתרא בלשון תימה:

דלמא - מהכא לא פשטינן לקנין דעלמא והכא משום חומרא דיין נסך שאני דאחמירו רבנן למימר דלא קניא משיכה בלא פיסוק אבל בעלמא קני:

משך הימנו חמריו ופועליו - הרי שהיה מביא חמריו טעונין פירות ופועליו נושאים בכתף ומשכה חבירו ממנו והכניסן לתוך ביתו לאו משיכה שאין משיכה קונה בבני אדם ופירות כל זמן שהן עלייהו לא קנה:

בין פסק - דמים אחרי כן:

עד שלא פסק - כלומר כל זמן שלא פסק יכול מוכר לחזור בו דביתו לא עדיפא ממשיכה ומשיכה גופא לא קניא אלא אם כן פסק אבל מדד ופסק או פסק ומדד קניא ליה ביתו ולא בעי משיכה: פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בו. דאע"ג דלא מדד כיון דפסק קניא ליה רשותו במשיכה:

מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בו - כל זמן שלא פסק דמדידה לא מהניא מידי ורשותו לא קניא עד דיפסוק אלמא משיכה בלא פיסוק לא קניא:

קנה קמא - דהא פסק וקנו מיניה:

זוזי אנסוהו - זה שנתן לו מאה ועשרין אנסו למכרה וכל כמה דלא יהבו ליה כולי האי לא הוה בדעתיה לזבונה ואיהו אי מזביננא ליה בשוייה קאמר ליה והא לא זבנה מדעתיה אלא בעל כורחיה:

א"ל כדשיימי בתלתא - מזביננא לה ניהלך כיון דנקט לישנא דשומא ונקט תלתא שהן ב"ד סתם לתורת דיינין נחת ואפילו תרי מגו תלתא שמין אותו ואם שלישי חלוק על השנים אזלינן בתר רובא:

כדאמרי בי תלתא - לשון זה לאו בתורת דיינין נחת ולאמירת שלשתן נתכוון:

כדשיימי בארבעה - כיון דנחת לדעות להרבות דעות יותר מכדי ב"ד ודאי לאו לתורת דיינין נחית ולא אזלינן בתר רובא עד דאמרין כולהו דאי חולקין מאי אהנו ליה דעות:

מתני' משפך - טרייטו"ר מלמעלה פיו רחב ומלמטה נקב קצר ומושיבין אותו על פי צלוחית של לוקחין שפיהן צר ושופכין היין מן המידה לתוכו והוא יורד לתוך הצלוחית:

אם יש בו - בשולי המשפך:

עכבת יין - מקום שמתעכבת שם טיפת יין:

אסור - לפי שנשאר שם מן היין שמדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים ובגמרא מפרש ההוא עכבת יין דמשפך במאי מיתסרא:

המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר - ובגמרא מפרש בעובד כוכבים המערה ואיצטריך לאשמועינן את שעירה לתוכו אסור משום כחו והעליון מותר דלא גזור רבנן בכחו למיסר ההוא דגואי:

גמ' הנצוק - קלוח צינור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כמרזב של גגין:

קטפרס - מים הבאין מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה זקוף:

ומשקה טופח - ואין בו טופח על מנת להטפיח שאם טפח בהן בידו לא יעלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:

אינו חיבור לא לטומאה - אם משקין תלושין הן ונגע טמא בתחתון העליון טהור וכן לענין משקה טופח אפילו במקום חלק משקה מכאן ומכאן ומשקה טופח באמצע ונגע טמא במשקה משקין שמכאן ומכאן טהורין ואע"פ שמחוברין לו:

ולא לטהרה - גממית שאין בה ארבעים סאה ונצוק או קטפרס או משקה טופח מחבר לגממית זו מקוה שלם אינה חיבור והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה:

האשבורן - ביקוע ארץ מליחה שנתבקעה ונקוו שם מים חיבור לטומאה ולטהרה:

ליין נסך - שהמערה מכלי כשר ליין נסך נאסר אף מה שבכלי העליון דרך נצוק:


הא עכבת יין - דמשפך במאי איתסר הא לא נגע משפך ביין נסך משירד לתוך הצלוחית:

אלא בנצוק - שחיבר יין שבמשפך ליין שבקרקעיתה של צלוחית:

תני רבי חייא - במתניתיה להך מתניתא ומוסיף בה:

שפחסתו צלוחיתו - והכי קתני לה נטל המשפך ומדד לתוך צלוחית של עובד כוכבים והרי פחסתו צלוחיתו וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת יין אסור דכיון שנתמלאת צלוחיתו עד שפחס היין בשולי המשפך שנתחבר ממש יין שבמשפך ליין נסך: ומקשינן כיון דהך דרבי חייא מתני' היא וקתני שפחסתו צלוחיתו הא לאו הכי שרי תפשוט דנצוק אינו חיבור:

ומשני לא שפחסתו צלוחיתו תפשוט לך דאסיר - והיא גופה איצטריכא לאשמועי' דלא תימא הא נמי דמיא לנצוק ולא תיתסר אבל נצוק תיבעי לך ומהכא לא דייקי בה התירא דהא גופא איצטריך:

המערה מכלי אל כלי - סלקא דעתיה בישראל עסקינן:

דמפסוקי פסוקי - קוד' שירד הקילוח לתוך כלי העובד כוכבים יפסוק ראש הנצוק מכלי העליון דהשתא ליכא חיבור מידי אבל דביני ביני דמיחבר ע"י נצוק אסור לקלטו מן האויר לשתותו וה"נ מחבית לבור ומה שבבור יין נסך:

דגואי לא גזור רבנן - והלכה כרב ששת שאין אדם חלוק עליו ואם שפך עובד כוכבים הכלי מותר מה שנשאר בכלי:

קטופי - שיפסוק ראש העליון של נצוק קודם שיגיע ראש התחתון לכלי העובד כוכבים ואי נגע מקמי דליפסוק ראש העליון תו לא מהני קיטוף דאיתסר לה בנצוק דס"ל נצוק חיבור וכן הלכה:

נפצי נפוצי - יעמדו מרחוק ויזרקו היין לכליו של עובד כוכבים כי היכי דלא ליהוי נצוק:

שפוכאי - פועלין ישראל הרגילים לערות יין מכלי אל כלי:

ושדית ליה עלויה - שמא הניחו את כל הכלי שמערין ממנו ביד העובד כוכבים והוא יערה לבדו ומיתסר התחתון:

גישתא ובת גישתא - היינו דיופי דגרס בעירובין (דף קד.) חותכין שני קנים בשיפוע ומדביקין ראשיהן מלמעלה ושניהן פונין למטה (כזה) ומניחין אחד מן הראשין בחבית מליאה עד שמגיע לשוליה וראש קנה השני נותן בפיו ומוצץ מעט עד שעולה היין ושמטו מפיו ומניח חבית ריקנית כנגד הקילוח ויין עולה מאליו כולו מחבית לחבית:

אנח ידיה אגישתא - נגע בראש זה המקלח:

לכולי חמרא - אפי' מה שבכלי הראשון:

אגישתא ובת גישתא גריר - שהרי מאליו עולה והוה ליה כנוגע בחבית ממש דהויא לה כחבית אריכתא:

קנישקנין - כלי רחב ויש לו שני קנין או שלשה יוצאין מצידו ונמשכין ועולין כנגד גובהו וכשנותנין יין בפיו מתמלאין כל הקנים ויכולין כמה בני אדם לשתות בו ביחד וכאן קורין לו קרוגל"א מפני שמוקף קנים כמחולות הללו (קנישקנין) (שריא) לשתות בה ישראל ועובד כוכבים ביחד שכל זמן שזה מוצץ אין יין שנוגע בפי עובד כוכבים חוזר למטה: וה"מ דקדם ופסק ישראל כו':


מתני' ומים במים כו' - מים שנתנסכו לעבודת כוכבים נפלו במים דהיתר:

גמ' ראשון ראשון - שנפל בטיל ביין כשר שבבור ומותר בהנאה והאי דקתני לקמן (דף עד.) יין נסך שנפל בבור כולו אסור מוקי לה כשנפל בחבית גדולה ונשברה ונפל כולו כאחד:

לגו היתירא - ולא אמרי' קמא קמא בטיל ליה ברוב:

היתירא לגו איסורא - דקמא קמא דהיתירא בטיל ליה:

ה"ג יין במים בנותן טעם:

מאי לאו חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתירא - וקתני מכי יהיב טעמא בחמרא מיתסר:

ה"ג לא חמרא דהיתירא בגו מיא דאיסורא - ואשמעינן דכל כמה דיהבי מיא טעמא בחמרא איתסר עד שיבטל טעם היין את טעם המים וכגון דנפיל כוליה כחדא דלא אפשר למיא דאיסורא לבטיל:

ה"ג ומדרישא מיא - דאיסורא סיפא נמי מיא דאיסורא וקתני סיפא מים ביין בנותן טעם אלמא איסורא בגו היתירא אע"ג דרובא דהיתירא לא אמרינן קמא קמא בטל:

אמר לך רב דימי כולה מתני' היתירא בגו איסורא - ורישא מיא דאיסורא וסיפא מיא דהיתירא ואין הלכה כרב דימי שהרי בא רב יצחק והחמיר בא רבין והחמיר ולקמן פסקינן יין נסך במינו במשהו: צרצור קטן גרסי' והוא פך קטן ובעירובין לגבי בגדים בפ' אחרון (דף קג:) גרסינן צלצול קטן והוא קשר של משי:

רואין את ההיתר כאילו אינו - ולא אמרינן הרי נאסר כל היין ורבה היין על המים דהא הוי חמרא רובא אלא באיסור שנפל גרידא משערינן ואיכא מיא רובא אלמא פליג רבין אדרב דימי ואשמעינן דמיא הוא דמבטל חמרא אבל חמרא לא מבטל חמרא:

תחלה - קודם יין נסך דכי נפל יין נסך אשכחוה מיא ובטלוה:

מצא מין את מינו - לבסוף וניעור כלומר נתחזק וניתוסף איסורו ורבה יין על המים ולשון ניעור כאיש אשר יעור משנתו כמו הניעור בלילה וכל היכא דתני מצא מין את מינו וניעור היינו פירושה ויש שמפרשין וניעור נוער מתורתו ראשונה ונדבק בחבירו ונתחזק וא"כ נוער מיבעי ליה:

ואיכא דמתני - להא דרב שמואל בר יהודה אמתני' מאן דמתני לה אמתני' לא בעי תחלה. ואפי' נפל קיתון לבסוף ס"ל דמבטלין מים את האיסור:

ומאן דמתני אמילתיה דרבין בעי תחלה - דאי לאו תחלה אתא לאשמועינן מאי קמשמע לן הא רבין נמי הכי קאמר:


הגדילו - המים והיין באיסור שנפל יין נסך בסוף והגדילו אסור ולא אמרינן רואין את ההיתר כאילו אינו אלא יין נסך מתחבר למינו ואין המים רבין עליו וכ"ש אם נפלו מים בסוף כדאמרן לעיל:

הגדילו בהיתר - שנפל יין היתר בסוף כבר בטל יין נסך במים שהמים רבו עליו בהיותו לבדו ומשבטל לגמרי שוב אינו חוזר וניעור:

ור' יוחנן אמר אפי' הגדילו באיסור - הואיל ומים נפלו תחלה לא אמרינן מצא מין את מינו:

א"ל ר' ירמיה לר' זירא כו' - ר' ירמיה לא הוה קים ליה בטעמייהו וסבר דטעמיה דחזקיה משום דאחר אחרון אני בא כר"א הלכך נפל יין נסך בסוף אסור נפל כשר בסוף מותר ור' יוחנן כרבנן דאמר עד שיהא באיסור לבדו כדי לבטל את המים אבל היתר לא יצטרף עמו לבטל את המים ולאסור:

לא שנו - לר"א דאם נפלה היתר בסוף מותר:

אלא שקדם וסילק את האיסור - ולא נשלם השיעור אפילו ע"י צירוף:

אבל לא קדם וסילקו - מצטרף היתר לאיסור להשלים את השיעור:

חזקיה דאמר כמאן - אי כר"א קאמר אפי' הגדילו בהיתר אסור דהכא ליכא למימר קדם וסילקו ואי כרבנן אפילו הגדילו באיסור מותר דהא אמרינן אפי' נפל איסור בסוף אינו אסור:

אלא - גבי פלוגתא דשאור איכא למימר חזקיה ור' יוחנן תרוייהו אי כר"א אי כרבנן דטעמא דהכא ודהתם לא דמי דשאור ה"ט דלא בטיל משום דמתקן לכולה עיסה ואיסוריה לאו במשהו ור"א ורבנן בזה וזה גורם פליגי ביין נסך במינו איסורו במשהו ושלא במינו בנותן טעם ופלוגתא דחזקיה ור' יוחנן משום מינו ושאינו מינו:

וברואין קמיפלגי - חזקיה סבר לא אמרינן רואין את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו אלא כיון דיין כשר קודם ליין נסך ויין כשר הוה רבה על המים כי נפל יין נסך מצא מין את מינו וניעור אבל כי נפל נסך ברישא בטל ליה במים דמים הוי טפי עליה וכי הדר נפל כשר שרי דמשבטל יין נסך לא אמרינן חוזר וניעור:

ור' יוחנן - סבר כיון דנפל נסך למינו ושאינו מינו רואין את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו:

ומזגן - במים לפי כח היין ויש במים שבשניהם כדי לבטל את התרומה ברוב:

מהו - מי אמרינן רואין של חולין כאילו אינו והמים רבים על התרומה או דלמא מצא מין את מינו וניעור ורבה היין על המים:

זה הכלל - דמתני' דמשום יין נסך לא איצטריך דהא תנא ליה יין במינו במשהו ויין במים בנותן טעם אלא לאיתויי שאר איסורין אתא כל נותן טעם במינו בששים משערינן כדאמרינן בשחיטת חולין (דף צח.):

חוץ מטבל ויין נסך - לקמן מפרש טעמא:

חטה אחת פוטרת הכרי - מתרומה דהא לא אתפרש שיעורא דידה אלא ראשית דגנך כתיב ואפי' כל דהו ורבנן הוא דאמרי עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים בינונית אחד מחמשים:

במה אמרו טבל איסורו במשהו במינו - אמרו אבל שלא במינו בנותן טעם משום דבמינו איכא למימר כהיתירו כך איסורו אבל בשלא במינו ליכא למימר הכי אלמא טעמא משום הכי הוא:


מתני' אלו אסורין ואוסרין בכל שהו - כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף לא בטיל ואוסרין את כולן:

יין נסך - חבית באלף חביות:

ועבודת כוכבים - צורה שעבדוה ונתערבה באלף צורות שאינן עבודת כוכבים:

ועורות לבובין - דהוו נמי איסורי הנאה כדאמרן באין מעמידין (לעיל כט:):

וציפורי מצורע וחולין שנשחטו בעזרה - איסורי הנאה הן ובמס' קדושין (דף נז.) מפרש להו:

ושער נזיר - דאיסורי הנאה הוא דכתיב (במדבר ז) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים:

ופטר חמור - דאסור בהנאה כל זמן שלא נפדה:

[ובשר בחלב] - חתיכת בשר שנתבשלה בחלב ונאסרה בנותן טעם וחזרה ונתערבה באלף חתיכות אוסרת כולן בהנאה והאי תנא סבר בשר בחלב איסור הנאה דפלוגתא היא בכל הבשר בשחיטת חולין (דף קטז.) ויש שלמידים ממשנתנו דבשר בחלב במשהו וסבורין דהאי בכל שהו דקתני כגון טיפת חלב שנפלה לקדירה או חתיכת בשר קטנה שנפלה לקדירה ואפילו אין בה נ"ט וטעות הוא בידם דהא מפרשינן בגמרא דתנא דבר שבמנין קתני כגון חתיכה בחתיכות משום דדרכן לימנות חשיב ולא בטיל ואי בבשר שנתערב טעמו בחלב קמיירי או בטיפת חלב שנפל לקדירת [בשר] מי הוי דבר שבמנין ועוד הא אוקימנא כל איסורין שבתורה שלא במינו בנ"ט ואפי' לרב ושמואל דאמרי במשהו בשלא במינו מודו ובכולה שחיטת חולין אמרינן בשר בחלב בנ"ט:

שער נזיר - דבר הנמכר במנין הוא כמה גיזות בסלע ועושין מהן שקין:

גמ' אי דבר שבמנין קחשיב - משום דדרכו לימנות לא בטיל ואפי' לאו איסור הנאה נחשוב נמי חתיכות נבילה:

תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה - דאיכא תרתי לחשיבותא דחשיב איסור דידהו הוא דלא בטיל אבל חמץ פרוסה בפסח הואיל ואין דרכו למנות בטיל ומשליך אחד מהן לנהר והשאר נותן לכלבו וחתיכת נבילה אע"ג דדבר שבמנין הוא כיון דלאו איסור הנאה הוא בטלה ברובא וחדא שדי לכלבים ואינך שרו באכילה:

אגוזי פרך - מקום וכן רימוני בדן אם של ערלה או של כלאי הכרם הן ונתערבו באלף כולן ידלקו:

הא תנא ליה התם - בסדר זרעים ומייתי לה בביצה שנולדה (דף ג:) וביבמות בהערל (דף פא:):

וליתני ככרות של בעה"ב - לענין חמץ בפסח דדבר שבמנין הוא ואיסורי הנאה:

חבית בחבית - דשקיל חדא ושדי בנהרא ואינך נשתרו בהנאה אבל יין שנתערב ביין כולו אסור בהנאה:

הלכה למעשה - להורות על המעשה:

יין נסך - ממש חבית בחבית מותר בהנאה חוץ מדמי אותה חבית אבל יין ביין כולו אסור בהנאה:

סתם יינן אפי' יין ביין מותר - בהנאה חוץ מדמי אותו יין וכן הלכה:


מתני' גת של אבן שזפתה עובד כוכבים - ואורחא למירמי ביה חמרא פורתא לעבורי קוטרא דזיפתא:

מנגבה - מפרש בגמרא במים ואפר:

של עץ - דבעיא זפת טובא ובלעא חמרא טפי רבי אומר ינגב כשל אבן ורבנן פליגי:

ושל חרס אע"פ שקילף את הזפת הרי זו אסורה - קס"ד דברי הכל היא ומשום דחרס גופא בלא זיפתא בלע ליה לחמרא:

גמ' אבל דרך בה - בשאינה זפותה לא בעיא ניגוב אלא הדחה:

אורחא דמילתא קתני - שדרך הזופתין לזרוק בו יין:

א"ד אמר רבא דוקא זפתה - ולא דרך בה הוא דסגיא בניגוב:

אבל דרך בה - עובד כוכבים בגת מזופפת:

לא סגי לה בניגוב - אלא בקילוף משום דעייל חמרא בפילי דזיפתא:

דלא מצוחת עלי - לעשותן בהכשר שלא תפסיד את יינו ונמצא צווח עלי:

שיעא - חלקה:

מחץ - כלי שדולין בו מן הבור לחבית. הגת והמחץ והמשפך כו' בשל חרס עסקינן מדקתני סיפא של עץ ושל אבן כו' ובשאין מזופפות עסקינן מדקתני סיפא ואם הן מזופפות מכלל דכולה רישא בשאין מזופפין:

ר' מתיר בניגוב - ולקמן פריך והא אנן תנן בשל חרס אע"פ שקילף הזפת אסורה:

ומודה בקנקנים - של חרס אע"פ שאין מזופפין שאסורין עד שימלאם ג' ימים מים ומערן מעת לעת כדאמרינן באין מעמידין (לעיל לג.):

מכניסו - כינוסו של קנקן לקיום שהוא שוהה בו יין זמן מרובה:

ושל עץ ושל אבן - מנגבן והן טהורים דברי הכל כל זמן שאין מזופפין:

ואם היו מזופפין אסורים - עד שיקלוף:

והא אנן - תנן בשל אבן אפילו זיפתה מנגבה דברי הכל ולר' ינגב בשל עץ והכא קתני אפילו בשל אבן דברי הכל אסורין קשיא בשל אבן דברי הכל אדברי הכל ובשל עץ קשיא דרבי אדר':

מתני' דלא דרך בה - הלכך בשל אבן דברי הכל בניגוב סגי ובשל עץ לר' ינגב:

ברייתא דדרך בה - הלכך אפי' בשל אבן בעי קילוף וכ"ש בשל עץ:

אמר מר הגת והמחץ והמשפך של חרס ר' מתיר בניגוב - הואיל ואינם מזופפין:

והא אנן תנן ושל חרס אע"פ שקילף את הזפת הרי זו אסורה - אלמא אפילו לר' חרס גופיה בלע ולא סגי בניגוב ואפי' לא דרך וכ"ש הכא דאוקמינן ברייתא דדרך בה:

סיפא דמתני' אתאן לרבנן - והכי קאמרי רבנן של אבן כי לא דרך בה ינגב ושל עץ יקלוף ושל חרס אסורה ולרבי של אבן ושל עץ ינגב ושל חרס יקלוף כדקתני בברייתא דכשאינה מזופפת סגי בניגוב אלמא מזופפת ינגב ושריא:

נעוה ארתחו - הגת הרתיחו ברותחין נעוה כמו יטופון נעווהי בחמר:

כי הוה משדר גולפי - כדים רקים:

סחיף להו אפומייהו - כופה אותן שוליהן למעלה ופיהן למטה משום חותם בתוך חותם:

וחתים להו אבירצייהו - חותם את פי השק כלפי שוליהן:

קסבר כל כלי שמכניסו לקיום - אפילו אין מוסרו לעובד כוכבים אלא לפי שעה גזרו ביה רבנן כיין עצמו כי היכי דלא ליתי לשהוייה ביד עובד כוכבים:

במים ולא באפר - בתמיה מי מיקרי ניגוב:


רב אמר מים - תחלה והוא הדין שצריך אפר אחריה ורבה בר בר חנה אמר באפר תחלה וה"ה שצריך מים אחריהם:

ברטיבתא - שיש בה לחלוחית יין נותן אפר תחלה לשפשף עד שתהא נגובה ואחר כך מים:

ביבשתא - מים תחלה ואחר כך אפר ומשפשף:

תרתי תלת - ברטיבתא תרתי אפר ומים ביבשתא תלת מים ואפר ומים:

תלת וד' - תלת ברטיבתא אפר ומים ואפר ואע"פ שחוזר ונותן מים להעביר האפר הנהו מים לא קא חשיב דלאו לשום נגיבה אלא לנקותו מן האפר וד' ביבשתא מים אפר ומים ואפר ומים בתראי לא חשיבא רב לא בעי אפר אלא חדא זימנא ושמואל בעי אפר תרי זימני בין ברטיבתא בין ביבשתא:

בפומבדיתא מתנו - לרב תלת וד' כדפרישית ולשמואל ד' ברטיבתא וה' ביבשתא דקחשיב מיא בתראי:

ולא פליגי - רב ושמואל להאי לישנא דפומבדיתא אלא לרב לא חשיב מיא בתראי ושמואל חשיב מיא בתראי ואית דמפרשי ולא פליגי (ה"נ) דסורא ודפומבדיתא אלא דסורא לא חשבי מיא בתראי ודפומבדיתא חשבי להו אבל רב ושמואל פליגי והכי פירושו דמלתא תרתי תלת תרתי ביבשתא מים ואפר תלת ברטיבתא אפר ומים ואפר ושמואל אמר תלת ברטיבתא כדקאמרת אבל ביבשתא ד' מים ואפר מים ואפר דבכולהו בעינן אפר תרי זימני ובפומבדיתא מתנו לרב תלת וד' ביבשתא תלת מים ואפר מים והיינו נמי כדסורא אלא דהני קא חשבי מיא בתראי וברטיבתא ד' אפר ומים אפר ומים ולשמואל ברטיבתא ד' כדקאמרת אבל ביבשתא ה' מים ואפר ומים ואפר ומים דביבשתא נמי בעי תרי זימני אפר ול"פ הנך דסורא ודפומבדיתא כו'. אבל רב ושמואל פליגי ביבשתא בין בדסורא בין בדפומבדיתא דרב לא בעי בה אפר אלא חד זימנא ושמואל בעי תרי זימני לשון אבא מורי מנוחתו כבוד והוא נראה בעיני והראשון לשון מורי וקשיא לי בגווה מכדי ללישנא דסורא רב ושמואל מיפלג פליגי מאי שנא דבדרב חשיב מיא בתראי ובדשמואל לא חשיב מיא בתראי לשמואל ד' וה' איבעי ליה למיתני בשלמא לפומבדיתא אע"ג דבדרב לא חשבי ובדשמואל חשבי ניחא משום דפלוגתייהו דרב ושמואל ליתא אלא במחשב מים בתראי אלא ללישנא דסורא דסוף סוף פליגי קשיא לי:

גורגי - עקלים ובלע"ז ריבוס"י וכורכין אותן סביבות התפוח שלא יתפזרו הענבים מכובד הקורה ורב האי פירש עקלים השנויות כאן כגון ועקל בית הבד עשוין כמין קופה מסורגת במצודה ואחרי סחיטת הזיתים נותן הגפת באותו עקל ומניח עליו ומכבידו להוציא המשקה הנשאר הני גורגי דארמאי כיצד מנגבן:

הדפין - הן העשוין כמין דלת ונותנן על התפוח:

הלולבין - טאטיתא אשקיפ"א שמכבד בה הענבים המתפזרין לאוספן:

והעדשים - היינו גת עצמה שקורין מיי"ט:

מדיחן - במים ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת מדפשיט מינה ר' אבהו ולא אמרינן זו אינה משנה דקתני בה דסגי לגת בהדחה ומתניתין דקתני דבעי ניגוב שמע מינה קמו בה רבנן בתראי ופשטי הלכתא כוותיה:

העקלים של נצרים - שבטים:

ושל בצבוץ - קנבוס בלעי טפי ובעו ניגוב באפר ומים:

ושל שיפא - פייו"ר:

ושל גמי - יונ"ק בלעי טובא:

חרפי ואפלי - מגת לגת פעמים שהן יותר מי"ב חדש דאפלי ופעמים שהן פחות כגון בחרפי:

הכי גרסינן בתוספתא חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים - דרך לבשל זיתים להיות רכין להוציא שומנן חולטן אשקלי"ר בלע"ז כמו לחלוט ולאשישה (פסחים דף לו:):

רודפין - ריבד"ש שוטפין:

וכמה - מניחן שם עונה ולקמן מפרש כמה עונה:

בתקופת ניסן ותשרי - שהיום והלילה שוין או יום או לילה ותקופת תמוז וטבת שאין יום ולילה שוין חצי יום וחצי לילה די"ב שעות שלמות בעינן:

רווקי - משמרת כמין שקין שנותנין בהן שמרים להוציא את יינן:

דמזיא - של שער אדם ולא בלעי טובא:

כיתנא - בלעי טפי מעמרא:

חלתא - כוורת של שבטים שמסננין בהן יין:

בחבלי דצורי - חבלים של צורי דקל:


דצבתא - מין גמי לישק"א:

שרי להו - מתירן ואח"כ מנגבן שהיין נבלע בקשרים:

ונגע באשכולות - והן מוטלות ביין:

ברחים - שטוחנין בהם זיתים קודם נתינתן לבד ואח"כ נותנן בבד וטוען בקורה:

לא מפסיק מידי - שהמשקה מחברן ובזיתים אין אשכלות:

מתני' את שדרכו להטביל - כלומר כלי הראוי ליטהר בטבילה אין צריך תיקון אחר כגון כלי שתשמישו ע"י צונן יטביל ותו לא צריך:

להגעיל - במים רותחין כגון כלי שתשמישו בכך דהיינו יורות וקדירות של מתכת יגעיל ובגמרא מפרש דבעי נמי טבילה:

ללבן באור - כדמפרש ואזיל:

השפוד והאסכלא - שתשמישן ע"י צלי אסכלא גירדל"א:

שפה - לוטשה באבן של נפחים מול"א בלע"ז:

שפה - לשון שופינא לימ"ר בלע"ז:

גמ' תנא וכולן - אף הנגעלים והמלובנים:

כל דבר אשר יבא באש - שנשתמשו בו בני מדין על ידי האור תעבירו באש כעין בולעו לאיסור יפליטנו כדאמרן כבולעו כך פולטו:

וטהר - קרא יתירא הוא האי וטהר:

במי נדה יתחטא - בכלי מדין כתיב:

בכל דהו - אפילו במקוה חסר:

זוזא דסרבלא - מספרים שגוזזים בהן בגדי צמר הואיל וגזירת הכתוב היא ולא משום פילוט איסור דהא חדשים ולא בלעי מידי מצרכת לה טבילה:

כלי סעודה אמורין בפרשה - דהכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש ע"י האור אלא כלים של צורכי סעודה ובהנהו כתיב וטהר טבילה אבל זוזא דסרבלא לא:

מנא דמרדא - אדמה וצפיעי בקר מעורבין ועושין מהן כלי:

כלי מתכות אמורין - לענין טבילה בכלי עובדי כוכבים דכתיב (במדבר לא) אך את הזהב וגו':

זכוכית - שנשתבר ראוי להתיכו ולעשותו כלי:

ה"ג הואיל ונשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו - הואיל וכי מתבר חזו לתקנינהו ע"י התכה ככלי מתכות דמו ובעו טבילה:

קוניא - פלומיר"י תחלתו של חרס וחופין אותן בחופיא של אבר ותשמישו ע"י צונן וניקח מן העובדי כוכבים:

כתחלתו - ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא:

כסופו - בתר סופו אזלינן שחיפהו מתכות וכלי מתכות הוא ובעי טבילה:

בלקוחין - שנחלטו ביד ישראל:

וכמעשה שהיה - במדין שהיו חלוטין להם לישראל הכלים:

לשקועיה - שלא לפדות עוד:

גיעולי עובדי כוכבים דאסר רחמנא - במדין דכתיב תעבירו באש וטהר דבעי הגעלה היכי משכחת לה:


בת יומא - שבישל בה עובד כוכבים היום אבל בישל בה אתמול כבר הפיג בה טעמו בלינת לילה ושוב כשפולטו בתבשיל אחר אינו אלא לפגם:

מכאן ואילך לישתרי - אף לכתחלה:

מגעילן - לא חשיב כליבון דליבון שורף את הכלי:

גבי קדשים השפוד והאסכלא - שצלה בהן בשר קדש משום דכי אתי למחר הוי נותר וכי הדר מבשל בשר קודש למחר פליט שפוד בגויה טעמא ונותר איסור כרת הוא:

עמרם ברי - עמרם בני:

גבי קדשים כי בלע האי שפוד היתרא בלע - הלכך סגי ליה בהגעלה:

אלא אמר רבא - האי הגעלה דקתני התם מריקה ושטיפה כלומר לעולם לפלוט האיסור וודאי ליבון בעי כשאר בליעת איסור אלא מצות מלך היא בקדשים ומרק ושטף במים כי היכי דהויא גזירת הכתוב כאשר יזה מדמה על הבגד דבעי כיבוס במקום קדוש ושבירת כלי חרס במקום קדוש הוא וה"ה למריקה ושטיפה:

א"ל אביי מי דמי - כלומר מי קרי למריקה ושטיפה הגעלה הא כל הגעלה רותחין משמע שכופין להקיא הכלי מה שבלע ומריקה ושטיפה בצונן הוא כדאמרינן בשחיטת קדשים בפ' דם חטאת (זבחים צו:):

אלא אמר אביי - הגעלה ממש לפלוט מאיסורן ודקא קשיא לך מתניתין דמצרכא להו ליבון לא תקשי דודאי בין בקדשים בין בגיעולי עובדי כוכבים תרוייהו בעינן לפלוט איסור לבד מריקה ושטיפה דקדשים דאינה אלא מצות המלך:

ויגיד עליו רעו - ונלמד משנה מחבירתה של קדשים ממשנתנו ומשנתנו משל קדשים:

וה"ה לליבון - שניהם צריך:

יגיד עליו רעו - איבעי למתנינהו לתרוייהו ליבון והגעלה בחדא או במשנתנו או בקדשים והדר ליתני חדא באידך ותגמר חבירתה מינה מה התם הא בלא הא ליתא ה"נ הא בלא הא ליתא:

כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו - שמבשלין בהן ואינו מספיק להיות נותר עד שתחזור ופולטו בתבשיל אחר ולקמן פריך אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי:

מקמי דליהוי נותר הוו להו גיעול - שהרי כשבישל בו למחר פלט בליעה מיום אתמול:

לא צריכא דכי מבשל ביה חטאת האידנא הדר מבשל ביה - בו ביום שלמים חזה ושוק של כהנים:

בהדי הדדי שלים זימנייהו - ואין כאן פליטת נותר והדר מבשל ביה שלמים בו ביום כדאמרינן בכל פעם מבשל שלמים לאחר חטאת בו ביום כי היכי דלא ניהוו נותר למחר: ה"ג אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי קשיא:

רב פפא אמר האי קריד האי לא קריד - לעולם בקדשים איסורא פליט ודקא קשיא לך ניבעי ליבון כי מתני' לא דמי דגיעול עובדי כוכבים איידי דלא מבשלי להו כל שעתא ומתקשה הבליעה בתוכו ונדבקת בו בכולו טרשטרי"ש בלע"ז ואין נוח לפלוט בהגעלה עד שמלבנו באור אבל בקדשים דכל שעתא מבשלי בהו לא קריד ונוח לפלוט הלכך (סגי) בהגעלה קא פלט:

לעולם כדאמרינן מעיקרא - דהיינו משום דבקדשים היתירא בלע ודקשיא לך כי פליט איסורא פליט לא חמיר איסורו שכשנעשה נותר לא הוי איסור בעיניה שבתוך דופני הכלי היה בלוע ומעולם לא הוכר איסורו:

בתוך יורה גדולה - שיהיו רותחין עוברין על כולה:

דודא - קלחת:


גדנפא דלישא - שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מים הרבה ויעברו הרותחין על שפתה:

כבולעו - כענין שבלעו שפת הדוד את האיסור יפליטהו:

מה בולעו בניצוצות - לאו בולעו אלא ע"י ניצוצות שניתז הרתיחות שם ולא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור:

כך בשעת פליטה - אע"פ שלא הכניסה לתוך יורה אחרת הואיל ונתמלאת יפה יפה ומעלה ניצוצות על שפתה ופולט ומיהו גדנפא בעינן משום דאי לאו הכי דלמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא אבל איסור הנתבשל בה פעמים הרבה אם לא העלה ניצוצות כל שעה העלה פעם אחת:

ונועצה - אע"פ ששפה וי"א משפשפה בבגד צמר שאינה חלק ומעביר שמנוניתה:

שאין בה גומות - בעובי רחבה שלא תהא שמנונית בגומא:

ולאכול בה צונן - אבל דבר רותח אסור לחתוך בה עד שיגעילנה ברותחין וכלי ראשון כדאמרינן בכל שעה (פסחים ל:) לענין חמץ בפסח:

דצה - נעצה:

שבור מלכא - עובד כוכבים היה:

מר קים לי בגויה - רב יהודה מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור אבל בך איני מוחזק שתהא פרוש כל כך:

מאי עבדת באורתא - דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים וכששיגרן להם בלילה שעבר קיבל באטי ורב יהודה לא קיבל:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/עבודה_זרה/פרק_ה&oldid=2792269"