לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/עבודה זרה/פרק ד

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




מתני' כרכור - דויל"ו בלע"ז:

גמ' בהא קאמר ר"א - דיש פדיון:

ל"ש - דיש פדיון:

אלא פת - משום דלא מנכרא ביה איסור ממש:

אבל חבית - של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולהמכר כל חבית לבדה או להשקות מהן לחמרים עובדי כוכבים משום דאיתיה לאיסור בעיניה אבל מוכרן כולן חוץ מדמי יין נסך שבהן דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא:

ונשתרי לך - בהנאה למכרן לבד לבד או לעשות מהן כביסה או להשקות מהן לעובדי כוכבים ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דפליגי בפ' בתרא (לקמן עד.) ביין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר מוכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן דהכא דאין פדיון ליין נסך ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מיתהני מיין נסך מידי משום דליתיה לאיסורא בעיניה:

מתני' כיצד מבטלה - לאשירה:

קירסם - קיסמין יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף:

זרד - זרודין לחין שבה:

לצרכה - לייפותה:

גמ' אותן שפאים - ששיפה לצרכה ולא בטלה:

מה תהא עליהן - שפאין מי בטילי או לאו:

ישראל ששיפה כו' אסור - שאין ישראל מבטל עבודת כוכבים:

רב אמר - אע"פ שנשתברה מאליה צריכה ביטול וכל קיסם וקיסם נעשית עבודת כוכבים בפני עצמה הלכך לא סגי לחד בביטולא דחבריה:

אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא כשהיא דרך גדילתה - אבל זו שנשתברה בטלה מעצמה דמימר אמר איהי נפשה לא מצלה לההוא לגברא מצלה ליה:

לא דכ"ע עובדין לשברים - שנשתברו מאליהן והא דאמר שמואל בריש פירקין (דף מא.) אפי' שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן התם הוא דלא חזינן לה דנשתברה מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן ואזלינן בתר רובא דהא עבודת כוכבים דנשתברה מאיליה לא שכיחא:

והכא - דקאמר רב כל קיסם וקיסם לשון שברי שברים כגון דנשתברו שברים לשברים ובשברי שברים הוא דפליג שמואל עילויה: ה"ג ואיבעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברי שברים והכא בעבודת כוכבים שהיתה של חוליות דקין והרי הן כשברי שברים ונפלה ונתפרקו חליותיה עסקינן:

והדיוט יכול להחזירה - שאין צריכה אומן:

אין עבודת כוכבים - שנשתברה צריכה לבטל:

אלא דרך גדילתה - כשהיא קיימא כגון נבייה דמתני' דשברי שברים הן שנופל עלה אחר עלה א"כ העלה עצמו משתבר לכמה שברים ואפ"ה אסור משום דדרך גדילתה היא דהיינו אורחה כל שתא אבל הכא לאו היינו אורחיה ליפול ולהתפרק הלכך בטלה:

פרק רביעי - רבי ישמעאל


מתני' רבי ישמעאל: זו בצד זו - וכ"ש אחת ע"ג שתים דזהו עיקר מרקוליס ותחלתו:

בצד מרקוליס - מרקוליס גדול שכבר עבדוהו וזרקו עליו אבנים הרבה:

שתים מותרות - ובגמרא מפרש טעמא:

שנראות עמו - דנראה שנפלו משם אסורות בין ג' בין שתים:

ושאין נראין עמו - אין סמוכות לו מותרות ואפי' ג':

גמ' עובדין לשברים - כל האבנים הנזרקות שם נתוספו על המרקוליס ונעשה גדול עבודת כוכבים וכשהן נושרות הוו שברי עבודת כוכבים והשתא לא חשיב להו תקרובת אלא עבודת כוכבים בפני עצמה:

מעיקרא תבורי מיתברי - שאינן מחוברות ודרכן ליפול:


במקורבות - כגון באמה וחצי אמה:

מרוחקות - בארבע אמות דודאי לאו מיניה נפול:

עושין מרקוליס קטן - כלומר דרכן לעשות כן:

נראות עמו - מקורבות מאד:

שאין נראות עמו מותרות - דלאו מיניה נפול:

אבנים שנשרו - היינו בידוע:

נראות עמו - אכתי הוה עבודת כוכבים:

שאין נראות עמו - הוו להו שברים:

תני שנמצאו - נראות עמו אסורות שממנו נפול ושברים דמרקוליס ודאי אסורין כדאמרן:

שאין נראות עמו מותרות - דלאו מיניה נפול:

וסבר רבי ישמעאל שתים - בתוך ארבע אמותיו מותרות:

והתניא ר' ישמעאל אומר שתים בתפיסה לו - וסתם תפיסה ד' אמות וקתני אסורות:

בתפיסה אחת - הא דקתני אסורות בתפיסה אחת שאין הפסק בינם למרקוליס ואסורה בין לר' ישמעאל בין לרבנן דכל תוך ד' אמות נראות עמו קרי ליה ובשלש מרוחקות הוא דפליגי והא דאוקימנא לעיל פלוגתייהו בתוך ד' אמות ולר' ישמעאל שתים מותרות ולרבנן ג' נמי מותרות בשתי תפיסות כדמפרש:

דאיכא גובהה - תל מפסיק בינם למרקוליס דהוו להו כמרוחקות דליכא למימר מיניה נפלו הלכך לר' ישמעאל שתים מותרות אבל ג' אסורות דעושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול:

כה"ג - זו בצד זו:

עיקר מרקוליס - תחילתו אבל קטן הנעשה בצד הגדול עובדין לו כל דהו: ה"ג אמאי קרי ליה בנן של קדושים דלא איסתכל בצורתא דזוזא:

מנין לתקרובת כו' - והני תקרובת נינהו דהזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו הלכך לאו עבודת כוכבים עצמה היא דתיסגי להו בביטול:

כעין פנים - זבחים שבמקדש הוא דהוי תקרובת כדכתיב (שמות כב) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו אלמא דומה כלפני' קרי זבח עבוד' כוכבים ואבנים אין עובדין להם בפנים:


מותרות - דבטלינהו עובד כוכבים:

נגר בן נגר - חכם בן חכם:

דיפרקינה - שיוכל לתרצה ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה:

דרב גידל - דאין ביטול לתקרובת והכא קתני מותרות:

מתליעין - נוטלין תולעת שבאילן:

ומזהמין - כשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל וקושרין שלא ימות ולא דמי האי לאין מזבלין דמועד קטן (דף ג.) דהתם זבול דקרקע והויא עבודה שבשדה ושבכרם:

כאן וכאן - שביעית ומועד אין מגזמין קוטע את הנוף כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום:

אבל סכין שמן לגיזום - כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא והני לאו מלאכת קרקע נינהו דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות ואין משביחו לאילן אלא מעמידו בכמות שהוא:

אלא זיהום - דשביעית אגיזום דשביעית קשיא ליה דקתני כאן וכאן אין מגזמין:

אוקומי - שלא יתקלקל מכמות שהוא אבל אינו משביחו:

אברויי - מחזיקו ומשביחו:

ועושין להם בתים - גדר אמה גובה סביבותיו וממלאין אותו עפר:

עד ראש השנה - של ערב שביעית אע"פ שעבודת האילן אסור שלשים יום לפני ראש השנה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות דהנך שלשים יום מדרבנן הן והכא לא גזור:

דרב עוקבא - במסכת סוכה בפ' לולב וערבה:

קישקושי - חפירה תחת הזיתים:

סתומי פילי - אם נתגלו שרשי האילן שרי דאוקומי הוא:

את הפגין - פגי תאינה סכין אותן בשמן כשהן חונטין כדי שיהו שמינות:

מפטמין אותן - ממלאין את הנקבין שמן פגין הוא פירי עצמו כשגדל מעט:

האי אוקומי והאי אוקומי - זיהום נמי אוקומי הוא מדשרי ליה בשביעית כדשנינן לעיל מאי שנא סיכה דשרי דקתני סכין שמן לגיזום כו':

עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל - שמקשקשין לפניה במקל:

שבר מקל בפניה חייב - כדאמרינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים בין דרכה בכך בין שאין דרכה בכך חייב דכתיב זובח לאלהים וגו' אלא מידי דחזי לשם אסור לכל עבודת כוכבים ודבר שאינו כעין פנים דרכה בכך חייב דנפקא לן מאיכה יעבדו הגוים האלה וגו' אין דרכה בכך פטור וזו אם לא היו עובדין אותה במקל לא מחייב בשבר מקל דלא שייכא בפנים ואם היו עובדין אותה בזריקת מקל לא מצי למידק זרק מקל בפניה פטור ואם בשבירת מקל פלחי לה פשיטא דחייב ואפי' לא דמי לפנים אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין אחר הלכך שבר מקל בפניה חייב ואע"פ שאין עבודתה בכך דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה של פנים ששובר מפרקתה הרי זבח לפניה דבר שרגילה בו אבל זרק פטור הואיל ואין עבודתה בכך והא לא דמיא לעבודת פנים כדמפרש לקמן:

זריקה המשתברת - כגון זריקת דם של פנים שאינה מחוברת אלא משתבר ונופל טיפים טיפים:

ספת לה צואה - האכילה צואה:


חייב - אפילו אין עבודתה בכך:

לימא - מילתיה דרב כתנאי:

שחט לה חגב - לכל עבודת כוכבים שבעולם בין דרכה בין אין דרכה בכך:

מר סבר - רבי יהודה סבר אמרינן כעין זביחה ואע"פ דלאו זביחה ממש היא דהא אין שחיטת חגבים נוהגת והויא כשבירת מקל דחייב הואיל ואיכא למימר כעין זביחה וה"ה שבירת מקל דהויא שבירה וחיתוך מדלא אשמעינן אווז ותרנגול דשייכא ביה שחיטה ממש: ורבנן סברי לא אמרינן בשבירה כעין זביחה:

לא דכ"ע לא אמרינן כעין זביחה - ובמקל אפילו רבי יהודה פטר וליתא לדרב דכעין פנים בעינן מידי דדמי לזביחה כגון חיה ועוף ובהמה אפי' אין ראויין לקרבן:

ושאני חגב הואיל וצוארו דומה לבהמה - דיש לה צואר כבהמה ולהכי מחייב רבי יהודה דכעין שחיטת פנים הוא:

שבר מקל לפניה חייב ונאסרת - המקל בין שעבודתה בשבירה בין שאין עבודתה בשבירה הויא עבודה להתחייב והויא תקרובת ליאסר כדאמרן דכעין זביחה היא:

זרק מקל בפניה חייב - וכגון שעבודתה בזריקת מקל מאיכה יעבדו:

ואינה נאסרת - המקל דלא הוי תקרובת אלא מידי דכעין פנים:

אלא מעתה - דבעינן כעין פנים אבנים הנזרקות למרקוליס במה יאסרו:

כמגדל עבודת כוכבים - התוספת על המרקוליס קטן ליעשות מרקוליס גדול ואיסורו משום עבודת כוכבים עצמה ולא משום תקרובת אבל מקל לא איתעביד עבודת כוכבים דעיקרה של עבודת כוכבים לאו מקל נינהו:

הא לא פלחה - דהא כולה גידול עבודת כוכבים נינהו:

ותקרובת לחבירתה - לענין שתהא חבירתה נעבדה ממנה ונאסרה ממנה חבירתה משום עבודת כוכבים וניתרת בביטול אבל תקרובת למהוי זבחי מתים שאין בטלין עולמית לא הוו דכעין פנים בעינן ומקל לא אתעביד עבודת כוכבים ושרי לגמרי:

בתרייתא תשתרי - שהרי עבודת כוכבים נעשית אבל לא נעבדה עדיין:

אי ידעת לה - אם אתה מכירה לאחרונה זיל שקלה כלומר שאין לה היכר לפיכך כולה אסורה:

תקרובת לעצמה - שהרי אין לה עבודה אחרת אלא זריקה ובזריקתה נעשית עבודת כוכבים ונעבדת ואפילו אחרונה נאסרת משום עבודת כוכבים עצמה:

הרי אלו מותרין - בגמרא מפרש טעמא לקמן (עמוד ב):

שבצרן מתחלה - לצורך עבודת כוכבים ובבצירותן עבדה לעבודת כוכבים דהוי כשבר מקל לפניה דדמי לזביחה:

בלתי לה' - משמע שראוי לשם הכתוב מדבר:

דוקין - טייל"א:

לבני נח - כל זמן שלא ניתנה תורה אף ישראל נקראו בני נח:

חזיא לגבוה בבמה דידהו - דילפינן לקמן דמחוסר אבר נאסר להן ולא מום אחר:

אלא במחוסר אבר - דלא אשכחן דליתחזי לגבוה:

הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה - שגלוי וידוע לפניו שעתיד להקריב נח כדכתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו':

מלהחיות זרע נפקא - דבר שעושה פירות וטריפה שניקב קרום של מוח או שחתכו רגליה שוב אינה יולדת: אלא למ"ד טריפה יולדת איצטריך מכל החי למעוטה דלא נפקא מלהחיות זרע:

בדומין לך - ולא טרפה הלכך מכל החי למחוסר אבר אתא:

ודלמא נח גופיה טריפה הוה - ואע"ג דחי כמה שנים דלמא טריפה חיה ס"ל הלכך לא נפקא מאתך למעוטי טריפה ואתא מכל החי למעוטה ולא ממשמעותא דהחי דהא טריפה חיה אלא מריבויא ומפרשים להאי החי לשון בריאות וטריפה הוא דאימעיט אבל מחוסר אבר לא:

להחיות זרע למה לי - הא אימעוט טריפה:

אי מאתך - טריפה הוא דממעיט אבל זקן וסריס מחמת חולי דאנא אמינא לצוותא בעלמא אמר רחמנא לעיילינהו וטריפה לא ניעול שתמות בתיבה אבל לעשות פירות לא איכפת ואפילו זקן וסריס ליעול קמשמע לן:

למרקוליס - אף על פי שאין עבודתו בזביחה:

לכדרכה - לעבודת כוכבים שעבודתה בזביחה דהא נפקא לן מאיכה יעבדו:


עד כאן - האי ולא יזבחו בפרשת שחוטי חוץ כתיב ועד פסוק זה הענין מדבר בקדשים שהקדישם בשעת איסור הבמות לאחר שהוקם המשכן והקריבן בשעת איסור הבמות:

שהרי עונשן אמור - שגילה לך הענין את עונשן שהן בכרת:

מכאן ואילך - האי ולא יזבחו עוד:

בשעת היתר - קודם שהוקם המשכן והזהיר הכתוב שאע"פ שהיו מוקדשין לשם הקרבת במה לא יקריבום עוד בבמה לגבוה שנאמר את זבחיהם זבחים העומדים קודם לכן שהתרתי בבמה לגבוה בשעת איסור הבמות כזובח על פני השדה לעבודת כוכבים:

זו מצות עשה - כאלו שהוקדשו קודם הקמת המשכן והקריבן אחרי כן בבמה שעובר בעשה:

יכול יהא ענוש כרת - כאילו הקדישן בשעת איסור והקריבן דענוש בהן כרת לעיל:

זאת להם - עשה ולא תעשה:

ואין אחרת להם - כרת אלמא לאזהרת שוחטי חוץ קדשים שהוקדשו בשעת היתר הבמות אתא ואזהרת מרקוליס מנלן:

קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד - והאי עוד לא איצטריך שדי אזהרה אתרוייהו ותחשביה תרי לאוי:

מתני' מצא בראשו - של מרקוליס מעות כסות וכלים מותרין שאינן של נוי כדמפרש בגמרא:

גמ' עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם - משמע שהיו מקריבין עץ ואבן וכסף וזהב וקרי ליה קרא שקוצים אלמא כל מה דמקריבין קמיה מיתסר:

וכתוב אחד אומר לא תחמוד כסף וזהב עליהם - אבל עץ ואבן לא כתיב:

הא כיצד עמהן דומיא דעליהן - מה עליהן דבר של נוי אסור דהא כסף וזהב הוא אף עמהן דכתיב עץ ואבן אם של נוי הוא אסור ואם לאו מותר ולקמן פריך הא מעות דבר של נוי הוא:

כל שעמהם - דהא כתיב נמי עץ ואבן וסתם עץ ואבן לאו דנוי נינהו:

א"כ לא יאמר עליהם - כוליה קרא לא איצטריך דהשתא מה שעמהן דאינו עליו ממש אשמועינן קרא דשקוצים נינהו ואסירי שעליהן מיבעיא לך לשון אחר כל שעמהן דאשר ריבויא הוא:

מעות דבר של נוי הוא - ואמאי קתני מתני' דמותר:

מקופלת - מכופלת פלייד"א בלע"ז:

דסחיפא לה משכילתא ארישיה - כפויה לו גביע ארישיה ואינה עשויה כמין כובע אלא כלי ארוך ובלשון כנען אקדון ונותנין בו מים כדאמרינן (שבת דף עז:) משיכלא משי כולה שמכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידיהן:

קלקלין - מחיצה היא פרוסה לפני עבודת כוכבים וקלקלין הוא כינוי של קלעים:

אפי' מים ומלח - דלא לנוי הוא כיון דכעין פנים נינהו הוה תקרובת:

חוץ לקלקלין - לאו משום תקרובת איתיה:

הלכך של נוי אסור - דנפקא מאשר עמהן:

שאינו של נוי מותר - ואפי' הוא כעין פנים דהא חוץ לקלקלין לא מנחי תקרובת:

אין קלקלין - אין תורת קלקלין לא לפעור ולא למרקוליס:

למאי הלכתא - אין לו קלקלין:

אי נימא - דלא מיתסר דבר שאין של נוי לפנים מקלקלין דידיה כשאר עבודת כוכבים:

השתא פעורי מפערין קמיה - מתריזין לפניו:

אפי' חוץ כפנים דמי - ומיתסר שהרי כל עבודתו דרך בזיון וקלקלין הוי צניעות ולכבוד הלכך לא שייכי ביה ולא מפסקי:

מתני' נהנין ממנה שלא בטובה - שלא יעלו שכר לכומרים דאין הקדש לעבודת כוכבים כדאמרן בפ' כל הצלמים (לעיל דף מד:):

גמ' עובדיה - עובדי כוכבים העובדין אותה לא איכפת לן אי יהבינן להו שאר טובת הנאה פורתא:

כ"ש ארישא - דכיון דכולה דעבודת כוכבים אסור לתת שכר:

בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר - ולקמן פריך הא מקומות כתיב:

מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים - ולקמן פריך הא בכלים אוקימתה עבודת כוכבים מנלן דעד שתיעבד:

חילוף הדברים - ולקמן מפרש טעמא:

את אלהיהם - את אלהיהם בההיא קרא כתיב:


מקיש אלהות למקומות - דאוקמינן בכלים:

מה כלים עד שיעבדו - דכתיב אשר עבדו שם:

השתא גניזה בעיא - דילפינן לקמן מושם בסתר:

ואימא כדעובד כוכבים - עד שתעבד:

ור"ע - דאמר בשל ישראל עד שתעבד האי תועבת ה' לאו דמיתסר משעת עשייתה אלא ה"ק ארור משעת עשייה דעשייה מביאתו לידי תועבה שעובדה:

שפוסל אלוהו - שיכול לבטלו:

כתיב לא תחמוד וכתיב ולקחת לך - ותרוייהו בחד קרא ורישא דקרא פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמוד וגו':

ה"ק פיסלו לאלוה - שיפה לעבודת כוכבים לא תחמוד:

פסלו מאלוה - שבטלו מלשון פסולת ולקחת לך דפסילי דרישא דקרא תרי גווני משמע ודרשינן ליה אאיסור ואהיתר דקרא:

דברים שבסתר - עבודות שבסתר הוא עובדה שלא ישמעו ב"ד ויסקלוהו:

שטעונה גניזה - דכשהיא שלימה גנוזה בקרקע:

מה מזבח טעון גניזה - דהא אסור בהנאה:

אצל מזבח - תלמידי חכמים דאשירה אוקמינן בדיין שאינו הגון הלכך מזבח נמי בגברי:

ריתך כלי - כלי שנשבר והקיש עליו בקורנס עד שריקעו ונתפשט ונתמלא פגימתו:

בין לר' ישמעאל כו' - משמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים אין אסורין עד שיעבדו כדאמרן לעיל (דף נא.) הביאום ולא נשתמשו בהן יכול יהו אסורין ת"ל אשר עבדו ור"ע בעבודת כוכבים עצמה פליג אבל בכלים לא פליג:

משמשין - דישראל ממשמשי עבודת כוכבים דעובד כוכבים גמר ולא מיתסר עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים:

עשה - עשאו (כולו) לעבודה מתחילה:

חזרו לטומאתן ישנה - וצריכה טבילה וביציאות השבת (דף טז:) מפרש טעמא גזרה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה וקא מיבעיא כלי שנשתמשו בו לעבודת כוכבים ואמרי' במסכת שבת בפ' א"ר עקיבא (דף פג.) משמשיה טמאין שברן כדי לטהרן וחזר וריתכן לעבודת כוכבים ועדיין לא נשתמשו בו מי הדר לטומאה קמייתא או לאו:

מי אמרינן ה"מ - דחוזרין לטומאתן ישנה דאורייתא:

אבל טומאת - עבודת כוכבים דרבנן היא וקראי אסמכתא בעלמא:

שאר טומאות דרבנן - כגון כלי דמטמאו במשקין דמדאורייתא לא מטמאו משקין כלי ורבנן גזור משום משקה זב וזבה כגון רוקו ומימי רגליו דאב הטומאה נינהו ומטמאי כלי:

חדא מגו חדא - כלומר בשאר טומאות נמי מיבעיא ליה והאי דנקט עבודת כוכבים שאילה אחרת [היא] הנשאלת מתוך פשטה של ראשונה את"ל בשאר טומאות דרבנן לא הדרי הכא מאי:

תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין מהו - מי סלקא טומאה מינייהו ע"י ביטול או לא:

ותיבעי לך כלים - שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים אי סלקא טומאה מינייהו כי היכא דסלקא איסורא:

כיון דאית להו טהרה - כשאר טומאות במקוה הכא דמקוה דידיה היינו ביטול כיון דאיסורא בטיל מינייהו טומאה ודאי נמי סלקא:

כי קמיבעיא לן אוכלין - דלית להו טהרה כשאר טומאות במקוה:

ותיבעי ליה עבודת כוכבים - של אוכלין כגון השתחוה לפת ותיבעי לך אי סלקא טומאה בביטול או לא:


מאי כיון דאיסורא לא בטיל - מדרב גידל בריש פירקין (דף נ.) בשאר טומאה דלית ליה טהרה במקוה דנימא כי היכי דשאר טומאות סלקי הא נמי קלה למיסק מנייהו:

טומאה נמי לא בטלה - כיון דליכא למימר הכי:

בית חוניו - מפרש בשמעתין בתרייתא דמנחות חוניו בנו של שמעון הצדיק שברח למצרים מפני אחיו ובנה שם מזבח ופליגי התם איכא למ"ד לשם עבודת כוכבים ואיכא למ"ד לש"ש וקמיבעיא ליה לר' יוסי בן שאול אליבא דמ"ד לאו בית עבודת כוכבים היא דאליבא דמ"ד דעבודת כוכבים היא לא קמיבעיא ליה דהשתא להדיוט אסורין כדאמר לעיל בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר לגבוה מיבעיא:

ואין צ"ל לדבר אחר - כהנים ששימשו לעבודת כוכבים אין צ"ל שלא ישמשו עוד למקדש כדכתיב ביחזקאל (מד) יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם וגו' וכתיב בתריה לא יגשו אלי לכהן לי ומדקאמר אין צ"ל לדבר אחר מכלל דבית חוניו לאו דבר אחר הוא ואפ"ה קתני דכהנים אסירי וקמיבעיא ליה לר' יוסי כלים מאי:

כהנים דבני דעה נינהו - וידעי שנאסרו הבמות אף לשם גבוה והלכו ועבדו בבמה הוא דקנוס רבנן:

אבל כלים לא - קנסי או דלמא לא שנא:

מקרא היה בידינו - בהנך דעבודת כוכבים דהיכא דמדאורייתא הוה בהו טעמא להתירא קנסוהו רבנן אע"ג דלאו בני דעה נינהו ה"נ אע"ג דלאו בית עבודת כוכבים ולא מיתסרי מדאורייתא קנסוהו רבנן בכלים ככהנים:

כל הכלים - כהנים שבימי חזקיהו היו מגידין לו כל הכלים של בית המקדש אשר הזניח אחז במלכותו במעלו לעבודת כוכבים:

הכנו והקדשנו מאי לאו הכנו דאטבלינ' - מטומאת עבודת כוכבים:

והקדשנום דאקדישננהו - שחזרו ומשחום בשמן המשחה אלמא כיון דמדאורייתא לא מתסרי דהא הקדש נינהו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אינהו נמי לא גזרו עלייהו הואיל ולאו בני דעה נינהו:

שהחזרת לי אבדתי - זהו המקרא ששכחתי:

שהקדשנו אחרים תחתיהן - אבל הנך קנסוהו רבנן וגנזום:

מזרחית צפונית - שימוש ארבע לשכות שהיו במקצעות העזרה קא חשיב במס' מדות (פ"א מ"ו):

ואמר רב ששת ששיקצו' לעבודת כוכבים - אלמא אע"ג דלהדיוט לא מיתסרי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו גזור בהו רבנן לגבי גבוה ואע"ג דלאו בני דעה נינהו ובבית חוניו נמי אע"ג דלאו בית עבודת כוכבים ולא מיתסרי כלים דידיה מדאורייתא גזור בהו רבנן:

התם קרא אשכח ודרוש - דמדאורייתא אסירי אפי' להדיוט:

דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה - מכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפקי לחולין קנינהו בהפקירא והוו להו דידהו וכשנשתמשו בהן לעבודת כוכבים נאסרו:

אמרי - הנך דבית חשמונאי כשנצחום היכי נעביד:

ניתברינהו - על יד עובד כוכבים כדי לבטלן:

אבנים שלימות - שאין בהם פגימות ואפילו בפגימות סכין שתחגור בה צפורן פוסלת בהן כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין יח.):

ננסרינהו - לאחר שבירתן להשוות פגימתן לא תניף עליהם ברזל כתיב ועמדו וגנזום:

ונתברינהו - כדי לבטלן מעבודת כוכבים:

ונשקלינהו לנפשייהו - שהרי חולין הן וכדקאמרת ובאו בה פריצים וחללוה:

משום כספה וזהבה של ירושלים - שרובה הקדש:

טריינא הדריינא שיפא - מטבעות של ירושלים טיריינא הדריינא על שם מלכי רומי נעשו הצורות ושמם טוריינוס אדריינוס:

שיפא - ישן ביותר שנישוף מחמת יושנו ואין הצורה ניכרת:

מתני' ישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים - דעובד כוכבים פוסל אלוהו ילפינן ולא ישראל וכל שכן דישראל אינו מבטל עבודת כוכבים דישראל דאין לה בטילה עולמית דהא ושם בסתר כתיב:

גמ' שנית לנו בילדותך שלו ושל ישראל - ועכשיו אתה שונה לנו ושל חבירו אבל של ישראל לא: ומקשי תלמודא דישראל מי בטלה והא ושם בסתר כתיב:

שיש לו לעובד כוכבים בה שותפות - ובזקנותו חזר בו דאף על גב שיש לו שותפות אינו יכול לבטל חלקו של ישראל:

ואיכא דמתני לה - לר' הילל בריה דר' וולס:

אסיפא - דמתניתין:


א"ר הילל לא נצרכה אלא שיש לו - לישראל שותפות בה והא גופה לא אצטריך לאשמועינן דהא נמי פשיטא שאינו יכול לבטל חלקו של עובד כוכבים שאפילו שלו אין יכול לבטל אלא למידק מינה ישראל הוא דלא מבטל חלק העובד כוכבים אבל עובד כוכבים יכול לבטל חלק עצמו ולא אמרינן כי היכי דחלקו של ישראל לא בטיל חלק של עובד כוכבים נמי לא בטיל:

שיש לו לעובד כוכבים בה שותפות - אפילו ביטל עובד כוכבים חלקו ההוא דישראל לא בטיל:

וקמ"ל ישראל אדעתא דנפשיה פלח - ולא תלי בדעת עובד כוכבים:

מתני' פחסה - מיעכה בקורנס:

גררה - בטיט סחוב והשלך:

אינה בטילה - דלפום שעתא רתח עלה והדר פלח לה כל הני ביטולי בעובד כוכבים קמיירי:

גמ' שפחסה בפניה - וקלקל צורתה:

מנהני מילי - דהדר פלח לה:

וקלל במלכו - מקלל את עבודת כוכבים שלו ומבזה אותה:

ופנה למעלה - לבו למעלה לשמים:

ואל ארץ יביט - חוזר ועובד עבודת כוכבים שלו:

זעירי משמיה דרבי יוחנן ור' ירמיה בר אבא משמיה דרב - פליגי בטעמא דמתני': סתם לוקחי מתכת צורפים הן:

בצורף עובד כוכבים - שמכרה עובד כוכבים לצורף חבירו התם קאמרי רבנן דלא בטלה דסבר המוכר כיון דלוקח זה עובד כוכבים הוא פלח לה ולא תבר לה:

אבל מכרה עובד כוכבים לצורף ישראל - מסתמא בטלה מדעתיה דמידע ידע דהאי תבר לה:

נראין דבריי שמכרה לחבלה - דביטל:

ודברי חביריי - דלא ביטל כשמוכרה לעובדה ומדקתני נראין דברי בהא אבל דברי חביריי אין נראין בה מכלל דחבריה נמי בלחבלה פליגי ומדקאמר נראין דברי חביריי בלעובדה אבל דבריי אין נראין בה מכלל דאיהו נמי עלה פליג וה"ק אני שמעתי בשתיהן ביטל והן שמעו בשתיהן לא ביטל ונראית שמועתי משמועת חביריי בלחבלה ושמועת חביריי משמועתי בלעובדה:

אילימא לחבלה ממש - שנתנה ע"מ לחבלה:

מ"ט דמ"ד ביטל - בלעובדה הא בהדיא אמר ליה לשם עבודת כוכבים אלמא לא אפקיה מוכר מכלל עבודת כוכבים:

ומ"ט דמ"ד לא ביטל - בלחבלה הא ודאי בטלה מדעתיה:

ומנו צורף ישראל - והאי סתמא זבין ליה ודקאמרי רבנן דלא ביטל מימר אמר האי צורף ישראל הדר מזבין לה לעובד כוכבים ופלח לה ור' סבר כיון דצורף ישראל הוא מידע ידע האי עובד כוכבים דסתמא חבולי מחביל לה ומתיכה בכור:

לא - לעולם בצורף ישראל אפילו לרבנן ביטל והאי דקאמר ר' נראין דבריי כשמכרה לחבלה לאו דפליגי רבנן עליה דנימא נראין דבריי לשומעי מחלוקתינו מדברי חביריי אלא ר' לפרושי פלוגתייהו אתא ולאשמועינן דבצורף עובד כוכבים הוא דפליגי וה"ק נראין דבריי לחביריי ומודים הם לי כשמכרה למי שעתיד לחבלה שדברי חביריי כשמכרה לעובדה הן ולישנא דמלתא דיקא הכי מדלא קתני ונראין דברי חביריי אלא ודברי חביריי מכלל דנראין דרישא לחביריו קאמר דנראין הלכך אי הוה תני סיפא ונראין הוה משמע ונראין דברי חביריי לי בלעובדה וא"כ במאי פליגי:

גרוטאות - שברי כספים:

אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר - לעובד כוכבים ויבטלנה ואחר כך אם ירצה יקחנה ממנו ואע"ג דמשך לא אמרינן עבודת כוכבים של ישראל היא ואינה בטילה דהא משיכה בטעות הואי דלא ידע שיש בהן עבודת כוכבים:

אם משנתן מעות משך - יוליך הנאה לים המלח ואין רשאי להחזירה לעובד כוכבים וליטול מעותיו ואע"ג דמשיכה בטעות הואי כיון דיהב דמי כי הדר שקלינהו מיחזי כמאן דמזבן אלמא אע"ג דזבין עובד כוכבים לישראל קתני אסורה דלא בטלה:

אי אמרת בשלמא כו' אלא אי אמרת לצורף ישראל דברי הכל בטלה הא - מתניתין דישראל הוי לוקח וקתני יוליך לים המלח מני:

שאני התם - דהאי עובד כוכבים אדעתא דעבודת כוכבים לא זבין לא ידע שיש שם עבודת כוכבים אבל היכא דזבין עבודת כוכבים לבדה לצורף ישראל דברי הכל ביטלה מדעתו:

לוה עליה - עובד כוכבים אפילו מצורף ישראל:

או שנפלה עליה מפולת - ואינו חש לפנותה:

או שגנבוה ליסטים - ואינו מחזר אחריה:


כמלחמת יהושע - לקמיה פריך הא לא הדור אמוריים שיצאו להלחם עם יהושע:

ה"ק אם עתידין לחזור - הרי היא אסורה כאותה עבודת כוכבים של אמוריים שיצאו למלחמה ודימו לחזור לפיכך נאסרו עבודת כוכבים שלהם בהנאה דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם שהרי לא ביטלום מדעתם ביציאתם:

למה ליה למיתלינהו במלחמת יהושע - ליתני אינה בטילה:

מלתא אגב אורחיה קמ"ל - לפי דרכו שהיה צריך ללמדינו שלא בטל נתן סימן לדבריו ללמדנו מתוך הסימן מילתא אחריתי לסיוע לרב יהודה דאמר ישראל שזקף לבינה כו' דילפינן איסור דעבודת כוכבים מאותן שבימי יהושע לכל דבריה:

להשתחוות לה - ולא השתחוה לה ובא העובד כוכבים והשתחוה לה אסורה אע"פ שאינה שלו:

ומנלן דאסרה - אע"פ שאינה שלו:

א"ר אלעזר וכו' - אלמא ממלחמת יהושע יליף:

ואשריהם תשרפון - אלמא אילנות נמי אסירי ומכדי הארץ וכל המחובר לה ירושה לישראל היא מאבותיהם שהרי לאברהם נאמר כי לך אתננה וגוים שבאו אחרי כן לא יכלו לאסרן בהשתחואה:

ואי - משום אשירות דמעיקרא היו קודם שניתנו לאברהם ולא ידעינן הי נינהו:

מכדי עבודת כוכבים של עובד כוכבים בביטול סגי לה - וקיימא לן (לקמן דף סד) עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים על כרחו ליכפינהו לעובדי כוכבים וליבטלינהו:

שליחותייהו עבדי - הלכך הויא עבודת כוכבים של ישראל ואינה בטילה עולמית:

במידי אחרינא לא - ניחא להו ולא אסרי אשירות דהא לאו שליחותייהו הוה:

כל דבהדי עגל - אותן אשירות שהיו באותו הזמן יאסרו דשליחותייהו הוה אבל הנעבדות מכאן ואילך שחזרו בתשובה לאו שליחותייהו הוה:

מאן מוכח - מי יודע איזו היתה באותה שעה ואיזהו נעבדה אחרי כן:

מתני' שהניחו עובדיה - דאין דעתם לחזור:

בשעת שלום מותרת - הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם ביטלוה:

בימוסיאות של מלכים - אבני גזית המתוקנין בדרך מהלך המלך וכשהמלך עובר מושיבין שם עבודת כוכבים והוא משתחוה לה:

מפני שמעמידין אותה - כלומר מפני שצריך להעמידה בשעה שהמלכים עוברים שאינן מוכנות למושב עבודת כוכבים כל שעה אלא לאותה שעה ולקמן פריך ומשום הכי מותרין בתמיה:

גמ' בית נמרוד - מגדל שבנו דור הפלגה לעבודת כוכבים ונמרוד היה מלך עליהם:

דכי בדרינהו רחמנא - שנאמר ויפץ ה' אותם:

ומהלכין בדרך אחרת - ואין חוששין להן הלכך לאו משמשי עבודת כוכבים חשיבי:

לא איכפת ליה - לעובד כוכבים אי נשבר דאכתי חזי למושב עבודת כוכבים:

שקלי האי - בימוס מאחר שנפגם ושדו ליה לבראי ומייתי אחרינא:

מזבח - שמקריבין עליו זבח לעבודת כוכבים:

היכי דמי בימוס וכו' - מנא ידוע לן הי הוה בימוס למושב והי הוה מזבח שמקריבין עליו דנפרוש מיניה:


מאי קרא - דמזבח הוי אבנים הרבה ואיסורו עד שינתץ רובו:

גיר - כפור גרושל"א:

לא יקומו - שוב לא יקריבו עליו:

ואי לאו - דלא ניתצו יקומו:

נעבד - בבעלי חיים הנאסר לגבוה:

אם שלו - היה כשהשתחוה לו אסור אם לאו אינו נאסר לגבוה:

מזיד ורצון - חדא הוה אלא תנא רצון אצל אונס:

הכל היו - בין אונס בין רצון:

בפרהסיא - לא תחללו והאי דקתני אונס אסור בפרהסיא: שעת גזרה פרהסיא הוא ואונס הוא:

ודאי ישראל מומר - דא"א בכל העובדין שלא יהא בהן אחד מומר אחרי שרואה את ישראל ידם מטה נוטה לבו לעבודת כוכבים:

חזקיה אמר - לעולם אונס דקתני שאנס בהמת חבירו ואפילו הכי לא תרמינהו אהדדי דהא דתני אסור כגון שניסך לעבודת כוכבים בין קרניה של בהמת חברו דעביד מעשה והא ודאי מיתסרא כדיליף לקמן (ע"ב):

והאי נעבד הואי - בתמיהה נעבד לא קרי אלא שעשה את הבהמה עצמה עבודת כוכבים:

והאי בימוס בעלמא - שויוה ובעלי חיים לא מיתסרי משום משמשי עבודת כוכבים:

כגון שניסך לה - שעשה עבודת כוכבים ועשה בה מעשה אבל בהשתחואה או עבודה אחרת דלאו בגופה לא מיתסר דבר שאינו שלו:

סימן אחד - לעבודת כוכבים:

אי נימא מכהנים - שאנסום מלכי ישראל לעשות כומרים לעבודת כוכבים וכתיב ולא יגשו אלי (עוד) לכהן לי (יחזקאל מד):

דבני דעה נינהו - וקנסא הוא:

מאבני מזבח - שגנזום מלכי בית חשמונאי משום דשיקצום מלכי יון לעבודת כוכבים ואע"ג דהקדש הוו ולא יכול העובד כוכבים לאסרן אפ"ה כיון דעבוד מעשה אסרינהו רבנן:

דלמא כר"פ - דאמר קרא אשכחו ודרוש שיצאו לחולין וקנאום העובדי כוכבים ויכלו לאסרן:


ואלא מכלים - של בית המקדש שהזניחם אחז:

איתסרו להו - גזרו עליהם חזקיה וסיעתו איסור עולם אף להדיוט דקתני גנזום ולא אמרינן ליפרקו וליפקו לחולין:

חפר בו בורות - לעבודת כוכבים אסרה אף להדיוט:

לא אסרן - להדיוט אפי' הן שלו:

חליפין - החליפן בעבודת כוכבים שהיתה לו עבודת כוכבים והחליפה לעובד כוכבים בבהמתו:

הוא - כי חרם הוא:

למעוטי ערלה - והכי משמע הוא תופס את דמיו כדאמרן כל שאתה מהיה אבל ערלה היא אסורה בכל מקום שהיא אבל דמיה אינה תופסת לאסרן ואם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דלא מיתפסי באיסורא וממונא הוא אע"ג דאיהו אסור לאתהנויי מינייהו מיהו ההיא הנאה מטיא לה על ידי ערלה אבל איהי לא מערלה קא מטיא ליה ודוקא קידושי אשה אבל איתהנויי מינייהו מדרבנן אסור:

שני כתובין הבאין כאחד - לתפוס דמיהן באיסורן אע"פ שהן אסורין בכ"מ שהן:

הא דאמרן - והיית חרם כמוהו:

קדש תופס את דמיו - דכתיב ופדה בערכך:

מתבערין - נאכלין קודם הביעור קודם שיכלה לחיה מן השדה אותו המין שמכר:

יצא בשר ונכנס דגים - דכולי האי לא תפיס:

ופרי עצמו - פרי של שביעית שמכר ראשון:

מתני' אף אנו מחזיקין ידיהן - של אלו העובדין לחמה וללבנה אם היינו רואין ששאר עבודות כוכבים חריבות מעצמן ואלו קיימות היינו מודים לאלו:

גמ' פילוסופין - חכמי האומות:

שעושים סלע שלי פומבי - רושם שלי שאני רושם בו ובלע"ז קויי"ן עושין הפקר לכל שכל הרוצה לחתום בו יחתום בו כלומר שבאין על הערוה על כרחי ומולידין:

אלא שמטריחין אותי - שאני יוצר הוולד על כרחי ומולידין שהרי גזרה לפני שינהוג העולם כמנהגו ומיבעיא לי היכא איתמר דריש לקיש ובאיזה מקרא הוא דורש קבלה זו שהקב"ה קובל על כך ובתנחומא דריש מאותו פסוק צור ילדך תשי וגו':

אל קנא - מתקנא לנקום את עובדיהם:

עם החיים הוא עושה - מלחמה ומכלה את ממונם:

לאפיקים - אפיקי מוצאי מים:


אסוף אסף - כלומר האכלה את הכל בתמיה:

אסף אדם ובהמה והמכשלות את הרשעים - כל דברים שהרשעים נכשלין בהן:

והכרתי את האדם - בתמיה שהרי אף לאדם הן עובדין:

אגריפס שר צבא - עובד כוכבים היה ממונה על ראשי גייסות ובימי אגריפס המלך היה:

אין מתקנאה בה - אשתו הראשונה אינה מקפדת [כל כך] לשנוא את בעלה [אבל אם פחותה ממנה מתקנאה ומקפדת עליו לשנאתו]:

זונין - ישראל היה:

דאזלי כי מתברי - פסחים ההולכין לעבודת כוכבים שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין וחוזרין באיברין מצומדים:

רעים בשליחותן - שמיסרים את הגוף:

שהחליקן בדברים - מניחן לטעות:

מתני' גת בעוטה - שבעטה ודרכה עובד כוכבים:

שהוא נוטל - ענבים מתוך יין בעדשים של גת שקורין מיי"ש:

ונותן לתפוח - אסיפת גל הענבים שתחת הקורה קרי תפוח ובלע"ז ש"ק וקסבר תנא דידן לא הוי יין נסך עד שירד לבור:

מה שבבור אסור - אם נגע בו העובד כוכבים אחרי כן בור היו עושין לפני הגת והכלי נתון שם לקבל היין ויש שטחין הבור בסיד והיין משתמר בתוכו ואינו מאבד טפה והוא בור סיד:

דורכין עם העובד כוכבים בגת - ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי כל זמן שלא ירד לבור ומשום גורם טומאה ליכא שמשעה שדרך בהן העובד כוכבים מעט נטמאו ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא שהעובד כוכבים לא נצטווה על כך:


אבל לא בוצרין - לפי שנותנין בגת טמאה וגורם טומאה הוא שנתינתן לגת לשם דריכה הוא ודריכתן תטמאם וקודם דריכה ודאי לא מקבלי טומאה דסתמא לא הוכשרו והא דקיי"ל הבוצר לגת הוכשר היינו היכא דהוכשר ודאי וקסבר אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י:

וישראל - העושה פירותיו בטומאה עובר עבירה הוא שהרי נצטווה על כך הלכך אפילו דורכן נמי אסור שדריכתן בעבירה בגת טמאה ודריכתן הוא עיקר טומאתן כשנעשין משקה הן טמאין ע"י הגת ואסור לסייע ידי עוברי עבירה אלא פורשין מהן כדי שלא ירגיל בכך אבל עובד כוכבים לאו עובר עבירה הוא שלא נצטווה:

אבל מוליכין עמו חביות - ריקניות לגת ומביאין עמו חביות מלאות מן הגת דאין כאן עבירה דמאחר שנטמאו בגת מותר לתת היין בחביות טמאות:

לא לשין ולא עורכין עמו - שכל מעשה עריכה זו בעבירה:

לפלטר - שאופה את הפת:

גמ' שהתחיל לימשך - שהגת עשויה במדרון ומשעה שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין:

פקוקה - שפקקו הצינור ע"פ הבור שלא יכול לירד והיא היתה כולה מלאה ענבים ולא נמשך בה יין ולא זז ממקומו אלא במקום שנסחט שם עומד:

ומקשין - והא קתני עד שירד לבור אבל לנמשך לא חיישינן:

ה"נ בגת פקוקה ומלאה - ואשמעינן בגת מלאה אין בה משיכה עד שיטול פקק שלפניה וירד היין והיא משיכתו מיד:

והשאר מותר - והא הכא דהתחיל לירד והרי נמשך וקתני מה שבגת מותר:

בד"ד דב"ד - סימנין הן:

אין בוצרין עם העובד כוכבים כו' - וה"ה לישראל העושה פירותיו בטומאה ומוסיף עליו ישראל שאף אין דורכין עמו בצירה היא גרם טומאה שהבוצרו מוליכו לגת והגת טמאה:

ידי עוברי עבירה - לעיל פרשתי:

אבל דורכין עם העובד כוכבים - דכיון דכבר נטמאו ועובד כוכבים לאו עובר עבירה הוא שלא נצטווה שרי:

ולא חיישינן לדרב הונא - למיסריה משום משתכר באיסורי הנאה משהתחיל לימשך דאינו יין עד שירד לבור:


ואין בוצרין עם ישראל כו' - משום דגורם טומאה הוא ואף ע"ג דסבירא לן השתא מותר לגרום טומאה לחולין כדקתני סיפא ה"מ דעובד כוכבים אבל דישראל טבולים הם לתרומה ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר וכ"ש שאין דורכין שדריכתן מטמאתן ומסייע ידי עוברי עבירה:

יין משיקפה - הוי גמר מלאכה לענין מעשר ליאסר בו שתיית עראי. משיקפה לשון צף כמו קפא תהומא דמסכת סוכה (דף נג.) שצפין החרצנים על היין כשהוא נח בבור:

ואע"פ שקפה - מה שבבור קולט מן הגת העליונה ושותה שאותו שלא ירד לבור לא נגמר מלאכתו:

מן הצנור - מקום דרך מרזב המקלח היין לבור:

ש"מ קיפוי דבור קאמר - מדקתני ואע"פ שקפה קולט מן הגת דאי בחביות מה ענינו אצל גת:

בדבי ר' אושעיא - במתני' דבי ר' אושעיא:

משישלה בחביות - לשון השולה דגים מן הים (חולין דף סג.) משישלה היין מן הבור להנתן בחביות וכן מפרש בב"מ בהשוכר את הפועלים (דף צב:) ולעיל קתני לרבנן משירד לבור ולר"ע משיקפה:

אלא מתניתין דקתני עד שירד לבור - הא ירד לבור אע"פ שלא קיפה הוי יין:

נימא - כי היכי דקתני לענין נסך ה"נ ס"ל לענין מעשר ופליג אדרבנן ואדרבי עקיבא:

תלתא תנאי היא - תנא דידן סבר משירד לבור ולרבנן משיקפה בבור ולר"ע משישלה:

שאני יין נסך כו' - אבל במעשר אי כרבנן אי כר"ע:


ולרבא דלא שני ליה - מדאותבינא לעיל מעשר מיין נסך דמתניתין ושנייה רבא לא קשיא אלמא לא שני ליה דאי שני ליה לימא שאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן על כרחך מוקי לה כתלתא תנאי:

גרגותני - הוא סל גדול שקשור בצנור והיין יורד מן הצנור לתוכו ומתוכו לבור כדי לסנן היין מזגין וחרצנין:

אסור - אף מה שבגת:

בנצוק - קילוח היורד מגרגותני לבור ומחבר הגרגותני ליין נסך שבבור:

ש"מ נצוק חיבור - ולקמן בהשוכר את הפועל (דף עב:) פליגי בה:

שפחסתו צלוחיתו - לקמן בהשוכר (שם):

שפחסתו בורו - שנתמלא הבור עד שהגיע היין וטפח בשולי הגרגותני כמו פחסה בפניה דכל הצלמים (לעיל מב.):

בשית שנין - בן שש שנים:

והא קמנסך בידיה - ומשנה אחרונה קתני חזרו לומר אין דורכין דס"ל כרב הונא דמשהתחיל לימשך הוי יין:

תלת ריגלי - שהיו מתקבצין לשמוע דרשה הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג:


אי משכחנא תנא דאסר כר' נתן - יין בהנאה במגעו של עובד כוכבים אע"פ שלא נסכו לעבודת כוכבים דניסוך לא הוי אסור בהנאה אלא על ידי שכשוך:

מדדו - עובד כוכבים ליין של ישראל בין ביד שהכניס ידו וזרועו לתוכו לשער כמה יין יש בו כמו שעושין בקנה שקורין פייל"א:

ימכר - דכיון דלא נתכוין לנסך:

כר"ש - דשרי מגע של עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך:

אף בשתיה - כדקתני מתניתין נפל לבור ועלה כו' ר' שמעון מתיר אף בשתיה:

תינוק בן יומו - אלמא לא בעינן כוונה:

שמלו ולא טבלו - דקיימא לן ביבמות (דף מו.) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול:

וכן בני השפחות - אע"פ שנולדו בבית ישראל ולא גדלו בין העובדי כוכבים בעו מילה וטבילה וכשלא טבלה אמו מתחלה קמיירי דאי טבלה אמו אינהו למה להו טבילה:


בשוק - אפי' בשוק שאין טומאתן ספק אלא טומאתן ודאית מדרבנן שגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין לכל דבריהן:

ואמרי לה טהור - דמלו ולא טבלו מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור עלייהו:

אבני השפחות - דכיון דאצל ישראל גדלו ולא גזרו על יינן בקטנותן:

ארוקן ומדרסן - הושוו בני השפחות לעבדים הנקחין מן השוק ולא איינן:

הניחא למאן דתני טמא - איצטריך למתני בני השפחות משום רוקן ומדרסן לאשמועינן דטמא אלא למאן דתני טהור כיון דעבדים טהור כ"ש אבני השפחות דלגבי יין לא הושוו אהדדי ואיסורי דיין נסך לאו קאי עלייהו למה ליה למיתנינהו בהדדי הכי איבעי ליה למיתני עבדים שמלו ולא טבלו רוקן טהור בני השפחות שמלו ולא טבלו יינם גדולים כו':

הא קמ"ל כו' - ודאי לענין נסך ערבינהו ומיהו לאו לענין קטנים ולאפוקי מדרב (נחמן) אלא לענין גדולים דקאמר עושין יין נסך ודוקא לא טבלו אבל מלו וטבלו לא ולאפוקי כו':

אמר האי לאו חמרא - בתמיה:

שקליה - האי ישראל בריתחיה כלומר לא תשתה ממנו:

איפליג עליה - ולא היו אצלו בעיר להתווכח עמו:


איקלע רב הונא בריה דר"נ למחוזא - לאחר זמן אחר שחזר בו שהחזירו אביי ע"י תשובות שהשיב לו כדאמרינן לקמן אקפן נחמני שמעתתא ומתני' ומחוזא הוא מקומו של רבא:

טרוק גלי - סגור הדלת שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דברי מחלוקתם:

על - רב הונא לגביה ובעי מיניה כי האי גוונא שיכשך עובד כוכבים ביינו של ישראל שלא בכוונת ניסוך לעבודת כוכבים מאי:

א"ל אסור אף בהנאה - שחזר בו:

והא מר הוא דאמר כו' - דקא שרית לזבוני לעובדי כוכבים:

דמי דההוא חמרא - דהוה בדוולא מי אמרינן מודינא ביה דצריך להוליך דמיו לים המלח ודמי שאר היין שבחבית מותר ומשום כיסופא קאמר הכי אבל איהו כוליה שרי:

כי אתאי לפומבדיתא - האי מעשה הוה מקמי הך דאיקלע רב הונא למחוזא:

אקפן נחמני - הקיפני אביי בשמועות של אמוראים ובמשניות לחלוק עלי ולאסור כל יין החביות:

והוה עובדא בטבריא ואסר ר' יוחנן - ה"ג אמרי ליה לפי שאינן בני תורה הא דאסר שמואל ורבי יוחנן לבני טבריא ונהרדעי לאו משום דאסור אלא אחמורי אחמירו עלייהו לפי שאינן בני תורה:

ואמר לי - אביי טבריא ונהרדעא כו' בתמי':

אגרדמים - אדם הממונה לשמור המדות במצות המלך שלא ישקרו בהם וטועם היין ונעשה סרסור ביניהם אגרדמים גרסינן במ"ם בתורת כהנים אמרינן איפת צדק והין צדק יהיה לכם מנה לך אגרדמים על ככה:

שקדח במינקת - שנקב את מגופת החבית במינקת והעלה את היין דרך המינקת והוא קנה חלול המוציא ומעלה היין עד פיו וטועמו:

או שטעם מן הכוס והחזירו - עובד כוכבים בחבית:

מאי לאו בהנאה - ואע"ג דשלא בכוונת ניסוך הוי האי מגע ולא יתכן לומר והחזירו ישראל בחבית ותיהוי תיובתיה האי דקאסר ליה לכולה חבית משום האי דאיערב ביה דא"כ אמאי הויא תיובתא לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג דאמר לקמן ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו דקיימא לן הלכתא כוותיה:

וליתני ימכר - כי היכי דקתני סיפא:

חרם - משוגע ובעל מריבות וממהר לעשות שלא בכוונה:

ימכר - דהואיל דסבר של שמן היה ליכא למיגזר שמא נתכוין לנסך אבל קדח במינקת דיודע דיין הוא חיישינן שמא ניסך לעבודת כוכבים:


מימר אמר - האי עובד כוכבים בדעתיה:

סלקא דעתיה דרבנן - חשיבי כי האי שתו שיכרא בתמיה אלא ודאי חמרא הוא ונסכיה לעבודת כוכבים ואע"ג דמוקמינן דמוריק אורוקי אפ"ה חיישינן דלמא נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למיחזי דבישראל הוה מחזקינן ליה:

ומאן דשרי שפיר שרי מימר אמר - האי עובד כוכבים סלקא דעתיה רבנן כשרים כי הני חמרא הוו שתו ואמרי לדידי תא אשקיין בתמיה:

בחדתא - יין חדש אין לו ריח:

והא קא נגע בנטלא - ס"ד שהיה שואב היין מהחבית בכלי ששמו נטלא ופריך והא נגע ביה בחמרא ע"י נטלא ונהי נמי דלא ידע דחמרא הוא הוה ליה מגע שלא בכוונה ואסיר:

ומשני דקא מוריק אורוקי - וה"ל כחו שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין וכחו שלא בכוונה לא גזור אפילו בשתיה:

שמסכו - שמזגו שנתן בו מים לתקנו לשתיה שכן דרך יינם חזק כשהיו נותנין אותו בכוס נותנין בו מים לפי שהוא חזק יין של ישראל שמסכו עובד כוכבים מהו:

אסור - אע"ג דלא נגע גזרו רבנן בכחו לאסרו בשתיה משום הרחקת עבירה אבל בהנאה ודאי לא מיתסר דלא עדיף מנגיעה ע"י ד"א שלא בכוונה (לעיל דף נז.) כי ההוא דנגע בלוליבא בחמרא ושריה רב בהנאה:

חזא דאכלי פירי דלא מעשרי ואסר להו - דקסבר בצרה היא בצר במדבר בארץ המישור וכיון דמא"י חייבין פירותי' במעשר:

אדמקטורך עלך - בעוד שבגדיך עליך חזור אצלם והתר להם ולא תשהה אפילו לנוח מטורח הדרך:


דתלשינהו גלא - פעמים שהם נתלשין הלכך אי דיחיד נאסרין:

תסתיים דרבי יוחנן דאמר אסורות - בתמיה כלומר מי פשטינן מהכא גבי אבני הר שנתדלדלו דאיפליגו בהו בני ר' חייא ור' יוחנן דהיינו ר' יוחנן דאסר:

דטפחינהו - עובד כוכבים בידיה מלמטה ותלשן ואח"כ השתחוה להן הלכך יש בהן תפיסת ידי אדם ולא דמו לאבני הר שנדלדלו מאליהם ואי דיחיד נאסרים:

לפי שאינן בני תורה - אתורמוסן קאי דאי הן בני תורה שרי כדמפרש לקמיה תורמוס אינו נאכל חי ואינו עולה על שלחן מלכים:


דודורין - גיגיות קטנות ובלעז טולינ"ץ:

אידרי עובד כוכבים - קפץ ואחזה בתוך היין שלא תשתקע:

כי היכי דלא לשכשך - וליאסר בהנאה שאין מנסכין אלא ע"י שכשוך:

וברצוה לחביתא עד דשייפא - כפו החבית לצד אחד עד שישפך יינך לתוך כלי אחר שימשך היין מן העובד כוכבים ואחר כך יוציאנה ותהא מותרת בהנאה החבית דכל זמן שידו תחובה ביין אם יוציאנה א"א לשמור שלא ישכשך ואע"ג שאנו אוחזין את ידו. ברצוה לשון מטה על צידה כדאמרינן לקמן (דף עד:) וחתים להו אבירצייהו שוליהן:

דשייפא - שהורק לכלי אחר כמו השופה יין לחמרים:

ואע"ג דלזבניה - האי ישראל לעובד כוכבים אחר אסור:

למישקל דמי מההוא עובד כוכבים שרי - דלאו מכר הוא ואינו נהנה מדמי יין נסך אלא אומר לו שפכת ייני ואבדתו ממני ודמי יין כשר קא שקיל:

שלא בפני עבודת כוכבים - רבותא אשמועינן:

אסור - אף בהנאה:

מתירין - אותו בהנאה:

לא כל הימנך כו' - ואע"ג דלא סבירא לן כוותייהו להתירו למכור לעובד כוכבים אחר מההוא עובד כוכבים מיהא שרי לאיפרועי נזקו משום טעם דלא כל הימנך:

ברזא - רוזייל"י:

אידרי עובד כוכבים - קפץ עובד כוכבים לשון נושא הוא כמו דרי טונא כלומ' הגביה ונשא עצמו לעמוד ממקומו וקפץ להציל:

כל דלהדי ברזא חמרא אסיר - קילוח הסמוך לנקב אסור בשתיה ולא בהנאה שהרי אין כאן שכשוך שהנקב צר ואינו יכול לשכשך:


ואידך שרי - אף בשתיה דקסבר צדדין לאו חיבור ליאסר כל היין ולית הלכתא כוותיה דהא מוקי רב יימר מילתיה דרב פפא כתנאי וקם ליה רב פפא כרבי יהודה דיחידאה ויחיד ורבים הלכה כרבים דפליגי רבנן עליה ואמרי בין מצידיה בין מפיה טמאה דכולן חיבור:

עד ברזא - כל יין שלמעלה לנקב אסור דכיון דכולו נמשך אחר הנקב לצאת דרך שם הוה ליה חיבור ואסור:

כתנאי - איתמר הא דרב. פפא ולאו דברי הכל היא:

שוליה - שהיא יושבת עליהן שכל חביות שבתלמוד כדים של חרס הן:

ניקבה מפיה - הואיל וכל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון הוי חיבור ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב הוי חיבור אבל נקב מצידיה טהורה מכאן ומכאן כרב פפא ורבנן לית להו דרב פפא הלכך לית הלכתא כוותיה וכולו אסור בשתיה ומותר בהנאה:

עובד כוכבים אדנא - מערה היין מדנא לכובא:

וישראל אכובא - ואוחזו בידו:

חמרא אסור - בהנאה דהיינו נמי יין שמזגו עובד כוכבים וכחו הוא ואסרנא ליה משום לך לך אמרין כו':

ואי קא מצדד אצדודי - לכובא:

חמרא אסור - משום דמקרקש ליה לחמרא ובכובא מליאה עסקינן דלמא נגע לישנא אחרינא אפילו חסירא נמי כיון דמקרקש בכוונה הוה ליה כחו בכוונה ואסור בשתיה:

זיקא - נוד קשור:

וקאתי ישראל אחוריה - וחזי דלא נגע עובד כוכבים בגווה:

כובא חסירא שרי - דאין קרקוש בכלי פתוח ואע"ג דכי דרי ליה א"א בלא קרקוש מעט כיון דלא ניחא ליה בקרקושיה דלמא מישתפיך ה"ל כחו שלא בכוונה ומותר אבל זיקא הוי קרקוש ודומה למשכשך והוי נסך:

אין דרך ניסוך בכך - אבל בכובא מליאה איכא למיחש לנגיעה כשהוא נותן ידו על שפתו לא פליג רב אשי ואסור:

מעצרא זיירא - גת דאין דורכין אלא כובשין בקורה. זיירא מכבש כמו (שופטים ו) ויזר [את הגזה וימץ] טל מן הגזה מלא ספל מים:

בכחו - היכא דענבים נסחטים מכחו כגון שעולה על הנסרים שעל התפוח ומכבידם:

כולי עלמא לא פליגי - דאסור:

כח כחו - כגון שמגלגל הגלגל שקורין ווי"ץ והיא מפלת הקורה ובלשון לעז אישפלג"ל:


דאיפקעה לאורכה - כשהיא יושבת זקופה נסדקה מלמעלה למטה וביקש חציה ליפול אילך וחציה ליפול אילך:

חבקה - בין זרועותיו וחיברה עד שהביאו כלי:

לזבוני לעובדי כוכבים - דהא לא שכשך ואפילו שקירב החצאין זו לזו והוי נוגע ביין ע"י חצאי החבית לא הוי כנוגע בקנה דהתם משכשך בקנה אבל הכא ליכא שכשוך מידי:

אבל לפותייה - הואיל ואין נבדלות זה מזה שהרי חציה העליון יושב על התחתון אלא שיוצא מעט מעט והעובד כוכבים הכבידן זו לזו ולא הוי נוגע ודחק יין החבית:

אלא מעשה לבינה - בעלמא קא עביד כלבינה הנתונה ע"פ החבית ומכבידתה:

דהוה קאי במעצרתא - דישראל ולא היה בה יין אלא משקה טופח עליהן:

ניגוב - אפר ומים ואפר כדמפרש לקמן בהשוכר (דף עה.):

מתני' אם יש לו עליו מלוה - על ישראל אסור לפי שלא ירא ליגע דסבר אי אמר לי מידי אמינא ליה תניהו לי בחובי:

נפל - העובד כוכבים בבור מלא יין אע"פ דנגיעה ממש הואיל ושלא בכוונה הואי:

מדדו בקנה - אע"ג דנתכוין הואיל ולדבר אחר נתכוין והא נגיעה לאו ממש היא אלא ע"י הקנה: או שהיה מטפיח כו':

המרותחת - שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות וטיפח בידו ממש על הרתיחות אין דרך ניסוך בכך ומותר בהנאה:

זה היה מעשה - והכשירוהו אף בשתיה:

גמ' על אותו יין - שעשה לו ישראל את היין הזה אפותיקי לגבות הימנו דהשתא סמכה דעתיה ונגע ולא מירתת אבל לא היתה לו מלוה על אותו יין אע"פ שיש לו מלוה על בעליו מותר בשתיה דמירתת ולא נגע:

המטהר יינו של עובד כוכבים - ישראל שדרך ענבים של עובד כוכבים בהיתר כדי למכרו לישראל ואין נותן מעות לעובד כוכבים עד שימכרנו לאחר זמן ונותן ברשותו של עובד כוכבים:

והלה כותב לו התקבלתי - אם כותב לו העובד כוכבים התקבלתי ממך מעות כלומר הריני כאילו קבלתי מעות שאיני מעכב בידך להוציא יין מרשותי בכל עת שתרצה:

מותר - אם יש מפתח או חותם ביד ישראל:

זה היה מעשה בבית שאן ואסרו - דכיון דיש לו מלוה על אותו יין מאי דבעי עביד אבל מלוה שאינה על אותו יין כמי שאין לו עליו דמי דקתני רישא הלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר והא הכא דיש לו מלוה דמי היין עליו וקתני דכיון דלאו על אותו יין הוא מותר:

דדמי עליה כיום אידם - ואזיל ומודה על שניצל ומסתמא נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה:

ומסקנא דמילתא - מסיק תלמודא ואין הלכה כר"ש:

כל שבזב טמא - לא איירי רב אשי בהיסט כלל אלא במגע ולא אתא לאשמעינן אלא זרק בעובד כוכבים דלא אסר וה"ק כל מגע שבזב טמא כגון בחבורין בין בידו בין בקנה שאם העובד כוכבים זב והיין כלי או אדם מטמא בזב אף היין נעשה בכך יין נסך כגון אדם הנוגע בזב בין שנגע בו הזב ממש בין בקנה טמא אף היין שנגע בו עובד כוכבים בין בידו בין בקנה נעשה יין נסך וליכא למימר דרב אשי אהיסטו של זב נמי קאי דאמר רב אשי לעיל (עמוד א) זיקא בין מליאה בין חסירה שרי ודכוותה בהיסט של זב טמא:

שלא בחמתו לא - אלמא זרק העובד כוכבים עשה יין נסך ואילו זב שזרק חפץ בכלי לא טימאו:


דקאזיל מיניה ומיניה - שהולך ומתגלגל הכלי כל שעה ע"י שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דלמא נגע:

מתני' המטהר יינו של עובד כוכבים - שעשאו בכשרות למכרו לישראל ולא נתן דמים עכשיו לעובד כוכבים עד שימכרנו ונותנו ברשותו של עובד כוכבים:

מותר - דמירתת ליה עובד כוכבים ולא נגע דאמר דלמא חזו לי הנך ישראל דעברי ברה"ר ומפסידנא ואפילו אין מפתח וחותם שרי והוא שאין לו כלום על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדאמרינן לקמן באידך בבא:

ר"ש בן אלעזר כו' - מפרש בגמרא:

המטהר יינו של עובד כוכבים כו' מותר - אם בית פתוח לרשות הרבים כדפרי' לעיל:

אבל אם רוצה כו' - שהיין נעשה לו משכון הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מירתת דסבר אי חזו לא מפסידנא דכי תבע לי אמינא דידי הוא:

גמ' רוכלין - מוכרין בשמים וישראלים הן עוברין מעיר לעיר ומירתת עובד כוכבים דלמא חזו לי דרך רשות הרבים:

דלתים ובריח - שאין נכנסין בה אלא ברשות וכ"ע ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם עלה ההיא שעתא:

וחלון כרה"ר דמי - אפילו בית פתוח לחצר וחלון פתוח לחצר ברה"ר כנגד פתח הבית כמאן דפתוח לרה"ר דמי לשון אחר חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית כרה"ר דמי וכן עיקר: דרך אשפה לעמוד בני אדם עליה:

דיקלא - דקל של ישראל נגד הפתח ומתיירא העובד כוכבים עכשיו יעלה ליטול פירות ויראני נוגע:

פסיק רישיה - של דקל ומעתה אין בו פירות:

ומאן דאסר - מימר אמר עובד כוכבים למה ליה דסליק התם:


בחצר אחרת - ישראל דר בחצר אחרת:

ה"ג יינו של עובד כוכבים ברשותו - אם היין של עובד כוכבים וטהרו ישראל ונתנו ברשות העובד כוכבים עצמו וישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח וחותם ביד ישראל אבל אין מפתח וחותם בידו אע"פ שישראל דר באותה חצר אסור כיון שהיין שלו דלא מרתת כולי האי:

תני אע"פ שאין מפתח וחותם בידו - כיון דישראל דר באותה חצר כשומר היוצא ונכנס דמי דאמרינן במתני' שמותר:

או עד שיבא ממונה הבא לקיצין - שיהא שומר ממונה לשמרו אבל הולך ויוצא ויש לו שעה קבועה לבא או עד שיבא כלומר עד שיהא ממונה עליהם שיתיירא זה מביאתו ולקמן פריך הבא לקיצין גריעותא הוא:

ארישא דסיפא - יין של עובד כוכבים ברשות עובד כוכבים וישראל דר באותה חצר דקאמר ר"מ מותר והוא שמפתח וחותם בידו ואתו רבנן למיסריה:

והאמר ליה רבי יוחנן לתנא כו' - אלמא פשיטא ליה לרבי יוחנן כי האי גוונא לקולא הוא דבעינן למיזל:

אלא אסיפא דרישא - היכא דיין של ישראל הוא וקתני ישראל דר בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו דכיון דיין דישראל הוא מירתת עובד כוכבים לזייף שמא ירגיש בו ישראל הדר בחצר אחרת:

גריעותא הוא - דכיון דיש לו שעה קבועה לביאתו לא מירתת עובד כוכבים:

להקל או להחמיר - להקל דקאמר ת"ק בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור להניחו בבית העובד כוכבים שהוא בעליו והוא הדין בבית עובד כוכבים אחר וקאמר רבי שמעון בן אלעזר וכי כל רשות עובדי כוכבים אחת היא בתמיה כלומר הואיל ואינו בבית בעליו מותר דהאי עובד כוכבים מירתת או להחמיר קאמר ובניחותא איתמר דתנא קמא דוקא בבית בעליו קאמר ואתא רבי שמעון בן אלעזר למימר הוא הדין בבית העובד כוכבים אחר דחיישינן לגומלין אע"ג דהאי עובד כוכבים שהבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל ולא נגע דנתפס עליו כגנב חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חבירו בעל היין דלא מירתת לנסוכי כי היכי דהדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלישבוק ליה לנסוכי:

לגומלין - הנח לי ואגמול לך כיוצא בזו:

רבי שמעון בן אלעזר כו' - ואחת היא דמתניתין אתמוהי מתמה:

מפני הרמאין - גומלין זה לזה:

פרזק - שם האיש:

רופילא - שני למלך:

אותיבו חמרא - יין כשר דזבני ישראל באשראי:

גבי אריסייהו - עובדי כוכבים כמותם אריסא מירתת ממריה ואי נמי נגע מסהיד עליה דלא נגע:

כרכא - כרך:

אם נתפס עליו כגנב - אם עובד כוכבים חלש הוא ויש אימת שופטי העיר עליו ואם ימצאוהו נוגע נתפס עליו כגנב:

חמרא שרי - בשתיה ואי לא אסור אף בהנאה דודאי נגע:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/עבודה_זרה/פרק_ד"