משנה עבודה זרה ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) השוכר את הפועל לעשות עמו -

ביין נסך - שכרו אסור.

שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת -

אף על פי שאמר לו: העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום - שכרו מותר.

השוכר את החמור -

להביא עליה יין נסך - שכרה אסור.

שכרה לישב עליה -

אף על פי שהניח לגינו עליה - שכרה מותר.

(ב) יין נסך שנפל על גבי ענבים -

ידיחן - והן מותרות.

ואם היו מבוקעות - אסורות.

מעשה בבייתוס בן זונין,

שהיה מביא גרוגרות בספינה,

ונשתברו חביות של יין נסך על גביהן,

ובא מעשה לפני חכמים - והתירו.

זה הכלל -

כל שהוא בהניתו בנותן טעם - אסור,

וכל שאינו בהניתו בנותן טעם - מותר,

כגון החומץ, שנפל לגריסין.

(ג) נוכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום -

אם היה בחזקת משתמר - מותר.

ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום, ויסתום, ותיגוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.

(ד) המניח יינו בקרון או בספינה, והלך לו בקפנדריה -

נכנס למדינה, ורחץ - מותר.

ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום, ויסתום, ותיגוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.

המניח נוכרי בחנותו -

אף על פי שהוא יוצא ונכנס - מותר.

ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום, ויסתום, ותיגוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.

(ה) היה אוכל עמו על השולחן,

והניח לפניו לגין על השולחן, ולגין על הדולפקי, והניחו ויצא -

מה שעל השולחן - אסור.

ומה שעל הדולפקי - מותר.

ואם אמר לו: הוי מוזג ושותה -

אף מה שעל הדולפקי - אסור.

חביות פתוחות - אסורות,

וסתומות - כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.

(ו) בלשת שנכנסה לעיר, בשעת שלום -

חביות פתוחות - אסורות,

וסתומות - מותרות.

בשעת מלחמה - אלו ואלו מותרות, שאין פנאי לנסך.

(ז) אומני ישראל, ששלח להם נוכרי חבית של יין נסך -

מותר שיאמרו לו: תן לנו את דמיה.

אם משנכנסה לרשותן - אסור.

המוכר יינו לנוכרי -

פסק עד שלא מדד - דמיו מותרין,

מדד עד שלא פסק - דמיו אסורין.

נטל משפך, ומדד לתוך צלוחיתו של נוכרי,

ונטלו, ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל -

אם יש בו עכבת יין - אסור.

המערה מכלי לכלי -

המערה ממנו - מותר,

ואת שעירה לתוכו - אסור.

(ח) יין נסך - אסור, ואוסר כל שהוא.

יין ביין, מים במים - כל שהוא.

יין במים, ומים ביין - בנותן טעם.

זה הכלל -

מין במינו - כל שהוא,

ושלא במינו - בנותן טעם.

(ט) אלו אסורין, ואוסרין כל שהן -

יין נסך, ועבודה זרה, ועורות לבובין,

ושור הנסקל, ועגלה ערופה,

וציפורי מצורע, ושיער נזיר,

ופטר חמור, ובשר בחלב,

וחולין שנשחטו בעזרה,

הרי אלו - אסורין, ואוסרין כל שהן.

(י) יין נסך שנפל לבור - כולו אסור בהניה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

יימכר כולו לנוכרי - חוץ מדמי יין נסך שבו.

(יא) גת של אבן שזפתה גוי -

מנגבה - והיא טהורה.

ושל עץ -

רבי אומר: ינגב.

וחכמים אומרין: יקלוף את הזפת.

ושל חרס -

אף על פי שקלף את הזפת - הרי זו אסורה.

(יב) הלוקח כלי תשמיש מן הגוי -

את שדרכו להטביל - יטביל,

להגעיל - יגעיל,

ללבן באור - ילבן.

השפוד, והאסכלה - מלבנן באור.

והסכין - שפה, והיא טהורה.

הדף הראשי של משנה עבודה זרה ה

משנה עבודה זרה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב