ירושלמי עבודה זרה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עבודה זרה פרק ה: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ה >>




מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אע"פ שאמרו לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר

הלכה א גמרא[עריכה]

ולא שכרו הוא נותן לו רבי אבהו בשם רבי יוחנן קנס קנסוהו תני החמרים והכתפים וכל העושין בשביעית שכרן שביעית אמר ר זעירא פירות היתר היא מתניתא וההיא דהורי רבי יוחנן לאילין דבית רבי ינאי שלא יהו נוטלין שכר בידיהן יין אלא מעות כרבי יהודה וכרבי נחמיה הורי להון אמר רבי יילי בפירות ע"א היא מתניתא כדמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן ביין נסך קנס קנסוהו כיתף עמו חבית בחבית את קונסו בחביתו עד כדי שכרו נתן לו קרקע בשכרו בכל אתר את אמר אין קרקע נאסר וכא נאסר נתן לו בהמה בשכרו בכל אתר את אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר וכא נאסר נתן לו הכל בשכרו הכל אסור או אינו אסור אלא עד כדי שכרו היה עושה עמו בטובת הנאה את ממשכנו מנכסיו עד כדי שכרו היה עושה עמו חצי יום באיסור וחצי יום בהיתר היה מוכר חולין ושני בכרך אחד אי זה שירצה חולין יעשה ושני יעשה והכא כן נישמעינה מן הדא השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא לו חייב ליתן לו ואם לאו אין חייב ליתן לו אבל אם אמר לו יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו נותן לו וכא לא דמי רגליו נותן לו רבי ירמיה בעי שכרו לשבר חביות של יין נסך אפילו כן שכרו אסור אסי אמר דמי יין נסך ביד נכרי אסור דמי ע"ז ביד נכרי רבי יונתן אמר מותר רבי יוחנן אמר אסור מתניתא מסייעה לדין ומתנית מסייעה לדין מתניתא מסייעה לרבי יוחנן נכרי שיה חייב מעות לישראל לא יאמר לו המתן עד שאמכור יין נסך עד שאמכור ע"ז ואתן לך אני אומר שמא החליף מתניתא מסייעא לרבי יונתן נכרי שהיה חייב מעות לישראל הרי זה מוכר יין נסך ונותן לו ע"ז ונותן לו מפני מראית העין הכל מודין בחליפין שאסורות חליפי חליפין מהו אמר רבי חנינה מחלוקת רבי ישמעאל ורבנן רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר אסור ורבנן אמרי מותרת רבי לעזר בר הושעיה טעמון דרבנן והיית חרם כמוהו כל שאת יכול לקיימו ממנו הרי זה כמוהו מאי כדון אמר רבי יוסי בי רבי בון כמוהו כמוהו שני פעמים על שם לא ידבק בידך מאומה מן החרם


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

השוכר את החמור להביא עליו יין נסך שכרה אסור שכרה לישב בה אע"פ שהניח הנכרי לגינו עליה שכרה מותר

הלכה ב גמרא[עריכה]

עד היכן עד כדי שלא יהא החמור מקפיד


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות ואם היו מבוקעות אסורות מעשה בביתוס בן זונין שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברו חביות של יין נסך על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירו זה הכלל כל שהוא בהנייתו בנותן טעם אסור וכל שאינו בהנייתו בנותן טעם מותר כגון החומץ שנפל לגריסים

הלכה ג גמרא[עריכה]

מתניתא בשלא נידלדל חותמן אבל נידלדל חותמן כמבוקעות הן מה את עבד לה כיין ביין או כיין לתבשיל אין תעבדינה כיין לתבשיל דברי הכל אסור ואין תעבדינה כיין ביין מחלוקת רבי מאיר וחכמים אמר רבי יוחנן הדא דאת אמר ברותחין אבל בצונין אסור שכן דרך בני ציפורין עושין כן וקורין אותו שחלייא היו רותחין וציננן מעתה אפי רותחין יהו אסורין מאחר שדרכו לצון דתני כל נותנין טעם בין לשבח בין לפגם אסור דברי רבי מאיר וחכ"א לשבח אסור לפגם מותר כגון חומץ שנפל לגריסין רבי יסא בשם רבי יוחנן דרבי מאיר הוא דתנינן תמן וכן שעורים שנפלו בתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מימיו מותר והדא מתני רבי מאיר אומר במחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דברי הכל רבי יוסי בי רבי בון אמר שמועתה כן על דעתיה דר מאיר במחלוקת על דעתיה דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דברי הכל


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת משתמר מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום וינגוב רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגב

הלכה ד גמרא[עריכה]

אמר רבי שמואל מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אתא עובדא קומי רבי אבהו ואסר אמרי בפתוחות הוד עובדא אמר רבי זריקן לא סוף דבר מליאות אלא אפילו חסירות דטרף ונגע בידא וחזר את סבר דהדא דרבן שמעון ב"ג לקולא ולית היא אלא לחומרא דשיתומהון דרבנן מעט מגף רבי יהודה בר פזי בשם רבי אמי ביצה צלויה של כותים הרי זו מותרת ר יעקב בר אחא בשם רבי לעזר תבשילי כותים הרי אילו מותרין הדא דאת אמר בתבשיל שאין דרכן לתת לתוכו יין וחומץ הדא דבר ברי שנתן אסור אפילו בהנייה כהדא דתני בראשונה היו אומרים יינה של אוגדור למה הוא אסור מפני כפר פגש ושל בורגתה מפני בירת סוריקה של עין כושית מפני כפר שלם חזרו לומר פתוחה בכל מקום אסורה וסתומה מותרת נקובה וסתומה הרי היא כסתומה רבי יצחק בן חקולה אמר הרי זו כפתוחה אמר רבי חנינה ואנא יכיל קיים אין הוה עילויה יקיר לא איתפתחת ואין לא איתפתחת כהדא דר"ש בן לעזר אזל לחדא קרייה דשמריין אתא ספרא לגביה א"ל אייתי לי חדא קולא שתימא אמר לו הא מבועא קמך שתי אטרח עלוי א"ל הא מבועא קמך שתי חמתיה מטרח עלוי א"ל אין את מריה דנפשך הא מבועא קמך שתי ואין נפשך מרתך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כבר נתקלקלו הכותים רבי ישמעאל בי רבי יוסי אזל להדא ניפוליה אתון כותייא לגביה אמר לון אנא מחמי לכון דלית אתון סגדין לאהין טורא אלא לצלמייא דתחותוי דכתיב ויטמון אותם יעקב תחת האשירה אשר עם שכם שמע קלין אמרין נקרוץ נסדר לאילין כובייא וידע דאינון בעו מיקטלוניה וקרץ ונפק ליה רבי אחא אזל למאום ואכל חליטן רבי ירמיה אכל חמצין רבי חזקיה אכל קמצין רבי אבהו אסר יינן מפי רבי חייה ורבי אסי ורבי אמי שהיו עולין בהר המלך וראו נכרי אחד שהיה חשוד על יינן אתון אמרון ליה קומיי אמר לון ולא על ידי עילא ואית דבעי מימר חדא ערובת שובא לא שישתכח חמרא בכל מסרטיקי בפוקי שובא אישתכחת מלייא מן מה דאייתון ארמייא וקבלוניה כותייא מינהון ואית דבעי מימר כד סליק דיקליטינוס מלכא להכא גזר ואמר כל אומייא ינסבון בר מן יודאיי ונסכין כותייא ונאסר יינן ואית דבעי מימר כמין יון אית להון ומנסבין ליה כותייא דקיסרי בעו מרבי אבהו אבותיכם היו מסתפקין בשלנו אתם מפני מה אינכם מסתפקין ממנו אמר להן אבותיכם לא קילקלו מעשיהם אתם קילקלתם מעשיכם תמן תנינן ארץ ישראל טהורה ומקוותיה טהורין ארץ כותים טהורה ומקוותיה ומדורותיה ושביליה טהורין שביליה טהורין חזקה שאין בוררין להם שביל אלא מטהרה ומקוותיה טהורין רבי לעזר בי רבי יוסי הדא דאת מר להאמינן שאינן שאובין הא למידת ארבעים לא דדרשי אך מעיין ובור מקוה מים מה מעיין מטהר כל שהוא אף מקוה מטהר כל שהוא בעון מרבי אבהו חלוט שלהן מהו אמר לון הלואי היינו יכולין ליסר גם מימיהן רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה כותאי דקיסרין מותר להלוותן ברבית רבי יוסי בעי מעתה לא נחוש לחלתן ונן חמיי רבנן חששין


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו לקפנדריא נכנס למדינה ורחץ מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב

הלכה ה גמרא[עריכה]

אמר רבי חנינה מעשה בקרון אחת משל בית רבי שהפליגה יותר מארבעת מיל אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון אמרין בהדא איסטרטא דציידין הות וכולה מישראל הוות אמר רבי חנינה זמנין דו חמי סייגין כובין והוא סבור דינון בני נש והוא מתבעת


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

המניח את הנכרי בחנותו אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב

הלכה ו גמרא[עריכה]

וכרבי מאיר דרבי מאיר אמר בין כך ובין כך הבית טמא רבי חמא בשם רבי יוסי בר חנינה בחצר החלוקה במסיפס בטהרות טמא ביין נסך טהור והא רבי מאיר מחמיר בטהרות ומיקל ביין נסך אוף רבנן מחמירין בטהרות ומקילין ביין נסך


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לוגין על השולחן ולגין על הדולפקי והניחו ויצא מה שעל השולחן אסור ומה שעל הדולפקי מותר ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף מה שעל הדולפקי אסור חביות פתוחות אסורות וסתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגב

הלכה ז גמרא[עריכה]

הוון בעיין מימר מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידיים ומה שעל הדולפקי מותר חוץ מפשיוט ידיים ולא כן אמר רבי בא בשם רב ששת כשם שנתנו פישוט ידיים בטהרות כך נתנו פישוט ידיים ביין נסך אלא כיני מאן דאמר מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידיים ומה שעל הדולפקי מותר ובלבד חוץ לפישוט ידיים


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה ח (עריכה)

הלכה ח משנה[עריכה]

בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות וסתומות מותרות ובשעת מלחמה אילו ואילו מותרות שאין פנאי לנסך

הלכה ח גמרא[עריכה]

בשעת השמד הכל אסור שאי אפשר שלא היה שם ישראל שלא עבדה על כורחו הדא אמרה עבודה זרה שעבדה ישראל אינה בטילה לעולם אמר רבי יוסי ואת שמע מינה ע"א שעבדה ישראל על כורחו אינה בטילה לעולם א"ר יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות א"ר זעירא אית כאן אסורות דאין מטה ביה הוא מודע ליה ואין לא מטה ביה לא מודע ליה דלא יהא שלים ליה טיבו רבי אמי בשם רבי יוחנן בשלום בולשת ובמלחמת בולשת חיויא מי פרי בתריה נפל לגובא אתא עובדא קמי רבנן ואכשרון אמרין אין פנאי להטיל אירס


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה ט (עריכה)

הלכה ט משנה[עריכה]

אומנים ישראל ששילח להם נכרי חבית של יין נסך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה אם משנכנס לרשותן אסור

הלכה ט גמרא[עריכה]

ואין אסור משום יין נסך תני בר קפרא במשלח בבתים


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה י (עריכה)

הלכה י משנה[עריכה]

המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי ונטלו ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עקבת יין אסור המערה מכלי לכלי המערה ממנו מותר את שעירה לתוכו אסור

הלכה י גמרא[עריכה]

רבי בא רב הונא בשם רב ואהן דנגד בזיקא והא מביזעא בידיה לא חייב בה אמר רבי יוסי בי רבי בון לכן צריכה אפילו מעל לה גו חנותה ולא אתכוון אלא דלא יזכה בה חורון מהו שתקנה לו בשער הפחות אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי מתניתא אמרה שאינה נקנית לו בשער הפחות דתנינן תמן המוסר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין אם אתה אומר לקנות לו כשער הפחות אפילו מדד עד שלא פיסק ייעשה כמי שפיסק שלא מדד ויהיו דמיו מותרין מהו עקבת יין בההוא דמלכלך כמה דתימר עקובה מדם פשיטא דא מילתא ישראל תופש בפי המשפך והנכרי מערה דברי הכל אסור נכרי תופש במשפך וישראל מערה ר אסי אוסר ור אמי מתיר נכרי תופש בפי הנוד וישראל מערה ר ירמיה בשם רבי זעירא היא המחלוקת רבי מנא בעי קומי רבי יסי היידא מחלוקת אמר ליה מחלוקת רבי אסי ורבי אמי ישראל תופש בנוד ונכרי מערה סברין מימר דברי הכל מותר רבי שמואל כל גרמא אמר שאסור שפעמים שישראל מרפא ידיו ונמצא כל העירוי מחמת הנכרי ואהן דמרגל זיקא מעיל לרע אין בו משום מערה מכלי לכלי


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה יא (עריכה)

הלכה יא משנה[עריכה]

יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא יין ביין ומים במים כל שהוא יין במים ומים ביין בנותן טעם זה הכלל מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם

הלכה יא גמרא[עריכה]

חזקיה אמר הדא דאת מר במקום שהמים נמכרין במידה אבל במקום שאין המים נמכרין במידה כיין ביין הן חזקיה אמר כוס שמזגו מאיסור ומהיתר ונפל איסור בתוך איסור והיתר בתוך היתר א"ר שמואל דרבי ליעזר היא דרבי ליעזר אמר אחר אחרון אני בא אמר רבי ירמיה חומר הוא ביין נסך רבי יוסי בעי אם חומר הוא ביין נסך אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור רבי אסי בשם רבי יוחנן כוס שמזגו מאיסור ומהיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו והאיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר אמר רבי הושעיה והוא שנפל היתר בסוף רבי אמי בשם רבי יוחנן ולא שנייא בין שנפל איסור בתחילה והיתר בסוף היתר בתחילה ואיסור בסוף אפילו מים ביין אפילו נמזג כל צורכו מהיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו והאיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר אמר רבי זירא הדא למעלן איתאמרת וכולה תיניין היך עובידא רבי יוסי בי רבי בון רבי אבהו בשם רבי יוחנן צלוחית יין נסך שנפלה לחבית של מים ואח"כ נפלה לתוך בור של מים את רואה את ההיתר כמי שאינו והאיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר עד כדון בשנפלו זה אחר זה נפלו שנים כאחת נישמעינה מהדא מאימתי חמץ כותים מותר לאחר הפסח של בעלי בתים שלש שבתות של אפייה ושל נחתומין בכרכים אחר שלשה ימים בכפרים אחר שלשה תנורים ר"ש בן אלעזר אומר אף כשאמרו של בעלי בתים אחר שלשה שבתות של אפייה והוא שיהא אדם גדול או שהיה משיא לבנו ואפה שלשה תנורין בשבת אחד זו אחר זו מותר אף כשאמרו של נחתומים בכפרין אחר שלשה ימים אם נדחק ואפה שלשה תנורין ביום אחד זה אחר זה מותר תני רבי שמעון אומר אף כשאמרו של נחתומין בכפרים אחר שלשה תנורין אסור עד שלשה ימים שמשחרית בורר לו שאור לכל אותו היום אותה העיסה השנייה לא מאיסור והיתר מתחמצת אמר ר ירמיה בשם ריש לקיש מאן תנא חמיצן של כותים רבי לעזר אמר רבי יוסי לרבי חנינה ענתונייא נהירת דהויתן מרין את ורבי ירמיה בשם ריש לקיש מאן תנא חמצן של כותים רבי ליעזר וכאן לא הוינן מרין אלא רבי הילא בשם ריש לקיש ירדו לחמיצן של כותים כר ליעזר ועוד מהדא דמר ר חנינה בר ר אבהו אבא הוה ליה עובדא שלח שאל לרבי חייה ולרבמי ולרבסי והורון ליה כרבי ליעזר מה וכיחידאה מורין לא משום שירדו לחמיצן של כותים כרבי ליעזר אמר רבי מנא קומי רבי יוסי כמה דאת מר תמן הלכה כרבי ליעזר אוף הכא הלכה כרבי ליעזר א"ל ולכל דבה


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה יב (עריכה)

הלכה יב משנה[עריכה]

אילו אסורין ואוסרין כל שהן יין נסך וע"ז ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפרי מצורע ושיער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אילו אסורין ואוסרין בכל שהן

הלכה יב גמרא[עריכה]

יין נסך וע"ז ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ושור הנסקל ממשמע שנאמר יסקל השור אינו יודע שלא יאכל מה ת"ל לא יאכל מיכן שאסור אף בהנייה עגלה ערופה שם שם מה שם האמור להלן אסור בהנייה אף שם האמור כאן אסור בהנייה וציפרי מצורע כל צפור טהורה תאכלו זו החיה וזה אשר לא תאכלו מהם זה השחיטה או חילוף רבי יוחנן בשם ר ישמעאל לא התפישה התורה איסור הנייה דבר שיש בו רוח חיים ושיער נזיר ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ופטר חמור עריפה עריפה מה להלן קוברו ואסור בהנייה אף כאן קוברו ואסור בהנייה ובשר בחלב תני בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי לאכילה ולהנייה ולבישול ולחולין שנשחטו בעזרה רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל אמרה תורה שחוט שלי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי ענוש כרת ולאו רבי ישמעאל אמר למידין מקל וחומר ואין עונשין מקל וחומר ולמה לא תנינן נבילה עמהן אמר רבי יוסי בי רבי בון לא מתני אלא דבר שאסור בהנייה נבילה מותרת בהנייה התיבון הרי חמץ בפסח חמץ יש בו כרת ואילו אין בהן כרת רבי יוסי בשם רבי חנינה בעי איסורי הנייה מהו שיבטלו בצירוף והתנינן שור הנסקל תיפתר בחתיכות והתנינן צפורי מצורע תיפתר ציפור בציפורין והתנינן שיער נזיר אית לך מימר ציפור בציפורין כד מטון לערלה התיב רבי יעקב קומי רבי יוסי והתנינן האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד משיער נזיר מפטר חמור בשק ידלק השק א"ל אילו אמר תנא קמן איתייהיבת יאות


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה יג (עריכה)

הלכה יג משנה[עריכה]

יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנייה רבן שמעון בן גמליאל אומר יימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שיש בו

הלכה יג גמרא[עריכה]

רבי יוסי רבי יוחנן בשם בן בתירה יין נסך שנפל לבור יימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא הלכה כרשב"ג אמר רבי יסא חד רבנין נפק מבית וועדא אמר איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וחד אמר אין הלכה כרשב"ג ומודה רבן שמעון בן גמליאל ביין לתבשיל שהוא אסור רבי בון בשם רב מודין חכמים לרבן שמעון בן גמליאל בחבית בין חביות למכור כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו אמר רבי זירא קומי רב אמי עד דלא איתאמר הדא מילתא לא הוינן ידעין דו כן לא איתאמרת אלא מודין חכמים לרבן שמעון בן גמליאל או דילמא לא איתאמרת אלא מודי רבן שמעון בן גמליאל לחכמים אמר רבי יודן ידע הוה רבי זעירא דו כן אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה יד (עריכה)

הלכה יד משנה[עריכה]

גת של אבן שזפתתה נכרי מנגבה והיא טהורה ושל עץ רבי אומר יינגב וחכמים אומרים יקלף את הזפת ושל חרס אף על פי שקילף את הזפת הרי זו אסורה

הלכה יד גמרא[עריכה]

מתני דרבי של עץ רבי אומר ינגב וחכמים אומרים יקלוף את הזפת ושל חרס דלא כרבי דתני הגת והמחץ והמשפך של נכרי רבי מתיר וחכמים אוסרין מודה רבי בקנקנים שאסורות מפני מה אילו אסורין ואילו מותרין אילו מכנסן לכך ואילו אין מכנסן לכך רבי יוסי בשם רבי יוחנן הלכה כרבי כלי פפייר שזפתן נכרי רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל הלכה כרבי מחלוקת רבי וחכמים דתני היתה גיתו טמיאה ומבקש לטהרה הלולבין והדפין והעדשה מנגבן וטהורין והעקל של נצרים ושל בטבוט ושל עץ של שיפה של חוטין של גמי מיישנן כל שנים עשר חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר מבד לבד ומגת לגת תני אמר רבן שמעון בן גמליאל אם רצה לטהרן מיד נותן בצינור שמימיו מקלחין או בנהר שמימיו מהלכין כדי עונה כשם שאת מנגב בטהרות כך מנגב ביין נסך כמה היא עונה רבי יוסי בשם רבי יוחנן אומר חצי יום וחצי לילה תני רבי חייה אומר יום או לילה מה ופליג אלא כאן שהיום והלילה שוין וכאן בשאין היום והלילה שוין


מתוך: ירושלמי עבודה זרה ה טו (עריכה)

הלכה טו משנה[עריכה]

הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן השפוד והאסכלה מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה

הלכה טו גמרא[עריכה]

הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי דברים שיודע שעושין בהן אוכל נפש כגון כוסות מדיחן וטהורין אבל יורות וקומקמין מגעילן בחמין וכולן שנשתמש בהן אע"פ שלא הטביל והגעיל ושף וליבן הרי אילו טהורין תני רבי הושעיה צריך להטביל כהדא רבמי סלק עם רבי יודן נשייא לחמתא דגדר ושאלון כסף מן אילין דאוסינוס שאלון לרבי ירמיה אמר צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל יצא לחוץ ונלמד נפקין ושמעון רבי יעקב בר אחא שמעון בר בא בשם רבי יוחנן לא שנו אלא לוקח אבל שואל מותר מעתה אפילו כלים רבי הושעיה זבין כלים ומטבילן הכא את אמר מדיחן והן טהורין והכא את אמר מגעילן בחמין חומר הוא בגיעולי נכרים סכין תחובה בארץ שלשה פעמים ודייו רבי בא בשם רב יהודה הדא דאת מר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון והליבון צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה