לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/עבודה זרה/פרק ב

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




אריסותא לר"ש בן אלעזר לית ליה - והאי דנקט כותי דמשמע הא עובד כוכבים שרי לאו טעמא משום אריסותא אלא משום דאמרינן ליה לא תעשה בה מלאכה בשבת וציית:

אי הכי - דכותי יעשה בה מלאכה בחולו של מועד:

מאי איריא - דקתני גבי כותי מפני שנקראת על שמו:

תיפוק ליה - דבלא חשד נמי איכא משום לפני עור וכותי גר הוא ומצווה על המצות כישראל ולא דמי לעובד כוכבים העושה מלאכה בשבת שהעובדי כוכבים לא הוזהרו עליה:

מוריקאי - זורעי גנות כרכום:

נקיט בשבתא - לחרוש לזרוע ולקצור:

שקיבלו - שדה באריסותן מבעה"ב ומשקיבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד:

לא יאמר ישראל - טול אתה חלקך בשבת לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו:

ואם התנו מתחילה - קודם שהוטלה עליו:

מותר - דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה דשבת ואין העובד כוכבים שלוחו:

ואם באו לחשבון - לאו אהתנו מתחלה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר אם קיבלו סתם ועשו סתם ועייל העובד כוכבים בשבת וישראל בחול ולא צווהו ישראל ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול:

אסור - דשכר שבת הוא נוטל דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחו היה:

רב גביהה מבי כתיל אמר - לאו הכי הוה עובדא:

אלא שתילי דערלה הוה - ישראל ועובד כוכבים קיבלו שדה בשותפות ונוטעה ויטלו החצי בין שניהם ונתעסק עובד כוכבים כל צרכו שני ערלה ואכלן וישראל קבל ג' שנים אחרות כנגדן ואכלן:

שרא להו - דהיתר גמור הוה דהא אע"ג דקיבלוה יחד לכתחילה ואמר לו ישראל היה אתה עובד בג' שנים הללו ואני ג' אחריהם אין כאן איסור שליחות דהא ישראל נמי שרי לעובדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה שמכרן אין זה נהנה שכן המשפט שנה שזה עובד הוא אוכל:

והא אותביה רבינא - וא"כ מאי תיובתא גבי שבת איסור שליחות במלאכה מה שאין כן בערלה:

לסיועי סייעיה - מדקתני התנו לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי ואע"ג דמטיא הנאה לישראל וה"ה לערלה:

סתמא מאי - שקיבלו סתם ועשו סתם עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת ולא אמר ישראל מעולם טול אתה את השבת ואני בחול מהו לחלוק סתם בשוה ולא יזכיר ישראל את השבת:

אם באו לחשבון - הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה וגלי דעתיה דשלוחיה הוא:

הא סתמא - דאף בשעת חלוקה סתם מותר:

פרק שני - אין מעמידין


מתני' אין מעמידין בהמה בפונדקאות - שעושין להתאכסן עוברי דרכים שם ומעלים שכר לבעלים:

שחשודין על הרביעה - ובני נח נאסרו בה דכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול: גמ'


רובע ונרבע ומוקצה ונעבד פסול לקרבן דתניא בב"ק (דף מ:) מן הבהמה ולא כל הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה: מוקצה - שהקצהו ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים:

נעבד - שעשאו עבודת כוכבים והשתחווה לו:

בשלמא מוקצה ונעבד - אף ע"ג דודאי חשידי לא קשיא לן דאם איתא דפלחיה כו':

אלא רובע - אי חשידי ליחוש:

שלא תיעקר - נעשית עקרה הילכך לא רבע לה אבל אדידן לא חייש כשעומדת בפונדקי:

זכרים מאי איכא למימר - ניחוש דלמא רבעה עובד כוכבים דהכא ליכא עיקור וזכר נמי מיפסיל בנרבע דהא קרא דנרבע דמן הבהמה בעולה כתיב ועולה זכר הוא וקאמר להוציא את הרובע ואת הנרבע:

וליחוש דלמא רבעה רועה - דהא לאו דידיה היא ולא חס עליה:

אינהו דידעי בהדדי - חד בחבריה דאורחיה למירבעה:

מירתת - רועה מיניה דאי מיעקרא מרגיש עובד כוכבים וקא תבע ליה מיניה א"נ כל שעתא אתי חזי לה:

מכתבא גללא בזע רגלא בחבריה ידע - מכתב שקורין גרפי"א ושל ברזל הוא קורע ורושם את הגלל שייש כלומר השייש שהוא קשה ירא מן המכתב לפי שהוא מכיר בו וכן רכיל ובליעל מכיר בחבירו וירא מפניו רגלא [רכיל] כמו (תהלים טו) לא רגל על לשונו וכן וירגל בעבדך (שמואל ב יט):

זכרים מנקבות לא לזבון - לקרבן הואיל וחשידי דלמא ארבעתיה עלה דליכא הכא עיקור ולא כחש בשר:

כיון דמיסריך - זכר בתרה ורודפה כל שעה אם תיזקק לו מירתתא שיבינו בני אדם בדבר אבל בדידן אי מוקמינן לה גבה לא מירתתא דלפום שעתא הוא דקאי גבה:

לא תרבי כלבא - שמא תתאוה ותרביענו עליה:

לא תשרי בר בי רב באושפיזא - דאגב דצניע לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו:

צניע לה - ואיכא למיחש כדפרישית:

אלא כלבא - הא אמרת כיון דמוגרי בה ורודפה מירתתא האשה:

אמרי - לא דמי כלבא לשאר בהמה:

דכיון דכי שדיא ליה אומצא מיסריך - כל שעתא בתרה לא מירתתא דסברה אי מיסריך בתראי מימר אמרי אינשי אומצא הוא דשדיא ליה:

אומצא - מעט בשר:

נקבות אצל נקבות מ"ט לא מייחדינן - דקתני בברייתא בפ"ק (דף טו:) דאפילו נקבות אצל נקבות לא מייחדינן:

ישראל שעמדו על הר סיני - ונתקנו מכל מום כדכתיב (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך:


רבינא - מהדר לתרוצי מתני' וברייתא דלעיל לעולם חשידי ומתני' לכתחילה קתני דאין מעמידין משום דלמא רבע לה וברייתא דקתני אין חוששין משום רובע משום נרבע דיעבד דמשום לשעבר קבעית למיסרה דלמא כבר רבעה ולכבר ארבעה לא חיישינן:

ומנא תימרא - דלמידי דחשידי ביה שני לן בין לכתחילה בין לדיעבד דלכתחילה לא מייחדינן ליה בהדייהו והיכא דאיתיחד לא מיתסר ולא אמרינן נבעלה לו:

ע"י ממון - שהיתה חייבת ממון מותרת לבעלה:

הפסד ממון - דסבר אי בעילנא לה תו לא פרע לי בעלה מידי:

תדע - דמשום הפסד ממון הוא דשרי לה דקתני על ידי נפשות שנתחייבה הריגה אסורה לבעלה אלמא היכא דלא מירתת להפסד ממונו אפקורי מפקר לה וחיישינן שמא נבעלה לאחד מהן ברצון ואית דמוקמי לה באשת כהן דמיתסרא באונס וראשון עיקר דבכתובות (דף כו:) מוכח דבאשת ישראל קאי:

ותו לא מידי - אין להקשות על דבר זה דודאי טעמא ע"י ממון מותר משום דחייש עובד כוכבים להפסד ממונו:

פרת חטאת - פרה אדומה: ה"ג ממאי דלמא כולי עלמא לא חיישי לרביעה וטעמא דר"א כו':

עודה של שקין - שקין הרבה ריקנין קשורין ביחד:

פסלה - דכתיב אשר לא עלה עליה בהעלאה בעלמא:

ובעגלה - עגלה ערופה אינה נפסלת בהעלאת עול:

עד שתמשוך בו - דכתיב בעגלה (דברים כא) אשר לא משכה בעול (לישנא אחרינא עודה עץ שטווין בו שקין):

לא ס"ד - דטעמא דר"א משום עודה:

דמשום הנאה פורתא - להקל מעליו משוי מעט:

לא מפסיד טובא - דמים יקרים של פרה אדומה אלא ודאי טעמא משום רביעה הוא:

יקחו - ימכרו קרי ביה ויקיחו:


אלא בפרה אדומה - דדמיה יקרים דחייש עובד כוכבים להפסד מרובה וכייף ליצריה:

אבל בשאר קרבנות מודו - והא דתניא לעיל לוקחין מהן בהמה אמאן תרמייה לא רבי אליעזר ולא רבנן:

כל צאן קדר - קדר ישמעאל וכתיב יעלו (לרצון על) מזבחי אלמא בשאר קרבנות נמי שרי ושפיר איתרצן רומיין דלעיל:

עד כאן לא פליגי כו' - מלתא באפי נפשיה קאמר ואזיל:

אלא בחששא - היכא דלא חזינן דרבעה פליגי דמר חייש ומר לא חייש:

קדשי מזבח היא - דין קדושת מזבח יש לה ליפסל ברביעה ולענין פדייה דלא נפקא לחול בלא מום ואף ע"ג דלאו למזבח קרבה:

דאי ס"ד - לא אלימא קדושתיה מקדושת בדק הבית ועל כל דבר חל קדושת בדק הבית אפי' על אבנים:

אמאי - פסלה בה רביעה:

שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא - לעולם גבי פדייה והעמדה והערכה דין קדשי בדק הבית עליה ומיהו לענין פסולין סגיא מילתא לאתויי בפסול דחטאת קרייה רחמנא למי נדה חטאת היא:

תפסל ביוצא דופן - דפסול הוא לשאר קרבנות דתניא (בכורות נז.) שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה כי יולד פרט ליוצא דופן והאי קרא בקרבנות כתיב:

הקדיש ביוצא דופן - הקדיש לפרה אדומה יוצא דופן פסולה כו':

ולד מעליא הוא - במסכת נדה (נדה מ.) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן לידה ר"ש אומר הרי הוא כילוד ויש לו טומאת שבעה לזכר ושבועיים לנקבה וכן ימי טוהר וקרבן:

מודה ר"ש - לענין קדשים דבהמה שיצאה דרך דופן פסולה לקרבן דגבי טומאה וטהרה דאמו הוא דקאמר ליה ר"ש מריבוי הכתוב אם נקבה תלד הוסיף לידה אחרת לרבות יוצא דופן אבל בקדשים מודי והא דר' יוחנן במסכת נדה: ה"ג אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסל בה דכתיב כי משחתם בהם מום ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום כו' עד פן תשחיתון כל שהמום פוסל בו כו'. לא תימא דטעמא דמיפסלא ברביעה משום דחטאת קרייה רחמנא אלא היינו טעמא דאע"ג דקדשי בדק הבית הואיל ומום פוסל בה כדכתיב אשר אין בו מום:

דבר ערוה - נרבע:

ועבודת כוכבים - כגון מוקצה ונעבד פסולין בה דאיתקש השחתה למום:

כי השחית כל בשר את דרכו - תשמיש דור המבול בעבירה קלקלו דכתיב ויראו בני האלהים וגו':

וכי תימא ה"נ - דאסור לקנות זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן מן העובדי כוכבים:

עד היכן כיבוד אב ואם - כמה אדם מצווה להזהר בכיבוד אב ואם:

מה עשה עובד כוכבים - וכ"ש ישראל שמצווה על כך:


בששים ריבוא שכר - ששים ריבוא דינר היו רוצין ליתן לו ריוח:

לא ציערו - להקיצו משנתו:

אבני שהם הפסיק הענין - מדלא כתיב ואבני שהם כדכתיב בכולהו וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ועורות הפסיק הענין ולא קאי אויקחו:

והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערבינהו - למילתא קמייתא וליתסרו:

ועוד - הא קתני עלה דההיא דר"א:

לשנה הבאה נולדה כו' - אלמא לית ליה קיחה לר"א:

תגרי ישראל - סרסור ישראל לקחה משלו מן העובד כוכבים לעצמו וחזר ומכרה לצבור:

ור"א לא חייש לרביעה - לשילא פרכינן דתני טעמא דר"א משום קיחה:

ודמא שמו - זהו הנזכר למעלה:

אית ליה - קיחה ובעינן תגרי וחייש לרביעה ובעינן שימור:

ולד נוגחת - פרה שנגחה ישראל כשהיא מעוברת ומת ולדה פסול לקרבן:

דהיא וולדה נגחוהו - ונוגח שנגח בעד אחד או ע"פ הבעלים שהודו מעצמן ואין עדים בדבר אינו נסקל ואמרינן בתורת כהנים מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן וי"ו יתירה להוציא את הנוגח:

משעה שנוצרה - במעי אמה לקמן מפרש מנא ידעי דהאי ולד אדום הוא:

ולדותיהן מותרין - אותן שנתעברו בהן אחרי כן:

מחלוקת - דר"א ורבנן כשנרבעו כשהן מוקדשין ובמסכת תמורה מפרש טעמא דר"א משום דבזיא מילתא:

שתי שערות פוסלות בה - שחורות או לבנות:

ומ"ש דידהו - דאזלי ישראל ועבדי לדנכרי נעבד הא מלתא בבהמת ישראל:

במוחזקת - מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס:

אקילעא - פורק"א לפני הטרקלין:

וכן היה ר"א כו' - משום דחייש לרביעה:

גרורים - מעצמן נגררין להתגייר אע"פ שאין מקבלין אותן:

מעבודת כוכבים הדרי בהו - כדכתיב לקרוא כולם בשם ה' אבל מרביעה לא הדרי:

ותרוייהו אמרי - ר' אמי ורבי יצחק נפחא בין דרב פפא לרב זביד איכא טובא דרב פפא מתני פתח חד פתח אידך ומתני מאי קראה ברב יוסף ואתקפתא דדלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרו מתני לה באביי:

שכם אחד - משמע אין חילוק בעובדיו ישראל והאומות תהא עבודתן שוה בכל מצותיו:

גם אתה תתן - תיקשי לר"א:

הניחא למ"ד - פלוגתא דבני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי בפ' בתרא דשחיטת קדשים (קטז.):


דמי מיטב - למוכרן ולקנות בדמיהן בהמות מישראל להקריב:

זבינא - מכר:

ארונה - יבוסי היה בספר שמואל:

ראה הבקר לעולה - אלמא הקריב דוד בהמת עובד כוכבים לקרבן:

גר תושב - שקיבל שבע מצות בני נח והרי רביעה בכלל:

טורביל עיזא דקורקסא - דף גדול ועב מאד ורחב וטרוף בפגימות הרבה לרוחבו עמוקות תכופות זו אצל זו ודשין בו תבואה שמעבירין עליו הבהמות והפגימות נכנסו בדייש והתבואה נחבטת:

למורג חרוץ - טרוף בפגימות והן פיפיות:

תדוש הרים - אלמא לדישה עבדי ליה:

ואת הפרות - באנשי בית שמש מישתעי קרא בפרות שהביאו הארון מארץ פלשתים:

הוראת שעה - מפני נס שנעשה על ידיהן שהביאו הארון מעצמן ואין איש מנהיגם ואת בניהם כלו בבית ולא געו אחרי בניהם אלא הוליכוהו ואמרו שירה כדלקמן:

דלמא בבמת יחיד - שרי דהתם בבמת יחיד הואי דבמה גדולה בנוב היתה באותה שעה כשנלקח הארון וחרב משכן שילה ובאו להן לנוב:

טלה חלב - רחל ומניקה את בנה:

רבי יוחנן אמר - האי דקתני לעיל לוקחין מהם לקרבן לאו מלתא פשיטתא היא לכל בהמות:

אלא גבול יש לה פחותה מבת ג' שנים נעקרת - בהרבעת איש ונקחת מן העובד כוכבים דחייס עלה:

אבל בת שלש - שוב אינה נעקרת וחיישינן לרביעה:

כל הני תיובתא - דהני קראי דשרו בהמות עובד כוכבים להקרבה:

פרה וחמור כו' - בבכורות (יט:) תנן הלוקח בהמה מן הנכרי ואינו יודע אם כבר בכרה אם לאו עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק פרה וחמור בת שלש ודאי לכהן ולד ראשון שתלד ביד ישראל אם זכר הוא ודאי לכהן אם אינה יתירה בעת לידתה על בת שלש דודאי לא ילדה בבית נכרי:

מכאן ואילך - אם יתירה על בת שלש היתה כשילדה בבית ישראל הוי ולדה זה ספק בכור ואיכא למימר כבר בכרה בבית עובד כוכבים ואיכא למימר לא בכרה זה בבית העובד כוכבים וזה בכור שלה וירעה בכור זה עד שיסתאב שהרי אינו ראוי לקרבן שמא אין זה בכור ולאחר שיש בו מום יאכלנו בעליו ולא יתננו לכהן שבכור בעל מום מותר לזרים ואין בו אלא משום גזילת מתנות כהונה אפי' הוא ודאי וזהו ספק הוה הכהן מוציא מחבירו ועליו הראיה שלא ילדה בבית העובד כוכבים וגבי ספק פטר חמור מפריש עליו טלה להתירו בהנאה דכתיב תפדה בשה והטלה יעכב בעצמו דאפילו ודאי פטר אין קדושה חלה על טלה הניתן אלא משום גזילת כהן יש וכיון שהוא ספק אפילו גזל ליכא דראיה על הכהן:

כלו בבית - לשון בית הכלא (מלכים א כב) לישנא אחרינא לשון מניעה כמו לא יכלה ממך (בראשית כג) מנעום מלילך אחריהם:

וישרנה - אז ישיר כי גאה גאה לשלוח יד בפלשתים ובדגון אלהיהם:

יתמא - שלא הוזכר שם אמרו:

ירגזו - על שהכם במכת טחורים:

השיטה - ארון עצי שטים:

התנופפי - התרוממי:

המחושקת - קשורה כמו וחשוקיהם כסף (שמות כז):

בריקמי זהב - מצופה זהב טהור מבית ומחוץ:

המהוללה בדביר ארמון - שס"ת של משה בתוכו וארון מהולל ומפואר במה שבתוכו:

בעדי עדיים - ואין לך עדי גדול מזה:

דביר - הוא ספר בלשון פרסי:

וישראל מאי אמרו - בנסוע הארון בעת המסעות שבמדבר שהיה משה אומר קומה ה' (במדבר י) ומה ישראל עונין אחריו:

דשתנא - נוטריקון ד' דרך ש' נשים:


וידום השמש - ביהושע כתיב כשנלחם עם חמשת המלכים הצרים על הגבעונים והכא נקט לה משום דפליגי לעיל ר"א ורבי שמואל בר נחמני במדרש פסוקא דוישרנה ופליגי נמי במדרש דויעמד השמש:

וידום - שתק מלומר שירה שבכל עת לכתו אינו שותק ובעמידתו שותק ויהושע אומר שירה בשבילה דכתיב אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' וגו':

עד יקום גוי - ינקום ישראל מאויביו:

הלא היא כתובה על ספר הישר - שעתיד ליעשות לי נס:

ספר אברהם כו' - היינו ספר בראשית שמעשה אבות כתובים בו:

מות ישרים - בלעם מבקש על עצמו שימות מיתה של גויעה כמותן:

והיכא רמיזא - בבראשית שעתיד יהושע לבא לנס זה יהושע משבט אפרים בא כדכתיב (במדבר יג) למטה אפרים הושע בן נון [וכתיב באפרים וזרעו יהיה] מלא הגוים. כל הארצות נתמלאו מיראתו ומאימתו זרעו של אפרים יהיה מלא הגוים אדם נוצח כאן מלחמה ואין בני אספמייא יודעין בה אבל בשעה שעמדה לו חמה ליהושע נראה לכל העולם ויראו מפניו:

ספר משנה תורה - וספר שופטים ל"ג הכא ואגב ריהטא דגירסא דלקמן ניקבעה היא ושבשתא היא דהא לא רמיזא ביה:

ויעמד השמש - יש במשמעה שתי עכבות אחת בחצי השמים והיינו בחצי היום ואחת סמוך לשקיעתו:

דכתיב ולא אץ לבוא - אלא שהה כיום תמים דהיינו עשרים וארבע שעות דיום אינו תמים ושלם אלא עם לילו:

עשרים וארבעה - היה אותו יום מעלות השחר עד יציאת הכוכבים ויום תמים אכולה מילתא קאי אהלוך ואעמידה:

אזיל שית - עד חצי השמים:

וקם שית - דכתיב ויעמד השמש:

ואזיל שית - עד ערב וקם שית כדכתיב ולא אץ לבוא:

כולה מילתא - הילוכו ועמידתו כיום תמים עשרים וארבע של יום ולילה דשאר ימים:

ל' ושית - דיום תמים דקרא אעמידה לחוד קאי:

ארבעים ושמונה - דיום תמים דקרא אשהיה דשקיעה קאי וקמייתא דלא כתיב ביה כיום תמים סתם עמידה שנים עשר שעות כעמידה שדרכו לעמוד ולשתוק בלילה:

איכא דאמרי - הנך שיעורי דהנך רבנן בתוספתא שניתוסף על היום קאמרי להו:

רבי יהושע בן לוי אמר עשרים וארבע הואי - התוספתא ויום תמים אעמידה קאי:

ור"א אמר ל"ו הוי - תוספתא ויום תמים דקרא אעמידה דלא אץ לבוא קאי וקמייתא סתמא י"ב שעות כתורת לילה:

ור' שמואל בר נחמני סבר - דכיום תמים אעמידה דולא אץ לבוא קאי ומיהו מקיש עמידתו דחצי השמים לביאתו דלא אץ לבוא:

נקדימון בן גוריון גמרא - שהלווהו הגמון (אחד) עשר מעינות כו' במסכת תענית בפ' סדר תעניות אלו (דף יט:):

למשה - במלחמת סיחון:

לא היה כיום ההוא - במעשה דיהושע כתיב:

אבני ברד - דלא היו במשה:

ויאמר ללמד בני יהודה קשת - בקינה שקונן דוד על שאול כתיב:

הלא היא כתובה - דבני יהודה היו מושכי קשת:

יד כנגד עורף - המושך בקשת נותן ידיו כנגד עיניו דהיינו מול העורף הטרי"ל בלע"ז:

דכתיב במשנה תורה - ועשית הישר והטוב:

איזהו היא מלחמה שצריכה לימוד - כו':

ומנלן - דקרא ביהודה כתיב:

דכתיב - ברישא דסיפרא מי יעלה בתחלה אל הכנעני להלחם בו ויאמר השם יהודה יעלה אלמא סתם מלחמה דסיפרא איהודה קיימי:

וירם הטבח את השוק ואת העליה - משום פלוגתא דהני אמוראי גופייהו נקט לה:

והעליה - מה שעליה:

דמסמכא שוק לאליה - השוק סמוך לאליה שהאליה מלמעלה ונסמכה על השוק ושוק הוא עצם של צומת הגיד הממוצע בין קולית לארכובה ואיברים התחתונים סומכין את העליונים:

דמחית - מניח חזה על השוק גבי חזה ושוק של שלמים בשעת תנופה וההיא סעודתא אע"פ דזבח הוה כדכתיב (שמואל א ט) כי הוא יברך (את) הזבח לא הוה חזה ושוק דידהו לכהן דבמה קטנה הוה וקיימא לן בפרק בתרא דזבחים (דף קיט:) חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה:

שופי - כף הירך הסובב עצם הקולית וקורין פולפ"א:

לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים - שהנשים דעתן קלות ושתיהן תתרצינה לעבירה:


אלא בתלתא - להכי נקט תלתא דבישראל בתלתא שרו בין בעיר בין בדרך אבל תרי בעיר אין בדרך לא שמא יצטרך אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן יתייחד עם הערוה בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פא.):

בפרוצין מי שרי - ועובדי כוכבים למה ליה לתנא לאשמועינן הא אפי' ישראל דכוותייהו אסירי:

והוציאוה עשרה פריצים - לאשת איש זונה:

במטה - חוץ לעיר לעבירה כעין קוברי מת שלא יבינו:

באשתו - של עובד כוכבים עמו:

עובד כוכבים אין אשתו משמרתו - דלא קפדה דאיהו בקרי ואיתתיה בבוציני:

אבל ישראל אשתו משמרתו - שרי כדתנן בעשרה יוחסין בזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו:

ותיפוק ליה - בלאו עבירה נמי לא תתייחד משום שפיכות דמים:

באשה חשובה - בין האנשים ובין הנשים אשה יפה וקרובה למלכות דמיסתפו מינה ולא קטלי לה אבל משום עריות איכא דיפה היא ואצטריך לאשמועי' דלא תתייחד חיישינן שמא תתפתה אבל אשה שאינה חשובה בין האנשים וחשובה בין הנשים משום רציחה נמי איכא דבא עליה ואחר כך הורגה דלא ס"ל אשה כלי זיינה עליה וחשובה בין האנשים ולא בין הנשים מותרת להתייחד ומשום עריות ליכא דאינה יפה:

אשה כלי זיינה עליה - אע"ג דאינה חשובה לא בין האנשים ולא בין הנשים אין הורג אותה אלא בא עליה וכיון שבא עליה אינו הורגה ואפילו אינה קרובה למלכות נמי אי לא אשמועינן דחיישינן לעריות לא הוה מסתברא דמיתסרא משום שפיכות דמים:

מאי בינייהו - בין לר' ירמי' דמוקי לה באשה חשובה הא לאו חשובה חיישי' לשפיכו' דמים בין לרב אידי דאמר כלי זיינה עליה וליכא משום שפיכות דמים מ"מ משום ערוה איכא בה ולא מתייחדת:

איכא בינייהו - אשה חשובה בין האנשים קרובה למלכות ואינה חשובה בין הנשים אינה יפה לרבי ירמיה דמוקי לה באשה חשובה דמשמע חשובה בין האנשים ובין הנשים דקרובה למלכות היא ולא קטלי לה אבל משום עריות איכא למיחש דיפה היא הכא חשובה בין האנשים ולא בין הנשים שריא לייחודי דמשום שפיכות דמים ליכא דהא קרובה למלכות ומשום עריות נמי ליכא דהא מכוערת היא לרב אידי אסירא לייחודי דכולהו חיישינן לערוה דהא סתמא קאמר אשה כלי זיינה עליה ולא קאמר הכא באשה יפה עסקינן דכלי זיינה עליה:

אע"פ שהשלום עמה - דודאי לא יהרגוה דהא כלי זיינה עליה לא תתייחד עמהן כו' והיינו כרב אידי בר אבין השלום עמה משמע היא נושאת את שלומה ואינה צריכה שלום מלכות:

טופלו לימינו - מחברו לעובד כוכבים לימינו של ישראל שאם ירצה העובד כוכבים להורגו ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו:

בסייף - דאם היה העובד כוכבים חגור סייף טופלו ישראל לימינו כדי שיהא יד שמאל של עובד כוכבים שהסייף חגור בו לצד ימינו של ישראל ומזומנת לימין ישראל לאחוז בה:

במקל - אם ביד עובד כוכבים מקל:

טופלו ישראל לשמאלו - שתהא יד ימין העובד כוכבים שהמקל בה סמוכה לישראל ואם ירים יד ימינו תאחזו שמאלו של ישראל במקל הסמוך לה דאי טופלו לימינו יהא המקל רחוק מידו של ישראל:

במעלה - בהר או בסלע:

לא יהא ישראל למטה אלא למעלה - בעלייה ילך ישראל לפני העובד כוכבים דהיינו למעלה אלא שטופלו לימינו דלא הוי אחריו ממש ובירידה יוליך העובד כוכבים לפניו:

ואל ישוח לפניו - אפי' במישור אל ישחה ישראל לפני העובד כוכבים ליטול כלום:

שמא ירוץ את גולגלתו - ירוצץ:

ירחיב לו את הדרך - אם היה צריך לו לילך עד פרסה יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך אולי ימתין העובד כוכבים מלהכותו עד פרסה שניה וזה יפרוש ממנו קודם לכן:

נסע סכותה - ולא הלך עד שעיר:

לעכו - רחוק מכזיב:


לבי תורתא - מקום:

תלמידא דיהודה רמאה את - תלמידו של רב יהודה הוה וקרו ליה רמאה כלומר ממנו למדת לרמותינו ליסטין ישראל היו:

ידעיתו ליה - שהוא רמאי:

בשמתיה - לפי שהיה אדם גדול ושמתיה חיילא לייטינהו בשמתיה:

[גרדנא - אורג]:

גרדן דלא טייזן - עניו סתם גרדן אין לו בושת פנים:

גנבי דבבל - שפגעו ברב מנשי נתפקרו לחרף אדם גדול:

ולסטין דארץ ישראל - שפגעו בתלמידי ר"ע ספרו בשבחו ואע"פ שסתם לסטין פרוצין מגנבים להודיעך שבחה של א"י:

מתני' מניקה בנה של ישראל ברשותה - דישראלית אבל לא תמסרנו להוליכו בביתה שלא תהרגנו:

גמ' עובדת כוכבים לא תיילד את בת ישראל - ואפילו אחרות ישראליות עומדות על גבה:

אפותא - על מצחו של תינוק מקום שמוחו של תינוק רופס:

ולא מתחזי - לא מינכרא שהרגתו:

נפישן בישתא דההיא איתתא - כך וכך רעות יבואו עליך כמנין שהשפלתי מהן והרגתי בהן:

כי אופיא דנהרא - אשקומא:

ורבנן - קסברי בזמן שאחרות עומדות על גבה שרי אמרי לך במילתא בעלמא הוא דאוקימתה:

דשייפא סמא - סם המות שפה בדדיה:

ולא מיתחזי מאבראי - לא גרס הכא עד לקמיה:

ואחרות רואות - דאי מנחא ידא אפותא חזי ליה דאגב דחשידי יהבי ישראליות עינייהו עלה ומירתתא אבל מניקה דאפשר דשייפא סמא לדד מאבראי קודם שתכנס לבית ישראל אימא מודו ליה לר"מ:

בשכר שרי משום איבה - ומתני' בחנם קמיירי דמצי לאישתמוטי ולמימר צריכה אני לשכר מזונותיי:

אולודי עובדת כוכבים בשבתא שרי - בשכר כבחול משום איבה דהא אינהו חזו דמיילדין לנשי דידן בשבת כבחול:

אסוקי בשכר - שרי כו':

קאי ברי אאיגרא - ואם לא אורידנו ימות ונוח לי להפסיד שכרי ולהצילו:

נקיטא לי זימנא לבי דואר - השלטון קבע לי זמן ליום וועד ואם לא אלך יצא שכרי בהפסדי:


מינין - כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים:

מסורות - מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין:

לתיאבון - כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס:

מין הוא - והא תנא ליה רישא מינין בכמה דברים מצינו חילוק בין מין למומר כגון ספר תורה שכתבו מין ישרף ודהכא:

פרעוש ויתוש - אין אדם אוכלן לתיאבון:

לטעום טעמא דאיסורא - לא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו מעולם:

שאם היתה מעלה בבור - עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר:

דנקיט ליה עילא ואמר - כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה:

דלא תיחות חיותא דידיה עליה - דרך מעלה זו ותמות בבור:

בעינא לאעבורי חיותא עליה - צריך אני להעביר עדר צאני למרעה ודרכי על שפת בור זה וירא אני שלא יפלו:

לאפוקי לשום מורנא - תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין:

דמצלי - מטה הסכין כדמתרגמינן מטה משפט מצלי דין:

כרות שפכה - מי שנכרת לו מן הגיד מן העטרה ולמעלה לצד הגוף ושוב אינו מוליד:

רופא - שיודע למול:

ימול עובד כוכבים - שאין מילתו לשם עבודת כוכבים שהרי אין דרכם למול את בניהם:

ואל ימות כותי - שמל לשם דמות יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה עבודה כדאמר בהכל שוחטין (חולין דף ו.) ומלין את בניהם לשם יונה זו:

כותי - ולא עובד כוכבים מפני שחשוד על שפיכות דמים:


רופא מומחה - לא מרע נפשיה לשוייה כרות שפכה:

אלא לעולם איפוך כדאפכינן מעיקרא - דלרבי יהודה כותי אסור ועובד כוכבים מותר דעובד כוכבים אין דרכו למול בניו לשם עבודת כוכבים ולשפיכת דמים לא חייש הואיל ואחרים על גביו:

ודקשיא לך דרבי יהודה אדרבי יהודה - דפסיל מילת עובד כוכבים מגזירת הכתוב ההיא ר' יהודה הנשיא היא:

מ"ט דרבי יהודה - בר פלוגתא דרבי יוסי דפסיל כותי:

לה' המול - ועשה פסח לה' המול וגו' ודריש ביה מילה לשמה הלכך כותי פסול דמל שלא לשמה אבל עובד כוכבים לא מהיל אלא אדעתא דישראל שאומר לו מהול והיינו לשמה:

המול ימול - רבויא הוא:

בפסח כתיב - לה' דקרא אפסח קאי שתהא עשייתו לשמה:

ואתה את בריתי תשמור - וזרעך אחריך ולא עובד כוכבים:

המול ימול - קרי ביה המל ימול מי שהוא מהול ימול אחרים:

גבנוני - אומה מהולה:

קונם שאני נהנה לערלים - מה שאני נהנה מן הערלים אסור עלי בקונם וקונם הוא לשון הקדש:

שמתו אחיו מחמת מילה - ולא מהלוהו לזה שלא ימות:

ותקח - ע"י שליח:

ותכרת - אמרה לאחר וכרת:

מתני' מתרפאין מהן - מקבלין מהן רפואה:

ממון ונפשות - בגמרא מפרש:

ואין מסתפרין מהן בכל מקום - אפילו בשבילי רה"ר שעוברין שם תדיר שמא יחתוך צוארו בתער:

גמ' רפוי נפשות בחנם - כלומר מעצמו ומנפשו הוא עושה כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג) בדעתכם:

בשכר - לא קטיל דחייש להפסדא דאגריה:

ריפוי ממון - מכה שאין בה סכנה שיכול העובד כוכבים לקלקלו שתכאב לו יותר ויוציא ממון לרפאות:

ריבדא דכוסילתא - כלי אומן המקיז בכתפים ריבדא מכת הכלי ובלעז פיינדר"א כלומר אי כבדא לי ריבדא דכוסילתא שהקיז לי אומן ישראל לא אמינא לעובד כוכבים לאסוייה להעביר הכאב דאסור למסור גופו ביד עובד כוכבים:

ריפוי נפשות גופו - ואפי' אין סכנה בדבר:


סבר - העובד כוכבים:

שיולי קא משייל - האי ישראל מדלא בעי לאיתסי מנאי לא סמיך עלי ושיולי קא משייל לנסותי אם אומר לו אמת:

ספק חי ספק מת - חולי שאם לא ירפאנו רופא ספק יחיה ספק ימות אין מתרפאין מהן דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה ומוטב שיניח אולי יחיה:

ודאי מת מתרפאין - היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו מתרפאין מהן דעובד כוכבים מאי עביד ליה הא בלאו הכי מיית ושמא ירפאנו העובד כוכבים:

חיי שעה - שהעובד כוכבים ממהר להמיתו ושמא יום או יומים יחיה:

אם אמרנו נבוא העיר - בארבעה אנשים מצורעים כתיב אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונחיה ואם ימיתנו ומתנו:

[והאיכא חיי שעה - ומיתה מיד]:

לא חיישינן - הואיל וסופו למות כאן:

יעקב איש כפר סכניא - כדאמרן בפרק קמא (דף יז.):

מקרא מן התורה - לקמיה מפרש ליה:

עד שיצתה נשמתו - במותר:

ויצתה נשמתך בטהרה - במותר:

ופורץ גדר - עובר על דברי חכמים ישכנו נחש כדלקמן:

איהו נמי חויא טרקיה - והיה יכול להתרפאות ולהנצל ולחיות ע"י זה ולחויא דרבנן נמי לא ניחוש שאילו נשכו היה יכול להתרפאות ולחיות:

חויא דרבנן לית ליה אסותא כלל - שאם נשכו נחש בשביל שעבר על דברי חכמים לא תעלה לו רפואה וימות אם היה מתרפא מנשיכה זו סופו למות על ידי נשיכת חביריו שעובר על דברי חכמים חייב מיתה:

מאי הוה ליה - לדמא למימר מאי מקרא היה רוצה להביא:

בפרהסיא - יש חילול השם שיוצא [לחוץ] ולמידין ממנו לחלל בקדושת השם:

כל מכה שמחללין עליה את השבת - דהיינו מכת סכנה אבל שאין בה סכנה מתרפאים ולית ליה דרב יהודה דאפילו ריבדא דכוסילתא לא מסי:


של חלל - בחלל גופו:

מאי בינייהו - היא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:

גב היד - מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו:

שצריכה אומד - שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות:

מכה של חלל אינה צריכה אומד - לא גרסינן לה:

אישתא צמירתא - חולי חמה בלע"ז מלווי"ד צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס) דצמרא צמורי:

מן השפה - שפתיים:

ככי - זינציב"ש:

דאקושי - קשין הן:

לא יגמע בשבת - דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה משום שחיקת סממנין במסכת שבת (דף נג):

צפדינא - חולי השינים ובלע"ז מישג"א:

מטרוניתא - עובדת כוכבים היתה:

עבדה - ליה רפואה חמשא בשבתא ומעלי בשבתא:

בשבתא - מאי איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה:

דרשה בפירקא - לימד הרפואה לכל:

חילול השם - דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה:

דגלי לה מעיקרא - משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל:

אלמא - מדבעי לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא ולקמיה פריך כיון דהכי הוא היכי מיתסי מעובד כוכבים והאמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן והכא לא גרס לה עד לקמן:

ה"ג אלמא כמכה של חלל דמיא - אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים:

מאי סימניה - למידע דהוא צפדינא:

רמי מידי בי ככי ואתי דמא מבי דרי - כשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם:

דרי - הן שורות השינים:

מקרירי קרירי דחיטי - מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף:

כסא דהרסנא - דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח:

מאי עבדא ליה - מטרונא לרבי יוחנן:

משחא דאווזא בגדפא דאווזא - שמן אווזא המחוי באור וסכתן ע"י אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ:

טייעא - ישמעאל:

קשייתא דזיתי - גרעינין של זיתים:

דלא מלו תילתא - שלא הביאו שליש:

וקלנהו אמרא חדתא - ליבן באור מרא חדשה פושיי"ר בלע"ז ושרפן עליו:

ודביק בי דרי - בשורות שינים מבפנים:

אדם חשוב הוה - ומיסתפי ממלכותא למיקטליה:

לחכוהו לשקיה - להעביר הסם שהוא חזק רבי אבהו הוה קרוב למלכות כדאמרינן בסנהדרין (דף יד) ובכתובות (דף יז) דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי:

שאני - ההוא מטרוניתא דר' יוחנן:

דרופא מומחה הוה - דאמרינן לעיל (דף כז) אם היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה:

פדעתא - פצע מכת חרב:

למיפסק דמא - של פדעתא אם יוצא יותר מדאי:

תחלי בחלא - ישקוהו שחלים בחומץ תחלי קרישו"ן בלע"ז:

לאסוקי - להעלות בשר שתחיה המכה:

גרדא דיבלא - עשב ששמו יבלא כי ההוא דסוטה (דף י) קמי רפוקא גרידי דיבלי:

גירדא - שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה ועושה תחבושת:

דאסנא - סנה:

ניקרא מקילקלתא - תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה מאשפות ירים אביון מתרגמינן מקלקלתא מרים חשוכא (תהלים קיג):

עינבתא - אבעבוע הדומה לענבא מלנ"ט בלע"ז:

פרוונקא דמלאכא דמיתותא הוא - כלומר מסוכן הוא להמית:

טיגנא בדובשא - עשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש:

כרפסא - אפי"א בלע"ז:

בטילייא - יין חזק מאד ומין יין הוא כדאמרינן לקמן (דף ל) טילא חריפתא דמצרי זיקי:

אדהכי - בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו:

עינבתא בת מינא - עינבתא מענבי הגפן בת מינא דוגמתה אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה:

וניגנדר עליה - יגלגל עליה:

חיורתי לחיורתי - לאבעבוע לבן ענבה לבנה:

סימטא - קלו"ג בלע"ז נפח העומד באדם:

פרוונקא דאישתא הוא - ע"י חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה:

שיתין איתקוטלי - מכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרנה:

ואי חיור רישיה - נתבשל להוציא הליחה היא רפואתו:


בפיקעא - פי' טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א:

אורי ליה - רפואה:

שב ביני אהלא תולאנא - לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן התם (שבת דף צ.) הבורית והאהל תולאנא לשון תולעת שני:

בחללא דבי צוארא - חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה:

נירא ברקא - ליצ"א של שיער בהמה:

וטמיש - וטובל:

אדהכי והכי - בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו:

קשייתא דאסנא - גרעין של פרי הסנה בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין:

פיקעא להדי פיקעא - סדק של גרעינין נגד סדק שבבשרו:

פיקעא עילאה - הנראה מבחוץ למעלה ויכול לדבק שם אותו אפר:

פיקעא תתאה - בפי הנקב מלמטה:

תרבא דצפירתא דלא אפתח - חלב שעירה שלא ילדה:

ולפשר - ימחהו באור וימשחהו בו כדמתרגמינן נמס פשר:

טרפא דקרא דמייבשי בטולא - עלי דילועין שנתייבשו בצל:

משקדי חלזוני - נימי"ן בלע"ז מין חלזון:

משח קירא - שמן זית ושעוה טרופין יחד:

ולינקוט בשחקי דכיתנא בקייטא - יתכסה בשחקים של פשתן בקיץ שלא יתחמם יותר מדאי:

ודעמר גופנא - בגדים של צמר גפן שהן חמים:

שקייני - משקין:

ברחא - שם צאן:

ברחא קרחא - עז שאינה מסורבל בצמר כרחל:

אמללא - גחלים לוחשות:

חיפושתא - אשקרבו"ט ובלשון כנען קרוקי"ם:

גמלניתא - גסה והוא הנטו"ן:

פתילה דאספסתא - עלה ארוך של שחת ירק של חטין:

שופתא דשומא - בית יד של שום והן עלין היבשים שהן נאחזין בהן שופתא לשון אחיזה כדאמרינן בגיטין (דף לב.) שופתא דקופינא דמרא רפיא:

ברקא - כמו נירא ברקא שער של לייצ"א:

וניתלי בהו נורא - יבעיר בהן האור:

ונזהר מזיקא - לא יתן אזנו לרוח:

ונשקול חדא ונינח חדא - כשיטול זו מן האזן יתן את זו עד שיכלו כולן:

אודרא דנדא - מוכין הצבועים בצבע שקורין פויילי"ד:

דלא משקף - אינו חבוט בשמן לנפצו משקף לשון עלה נדף (ויקרא כו) טרפא דשקיף נחבט:

גובתא דקניא בר מאה שנין - שפופרת של קנה ישן שנתלש הרי מאה שנה:

מלחא גללניתא - מלח של אבן הדומה לשייש בלע"ז שליימ"א:

רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא - כל הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן אלא אותן הרפואות שיש בהן דבר לח כגון מיא דכוליתא ומשח קירא וכיוצא בהן מעלין לאוזן יבשה שיש לו חולי ואינה מוציאה לחה ורפואות של יבש כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא לאודנא רטיבא המוציאה לחה:

מעלין אזנים - גידי אזנים פעמים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים וצריך להעלותן ויש סכנה בדבר:

אבל לא בסם - הואיל ואפשר ביד:

מיזרף זריף - עושה חבורה ויש חילול שבת יותר אבל קשירת סם אין שם חילול דאורייתא:

שמרדה - שרוצה לצאת כאדם המורד ויוצא:

אבל מישחק ואיתויי דרך רשות הרבים לא - דלאו סכנת נפשות אלא סכנת עוורון:

אפילו מישחק ואיתויי כו' - כדאמרינן לקמן שורייני דעינא בליבא תלו מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב:

ה"ג מאן דציית ליה ליהודה מחיל שבי - השומע דבריו ומקבלם יחלל שבת:

לדידך אסיר - שאתה אסרת וערערת על דברי:

וכי מדידי הוא - מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי:

דמר שמואל היא - ממנו קיבלתיה:

דקדחא - אשלפי"ר לשון כקדוח אש (ישעיהו סד) חמימות: ה"ג מותר לכוחלה בשבת מ"ט שורייני דעינא באובנתא דליבא תלו:

כגון מאי - על איזה חולי העין מחללין שבת:

רירא - נוטפת עינו רירא בלע"ז קצייר"א:

דיצא - אישפוננ"ט לשון נעיצה ותחיבה:

קדחא - חמימות:

תחלת אוכלא - בתחלת החולי:

סוף אוכלא - שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט:

ופצוחי עינא - שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עינו: זיבורא ודחרזי' סילוא וסימטא וכאב עינא ודאתי עלה אישתא כולהו בי בני סכנתא. מי שיש עליו אחת מאלה שנשכתו צרעה או שנתחב קוץ בבשרו דחרזיה לשון מחרוזות של דגים (ב"מ כא.) סילוא קוץ או שיש עליו סימטא קלו"ג ונכנס במרחץ באחת מכל אלה סכנתא היא:

חמה לחמה - צנון יפה לחולי חמה:

וסילקא - תרדין:

לזיקא - לשחפת צוננת:

וחילופא סכנתא - לפי שהצנון מוסיף עליו קור והתרדין מחממין:

חמימי לסילוא - צריך לשרות המכה בחמין והא דאמרינן לעיל סילוא בי בני סכנתא היכא דרחיץ כל גופו בי בני שמחמם כל גופו:


חוספניתא - סדקין שבפני האדם:

מוניני - דגים קטנים:

סיבורי - הקזת דם מכתפיים:

שני לדם דג - אם הקיז דם היום אוכל דגים למחר:

שני לדג דם - אכל ביום שלפני הקזה דגים:

חגב"ש - חלב גבינה בצלים שחלים:

וכי מפנה - מאן דאכל הני בתר הקזה ובא ליפנות חוץ לעיר לא יפנה למזרחה של עיר:

משום דקשי ריח - דברים הללו והרוח מביאתן לעיר: הכי גרסינן לא יפנה אלא למזרחה של עיר שרוח מזרחית אינה חזקה כדתנן בלא יחפור (ב"ב דף כה.) אין עושין בורסקי אלא למזרחה של עיר ובמסכת ברכות (דף מ.) הישן למזרח גורנו דמו בראשו שרוח מערבית מביאה עליו ומסוכן הוא:

איסתומכא דליבא - דופני בשר שתחת הלב והוא טרפשא לישנא אחרינא תנוך שכנגד הלב שקורין ניבלא ופעמים שנכפף לצד פנים ומעכב את הנשימה וזהו עיקר:

כמונא כרוייא - כעין כף אגרוף:

וניניא - מינט"א:

אגדנא - עשב מר הוא והוא מרובי"א לבן לענה מתרגמינן גידין:

ציתרי - שדריא"ה:

אבדתא - איזוב:

לליבא בחמרא - לאיסתומכא דליבא ישתה אלו ביין:

לרוחא - לשחפת שמחמת רוח ישתה אלו במים:

לכודא - חולי אשה יולדת ומצטננת על המשבר:

שכמה - דומה תיבה זו לשכרא בשתי אותיות:

מלא חמש אצבעתיה - מלא ידו:

מלא אצבע רבה ומלא אצבע זוטרתי - שיכול לאחוז בזרת ואגודל יחד:

כוזא - כלי קטן:

תרוודא - מלא כף:

בי כוכבי - תחת הכוכבים בחצר של בית:

ומי סיסין - פוליו"ל יבש שורה במים ושותה:

והרת - רחמה של בהמה:

ויותרת הכבד - טרפשא דכבדא שקורין אייבר"ש:

במראה - מירדויי"ר לראות אם מסתפר יפה באומנות וסבר העובד כוכבים כיון דקפיד אהכי חשוב הוא ומתיירא להורגו:

לבלוריתו - שהוא מגדל לעבודת כוכבים שומט את ידו מקודם לכן שלשה אצבעות לכל רוח כדלקמן כדי שלא יהא מתקנה:

בשבילי דנהרדעא - חוץ לעיר:

לזוגא - לחתוך:

קועיך - צוארך:

שבילי דנהרדעא - ששם עוברים ושבים תדיר:

שפוד - באין צדין במסכת ביצה:

שפחות - בכתובות באע"פ:

גומות - בנדה בבא סימן הני תלת שמעתא דרב מלכיו אמרינהו משמיה דרב אדא בר אהבה:

בלורית - דהכא:

אפר מקלה - דמכות פרק בתרא לא יתן אדם אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע אפר מקלה אפר הכירה שקלוי ושרוף מאד ושחור ונראה ככתובת קעקע:

וגבינה - הכא בפירקא (דף לה:) אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר:

מתניתין ומתניתא - הנך דאיתמר אפירושא דמתני' ובריית' רב מלכיה והנך דאיתמר שמעתתא באפי נפשייהו ולא אפירושא דמתנית' רב מלכיו:

מתני' מלכתא - היא דמותבינן מינה לאמורא ורב מלכיה שמו דומה לנקבה:

מאי בינייהו - בין רב פפא לרב חנינא:

איכא בינייהו שפחות - דאוקי רב חנינא כרב מלכיו ורב פפא כרב מלכיה ומעייל אפר מקלה כרב מלכיו דהנך תלת שפוד ואפר מקלה וגומות שמעתא נינהו ולא אמתני' קיימא אבל שפחות א"ר מלכיה הלכה כר"א דאמר במשנתינו אפי' הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר. בלורית דהכא אפירושא דמתניתא קאי דקתני לעיל שומט את ידו ואתי איהו לפרושי שיעורה וכן גבינה דקתני מתני' אלו דברים האסורים כו' אמרינן מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבי' ופי' רב מלכיה והא דנקיט תלמודא איכא בינייהו שפחות ולא נקט שפחות ואפר מקלה אמילתיה דרב מלכיה דאתנח ביה רב פפא סימן נקט:


מתני' שהיה מתחילתו יין - ביד העובד כוכבים לאפוקי היכא דזבין עובד כוכבים חומץ מישראל דלא מיתסר בהנאה דטעמא דאסור בהנאה משום דדלמא נסכיה הוא וחומץ לא מנסך:

וחרס הדרייני - בגמרא מפרש ששוריהו במים ויוצא יין הנבלע בו:

ועורות לבובין - שקורעין כנגד הלב דרכן לעשות כן לעבודת כוכבים ומוציאין את הלב דרך הנקב ומיתסר משום זבחי מתים:

משוך מותר - שאין עושין כן לעבודת כוכבים:

והיוצא אסור - בהנאה דעושין תקרובת:

לתרפות - לטעות עבודת כוכבים למרחוק:

אסור לשאת ולתת - דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ועוד דזבני מידי דאצטריך לעבודת כוכבים לתקרובת:

נודות עובדי כוכבים - של עור:

וקנקניהם - חרס:

כנוס בהן - הכניס בהן יין לקיום:

חרצנים וזגין - פסולת של ענבים וגרעינין שבתוכן:

לחים - כל שנים עשר חדש:

אסורין - אף בהנאה:

המורייס - שמן של דגים:

ואיסורן איסור הנאה - שמא עירב בו יין:

וגבינות בית אונייקי - שם הכפר אבל שאר גבינות מותרין בהנאה ובגמרא מפרש לה (דף לד:):

מפני מה אסרו - לרבנן קבעי לה דאסרו לה באכילה ולא בהנאה:

והלא קיבת עולה חמורה - שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה:

שדעתו יפה - שאינו קץ ומואס בה:

שורפה - הומי"ר בלע"ז גומעה:

ולא הודו לו - לאומרים כן להיתירא לכתחלה:

אבל אמרו לא נהנין ולא מועלין - וכל היכא דתנן הכי שרי מדאורייתא אבל רבנן דגזרו בה והכי משמע לא נהנין מדרבנן ואם נהנה אין בה מעילה אלמא מדלית בה מעילה ש"מ האי חלב הכנוס בקיבת העולה כפירשא בעלמא הוא:

בקיבת עגלי עבודת כוכבים - שנעשו לה תקרובת וגבי עבודת כוכבים אפי' פרש אסור דניחא ליה בנפחיה שיראה יפה כדאמרינן בגמרא:

השיאו לדבר אחר - לא רצה לגלות דבר הברור כדמפרש בגמרא טעמא:

כי טובים דודיך - לשון זכר:

או דודיך - לשון נקבה והכי קאמרה כנסת ישראל ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי טובים דודיך מיין:

חבירו מלמד עליו - שהוא לשון זכר וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה לריח שמניך טובים וגו' עלמות אהבוך לא שייך למימר לנקבה:

גמ' אף יין אסור - שנתנסך לעבודת כוכבים:

כפרה כתיב בה - כפר לעמך ישראל (דברים כא) הלכך אסור בהנאה כקדשים:

ה"ג אמר רב אשי הא אתא לאשמועינן חומץ שלנו - חומץ של ישראל שהפקידו אצל עובד כוכבים אינו צריך אלא חותם אחד דהואיל ואשמועינן מתני' דלא מנסכי חומץ:

משום איחלופי - לצורכו להחליפו ברע ממנו:

לא טרח ומזייף - לסתור חותמו של ישראל ולעשות חותם אחר מזוייף:

יין מבושל - משמע שהיה מתחלתו יין ביד עובד כוכבים ובשלו אסור בהנאה משום תחילתו:

הא אתא לאשמועינן - טעמא דהעובד כוכבים בשלו הא בשלו ישראל בהיתר תו לא מיתסר בהנאה וקמשמע לן דלא מנסכי עובדי כוכבים יין מבושל הלכך יין מבושל שלנו שהופקד לעובד כוכבים א"צ כו':


איחלופי - לשתות:

אלונתית - פושו"ן:

אסור - שהרי תחלתו יין:

אלונתית כברייתא - שלא היה יין מתחלה ביד עובד כוכבים אלא לקחה עשויה מיד ישראל:

מותרת - בהנאה דתו לא מנסך ליה:

עושין אנומלין - בשבת שהוא לשתות:

ואין עושין אלונתית - שהוא לרפואה להצטנן כשיוצאין מבית המרחץ כדמפרש:

ומים צלולין - שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים להיות צלולין ושופין העליונים בנחת במסננת:

מזוג - שני חלקי מים ואחד יין:

אין בו משום גילוי - שאין נחש שותה הימנו:

אבלט - עובד כוכבים היה:

משכיה - אבלט:

לידיה - שלא יגע בו ויאסרנו:

הרי אמרו וכו' - ושמעינן מהכא דאף בשתיה מותר:

מזיג ולא מזיג - שאין בו מים הרבה שותה הנחש:

דצרי ואתי - מבקע במים ובא כמו (פסחים דף מ.) (צריא דחיטי) ביקוע כמו דמצרי זיקי לקמן:

סמי עיניה דדין - הראה לו לנחש דבר שיקוץ ביין זה וישוב:

קלי מיא - מעט מים:

מסר נפשו - למות ובא ושותה לעין כל:

לא מסר נפשיה - ומיהו כי לא חזו ליה שתי:

בי עכבורי - מקום:

בכובא - בלע"ז קובא:

בפרונקא - כיסוי של בגד קשרו על פיהן:

פירוקא לסכנתא - לדבר שיש בו סכנה אתה בא לתרץ ולסתור ראיות שאנו מביאין ואנן נסמוך אהני שינויי דליתו אלא ודאי ל"ש הכי ול"ש הכי אסור:

קיסטא - שם מדת יין שבעיר:

אימת - אדם הישן על הנחש ולא מסר נפשיה משום מיא ואיהו הוה ניים אגבייהו:

מבי ארמלתא - ישראל שתי ואע"ג דלא בקיאי בהלכות גילוי:

סירכא - ומנהגא דגברא נקיטא ואתיא:

אמנקרותא - נקיון:

קפדי - ומכסין המים שלא תפול בהן פסולת:

טיליא חריפא - מין יין חזק ואין טעמו טוב ומתוק אלא כחומץ ומתוך חזקו אין נחש שותהו:

דמצרי זיקי - מבקע נודות מחזקו:

מר ירנקא - רע ומר:

חוליא מתוק - מחמת השמש בתוך הענבים ושוב אינו הגון:

רב חמא מתני להו - להנך ג' יינות שינוי שלהן לשבח:

חד חריף - מחמת פלפלין וסממנים הנתונין בו:

אפסינתין - אולישנ"א בלע"ז:

מי בארג - משקה משובח בארג לשון פרס משובח כמו סוסיא בארג בחלק וכולן אין נחש שותה מהן:

קרינא - חליא מתוק:

ובמקומו - במדינתו:

חמר מדינה הוא - והנחשים רגילין בו:

דאקרים - החמיץ ולא חומץ הגון:


מכאן ואילך - נתקלקל הרבה ואין בו משום גילוי:

יין תוסס - יין חדש מגיתו עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה תוסס:

השחלים - קרשי"ן טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונין בו:

חלא - חומץ:

מיגרי בהו - החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין בו ממנו:

כותח הבבלי - חזק הוא כחומץ כדמפרש באלו עוברין (פסחים דף מב.) דיהבו ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא משג"א בלע"ז:

ניקורי - כמין מקום נשיכת הנחש:

טיף טיף - כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף:

טיף להדי טיף טיף - שמטפטף תדיר והטיפים רודפות זו את זו ותכופות והנחש שומע ובורח:

פי תאנה - כשתולשין אותה נעשה לה פה קצר במקום עוקצה:

שוקע - לפי שחזק הוא וכבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי:

מפעפע - בינתיים:

זיהריה - ארס שלו:

לא ישתה עשירי - שהארס שוקע למטה וישתהו וימות:

אבטיח - מלפפון מלון בלע"ז וגסה היא וכשפותחין אותה לאכול קצת ועומדת מגולה אוכל נחש ממנה והיא רכה והארס שוקע בה הלכך שמעינן מרב ספרא טובא ראשון לא ישתה שמא נחש זקן שתה שם וצף הארס למעלה אמצעיים שמא נחש בינוני היה ומפעפע שתו תשעה לא ישתה עשירי שמא בחור היה:

לא ישפכם - שמא יעבור אדם יחף ויעמוד הארס בין קשרי אצבעותיו וכיון שנכנס מעט ונוקב בבשר שוב אין לו רפואה:

ולא ירבץ - להשכיב את האפר ואבק שלא יעלה:

סירטא - סדק שהארס מתעכב שם ואינו נופל מהר ונוקב הבשר:

היינו ת"ק - דהא פנים יד ורגל יש שם פתחים וסדקים כמו בין אצבע לאצבע ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים:

רומני דאפי - פומיל"א של פנים אשר אצל העין ואין שם סדק ולאחרים שרי:

בשונרא - דלא מזיק ליה ארס דשונרא אכיל ליה לחיויא כדאמרינן בערבי פסחים (פסחים דף קיב:):

יין נסך - שנתנסך לעבודת כוכבים:

טומאה חמורה - משא ואהל כמת איתקש תקרובת עבודת כוכבים למת:


סתם יינם אסור בהנאה - משום גזירת יין נסך:

ומטמא טומאת משקין - מטמא טומאת אוכלין ומשקין כתורת משקין טומאת שרץ שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין ושיעורן לקבל טומאה ברביעית הלוג ככל טומאת משקין:

והתנן המפקיד פירותיו אצל העובד כוכבים הרי הן כפירותיו - למעשרות ולשביעית דחשידי לחלופי וה"נ דלמא חלפיה והאי חמרא דעובד כוכבים הוא:

שייחד לו קרן זוית - ומסר לו מפתח או עשה חותם:

פרוד - מקום של בר קפרא הוא ונפטר בר קפרא:

שיפול העץ - ששכן שם תלמידי חכמים:

שם יהו ס"ד - שהוא עצמו ימצא שם והא שכיב ליה:

אלא שם [יהו פירותיו] - ימצאו פירות העץ שנשרו ממנו אף כאן הצריך לדברי חכמים ישאל את בני העיר ששומעין ולמדין ממנו ומלמדים אותן לאחרים:

מפתח או חותם ר"א מתיר - אף בשתיה:

וחכמים אוסרין - לעשות כן ואי עבד שרי בהנאה כדאמרינן לעיל:

ותרוייהו כרבנן - דאי כר"א בחותם אחד נמי שרי:

אגנא אפומא דחביתא - כפה מזרק ע"פ החבית:

שריקא - טח בטיט ודיבק סביבות פי המזרק לדופני החבית:

דיקולא - כפה סל ע"פ חבית והחבית מגופה דהיינו ב' חותמות מגופת החבית שדבוקה בחבית ונתייבשה וסל כפוי עליה:

ומיהדק - נכנס בדוחק פי הסל לבלוע את החבית הוי חותם בתוך חותם ולא טרח לזיופי כולי האי:

לא מיהדק - נוח ליטלו הוי כמאן דליתיה:

נוד - של עור מלא יין וקשור ומונח בתוך דיסקיא של עור:

פיו - של נוד:

למטה - בתוך דיסקיא:

הוי חותם בתוך חותם - דטרח להפוך ולהתיר קשר הדיסקיא וקשר הנוד ולחזור ולקשרה כולי האי לא טרח:

ואי כייף פומיה - של נוד לגיו וצייר וחותם כעין שקושרין נודות שלנו של שמן שלאחר שקושרים אותו מכניסין פי הנוד כשהוא קשור בתוכו ועוד קושרים אותה פעם אחרת אפי' אין דיסקיא הוי חותם בתוך חותם:

עין כושי - מקום כותים:

בירת סריקא - עובדי כוכבים הן וסמוכין לעין כוש:

ברקתא - עיר של כותים:

כפר פרשאי - עובדי כוכבים:

וזגדור - כותים:


חבית של יין ביד כותי - וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ואע"פ דכותי אינו מנסך מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים:

ושל ציר ומורייס ביד עובד כוכבים - צריך הכרת חותם ציר אע"ג דלאו אורחא למירמי ביה חמרא דדמי היין יקרים משל ציר מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים טמאים ומורייס חיישי' איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא ומערב בי' אבל כותי לא חשיד לאחלופי. ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין אותן במכבש כדאמרינן במועד קטן (דף יא.) ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו. מורייס מערבין בו קרבי דגים כדאמרינן לקמן בפרקין (דף לד:) דנפיש שומניה:

מכיר חותמו וסתמו - שלא זייף סתימתו:

בעיר - קפיד כותי דסבר השתא נגע עובד כוכבים בייני ולא זבני מייני:

לא בדרך אתו - וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך:

בין הגיתות שנו - הך דקתני סתומות מותרות:

דכ"ע אפכי - מצויין בדרכים:

משום חתנות - שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד כוכבים ויתן עיניו בבתו:

דנזייתא - בעוד שהשכר בגיגית שהיא נעשית:

אנן נמי מגלינן - דקיי"ל דשיכרא לא שתי חיויא מיניה:

באתרא דמצלו מיא - במקום שרגילין להשהות המים בכלי עד שיהו צלולים ומים יש בהן משום גילוי:

ישן מותר - כל דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתיישן מותר דאין מניחו ארס של נחש ליישן אם היה בתוכו:

החמיץ מותר - יין מגתו חדש שנתגלה עד שלא החמיץ והחמיץ מותר בידוע שלא שתה בו נחש דאילו שתה בו נחש לא היה מניחו להחמיץ:

למרגואן - ישראל חשודין היו ולא היו מקפידין על יינם של עובדי כוכבים:

משום שימצא - חשד יין נסך:

שימצא דשימצא - גזרה שיכרא אטו חמרא:

משום גילויא - ומיהו לכו"ע שרי שאינן חולין והאי זיהרא לא מלקי להו:

משום דאזל מרורא דכשותא - טעם מרירות של כשות וקלי ליה לזיהרא ואין בו כח להלקות אדם בריא:

ודלקי מלקי ליה - אדם שהוא חולה קודם לכן ושותהו מזיקו ומכביד חליו:

מלקי - מזיק:

זוקאני - נפוחים:


דורדיא - שמרים:

ומאוצר - אם הביאו מן האוצר מכלי העשוי לקיום:

מסרא סרי - מסריח כשמשהין אותו:

של אדריינוס קיסר - כשיוצא בגייסות מוליכן עמו:

בתולה שלא נעבדה - והיה כל כחה קיים והוציאתו ביין זה ונעשה חזק:

גולפי - כלי חרס:

חיורי - חדשים דמייצי:

ודרו בהדייהו - נושאין עמהן:

תרו להו - שורין אותן במים:

ראשון שלנו - יין משובח שלנו:

אינו אלא כשלישי שלהן - כשהוא שרוי ג' פעמים במים היו המים השלישיים משובחין כיין שלנו:

ע"י ד"א - ישראל רוצה בקיומו של יין נסך ולא בשבילו אלא בשביל החרס ולסמיכה:

הדרדורים - לגינין קטנים:

רוקבאות - תרגומה של חמת רוקבא והן של עור: בן גודא:

שטיחין - דשטיל"ש והא הכא גבי שטיחין דאינו רוצה בקיומו של יין וקתני אסור:

ויטלנו - לשטיח מעל החמור:

ויתפרנו בנודו - ויתן יינו של עובד כוכבים טעם ביינו של ישראל:

גודע לחוד וגודא לחוד - לזה לא הודה ולזה הודה אחרי כן:

שקרע שלו כנגד הלב - שכן דרך עובד כוכבים להוציא דרך אותו קרע הלב של שור מחיים:

וקדור - קדור כנקב עגול:

יש עליו קורט דם - גלדי בלע"ז קרושט"א:

אסור - בידוע שמחיים נקרע:


אין עליו קורט דם - אחר הפשטו אירע בו כך ולא לעבודת כוכבים:

מכלל דפליגי - מיבעיא קבעי לה מיניה מי פליגי רבנן עליה אי לא:

ומאי נפקא לך מינה - בין חלוקין בין לא חלוקין הלכה כמותו:

א"ל גמרא גמור זמורתא תהא - בתמיה אביי תלמידו של רב יוסף וקא"ל אתה מלמדנו לומר הלכה כמותו ותהא כזמר בעלמא דאי אין חולקין הלכה למה לי:

בשר הנכנס לעבודת כוכבים - שהעובד כוכבים רוצה להכניסו מותר בהנאה אם נזהר ישראל ליטלו עם כניסתו קודם שיקריבו אותו:

לתרפות - לבקש טעותן למקום אחר:

מאן תנא - דבשר העובד כוכבים מותר בהנאה:

ר"א - בשחיטת חולין בהשוחט (דף לח:):

סתם מחשבת וכו' - וכי שחטה עבדה לעבודת כוכבים בשחיטתו ונאסרה דשחיטתה היא תקרובתה:

מה מת מטמא באהל כו' - ומינה מה מת אסור בהנאה כדגמרינן בסנהדרין (דף מז:) ותמת שם מרים שם שם מעגלה ערופה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה: ה"ג אמר שמואל עובד כוכבים ההולך לתרפות בהליכה אסור דאזיל ומודי בחזרה מותר מאי דהוה הוה ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דלמא הדר ביה ולא אזיל בחזרה אסור כיון דאביק בה הדר אזיל והתניא כו':


אביק - לשון עניבה היא בכל התלמוד:

יריד - שוק של עבודת כוכבים מיהו עובד כוכבים כי אזיל לסחורה הוא דאזיל:

עבודת כוכבים זבין - מכר צלמים בשוק:

אם איתא דהוה ליה - להאי ישראל גלימא או חמרא:

הכא - לדידן הוה מזבין ליה:

קשורין - שחוזרין חבורה חבורה יחד ולא בד בבד:

נודות - של עור קנקנים של חרס כל המשנה פירשתי למעלה:

גרודים - גרס בדל"ת כמו (איוב ב) להתגרד בו שאין בהן זפת והן חדשין מותרין דבכניסת יין זמן מועט לא בלע עור ונודות דוקא אבל כלי חרס בלע לאלתר:

ישנים ומזופפין - כלומר או ישנים או מזופפין אסורין ישנים איידי דכניס בהן יין נסך זמן מרובה בלע עור ומזופפין אפילו בחדא זימנא בלע זפת ליין:

עובד כוכבים ריבבן - ברי"ש כמו רבב כלומר התיך הזפת לתוכן:

ונתן לתוכן יין - כן דרכם בעוד שהזפת חם נותנין יין ליטול טעם מרירתו של זפת:

אגב טירדיה - דישראל זה שעסוק בנתינת יין לתקן הנוד:

מנסך - ליה עובד כוכבים:

ולאו אדעתיה - דישראל להבין:

כזורק מים לטיט - שאותו יין הולך לאבוד בזפת ובטל טעמו כמים הניתנין בטיט שכלין מאיליהן כשמתייבש הטיט הרי הן כאילו לא היו אף יין זה כלה בליחלוחית הזפת וכשמתייבש הזפת כלה מאליו ושוב אינו פולט:

לבי מלחי - בכלי מלא מלח שהיין נבלע וכלה במלח:

הכא לא אזיל לאיבוד - שנתן טעם במלח לעולם ואינו מתייבש:

מעת לעת - בכל ג' ימים מערן מעת לעת ונותן אחרים:

הני מילי דידן - כגון הני זיקי דרב יצחק שנבלע בהן יין כשר תחלה ולא בלעי מיין נסך כ"כ אבל דידהו שנבלע בהן יין נסך מתחלתן לא סגי בהכי:

נודות - הני זיקין של עור הן:

אבל קנקנים - של חרס הן ובלעי טובא לא סגי להו בהכי:

גרודים - שלא נזפפו מעולם קרי גרודים:

ישנים ומזופפים - או ישנים או מזופפין:

עובד כוכבים נותן כו' - כלומר נתן לתוכן עובד כוכבים יין ישראל נותן לתוכן שלשה ימים מים ומערן מעת לעת כדאמרינן ומותרין:

עובד כוכבים נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן ציר או מורייס - מיד אע"פ שלא מילאהו מים לפי שהציר ומורייס שורפין את היין הנבלע ומכלין אותו:


לכתחלה או דיעבד - אציר ומורייס קאי כל קנקנים מחרס נינהו:

קינסא - הכניס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו:

והלכתא כמאן דאסר - ולא דמי להחזירן בכבשן דהתם כיון שהסיקן מבחוץ עד שנשרה זפתן כבר נתלבן החרס אבל הכא כיון שהכניס האור מיד זפתו נושר ומהכא שמעינן דהני חביות או קנקנים לפי שמכניסן לקיום לא סגי בהכשר בפנים בין לשרפן בין לתת לתוכן מים חמין מדאסיר בקינסא דהיינו באור עצמו כ"ש במה שהוחם ממנו אבל אם אפשר לשרפן מבחוץ שרי לפיכך צריך לערן מעת לעת או להשהותם עד שנים עשר חדש:

לא חש למילתא - למגזר שכרא אטו חמרא דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא:

דפקוסנא - של צפיעי בקר ונתן בהן יין נסך:

איסורא דלעולם - כלומר איבדתם על חנם:

אין להם טהרה - מיין נסך הנבלע בהן משום דבליעי טובא:

מחפורת של צריף - קרקע שחופרין משם צריף ובלע"ז אלום ובלשון אשכנז בייס"א:

פרזק - שם האיש:

רופילא - שני למלך:

שחימי - מקרקע שחמתית רוש"א בלע"ז:

פתוותא - כלי חרס:

דבי מיכסי - מקום קרקעיתו קשה:

כסי - כוסות של חרס ואין מכניסן לקיום אלא שותין בהם:

אי שתי בהו עובד כוכבים פעם ראשון - דכולי עלמא אסור דאיידי דרכיכי בלעי ואסירי עד שימלאם מים שלשה ימים וכדאמרן:

קוניא - כלי חרס מצופה באבר וקורין פולמי"ד:

ירוקא אסור - דמשום דמצריף שיש בו קרקע מחפורת של צריף ובלעי טפי:

קרטופני - בקעים וסדקים:

דמצרפי ובלעי - שיש בהן צריף ובלעי טפי:


דמדייתי - מזיעין דפניהם מבחוץ מחמת בליעותן:

התורה העידה - דכתיב ישבר דאין לו טהרה אלא שבירה:

זה תשמישו בחמין - לענין חמץ נשתמשו כל ימות השנה חמין ובלעי טפי:

לשעות - כגון שקיבל עליו תענית משש שעות ולמעלה ומיהו לא טעם כלום מתחלה כל היום אבל לא לשם תענית נתכוין בראשונה:

לאחר שנים עשר חדש מותרין - מיד בלי תיקון ואם רצה להשתמש קודם לכן ממלאן במים כדאמרן:

משה - לא נשתמש בבגדי כהונה דכתיב ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך והוא היה זר אצלן ועל פי הדבור שימש ולא הוזכרו בגדים:

אימרא - שפה יש אומר שלא יחשדוהו ששם בה מתרומת המשכן ולאו מילתא שהרי כבר נגמרה המלאכה ובשעת עבודה מהיכן שקיל:

דורדיא - שמרים:


אבטא - חמת מעור עב וקורין אותו בוטין:

דטייעי - הולכי דרכים נושאין אותו מלא יין למרחוק והוי כמכניסו לקיום ומשום הכי בעי שהייה י"ב חדש:

פורצני - פסולת של ענבים:

מורייס אומן - של עובד כוכבים אומן מותר מורייס לא עבדי מדגים טמאים ומשום חמרא קאסרינן ליה ואומן לא רמי ביה חמרא כדמפרש ואזיל איידי דנפיש שומניה פעם ראשון ושני מקלקל להו חמרא:

חילק - מין דגים טהורים וסולתנית שמן כדמפרש לקמן בפרקין ובקטנותו אין לו סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן ואמרינן לקמן (דף לט.) חילק של עובדי כוכבים אסור אותו מין דגים קטנים ומוכר הרבה ביחד ומפני מה אסורה מפני שעירבונה עולה עמה דגים טמאים דומין לה ועולין עמה והאי חילק אומן כיון דאומן הוא ובקי בדבר מבדילן הימנה משום דלא חשיב טעמא ומקלקלי ליה לסולתנית ומרע ליה לכולי ארביה:

פעם ראשון ושני - שכן דרכן נותנים מים ומלח על שומן הדגים ומוצצות שומנו וכשכלות חוזר ונותן אחרים:

נמילא דעכו - פור"ט בלע"ז מקום שהספינות עולות בו ביבשה:

קיסטא - שם המדה:

בלומא - בזוזא במדינתו של עובד כוכבים זה היין נמכר ביוקר והמורייס בזול אבל כאן היין בזול והמורייס ביוקר וחיישינן לערובי:

איידי דצור אתא - דרך שפת הים הסמוכה לצור אתא האי ארבא:

דשוי חמרא - כלומר שהיין בזול שוי לשון זול כדאמרינן בעלמא (ב"מ דף נב.) עשיק לגבך ושוי לכריסך:

עקולי ופשורי איכא - מים שהולכין עקלתון ופשורי מי שלגין נפשרים על שפת המים ואין מושכי הספינה יכולין לבא באותו הדרך:

מפני מה אסרו גבינת בית אונייקי - לר"מ דאסר ליה בהנאה:

שרוב עגלים כו' - מעמידין את החלב בקיבתן:

ר"מ חייש למיעוט - בפ"ב דיבמות (דף קיט.) קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית:

אי אמרת רוב - עגלים נשחטין לעבודת כוכבים איכא למיסר גבינה משום חששא דמיעוט קיבות האסורות בהנאה דרוב עגלים הוה מיעוט לגבי שאר בהמה שמעמידין בהן בקיבותיהן:

השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים - שלא שחט הבהמה לשם עבודת כוכבים שיהא עובדה בשחיטה אלא חשב בשחיטה ע"מ לזרוק:

ר' יוחנן אמר אסורה - קסבר מחשבין מעבודה לעבודה דילפינן חוץ מפנים לריש לקיש לא ילפינן דפנים הוא דאמר רחמנא השוחט ע"מ לזרוק את הדם פיגול ואע"ג דלא זרק דהוי מחשב מעבודה לעבודה מעבודה זו על חבירתה אבל לענין עבודת כוכבים לא:

תרמינך שעתך - ירום מזלך:

באומר בגמר זביחה הוא עובדה - שחשב על השחיטה עצמה לעבודת כוכבים ואמר בלבו בזביחה זו עובדה לעבודת כוכבים ובהא מודינא דמיתסר דזביחה הויא עבודה חשובה כזריקה ולהכי נקט גמר זביחה דקסבר ריש לקיש (ב ק עב. חולין כט:) אינה לשחיטה אלא לבסוף:

מפני מה אסרו גבינת עובדי כוכבים - באכילה ולרבנן קבעי לה דהא משום חלב של בהמה טמאה ליכא למיחש דקי"ל חלב טמא אינו עומד כלומר אינה נקפת:

אחדבוי - שם חכם:

שור הנסקל - אסור בהנאה הוא:

ניחא ליה בנפחיה - שיהא נראה שמן לכך חייל שם איסור עבודת כוכבים על הפרש:

לא ניחא ליה בנפחיה - הלכך לא חשיב פירשא למיחל עליו איסור:

מאומה - ואפי' פרש:


מכלל דאיסורי הנאה - כי עולה וה"ה לשור הנסקל שרי פרשייהו:

דברי דודיך - דברי סופרים:

מיינה - עיקר תורה שבכתב:

חשוק שפתותיך - כדמתרגמינן וחשוקיהם וכבושיהן:

ואל תבהל להשיב - ואל תדקדק להקשות לו:

גזרה חדשה - מקרוב גזרו על הגבינה:

ואין מפקפקין בה - ואין מפרשין טעמה כדמפרש ואזיל מפקפקין לשון חטיטה בדבר סתום לפשפשו ובלע"ז פוריי"ד כמו (סוכה דף טו.) מפקפק ונוטל אחת מבינתיים:

לא מגלו טעמא - למה גזרו עליו:

דלמא איכא - דלית ליה ההוא טעמא ולא בדיל מיניה ומזלזל בה אבל השתא דלא מגלו טעמא דמלתא בדלי מיניה כ"ע דסברי קמו רבנן במלתא דאתי מיניה חורבא ואנן הוא דלא בקיאינן בטעמא:

יבש מותר - כל גילוי שיבש מותר דארס של נחש אילו היה שם לא היה מניחו ליבש:

ישן מותר וכו' - יין ושכר שנתגלו כשהם חדשים והמתין להם עד שנתיישנו מותר דאי היה בו ארס של נחש לא היה מניחו ליישן:

לפי שא"א לגבינה בלא צחצוחי חלב - בין גומא של גבינה נשאר מן החלב וחלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור דלמא עריב ביה חלב טמא וחלב טמא אינו עומד ואם עירב טמא בטהור הטמא נשאר עם נסיובי דחלבא הטהור שקורין מישג"א וחלב טמא אסור מן התורה ובבכורות (דף ו:) ילפינן לה ויש לחוש שבגומות נשאר ממנו:

בעור קיבת נבלה - ועור לאו פירשא הוא ואסור:

ומי אמר שמואל - דעור קיבת נבלה דאסורה אבל קיבה עצמה דנבלה דהיינו חלב הקרוש הכנוס במעי הטלה שריא אלמא פירשא בעלמא הוא:


כאן קודם חזרה - אותה משנה דשחיטת חולין דקיבת עובד כוכבים נבלה ואסורה נשנית קודם שחזר בו ר' יהושע מדבריו שאמר לו לר' ישמעאל מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה וסבר לאו פירשא היא:

וכאן לאחר חזרה - הך דשני שמואל מפני שמעמידין אותה בעור אבל קיבה עצמה שריא לאחר חזרה שחזר בו ר' יהושע מפני תשובתו של ר' ישמעאל:

ומשנה - הנשנית בשחיטת חולין (דף קטז.) קודם חזרה:

לא זזה ממקומה - לא עקרוה לגמרי דהואיל ונשנית נשנית אבל אין הלכה כמותה שהרי חזר בו:

שמעמידין אותה בחומץ - שהחומץ מעמיד חלב ולקמן פריך לה א"כ ליתסר בהנאה:

בקטפא דגוזא - בשרף היוצא מן העץ:

אבל בקטפא דפירי - בשרף הפירי עצמו:

מגולה ריחה נודף - והיינו דכתיב שמן תורק שמך כשמגלין אותה ומריקין שמנה כלומר כשאתה מלמד תורה לתלמידים אז יצא לך שם:

מתגלין לו - מעצמן בלא טורח כשהוא מלמדן:

מתני' ר' ובית דינו התירו את השמן - לא גרסי' דהא לאו איהו שרייה אלא ר' יהודה נשיאה בר בריה שרייה כדאמר בגמ' מסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה ור' יהודה נשיאה דגמ' היינו רבי יהודה הנשיא בנו של ר"ג בר' שהיה בימי האמוראים וה"נ אמרינן בגמרא ר' יהודה הנשיא בנו של ר"ג הורה כו' ואילו רבי בנו של רשב"ג היה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פד:):

והשלקות - כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור וכולהו משום חתנות:

וכבשין - לכבוש דגים וירק וראש ורגלים של בהמה בחומץ:

וטרית - מין דגים קטנים מלוחים:

טרופה - שנטרפו ונשתברו הדגים ואין ניכרין הלכך חיישי לטמאים:

וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו - שדרך כלבית ליגדל מאליה בציר של דגים טהורים ואם יש ציר דג טמא עמו לא תגדל כלבית בו והיא עצמה טמאה:

והחילק - מין דגים קטנים טהורים והיא סולתנית ואין לה סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן סנפיר וקשקשת וקיימא לן דמותרת ואמר בגמרא מפני מה אסרוה מפני שעירבונה עולה עמה דגים טמאים הדומים לה הלכך לא שנא טרופה ול"ש אינה טרופה איכא למיחש לאחד מאלף ביניהם דדמו ליה ולא מינכרי אבל טרית אין שקץ דומה לה הלכך כי אינה טרופה שריא:

חלתית - מין פירי הוא שקורין לזר"א בלע"ז ומחתכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנוניתא דסכינא:

ומלח שלקונדית - מפרש בגמ' (לקמן לט:):

גמ' ניקום - יעמידנו ע"י קיבה לגבינה:

לכמכא - מאכל:

קלי - מעט:

נסיובי - מישג"א:

ליכא למיקם עלה דמלתא - שמא נתערב בו חלב טמא וכשהעמידו עומד טהור שבו והטמא נשאר עם הנסיובי הלכך אין זה נסיון להכשיר הראשונים לאכול אבל לגבינה סלקא דעתא השתא דמותר:

ואי בעית אימא - אפילו לגבינה נמי אסור:

דאיכא - נסיובי דקיימי בגבינה:

ביני אטפי - בתוך הגומות שבגבינה וחיישינן שמא מן החלב טמא שלא עומד נשאר עם הנסיובי בגומות:

פורני - הוא תנור שהוא גדול ופיו מן הצד וכל תנור שבמשנה קטן הוא ומקום שפיתת ב' קדירות ופיו למעלה:

לאוסרה בשדה - דליכא למיחש לאימשוכי דאקראי בעלמא הוא:

מנכית - נושך:

אבי מצרי - בשדות אצל המצרים:

זליפתן - פליטתן שפולטין ומזיעין שמנונית איסור שבלעו:


לודאי - מזלזלי במידי דרבנן:

אם הם לא דרשו - אם ר' יהודה הנשיא לא דרש את המקרא להבין שדניאל גזר עליו וסבר דבי דינא אחרינא גזר עליו משום זליפת כלים ושרייה:

אנן לא דרשינן - בתמיה:

שמונה עשר דבר - ב"ש וב"ה יחד נמנו וגזרו עליהם בפ"ק דשבת (דף יג:) ולקמן פריך בנותיהן דאורייתא היא:

מאי אסהדותיה דרב - דאמר דדניאל גזר עליו כיון דדריה לא קביל מיניה לאו גזרה היא:

בעיר - משום חתנות:

בכל יכול לבטל בית דין גזירת ב"ד חבירו - שגזר על דבר המותר ובלבד שיהא גדול ממנו:

רבותינו - רבי יהודה הנשיא:

לא פשט - עדיין לא החזיקו רובם באותה הגזירה לנהוג בו איסור:


במארה אתם נארים - אתם מקבלין עליכם גזירה בארור ובקללה ונאסר עליכם ואח"כ אותי אתם קובעים גוזלים שאתם נהנים שוב מן הארורים:

מעריסתן - מקטנותן שהן שוכבות בעריסה שקורין בריי"ץ:

משום יינן - שהיין בוער בו ומביאו לידי בנותיהן:

ובנותיהן אסורין משום דבר אחר - עבודת אלילים:

ועל דבר אחר שלא הוזכר כאן גזרו משום דבר אחר - ולא משום עבודת אלילים לקמן מפרש לה:

קנאים - בני אדם המקנאין קנאתו של מקום לנקום נקמותיו:

פוגעין בו - בשעת בעילה לפי שאינו במיתת ב"ד וכמעשה שהיה דזמרי וכזבי:

נשג"א - גזרו עליהן משום נדה דרבנן ואע"ג דעובדת כוכבים אין דמה מטמאה מן התורה שהרי היא כבהמה חכמים גזרו עליה ומשום שפחה משום עובדת כוכבים כאילו מתחתן בה דרך אישות ומשום אשת איש דבעולת בעל יש להן לבני נח דכתיב והיא בעולת בעל וישראל הרגיל בכך הואיל ובא עליה בנדתה אתי למיבעל נמי נדה ישראלית ואתי למינסב שפחה ועבר משום לא יהיה קדש ואתי למנסבה לעובדת כוכבי' ועבר אלא תתחתן ואתי למיבעל אשת איש ישראל:

משום נשג"ז - נדה שפחה עובדת כוכבים זונה שאם כהן הוא יש כאן משום לאו דזונה ולא לאו ממש אלא גזירה משום זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה:

דאורייתא - דמייחדא בהדיה כו' לא גרסי' וה"ג כי גזור רבנן בית חשמונאי ביאה אבל ייחוד לא כו' ואתו אינהו תלמידי שמאי והלל:

באותה שעה - מעשה אמנון ותמר והא דרב יהודה בסנהדרין בפ' כ"ג:

שיטמא בזיבה - אפי' לא ראה גזרו עליו להיות כזב:

צער גדול היה לי כו' - כלומר טורח גדול היה לי אצלו בשאילה זו ששאלתיה ממנו כמה פעמים ולא היה בידו:


הואיל וראוי לביאה כו' - דטעמא דגזירת זיבה משום ביאה הואי כדאמרן שלא יהא תינוק של ישראל רגיל אצלו במשכב זכור הלכך לא גזרו עליה עד דחזי לביאה:

פשיטא - כיון דתינוק משעה שראוי ה"ה לתינוקת:

מהו דתימא - האי תינוק כשראוי לביאה הוא ערום לארגולי להמשיך ישראל אצלו: אבל תינוקת בת ג' אע"ג דבת ביאה היא אין בה ערמומית דלא ידעה לארגולי עד שתהא בת תשעה לא נגזר עליה קמ"ל:

אייל קמצא - מין חגב הוא:

דכן - שהוא טהור ומותר באכילה:

ועל משקה בית מטבחיא - הדם והמים שהן בבית המטבחיים שבעזרה:

דכן - לא גזרו עליהם טומאת משקין ופלוגתא היא לקמן רב אמר דכן ממש דסבר אין משקין מקבלין טומאה אלא מדרבנן ובהני לא גזור ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן קסבר שמואל יש למשקין טומאה מן התורה להיטמא ולא מצו רבנן לדכינהו:

ועל דיקרב למיתא מסאב - הנוגע במת טמא ולקמן פריך הא דאורייתא היא ועוד הא חומרא היא ויוסף אסרא מיבעי ליה:

שרא תלת - דהא לקמן מפרש דהאי על דיקרב למיתא מסאב קולא היא:

אינו גט - דהא לא אמר שיהא גט אלא עד י"ב חודש והוא כבר מת ואין יכול לגרש וזקוקה ליבם אם אין לו בן אבל אי אמר מעכשיו יהא גט אם לא באתי עד י"ב חודש ומת בתוך כך הרי זה גט ואינה זקוקה ליבם:

כר' יוסי - בב"ב בפרק יש נוחלין (דף קלו.) הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דלהוי משמע גופא מהיום שלא אהא רשאי למכרם ופירא לאחר מיתה ואם לא כתב מהיום אלא לאחר מיתה לא אמר כלום ויירשו אחיו עמו או אם היה עליו בע"ח מאוחר לאחר מתנה זו בע"ח גובה את חובו רבי יוסי אמר אינו צריך דלהכי כתיב זמן בשטר לומר מעכשיו תהא מתנה מגופה של קרקע ופירות לאחר מיתה דאי לא בעי למיתב ליה אלא לאחר מיתה למה כתב זמן בשטר וה"נ זמנו של גט מוכיח דה"ק ליה מעכשיו יהא גט אם לא באתי ותנאה בעלמא הוא וכי לא אתא איקיים תנאה:

רבי יהודה הנשיא - בן בנו של רבי היה הורה שהיא מותרת לינשא:

כל שעתו - כל ימיו נחלקו עליו:

לאלתר שריתוה - כששמעו בו שמת: ה"ג לאלתר שריתוה דודאי לא אתי עוד:

אין ה"נ - דאיכא למיבעי אמתניתין:

אלא - להכי בעינן בעיין לה אקמייתא משום דהוית בההוא מניינא דרבי יהודה נשיאה דשרייה וידעת לאימת שרייה ומדרבי יהודה נשמע למתני' להיכא דאמר לה מעכשיו:

הכל מודים - ואפילו רבי יוסי היכא דאמר לה בהאי לישנא הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה:

לכי נפקא לה קאמר לה - דליהוי גיטא ומקמי הכי לא ליהוי גיטא ואי מיית בליליא לאו גיטא הוא ואע"ג דא"ר יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו וכמאן דכתיב ביה מהיום דמי ה"ל כמהיום ולאחר מיתה ותנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דמספקא האי לאחר מיתה אי תנאה הוי והכי משמע מהיום יהא גט אם אמות אי חזרה הוה דהדר ביה ממאי דאמר מהיום ולא דמי למתנה שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה דהתם הכי קאמר גופא מהיום קני ופירא לאחר מיתה אבל גט ליכא למימר הכי וכי האי גוונא מפרש לה ביש נוחלין (ב"ב קלו.):

ע"מ שתצא חמה מנרתיקה - ודכוותה הכא על מנת שלא אבוא כל שנים עשר חודש:

מעכשיו קאמר - דליהוי גיטא ע"מ שתתקיים תנאי זה וכי מקיים תנאי זה ונפקא חמה איגלאי מילתא למפרע דבשעת מסירה הוי גט ואע"ג דמיית בליליא ה"ל גט מחיים ודכוותיה מת בתוך י"ב חודש הרי נתקיים התנאי שלא בא וה"ל גט למפרע:

דאמר רב הונא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי - ע"מ ודאי תנאה משמע וה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שיתקיים תנאי זה וכל אימת דמתקיים תנאה ה"ל גט למפרע:

לא נחלקו אלא באם תצא - ומת בליליא דכוותיה התם באם לא באתי דאמרינן התם בפ' מי שאחזו קורדיקוס (גיטין דף עב. עז.) אם שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לכשיתקיים אמר מהיום גלי דעתיה דמעכשיו לא אמר מהיום הוי משמע לכשיתקיים הלכך ר' יהודה הנשיא סבר לה כרבי יוסי דאמר דאף על גב דלא כתב מהיום זמנו של שטר מוכיח עליו כמאן דכתב מהיום דמי וה"ל כמהיום אם מתי דאמרינן במסכת גיטין (דף עב:) תנאה הוא וכי מיית הוי גיטא למפרע מחיים ורבנן לית להו דרבי יוסי וה"ל כאם מתי גרידא דאמרינן התם דלשון אם כי לא אמר מהיום משמע לכשאמות קאמר וה"נ משמע ולכשתצא ולכשלא אבוא וה"ל גט לאחר מיתה:

שושיבא - מין חגב וראשו ארוך:

וקמיפלגי - יוסי בן יועזר ורבנן בראשו ארוך דסימני חגבים טהורים נפקא לן מארבה סלעם חרגול חגב ופליגי תנאי באלו טריפות (חולין דף סו.) בראשו ארוך איכא דדאין ליה בכלל ופרט דאין בכלל אלא מה שבפרט הני מיני שרי אבל מין אחרינא לא וכל מינא דהני אין ראשו ארוך ואיכא דדאין בכלל ופרט וכלל ומרבי כל כעין הפרט לא ראי ארבה כראי סלעם וכו' הצד השוה שבהן שיש להן ד' רגלים ד' כנפים ויש להן קרסולין וכנפיו חופין את רובו אף אני אביא כל שיש לו ד' סימנים הללו:


סוסביל - אין ראשו ארוך אבל אין כנפיו חופין את רובו לראות לעינים אלא בצמצום ע"י מדידה:

ה"ג בכנפיו חופין את רובו ע"י הדחק קמיפלגי - ולא גרסינן וקרסולין דהני קרסוליים לא חפו מידי שהן ב' רגלים ארוכין מן הארבעה ובהן הוא מדלג והיינו כרעים ממעל לרגליו לנתר וגו':

רובא דמינכר - רוב הנראה לעינים:

טומאת משקין דרבנן - ובמסכת פסחים (דף טז.) פרכינן והכתיב וכל משקה אשר ישתה וגו' ומשני מאי יטמא הכשר:

לטמא אחרים - אבל טומאת עצמן מדאורייתא רמיא עלייהו אם נטמא:

ואתו אינהו גזור על דיקרב בדיקרב ואתא איהו - יוסף ואסהיד על דיקרב למיתא מסאב דהא דאורייתא היא אבל דיקרב בדיקרב לא גזרינן עליה והיינו יוסף שריא:

ואתא איהו ואוקמיה אדאורייתא - והכי קאמר על דיקרב למיתא מסאב טומאת שבעה אבל דיקרב בדיקרב לא מסאב אלא טומאת ערב:

וכל אשר יגע בו הטמא יטמא - אותו שנגע במת קרי טמא וקאמר כל מי שיגע בו אותו טמא יטמא:

בחיבורין - בשעה שהיה זה נוגע במת בא חבירו ונגע בו:

שלא בחיבורין - לאחר שפירש מן המת בא חבירו ונגע בו:

כל אשר יגע בו הטמא יטמא - משמע שבעת ימים כסתם טומאת מת:

בוקי סריקי - כדים ריקים כלומר דברים שאינן טעם:

ספק טומאה ברה"ר התיר להם - שאינם נוהגין בה איסור וה"ק ועל דיקרב ודאי למיתא מסאב אבל מספק לא:

הא הלכתא גמירי לה מסוטה - דטהור דכל איסור ספק טומאה מהתם נפקא דאפיק לה קרא בלשון טומאה ונסתרה והיא נטמאה מגיד לך הכתוב שעל הספק אסור מכאן אתה דן לשרץ לטמא מספק:

ומה סוטה רה"י - שהרי אין סתירה ברה"ר אף טומאת ספק בשרץ אינה אלא ברה"י במסכת סוטה (דף כח:):

הלכה - דבספק טומאה ברה"ר טהור:

ואין מורין - ברבים כן דלא ליזלזלו בה טפי:

קורות נעץ להן - לסימנין בין רה"ר ובין שדות של בקעה שהן רה"י לטומאה שבעל השדה מקפיד בדריסת הרגל ועוד דאמרינן בהשותפין (ב"ב יב.) ד' אמות הסמוכות לרה"ר כגון מקום פנוי הסמוך לרה"ר והוא ארוך הרבה לד' אמות הראשונות רה"ר לטומאה ובאותן מקומות נעץ להן קורות:

כי אתו לקמיה דרבי ינאי - מי שאירע בו ספק טומאה ברה"ר:

מנהני מילי - דבישולי עובדי כוכבים אסירי:

קליות - יבשו בתנור:


מדרבנן - שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא:

דגים קטנים וארדי ודייסי - אין נאכלין חיין ואין עולין על שולחן מלכים ללישנא קמא יש בהן משום בישולי עובדי כוכבים ללישנא בתרא שרו:

ארדי - בולי"ץ:

מלוחין - נאכלין כמות שהן מחמת מלחן:

כסא דהרסנא - טיגן במורייס שומן דגים עם קמח:

הרסנא עיקר - ואותו מורייס נאכל כמות שהוא חי ושרי:

קמ"ל קימחא עיקר - ויש בו משום בישולי עובדי כוכבים שהקמח אינו נאכל חי:

כל החגבים שבאגם - שנחרכו ונתבשלו מחמת האור חגב אינו טעון שחיטה:

אפי' מריש אוניה - שהאוזן רכה ונצלית בחריכתה אפי' הכי שרי הואיל ועובד כוכבים לא לבשל נתכוין:

דשדא סיכתא - קובליי"א בלע"ז ליבשה בתנור:

וקבר בה ישראל קרא מעיקרא - והטמין ישראל בתנור דלעת חיה קודם שהוסק התנור והעובד כוכבים הסיקו ונתבשלה הדלעת:

שפיר דמי - הואיל והעובד כוכבים לא לבשל נתכוין:

פשיטא - היינו דר' יוחנן:

מהו דתימא - האי עובד כוכבים לבשולא להאי סיכתא איכוון והא לשם בישול הסיקו:

קמ"ל - דאין בישול בכלים:

אלא לשרורי מאניה איכוין - להקשות את היתד ואין דעתו לבישול:

לשרורי - לשון שריר וקים חזק:

בן דרוסאי - לסטים היה ואוכל כל דבר המבושל קצת:

בסילתא - בסל אבל הכא דמנחא אגומרי בלאו היסק דעובד כוכבים הוה מבשל לה לזמן מרובה:

שפיתת קדירה - קרי כשנותנין אותה על האור:


מגיסה - מהפכת בכף:

דשגר עובד כוכבים - הסיק בתנור:

חתיית - גחלת מחממת ומוציאה חום הגחלים:

דג מליח - שמלחו העובד כוכבים ובמליחתו הוא נאכל בלא בישול:

חזקיה שרי - דלאו הוא בישול:

ור' יוחנן אסר - דזהו בישולו:

ביצה צלויה - שצלאה עובד כוכבים:

בר קפרא שרי - הואיל ובליע אוכל דידיה ולא נגע עובד כוכבים באוכלא:

אשקיה - אשקיוהו לרב זביד:

נגוטא דחלא - הנך דבי ריש גלותא דלא הוו מעלו משום דאחמיר עלייהו:

הקפריסין - שומר לפרי הן ממין צלף ודרך לאכלן חיין ויש ששולקין אותן ואם בישלן עובד כוכבים מותרין:

והקפלוטות - כרתי נאכלין כמות שהן חיין:

והמטליא - לקמן מפרש:

והחמין - מים חמין דהא אין משתנין מברייתם ע"י האור:

וקליות - נמי לא נשתנו:

שיעתא ביזרא דכרפסא - זרע של כרפס:

שבלילתא - פנגריי"א והוא תלתן:

ותרו להו - שורין אותן במים:

דמקבל - שצומחין:

גרגישתא - ארזיל"א:

ומדבקין - הנך ביזרא:

מבינתא דרישייהו - שיער ראשו וקמ"ל ברייתא דאי נמי תרו להו בחמימי שרי:

מילין - דברי כזב הן דלא מלבלבי בחדא שעתא:

במילין - על ידי דברי לחש של כשפים הן עושין:

הכוספן - פסולת של תמרים שעשו מהן שכר וחולטין אותן:

כל שאין צפור דרור כו' - שפיה קצר דבהא ודאי לא איבשל דבר טמא דניחוש לגיעולי עובדי כוכבים:

ודלמא אדמויי אדמוה - נתחוה לאברים והכניסוה ונתבשלה בו ועכשיו פלט הטעם בחמין הללו:

אלא כל שאין ראש צפור דרור כו' - ואין לך חתיכת איסור קטנה מזו:

נותן טעם לפגם - פלוגתא היא בפ' בתרא (לקמן סז:) וכל גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם שהרי נתבשל האיסור אתמול וכבר הופג טעמו ונפסל בלינה חוץ מקדירה בת יומא דנותן טעם לשבח הוא ואסור:

איערובי - שמא נתערב בו יין:

סרי - מסריח:

אהיני - תמרים:

חוליי לא תיבעי לך - מתוקים ודאי שרו דאי משום בישולי עובדי כוכבים הרי נאכלין חיין:

מרירין - אינן נאכלין ובישולן ממתקן:

מציעאי - נאכלין חיין ע"י הדחק:

שתיתאה - תבשיל העשוי מקמח של קליות שייבשן בתנור ויש שעושין אותו מקמח עדשים ולפי שהן מתוקין יותר מדאי נותן שם חומץ:

בחיטי או שערי - אין דרך לתת שם חומץ:

טלופחי - עדשים:

ואית דאמרי בטלופחי ומיא כ"ע לא פליגי דאסור - דמיחלף בטלופחי וחלא:

וספות - כלים להשתמש כמו שומרי הסף (אסתר ב): תרי זימני כתיב קלי בקרא והיינו תרי מיני שתיתא:

ומאי שנא ממורייס - דרובא דעלמא שדו ביה חמרא והוי בידוע:

התם חמרא לעבורי זוהמא - דדגים והוי כמאן דאזיל לאיבוד:


התם ידיע ממשו - שהרי מטבילין בו והרוטב נאכל והיין נאכל עמו:

הכא לא ידיע ממשן - שאין אוכלין הרוטב אלא הירק ולא הכניסו הירק לתוכו אלא להתקיים:

הרי זה מותר - . גרסינן:

קירבי דגים - שומנן:

עוברן - הן ביצים של דגים:

מפלוסא ואספמיא - ואין דגים טמאים מצויין שם:

צחנתא - חילק:

דבב נהרא - דבב שם הנהר:

דרדיפי - בכח מקלחין דבדב"ש בלע"ז:

דלא מרבה טינא דג טמא - קרקעית של אותו הנהר אין מגדל דגים טמאים:

חמרא דימא ותורא דימא - דקי"ל במסכת חולין (דף קכז.) כל שיש בים יש ביבשה חוץ מן החולדה:

טמא - ביבשה טהור בים:

קדש לה' - סתם קדש אסור:

קדש נונא - שם דגים שבים:

חיפושא - דג טמא:

חפייה בדיקולא - כיסהו בסל ופירכס בתוכו ונשרו קליפין ונראו בדפניהם קשקשים דקים:

לצלופחא - דג ושמו אנגילי"א:

להדי יומא - נגד השמש:

צימחי - קשקשים דקים:

משיכלי חיורי - מתוך שהן לבנות נראין בהן קשקשים שהן שחורין:

שמעיה לההוא - דהוה קרי לההוא מינא:

באטי - והוא שם דג טמא:

מחליא ליה - ממתקו:

מאינשי ביתיה - אשתו ודרך הרמאים למכור קלא אילן בשם תכלת:

נפלת ליד - נפלת לידי כלומר עכשיו אתה צריך לי:

צריכין לקבל דברי חברות - מתחלה קודם שיהו נאמנין. לכל דברי חברות שיאכלו בטהרה ושיעשרו פירות וכיוצא בהן:

מוכס - סתמא גזלן:

קשרי מוכס - חותמות לנותני המכס כדי שלא יתבעום חביריו ומשרתיו פעם אחרת:

חבי"ת - סימן הוא חלב בשר יין תכלת:


אסורין בחותם אחד - לשגר ביד עובד כוכבים דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפם ועל היין לנסכו ואחלב פריך לקמן:

חילתית - להחליף זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף פת למאי ניחוש לה. כלל לא גרסינן [הכא אלא במלתיה דשמואל גרסינן] לה (והכי) [והכא] גרסינן מאי שנא גבינה כו':

חתיכות דג - דמיהן יקרים ומזייף:

שמואל כו' - שמואל לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך לאתנוחי סימנא למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להתיר כדמפרש ואזיל:

ושמואל - אמר לך חתיכת דג היינו בשר וכיון דבשר אשמועינן הרי דגים בכלל:

ופת למאי ניחוש לה - דניתב לה סימנא להתיר ולמיתני חמפ"ג:

אי משום איחלופי כו' - מאי איכא למיחש:

כי הדדי - שמא יש עמו הדומה לו. פשיטא לן כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף במידי דלית ליה רווחא: ה"ג ושמואל חתיכת דג היינו בשר ותרי גווני בשר לא אמרינן פת למאי ניחוש לה כו':

אין לוקחין ימ"ח מח"ג כו' - שחנוונים שבסוריא חשידי דלא קפדי אלפני עור לא תתן מכשול ומזבני לישראל דברים שלקחו מן העובד כוכבים מיהו אינהו גופייהו לא אכלי איסורא הלכך. אם נתארח אצלו מותר לאכול עמו:

שיגר לו - במתנה:

סלקונדרי רומין - נחתומין שברומי:

אוכלין אותה - ואסור משום שמערבין בה קירבי דגים טמאים וחתיכות גדולות עושין ממנה:

זקן אחד - עובד כוכבים היה:

למעוטי בידוע - גבי כבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ ואם בידוע שנתן יין שם. אסורין אפילו בהנאה:

למעוטי מורייס - דאסור אפי' בהנאה והך סתמ' ר"מ היא:

מתני' והדבדבניות - אשכולות של ענבים:

שאינה טרופה - שניכרין חתיכות דגים:

עלה של חילתית - דהא לא מפסקו לה בסכינא:

וזיתי גלוסקאות המגולגלין - זיתים הכנוסין בכלי עגול ומתחממין ונעצרין מאיליהן כעין גלוסקא. מגולגלין כמו מגולגלת שנתחממו ונרפו מחמת שמנן ובלע"ז מול"ש ובגמ' (דף מ:) פריך פשיטא למאי ניחוש לה:

שלחין אסורין - אזיתים קמהדר ובגמרא (דף מ:) מפרש לה:

מן הסלולה - הנמכרין בסל לפני החנוני אסורין בגמרא מפרש מפני שמזלף עליהן יין:

מן ההפתק - מקום כינוסן של חגבים מלוחין:

מותרין - דאין מזלף עליהן עד שנותנו לפניו למכור:

וכן לתרומה - מפרש בגמ':

גמ' יושב ישראל - ואפילו אין רואהו:

איערובי - שמא עירב בו יין:

הבוצר לגת - לדרכן בגת ולעשות מהן יין:

הוכשר - לענין טומאה במשקה הנזלף הואיל ולכך הן עומדין ניחא ליה במאי דנפיק מינייהו. ודבדבניות עצמן הן לאכילה:

כל שראש ושדרה ניכרין - של כל דג ודג שהדגים ניכרין בראשן בין טמא לטהור שהטמאים. ראשיהן חדים ואין להן חוט השדרה:

כילבית - גדילה מאיליה בציר דגים טהורים ואם יש שם ציר דגים טמא אין כילבית גדילה בו:


שוטטות - לשון שטין על המים:

חביות פתוחות - לא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפל ביה:

ובדגים כל שיש בהן סנפיר וקשקשת - משנה היא באלו טרפות (חולין דף נט.) אלמא אין סימן לדגים בדבר אחר וקשיא לתרוייהו:

אבל בגופן - לאכול גופן של דגים של טרית:

מריש הוה מטבילנא בציר - בחד סימן או בראש או בשדרה דהוה ס"ד דכי פליגי רב הונא ורב נחמן בגופן פליגי אבל בצירן אפילו רב הונא מודה:

בצירן נמי לא טבילנא - דסבירא לי כרב הונא:

כשחתיכות שוות - כשמחברין אותן יחד מתחברות וניכרות ונראות שהיו כולן מדג אחד:

ומי איכא דשרי כה"ג באתרא דשכיחי קלפי - די"ל שמא דגים טהורין וטמאין יש וקשקשים מן הטהורין באו:

ואנא לא מיסר אסרינא - לאכול גופן משום קליפי דמישתכחי בארבא ורב אשי קאמר לה:

דקאמר לי רב פפא - דשרנהו רב הונא:

עריבה - ספינה קטנה:

כולן מותרות - דכי היכי דהואי בהך הואי נמי בכולהו ואזלו לעלמא:

מתלתא קראי - מג' חכמים גדולים שהם כדיי לסמוך עליהם כעל המקרא:

דמן בירי - מקום:

עוברן - ביצים שלהן:

משריץ - דג עצמו במעי אמו:

זה משריץ מבחוץ - דג טהור לאחר שהוטלה ביצתו משרצת ועומדת מאליה בחול אבל דג טמא משריץ מבפנים במעי האם לאחר שנגמרין ביציו במעיו:

סימני ביצים - של עוף טהור:

שכודרת - משוכה שרחבה בראשה אחד והולכת ומקצרת ונמשכת:

ועגולגלת - עגולה מצידיה ומגלגלת דאין צידיה רחבים:

ראשה אחד כד - רחב פלטר"א בלע"ז כלומר עשוי ככד שרחב מתחתיו בית מושבו:

חלבון - אלבוס"ל:

חלמון - מויז"ל:

ביצת השרץ - צב והלטאה מטילי ביצים הן צב הוא כוכורי"ל בלע"ז הדומה לצפרדע ונפקא מיניה דאם ריקמה וניקבה מטמא במגע בשחיטת חולין (דף קכו:):


והתניא כסימני ביצים וכו' - אלמא יש לדגים עוברין:

והיכא משכחת לה בסימני קירבי דגים כד וחד - ובבני מעיים עשוין כזה ענין:

בשילפוחא - משיא"ה של דג שמליאה רוח:

אין שם מומחה מאי - כשנימוחו העוברין קבעי לה:

אני מלחתים - הדגים וראיתי שדגים טהורין הן ומהן הוצאתי קרביים הללו:

אלו דגים - שיראה לו הדגים עצמן אבל באני מלחתים לא מהימן דשמא לא בקי בהן:

דיילא - שמש רגיל להיות שכיר לעושה סעודה לתקן תבשילין:

לקרטין שבו - הדבוקין בעליו או שנשרו בכלי דלמא אייתי קרטין אחריני דאיפסיק בסכינא ועריב בהני:

אישתרוקי אישתריקו - ומן העלין לכלי עצמן אישתרוקי נשמטו:

דרפי טובא - מגולגלין ביותר ובלע"ז מול"ש וגרעינתם נשמטת דכיון דרפי כולי האי חמרא רמא בהו:

שלחין - שמשתלחין גרעינין מעצמו:

קפריסין - קפלוטות מבושלין וכבושין במכבש ומתקיימין ואין בהן משום בשולי עובדי כוכבים דנאכלים חיין ולא משום גיעול דטעם הגיעול פוגמו ולא משביחו:

מן ההפתק - מקום כינוסן שהן עצורין שם זה על זה ובלע"ז פיל"ח:

קטלוזא - שוק:

תרומה - אין דמיה יקרים שאינה ראויה אלא לכהנים:

ומפסדו מינאי - יפקירו את כל האוצר:

פרק שלישי - כל הצלמים


מתני' כל הצלמים אסורין - בהנאה:

כדור - פילוט"א ובגמרא מפרש דהני ודאי נעבדין דמשום חשיבותא אשקלוה להנך חפצי בידייהו:

גמ' מ"ט דרבנן - מדלא קתני וחכמים אומרים אינו נעבד אלא מי שיש בידו וכו' מכלל דסבירא להו דנעבדים:

אנדרטי - כשהמלך מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון והתם קאסר רבי מאיר דאגב חביבותא פלחי ליה:

בעומדין על פתח המדינה שנינו - בהנהו קאסר רבי מאיר דחשיבי להו:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/עבודה_זרה/פרק_ב"