ביאור:מדרשי אגדה/מדרש תנחומא (ורשה)/פרשת בראשית
א
[עריכה]"בראשית ברא אלהים" - זה שאמר הכתוב "ה' בחכמה יסד ארץ" (משלי ג יט)
וכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו נתיעץ בתורה וברא את העולם
שנאמר "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה" (משלי ח יד),
והתורה במה היתה כתובה? על גבי אש לבנה באש שחורה
שנאמר "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב" (שיר השירים ה יא),
דורש "קווצותיו תלתלים" – קוציו תילי תילים (של הלכות הקריאה הנכונה). ההבדלים בין קריאה מדויקת בתורה לבין קריאה המחללת את ה' הוא בקוצי האותיות ובהבדלים קטנים, כגון בין ה-ח, כ-ב, ד-ר. ניכר שהיו קוראים שטעו בהבחנות הללו, והדרשן מדגיש שאין לטעות בהן, כי אם יטעו עלולים להתקבל דברי כפירה המחריבים את העולם, קל וחומר שאין להשמיט מילים שלמות. ההנחה היא שהמשמעות של המילים שהתקבלו אינה תלויה בכוונת האומר אותן, והשוו ברכות לה א. לעניין טעויות בקריאה השוו מגילה כד ב. |
מהו "קוצותיו תלתלים"? על כל קוץ וקוץ - תילי תילים של הלכות
כיצד? כתוב בה "ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כב לב)
אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם,
"כל הנשמה תהלל יה" (תהלים קנ ו) אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.
וכן "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו ד) אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם
שנאמר "כי לא תשתחוה לאל אחר" (שמות לד יד),
כחשו בה' (ירמיה ה יב) אם אתה עושה בית כ"ף תחריב את העולם,
אין קדוש כה' (שמואל א ב ב) אם אתה עושה כ"ף בי"ת תחריב את העולם
ואם אות אחת כך – כל שכן התיבה כולה, לכך נאמר "קוצותיו תלתלים",
ממשיך בדרשות על גודלה ועל חשיבותה של התורה: היא ארוכה ורחבה, וכאמור לעיל היא שימשה ככלי עבודה של הקב"ה בבריאת העולם – השמים והארץ, התלויים בברית של הקב"ה לעניין תלמוד תורה "יומם ולילה" (יהושע א ח). לעניין אמון-אומן ראו גם בראשית רבה א א. כאן נוספו עוד תפקידים לתורה: הגבלת האוקיינוס והתהום – שני המעצורים, לים ולתהום, מכונים "חוק", שהדרשן מזהה עם התורה. |
לפיכך דוד מקלס ואומר "רחבה מצותך מאד" (תהלים קיט צו)
ואומר "ארוכה מארץ מדה" וגו' (איוב יא ט),
והיא היתה אומנת לכל מעשה בראשית, שנאמר "ואהיה אצלו אמון" (משלי ח ל), אל תקרי אמוֹן אלא אוֹמן,
ובה נטה שמים ויסד ארץ, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג כה),
ובה חתם ים אוקיינוס, שלא יצא וישטף את העולם
שנאמר "האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם" (ירמיה ה כב),
ובה חתם את התהום, שלא יציף את העולם, שנאמר "בחוקו חוג על פני תהום" (משלי ח כז),
ובה ברא חמה ולבנה שנאמר "כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה
רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו" (ירמיה לא לד)
הא למדת שהעולם לא נתיסד אלא על התורה!
והקב"ה נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצותיה יומם ולילה שנאמר "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח)
כאן עוזב הדרשן את התורה שקדמה לעולם, ועובר להלל את בני האדם שומרי התורה המאפשרים לעולם להמשיך ולהתקיים. הטענה שהעולם מושתת על שומרי התורה היא מעגלית, שהרי ה"הוכחה" לכך מתפילת חנה מתפרשת לאור הטענה עצמה. |
ואומר "כי אם בתורת ה' חפצו... והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א ג-ד)
שבשביל שומרי התורה העולם עומד, שכן אמרה חנה "כי לה' מצוקי ארץ" (שמואל א ב ח)
ומי הם "מצוקי ארץ"? - אלו שומרי התורה, שבזכותם הושתת (התורה,)[העולם], שנאמר "וישת עליהם תבל" (שם)
ותניא אמר ר שמעון בן לקיש: למה נאמר במעשה בראשית "יום אחד", "יום שני", "יום שלישי"
"יום רביעי", "יום חמישי", "יום הששי"? ה' יתירה למה?
שהרי בכולן לא נאמר אלא 'יום אחד' 'יום שני', וכן לכולם?
מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם:
אם ישראל מקבלים התורה, שיש בה ה' ספרים - מוטב, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו!
גם בתהלים נזכרים עמודים שעליהם מושתת העולם, הם שומרי התורה. |
וכן (בני קרח)[אסף] אמרו "נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה" (תהלים עה ד)?
זו התורה שפתח הקדוש ברוך הוא, וזכה משה רבינו וקבלה
לפי שהתורה - סולייתה ענוה וכתרה יראה,
סוליתה ענוה, שנאמר "עקב ענוה יראת ה'" (משלי כב ד),
וכתרה יראה, שנאמר "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא י)
ושניהם במשה רבינו, שנאמר "והאיש משה ענו מאד" (במדבר יב ג)
יראה - דכתיב "כי ירא מהביט אל האלהים" (שמות ג ו)
לשבחים על התנהגות משה במעמד הסנה ראו ברכות ז א. וראו שם, שר' יהושע בן קורחה מגנה את ההתנהגות של משה באותו מעמד. |
ואמרו רבותינו: בשכר שלשה זכה לשלשה: בשכר "ויסתר משה פניו" (שם) - זכה לקלסתר פנים,
בשכר "כי ירא" (שם) – "וייראו מגשת אליו" (שמות לד ל),
בשכר "מהביט" (שמות ג ו) זכה "ותמונת ה' יביט" (במדבר יב ח)
בניגוד למשה, שזכה לגמול על מעשיו כבר בעולם הזה, תלמידי החכמים החיים יקבלו את שכרם בעולם הבא, וראו אבות ד יז. על התפקידים של העולם הזה והעולם הבא. |
ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא,
שנאמר "אשר אנכי מצוך היום לעשותם" (דברים ז יא) - ולא לעולם הבא!
"היום לעשותם" - ולא היום לטול שכרם,
וכן אמר שלמה "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" (משלי לא כה),
בוא ולמד מפרעה: על שאמר ליוסף "אני פרעה" (בראשית מא מד –
נגדל מאד, שנאמר "ויסר פרעה טבעתו" וגו' (בראשית מא מב),
הקדוש ברוך הוא, על כל מצוה "אני ה - על אחת כמה וכמה
מה מזה נלמוד? שאין קצבה על מתן שכרה,
הצדיקים רואים בשעת מיתתם את השכר הצפוי להם בעולם הבא. שעת המיתה היא על הגבול שבין עולם הזה לעולם הבא וממנה ניתן לראות את שני העולמות. |
צפה דוד ואמר "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא כ)
בכל מעשה בראשית לא כתיב "פעולה", ובמתן שכרה - כתיב "פעולה"
דכתיב "פעלת לחוסים בך" (שם),
אתה מוצא שהקב"ה מראה, בשעת פטירתן של עוסקי תורה - מתן שכרן!
מעשה בר' אבהו, כשהיה מסתלק מן העולם - הראה לו הקדוש ברוך הוא שלש עשרה נהרי אפרסמון
התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו: אשריכם עוסקי התורה!
אמרו לו רבינו מה ראית? אמר להם שלש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקדוש ברוך הוא בשכר תורתי!
התחיל לומר "ואני אמרתי לריק יגעתי, לתהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי!" (ישעיה מט ד)
וכן ישעיה אמר "אשריכם זורעי על כל מים" (ישעיהו לב כ) - אלו עוסקי תורה,
שנמשלה למים שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה א),
"משלחי רגל השור" (ישעיה לב כ) - זה משיח בן יוסף, שנמשל לשור,
"וחמור" (שם) - זה משיח בן דוד, שנאמר "עני ורוכב על חמור" (זכריה ט ט)
כשיבואו, על אותה שעה הוא אומר "ומעולם לא שמעו ולא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' (ישעיה סד ג)
הדרשן עובר לדון באנשים המכבדים את החכמים ובשומעים את דבריהם. לעניין הדרשה על "יקרה היא מפנינים" ראו הוריות יג א. |
ואומר "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" (תהלים קיט א) כלומר אשרי מכבדי בעלי תורה,
ואומר "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" (משלי ג יח)
וכך משה אמר "כי אם שמור תשמרון" (דברים יא כב) אם שמרת בני תורה - תשמרון
וכן הוא אומר "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" (שמואל א ב ל) - זה המכבד בני תורה,
ותניא "את ה' אלהיך תירא"; את - לרבות בני תורה
לפי שאין מדה אחרת כיוצא בה, שנאמר "יקרה היא מפנינים" (משלי ג טז)
יקרה היא מכהן גדול המשמש לפני ולפנים
והתורה צווחת "אשרי אדם שומע לי" (משלי ח לד),
כל השומע אל התורה אינו ניזק!
שנאמר "ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה" (משלי א לג),
ואומר "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך" (משלי ו כב).
ב
[עריכה]הקטע כולו לקוח משאילתות דרב אחאי גאון, בראשית א, בשינויים מעטים. |
שאילתא: דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא
דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה - ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא
ברכיה וקדשיה כמאן דבנא ביתא וגמר לעבידתיה ועביד יומא טבא
כך אמרי אינשי כילול בתי דכתיב "ויכל אלהים ביום השביעי." (בראשית ב ב)
ואומר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב "וינח ביום השביעי על כן ברך ה'" (שמות כ יא),
ואסור לישב בתענית ומחייבינן לענוגי ביה במאכל ובמשתה ולקרויה בכסות נקיה
שנאמר "אם תשיב משבת רגלך" וגו' (ישעיה נח יג), ואמרו "וקראת לשבת עונג"
שלא תהא אכילתך בשבת כבחול אלא ענגהו שבשכרו כתיב "אז תתענג על ה'" (ישעיה נח יד)
"ולקדוש ה' מכובד" (ישעיהו נח יג) שלא תתנהג בו מנהג קלות ראש אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר,
"וכבדתו" (שם) בבגדים נאים ובכסות נקיה, שלא תעשהו כחול
כהא דר' יוחנן קרי למאניה לבגדיו 'מכבדותיה',
ואמר רב הונא: מי שיש לו להחליף – יחליף, ואם לאו - ישלשל בגדיו,
ההילוך בשבת הוא הילוך נינוח ולא ריצה. יש להמעיט בדיבור בשבת, ואפילו ההיתר לברך זה את זה לשלום הוא דחוק. |
"מעשות דרכיך" (שם) שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול.
"ודבר דבר" (שם) כי האי דאמיה דר' שמעון בר יוחאי הויא משתעיא מילי סגי בשבת,
אמר לה 'יומא שבתא היא' - והיא שתקה,
אמר ר' חנינא: מדוחק התירו שאלת שלום בשבת!
האם מותר לרוץ בשבת כדי לקיים מצווה, כגון השתתפות בשיעור "פרקא"? ר' זירא מעיד שבתחילה התנגד לריצה כזאת, אבל אחרי ששמע את דברי ר' תנחום בעניין התחיל לרוץ בעצמו. דרשה נוספת להיתר זה נדרשת מהמילה "חפצך", חפץ האדם אסור בריצה, ואילו חפצי שמים (מצוות) מותרים. |
ברם צריך למילף: מאן דבעי למיזל לדבר מצוה או לתפלה או לבי מדרשא
מי שרי לפסוע פסיעה גסה בשבת? מצוה עדיף או דלמא כבוד שבת עדיף?
תא שמע, דאמר רבי תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפילו בשבת!
ואמר ר' זירא: מריש כי חזינא לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבת, אמינא קא מחללי רבנן שבתא.
כיון דשמעית להא דאמר ר' תנחום - אנא נמי רהיטנא! ומסיקנא בשמעתא 'אגרא דפרקא – רהטא',
אי נמי אמרי "ממצוא חפצך" (שם),
חפצך אסורין; חפצי שמים אסורין או לא?
תא שמע: דאמר ר' אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת,
ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בשבת, לפקוח על עסקי הרבים.
ואמר רבי יוחנן מפקחין פקוח נפש בשבת.
ואמר רבי שמעון בר רב נחמן אמר ר' יוחנן הולכין לאסטרטיאות ולקרקיסאות לפקח על עסקי רבים בשבת!
ותנא ר' מנשה: משדכין על התנוקות לארס, ועל התנוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת.
"ודבר דבר", דבור אסור, הרהור מותר;
מי שראה חלום רע וחשוב לו לבטל את הגזירה הקשה מותר לו להתענות בשבת, כי ביטול הגזירה חייב להיות ביום שאחרי החלום דווקא, וראו שבת יא א. |
וכן אמרי: אסור לענויי עינוי הרשות, אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בטולי חלמא - שפיר דמי,
דאמר רבא בר מחסיא אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת,
ואמר רב יוסף: ובו ביום, ואמר רב חסדא: ואפילו בשבת!
(אי נמי) ברם צריך למילף: האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי?
כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה אסור, או דלמא כיון דאשלומי תענית - שבת הוא דקא עביד, ובשבת גופא לא מעני - שפיר דמי?
תא שמע דאמר רבא: כי הוינן בי רב נחמן איבעיא לן: הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי?
מי אסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה או לא? לא הוה בידן. כי אתאן בבי רב יהודה בעינן מיניה - ולא הוה בידיה!
אמר רבא: נחזי אנן: תשעה באב שחל להיות בערב שבת
מביאין לו ביצה מגולגלת בלא מלח ואכלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאוה, דברי רבי יהודא שאמר בשם רבי עקיבא.
אמר ר' יהודה: מעשה היה, והיינו יושבין לפני ר' עקיבא בט' באב שחל להיות ערב שבת,
והביאו לו ביצה מגולגלת - וגמעה בלא מלח,
ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו!
רבי יוסי אומר: מתענה ומשלים ואמר עולא: הלכה - מתענה ומשלים!
ג
[עריכה]הדרשן קורא את מגילה א א כמתייחסת לתאריך שבו מתענים את תענית אסתר, ולא כתאריך קריאת המגילה. תענית אסתר היא בי"ג אדר, אבל אם נפל יג בשבת, ביום א או ביום ו – מקדימים את התענית ליום חמישי. קריאת המגילה מתקיימת בערים ובכפרים תמיד ביום יד באדר ב, ובערים מוקפות חומה בטו בו. צום תשעה באב שחל בסוף השבוע – נדחה, ואילו תענית אסתר מוקדמת כמה ימים. |
ותשובת שאלה זו ממתיבתא: שאלו הא דתנן 'מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר
בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר',
ואמר ר' יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן,
אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן אין קורין אותה אלא בזמנה והלכה כתנא קמא או הלכה כרבי יהודה?
השיבו בין לרבי יהודה בין לת"ק מגילה אינה נקראת אלא בזמנה!
הכי קאמר ת"ק 'כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין אותה בחמשה עשר
כפרים ועירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה',
והא דתנן מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג וכו' - ליושב בתענית
שכבר פירש בסוף המשנה "אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה", ומאי יום הכניסה? יום הקהל,
דאמר מר שלשה עשר - יום קהלה לכל היא
דכתיב "ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו' נקהלו היהודים בעריהם" (אסתר ט ב)
נקהלו - וגזרו תענית בשלשה עשר באדר
אבל ארבעה עשר יום טוב הוא דכתיב "ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה" (אסתר ט כב),
ובשושן הבירה לא נחו אלא בחמשה עשר לפיכך שושן וכל המוקפין קורין בט"ו ועושין יום טוב
זה ששנינו מגילה נקראת וכו' - ליושב בתענית, שאסור לישב בתענית בשבת
שאם חל י"ד להיות באחד בשבת אסור להתענות בשבת ובערב שבת נמי אסור מפני טורח שבת
אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר באדר
ואם חל ארבעה עשר בשבת אסור להתענות בע"ש מפני טורח שבת
שעיקר תענית סליחות ורחמים הוא, ואתי לאימנועי מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות,
דכבוד שבת דאורייתא ותענית דרבנן ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן,
אלא מקדימין ומתענין בחמישי בשבת שהוא י"ב, ואם חל י"ד בערב שבת מתענין בחמישי, שהוא שלשה עשר
וכן פירשו במשנה: 'כיצד? חל להיות בשני כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר,
חל להיות בשבת או באחד בשבת כפרים מקדימים ליום הכניסה' וכו',
אבל ט' באב שחל להיות בשבת - מאחרין לאחר שבת, מפני שהוא פורעניות
לכך מאחרין ולא מקדימין
ומהני שמעתתא ילפינן דלא יתבינן בתענית בע"ש בעינוי הרשות לא צבור ולא יחיד כלל, וכן הלכתא.
ד
[עריכה]הדרשה פותחת בשאלה הלכתית בביטוי האופייני למדרשי ילמדנו, "ילמדנו רבנו", ובסופה מופיע הפסוק הפותח את הקריאה בתורה. |
(בראשית א א) "בראשית ברא אלהים", ילמדנו רבינו: הבונה בית חדש כיצד צריך לברך?
כך שנו רבותינו ז"ל (ברכות ט ג) 'הבונה בית חדש מברך שהחיינו'
כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו, וכן אתה מוצא שלא נתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן
אמר הקדוש ברוך הוא אתם ההנית עצמכם - תהיו שונין לשנה הבאה
שנאמר "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" (שמות יג י) תהיו שונין מימים ימימה
הוי אומר שכשם שהאדם מברך להקב"ה כך ה' מברכו, אמר ר' חנינא יש לנו ללמוד ממקום אחר:
"אלה תעשו לה' במועדיכם" (במדבר כט לט) אלה עשיתם לא נאמר אלא 'תעשו',
תעשו כן לשנה הבאה! לפיכך הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים צריך לברך
שכשברא הקדוש ברוך הוא עולמו מה כתיב שם? "ויברך אלהים את יום השביעי" (בראשית ב ג)
וכן כשברא את החיות ואת העופות "ויברך אותם אלהים",(בראשית א כח)
וכן באדם "ויברך אותם ויקרא את שמם אדם", (בראשית ה ב וכן בשרצים וכן לענין מזון.
אמר רבי חנינא בן גמליאל: בנוהג שבעולם חיטין מלמטה ומים מלמעלן
והקב"ה אינו עושה כן אלא חיטין מלמעלה שנאמר "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", (שמות טז ד)
ומים מלמטה, שנאמר "עלי באר ענו לה" (במדבר כא יז))
אמר רבי ברכיה: בנוהג שבעולם, ספוג בידו, עצרו - ירדו המים, פתח - עמדו המים
והקב"ה אינה כן: עצר - עמדו המים, שנאמר "הן יעצור במים ויבשו" (איוב יב טו)
פתח - ירדו מים, שנאמר "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים" (דברים כח יב)
אמר ר' יצחק: בשר ודם בונה פלטין, בונה התחתון ואחר כך בונה העליון,
והקב"ה בתחילה ברא עליונים ואחר כך ברא התחתונים,
שנאמר "בראשית ברא אלהים את השמים" (בראשית א א) ואחר כך "ואת הארץ".
ה
[עריכה]לעניין האות הראשונה השוו בראשית רבה א י. הדרשן מניח שחיי העולם הם הרוח, כמו בבעלי חיים (הגמל), ולפי דבריו רוח החיים היא המרימה את משאו של הגמל, שהרי אם לוקחים מהגמל את רוח החיים שלו אין הוא מרים את המשא. |
"בראשית ברא אלהים", (בראשית א א)
זה שאמר הכתוב "ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס" (משלי י ה)
למה פתח בברייתו של עולם בבי"ת ולא באל"ף? והלא א' ראש לכל האותיות!
אלא לפי שהא' לשון ארור וב' לשון ברוך, אמר הקדוש ברוך הוא: אברא את העולם בלשון ברוך!
ומה כשנברא בלשון ברוך, בני אדם מכעיסין ליוצרם; בלשון ארור על אחת כמה וכמה!
ועוד, למה נברא בבי"ת? ללמד לבריות שהן שני עולמות: העולם הזה והעולם הבא.
מי שעסק בטובה בעולם הזה - טובה יאכל בזה ובבא!
והצדוקין כופרין ואומרים "כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה"! (איוב ז ט) אמר הקדוש ברוך הוא "ופי רשעים יכסה חמס"!
שאל אדריאנוס לעקילס: על מה העולם עומד? אמר לו על הרוח.
רצונך לידע? - הבא גמל. והביא גמל ונתן משאו עליו; אמר לו עמוד – ועמד, שב – וישב.
נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צוארו. אמר לו למשוך, משך זה מכאן וזה מכאן - חנקו את הגמל.
אמר לו: אמור לגמל שיעמוד! אמר לו אדריאנוס: אתה חנקתו והוא יעמוד?
אמר לו: ומה הרגתי אותו, או שמא חסר אחד מאיבריו? אמר לו: הוצאת את רוחו!
אמר לו ומה אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו,
מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, אין רוחו סובל את העולם כולו? שתק אדריאנוס.
לעניין גובה הבניין ראו ב"ב ו ד. |
ראה שבחו של הקדוש ברוך הוא, מן הארץ לשמים: אדם בונה טרקלין, כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו.
גובהן של שמים כחצי ארכו וכחצי רחבו (גובהו) של רקיע
שנאמר "הלא אלוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו", (איוב כב יב)
החמה הזו, שעה אחת נכנסת לישוב ואין בריה בעולם שאינו רואה אותה על ראשו,
ואינה נראית בשמים אלא מלא הזרת, שהשמים גבוהים, וכשהחמה עולה היא רחבה, וכן כשהיא שוקעת;
אבל כשהיא ממצעת בכפת הרקיע אתה רואה אותה מלא הזרת, מפני גובהו של שמים.
ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על הישוב. כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו,
עבר הכוכב - בא חבירו ונותן הכל תחתיו.
וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך - כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם,
ואינו נראה אלא כנר, שנאמר "הלוא אלוה גובה שמים". ועביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים!
מן הכוכבים שירדו על סיסרא אתה יודע עביו של רקיע, שהיה נשמט מן הרקיע וירד ועשה מלחמה בארץ,
כמסמרים הקבועים בדלת אם נשמט מן הדלת - תדע עובי הדלת,
כך הכוכב קבוע בשמים, ויורד ועושה מלחמה בארץ! ללמדך: עביו של רקיע כמן הארץ לשמים!
ואם בריותיו כך הוא, הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה!
שורת הבדלים בין מלך בשר ודם, הממחישות את גדלו ואת חכמתו. אמנם גם המלאכים גדולים, וכפות ידיהם הן כמרחק בין שמים וארץ, כעולה מהדרשות שלפנינו, אבל הקב"ה גדול מהם. |
וכן הוא אומר "גדול ה' ומהולל מאד" (תהלים קמה ג) גדול מבריותיו:
מלך בשר ודם יושב על כסא גבוה - ואין רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו;
והקב"ה - השמים כסאו והארץ הדום רגליו! (על פי ישעיה סו א)
מלך בשר ודם יושב על ספסל, אחרים יושבין מימינו ומשמאלו;
והקב"ה כמלך יושב על קתדרא וממלא אותה, והעולם כמוס תחת רגליו,
שנאמר "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיה כג כד)
מלך בשר ודם - יושבין מימינו ומשמאלו, שכבודם כיוצא בו;
והקב"ה יושב על כסאו והכל עומדין לפניו,
שנאמר "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו", (מלכים א כב יט)
וכן הוא אומר "ורבו רבון קדמוהי יקומון", (דניאל ז י) וכן "שרפים עומדים ממעלה לו", (ישעיה ו ב) וכן "קרבת על חד מן קאמיא", (דניאל ז טז)
מלך בשר ודם גבוה קומה - ויש במשרתיו כיוצא בו גבוה; והקב"ה"גדול ה' ומהולל מאד" (תהלים קמה ג)
מלך בשר ודם חכם, ויש במשרתיו גבור וחכם כיוצא בו;
והקב"ה "מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה...
כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", (ירמיה י ו-ז)
גדולים מלאכיו, אבל לא כיוצא בו!
בוא וראה: מלאך שלח ידו מן הרקיע ואחז ליחזקאל בציצית ראשו,
שנאמר "וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי". (יחזקאל ח ג)
משמע אחר הכתוב שאין מן הרקיע לארץ אלא מלא פיסת ידו של מלאך,
שנאמר "באדין מן קדמוהי שלח פסא די ידא וכתבא דנא רשים", (דניאל ה כד) להודיעך שאין קצבה לשמשיו!
ואם לשמשיו כך, הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! לכך נאמר "גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר",
ואומר "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", (ישעיה מח יג)
מן ישיבתו של הקדוש ברוך הוא אתה יודע מה הוא:
השמים האלו פרושים על הים ועל הישוב, ועל המדבר - ואינם ממלאים את הכסא!
מן שעלו אתה יודע מי הוא: שנאמר "מי מדד בשעלו מים", (ישעיה מ יב)
ומן אצבעו אתה מבין מי הוא, שנאמר "וכל בשליש עפר הארץ"! (שם)
אוי לבשר ודם החוטא! לפני מי הוא חוטא? ואשרי מי שהוא זוכה, לפני מי הוא זוכה?
ווי לו למי שעתיד ליתן דין וחשבון, ואשרי למי שעתיד ליתן שכרו,
שנאמר "הנה ה' באש יבוא וכסופה מרכבותיו".(ישעיה סו טו)
ו
[עריכה]המילה "תולדות" מופיעה בבראשית ב ד בחולם מלא, וברוב הפעמים היא בחולם חסר. ר' יודא בר שלום דורש את הפסוק כמצביע על ששה (גימטריא של ו) היבטים שהיו באדם הראשון ואבדו בגלל חטאו. הוא מצטט פסוקים הנדרשים כהצבעה על הנפילה של האנושות מימי אדם הראשון לימיו, וטוען שלעתיד לבוא יבוטלו הנפילות וישראל יהיו גדולים שוב. פסוקי הנחמה מיועדים דווקא לעם ישראל, ולא לכלל האנושות. |
"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (בראשית ב ד)
אמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן:
כל 'תולדת' שבתורה חסרי וא"ו חוץ מזה, ואחרן, ששניהם מלאין, "אלה תולדות פרץ" (רות ד יט)
\אמר רבי יודא הלוי בר שלום: וא"ו זו - כנגד ששה דברים שחיסר הקדוש ברוך הוא מאדם הראשון לאחר שחטא
ואלו הן זיו פניו, וקומתו, וחייו, ופירות הארץ, ונטרד מגן עדן, וחמה ולבנה.
זיו פניו מנין? דכתיב "משנה פניו ותשלחהו" (איוב יד ב)
קומתו מנין? דכתיב "אחור וקדם צרתני" האדם כיסה את כל העולם ממערב למזרח. (תהלים קלט ה)
חייו מנין? דאלו זכה היה חי וקים לעולם,
פירות הארץ - דכתיב "ארורה האדמה בעבורך" (בראשית ג יז)
ונטרד מגן עדן, שנאמר "ויגרש את האדם" (בראשית ג כד)
וחמה ולבנה מנין דכתיב "חשך השמש בצאתו..." (ישעיה יג י)
ולעתיד הקדוש ברוך הוא מחזירם: זיו פניו מנין? דכתיב כל רואיהם יכירום וגו', (ישעיה סא ט)
קומתו מנין? דכתיב "ואולך אתכם קוממיות", (ויקרא כו יג) שיהא כל אחד ואחד מישראל גבה קומה מאה אמות,
רבי שמעון בן יוסי אומר ר' 200 אמה: כל קומה מאה, קוממיות מאתים.
וחייו מניין? דכתיב "כי כימי העץ לנצח ימי עמי", (ישעיה סה כב)
ופירות הארץ מנין? דכתיב "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל
לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר". (יחזקאל מז יב) מהו? שכל חדש וחדש יבכר בכורים חדשים
לא כבכורי חדש זה בכורי חדש אחר, אלא מחדש!
גן עדן מנין? שנאמר "ישובו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן", (הושע יד ח)
חמה ולבנה מנין? דכתיב "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", (ישעיה ל כו)
וכתיב "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה לא)
ומתרגמינן 'ורחמוהי צדיקיא יהון עתידין לאנהרה כזיהור יקריה, על חד תלת מאה וארבעין ותלתא
כמיפק שמשא בגבוריה' (תרגום יונתן שם),
ואימתי? "ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא" (ישעיה ל כו) מחץ מכתו של עולם ירפא.
ז
[עריכה]יצר הרע נכנס באדם רק כשהוא מתבגר ("מנעוריו"). ומכאן שהוא אינו נובע מטבע האדם עצמו אלא מבחירותיו של האדם לחטוא. האדם נברא ישר, והתקלות – כניסת היצר הרע – הן באחריותו, ועליו להמתיק את היצר כשם שממתיקים תורמוס חרדל וצלף. |
"ויאמר ה' אלהים הן האדם" (בראשית ג כב)
זה שאמר הכתוב "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר" (קהלת ז כט)
לא בראו הקדוש ברוך הוא, שנקרא צדיק וישר, את האדם בצלמו - אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו,
ואם תאמר: למה ברא יצר הרע, שכתוב בו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"? (בראשית ח כא)
אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב? אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע!
למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים, אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע,
ואם תאמר: אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקדוש ברוך הוא: אתה עשית אותו רע
למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת - וחטאת,
וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן,
אין לך מר מן התורמוס - ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז' פעמים, עד שהוא נעשה מתוק
וכן חרדל וצלף ודברים הרבה. ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך על אחת כמה וכמה!
הוכחות לטענה דלעיל: חירם מלך צור נברא תמים וישר, אבל לבסוף חטא ולכן מת. אנשי מגדל בבל דברו כולם באותה השפה, והדבר נתפס כדבר מועיל ונכון, אבל אז חטאו בבניית המגדל. |
וכן אתה מוצא בחירם מלך צור, שבראתי אותו תם וישר, שנאמר "תמים אתה בדרכך מיום הבראך", (יחזקאל כח טו)
לסוף נמצא עולתה בו ונטרד,
ובדור הפלגה כתיב בהן "ויהי כל הארץ שפה אחת" (בראשית יא א) – ואחר כך בקשו לעלות לרקיע,
שנאמר "הבה נבנה לנו עיר" (בראשית יא ד)
מה כתיב שם? "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם", (בראשית יא ה)
הדין ערקא מן הדין משכא. משל למלך שעשה צלם זהב בדמותו והעמידו בפתח פלטרין שלו, שכן עליו עוף וניולו,
אף הקדוש ברוך הוא עשה את האדם ישר, עמד יצר הרע ומנוולו.
וכן הוא אומר "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון" (תהלים פב ו-ז)
"בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר אדני ה' יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי", (יחזקאל כח ב)
זהו שאמר הכתוב "אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים" (קהלת ה א)
וכן הוא אומר "אוהב פשע אוהב מצה" (משלי יז יט) לא היה צריך לומר אלא "משפיל פתחו מבקש שבר"
שכל המשפיל פתחו - בני אדם נכשלין בו ונשברין! אלא "מגביה פתחו מבקש שבר" (שם) מהו?
המגביה פתחי פיו מדבר בקול רם ומוציא דברים שלא כהוגן - הקדוש ברוך הוא משברו!
נוסף על האמור לעיל, שהמדבר בקול רם דברים שלא כהוגן נשבר ע"י הקב"ה, יש להוסיף גם שיקול טקטי, שהקב"ה נמצא למעלה, ובני האדם נשלטים על ידו, שהרי הם "למטה בארץ" - דרשה נוספת על קהלת ה א. |
ולכך נאמר "אל תבהל את פיך" וגו',
בוא וראה: חלש שבחלשין מלמעלה - נוצח גבור מלמטה
שכן כתיב "ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו", (שופטים ט נג) כל שכן "כי האלהים בשמים"!
אנדריאנוס מלך אדום, כיון שכבש את העולם כולו, הלך לו לרומי.
אמר לבני פלטרין שלו מבקש אני מכם שתעשו אותי אלוה, שהרי כבשתי את כל העולם
אדריאנוס מייצג כאן את היומרה האנושית להיות לאל, על כך משיבים שלושה פילוסופים ואשתו בארבע דרכים שונות:
עובדי האלילים ראו כל מלחמה בין עמים כמלחמה המתרחשת גם בין האלים, התומכים בצד זה או אחר; ממילא כל תבוסה צבאית התפרשה כעדות לחולשת אלי הצד המפסיד. חז"ל פירשו את תבוסתם כביטוי של כעס הקב"ה עליהם ולא כגילוי חולשת הקב"ה. |
אמרו לו: עדיין לא שלטת בעירו ובביתו! הלך והספיקו בידו, והחריב בית המקדש והגלה את ישראל
וחזר לרומי, אמר להם: כבר החרבתי ביתו ושרפתי היכלו והגלתי עמו. עשו אותי אלוה!
אמר ר' ברכיה: שלשה פילוסופין היו לו; הראשון אמר לו: אין אדם מורד במלך תוך פלטרין שלו אלא חוצה להן
צא מפלטרין שלו - ותעשה אלוה, השמים והארץ הוא בראן! צא לך מהן - ותעשה אלוה
והשני אמר: אין אתה יכול, שכבר אמר לנביאיו "כדנה תאמרון להון אלהיא די שמיא וארקא" (ירמיה י יא)
והשלישי אמר לו: בבקשה ממך עמוד לי בשעה זו! אמר לו: מהו? אמר לו: ספינה אחת יש לי חוץ מג' מילין
והיא מטורפת בים וכל אוריא שלי בתוכה. אמר לו אנדרינוס: משלח אני לגיונותי וספינות לשם ויצילוה!
אמר לו: מרי, למה אתה מטריח לגיונות וספינות לשם? רוח קימעא שגר לשם ואתה מצילה!
אמר לו: ומנין יש לי רוח לשגר? אמר לו: לרוח אין אתה יכול לשגר, והאיך תעשה אלוה?
וכתיב בו "כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה" (ישעיה מב ה)
נכנס לבית כשהוא זעוף. אמרה לו אשתו: הללו הטעו אותך שתוכל לעשות אלוה, אתה מלך גדול וגבור והכל בידך!
אני אומרת לך דבר אחד: תן לו פקדונו - ותעשה אלוה! אמר לה: מהו פקדונו? אמרה לו: הנפש
אמר לה אם תצא נפשי מה אעשה? אמרה לו הנפש שבך אי אתה שולט בה,
וכתיב "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות", (קהלת ח ח)
והאיך תעשה אלוה, ואתם "אדם ולא אל!" (יחזקאל כח ט)
המשך הדרשה על מלך צור, שרצה להיות אל. אליהו ויונה הפגינו ניסים גדולים יותר, והיו דומים לקב"ה במעשיהם, אבל מעולם לא התיימרו להיות אלים, ובסוף ימיהם אף ביקשו למות! |
אמר הקדוש ברוך הוא: אני מחיה המתים, ואליהו החיה מתים ולא אמר אל אני!
אני מוריד הגשם, ואליהו הוריד גשמים.
אני עוצר גשמים ואליהו כן, שנאמר "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" (מלכים א יז א)
אני הורדתי אש וגפרית על סדום ואליהו הוריד כן, שנאמר "אם איש האלהים אני תרד אש מן השמים" (מלכים ב א יב) - ולא אמר אל אני,
ואתה אומר "אל אני מושב אלהים ישבתי", (יחזקאל כח ב) ואם תאמר מפני שחיית הרבה – הוא אליהו חיה ויחיה עד תחיית המתים
כתיב ביה "כרסיה שביבין די נור", (דניאל ז ט) וכתיב באליהו "הנה רכב אש וסוסי אש" (מלכים ב ב יא)
כתיב ביה "ה' בסופה ובשערה דרכו" (נחום א ג) ובאליהו כתיב "ויעל אליהו בסערה השמים" (מלכים ב ב יא)
ולסוף]]) "וישאל את נפשו למות"; (מלכים א יט ד) ואתה אומר אל אני?
יונה ירד לים, דכתיב "ותשליכני מצולה בלבב ימים" (יונה ב ד) ולבסוף שאל את נפשו למות
וחזר ואמר "ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי", (יונה ד ח)
ואתה אומר "אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים" (יחזקאל כח ב)?
מלכים שרצו להיות אלים בנו את ארמנותיהם על המים. כך פרעה, סנחריב וחירם מלך צור. המים גאו והרימו את הארמונות. לפרעה היה גזר דין מיוחד, שטבע בים סוף. |
בוא וראה: כל מי שבקש לעשות עצמו אלוה בונה לו פלטרין בתוך המים
פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים, וסתם מי נילוס שלא ירדו לתוך הים,
והמים מתגברין ותולין הפלטרין, והגביהו אותו ונשאוהו למעלה
שנאמר "דבר ואמרת כה אמר אדני ה' הנני אליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול" (יחזקאל כט ג)
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, נתגאית במים - במים אתה מת! דכתיב "ונער פרעה וחילו בים סוף" (תהלים קלו טו)
סנחריב עשה לו פלטרין לפני הלבנון במגנין ולמעלה בין שני הרים גבוהים
והיו מעינות יוצאות מן ההרים ותולין פלטרין שלו למעלה
שנאמר "הנה אשור ארז בלבנון... מים גדלוהו תהום רממתהו" (יחזקאל לא ג-ד)
וכן הוא אומר "וייף בגדלו באורך דליותיו, כי היה שרשו אל מים רבים." (יחזקאל לא ז)
וכן הוא אומר "אני קרתי ושתיתי מים" (ישעיה לז כח) ומה היה סופו? "כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה..." (יחזקאל לא טו)
חירם בנה לו פלטרין במגנין בין אדריאס לאוקיאנוס שנאמר "ונשאו אליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים" (יחזקאל כו יז)
התחיל לומר "אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים" (יחזקאל כח ב)
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כה אמר אדני ה' בתתי אותך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו
בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים" (יחזקאל כו יט) כדי שתלך אצל חבריך המים או פרעה וסנחריב.
שנאמר "והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות" (יחזקאל כו כ)
ארץ תחתיות זו גיהנום וכן הוא אומר "את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קודש
אלהים היית בתוך אבני אש התהלכתי..." (יחזקאל כח יד) וגו', אבל ישראל –"כי תעבור במים אתך אני". (ישעיה מג ב)
ח
[עריכה]הטענה שחטא הוצאת שם רע חמור מחטא פיזי מבוססת על השוואה בין המוציא שם רע לאונס בתולה. המוציא שם רע משלם קנס של 100, ואילו האונס משלם 50. (ראו משנה ערכין ג ה.) חטא המרגלים היה חטא של הוצאת שם רע על א"י, וגרם להליכה של 40 שנה במדבר. בעלי לשון הרע כופרים בהשגחה, כעולה מהפסוק בתהלים, וראו ערכין טו ב |
"ויאמר ה' אלהים" (בראשית ג כב) ילמדנו רבינו: המספר לשון הרע, מה עונשו?
כך שנו רבותינו (ערכין ג ה): המספר לשון הרע חמור מן העושה מעשה,
שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע! שנאמר אחרי חטא המרגלים "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד כב)
א"ר מנא דשאב בשם ר' יהושע בן לוי: אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בעיקר
שנאמר "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" (תהלים יב ה)
רבנן אמרי קשה לשון הרע, שהביא מיתה על אדם הראשון!
שעמד נחש ואמר לאדם וחוה "כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם" (בראשית ג ה)
שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו! וכל אומן שונא בני אומנתו! "והייתם כאלהים" (שם)
שמעו לו, וגרמו מיתה להם ולתולדותיהם עד סוף כל הדורות,
מנין? מן מה שקראו בענין "הן האדם", ואין 'הן' אלא מיתה, שנאמר: "הן קרבו ימיך למות" (דברים לא יד)
ט
[עריכה]בתחילת הדרשה מציג הדרשן הסבר לכך שקרבנו של קין לא התקבל - כי הוא היה פחות בערכו (שאריות מסעודתו). לדעת חכמים מדובר בנסיון שבו נכשל קין, שהביא פשתן כקרבן וכזכרון למעשה נאסרה לבישת שעטנז. |
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה...", (בראשית ד ג) יש מקץ שנה, ויש שנתים, ויש ימים, ויש ארבעים שנה
אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל, "ויבא קין מפרי האדמה" מהו? מן מותר מאכלו,
ורבנן אמרו זרע פשתן היה,
"והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן" (בראשית ד ד)
לפיכך נאסר צמר ופשתים שנאמר "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו" (דברים כב יא)
ואמר הקדוש ברוך הוא אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי לפיכך נאסר,
"ויאמר קין אל הבל אחיו". מה אמר לו? נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים! אמר לו הבל איפשר אי אפשר, איני מסכים
אמר לו קין אם כן אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קרבנך! אמר לו הבל לא תטול
ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם שנאמר "ויהי בהיותם בשדה" ולהלן כתיב "ציון שדה תחרש" (ירמיה כו יח)
ראו בראשית רבה כב ז. המאבק בין קין להבל הוא המאבק בין עבודת האדמה למרעה. |
ויש אומרים שאמר קין להבל "נחלק העולם", אמר לו הן, נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד,
והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום. כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן
וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר, עד שנתאחזו זה בזה ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו
וכשראה קין כך התחיל צווח 'הבל אחי אל תעשה בי רעה', ורחם עליו והניחו - ועמד והרגו
שנאמר "ויקם קין" מכלל שנפל, כיון שהרגו אמר: אברח מפני אבי ואמי,
שאין מבקשין אותו אלא ממני, שאין אחד בעולם אלא אני והוא
מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא אמר לו: מפני אבותיך אתה יכול לברוח; מפני אין אתה יכול לברוח
שנאמר "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו?" (ירמיהו כג כד), אמר לו אי הבל אחיך,
אמר לו ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו - ואתה עמדת והרגת אותו!
והאיך הרגו? עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידו וברגליו
שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוארו!
כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא "אי הבל אחיך" אמר לו "לא ידעתי. השומר אחי אנכי?" (בראשית ד ט)
אתה הוא שומר כל הבריות, ואתה מבקשו מידי? משל למה הדבר דומה?
לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש; לבקר תפשו השוער, אמר לו למה גנבת את הכלים?
אמר לו אני גנב, ולא הנחתי אומנתי. אבל אתה, אומנתך בשער לשמור! למה הנחת אומנתך? ועכשיו אתה אומר לי כך?
ואף קין כך אמר: אני הרגתי אותו; בראת בי יצר הרע, אתה שומר את הכל, ולי הנחת אותו להרגו?
אתה הוא שהרגתו, שנקראת "אנכי" שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו!
מיד השיבו: "מה עשית? קול דמי אחיך צועקים" (בראשית ד י)!
מכאן אתה למד שעשה בו פציעות פציעות וחבורות חבורות.
צועקים אלי - צועקים עלי משל לשנים שעשו מריבה, הרג אחד מהן את חבירו.
היה בהן שליש ולא הפריש ביניהם, על מי הכל משיחין? לא על השליש?
לכך כתיב "צועקים אלי" צועקים עלי.
אמר לו קין רבש"ע "לא ידעתי" ולא ראיתי הרוג מימי! וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת?
והשיבו מיד "ארור אתה מן האדמה...
כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך (בראשית ד יא)"
אמר לפניו: רבונו של עולם יש לפניך דלטורין שמלשינין את האדם לפניך!
אבי ואמי - הרי הן בארץ, ואינן יודעין שאני הרגתיו, ואתה - בשמים. מנין אתה יודע?
אמר לו: שוטה! כל העולם כולו אני סובל, שנאמר "אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט"! (ישעיה מו ד)
אמר לו כל העולם כולו אתה סובל, ועוני אינך יכול לסבול? "גדול עוני מנשוא?" (בראשית ד יג)
קין כחוזר בתשובה, ו"ארץ נוד" כאדמה הרועדת תחת רגליו; חזרה לטענה שקין רצה לברוח מהקב"ה. |
אמר לו: "הואיל ועשית תשובה צא וגלה מן המקום הזה,
שנאמר "ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד." (בראשית ד טז)
כשיצא, כל מקום שהיה הולך - היתה הארץ מזדעזעות מתחתיו
והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות: מהו זה. אומרות זו לזו "קין הרג את הבל אחיו
גזר הקדוש ברוך הוא עליו נע ונד תהיה." והן אומרות: "נלך אצלו ונאכלנו"!
והיו מתכנסות ובאות אצלו. באותה שעה זלגו עיניו דמעות
ואמר "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח?
אם אסק שמים - שם אתה, ואציעה שאול – הנך,
אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים - גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך!" (תהלים קלט ז-ח)
י
[עריכה]מהו האות שנתן הקב"ה לקין? הדרשה הראשונה מציגה פרסוניפיקציה של יום השבת, שלימד זכות על קין (וגם על אדם בגן עדן – ראו פרקי דר' אליעזר כט) ודחה את מותם. |
"הן גרשת אותי... ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין..." (בראשית ד יד-טו)
יש אומרים שבת נעל בפניו, כמה שנאמר "ביני ובין ישראל אות היא לעולם" (שמות לא יז)
כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון - כך למד על קין; ויש אומרים קרן קבע במצחו
בשעה שהרג קין את הבל היה מושלך, ולא היה יודע קין מה לעשות.
זימן לו הקדוש ברוך הוא שני עופות טהורים, והרג אחד מהן את חבירו, וחפר בידו וקברו
וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל! לפיכך זכו העופות לכסות את דמן.
יא
[עריכה]ראו סנהדרין ד ה, "דמו ודם זרעיותיו": צאצאיו של קין מתו לפני המבול, בדומה לעדת קורח – נבלעו באדמה, שנאמר "ארור אתה מן האדמה... (בראשית ד יא, שהאדמה תארר אותך. |
"ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין..." (בראשית ד טו)
אמר לו: ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל, ובטלת מן העולם
כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע משפחות! אלו הן: חנוך עירד ומחויאל ומתושאל,
וכיצד נהרג קין? נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה
למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא; היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו
כשהיה רואה אותו תינוק חיה - היה אומר לו.
אמר לו: כמין חיה אני רואה! מתח את הקשת כנגדו והרג את קין.
ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו, אמר לו ללמך: אבי, הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו.
אמר לו למך: ווי לי, זקני הוא! טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג
שנאמר "כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי" (בראשית ד כג)
נשארו שלשתן במקום אחד: קין הרוג, ואותו תינוק הרוג, ולמך סומא.
לערב יצאו נשיו אחריו מצאו זקינם הרוג ותובל קין בנם הרוג ולמך.
באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ד' משפחות: חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל
ונעשה למך מלאך המות, לקיים מה שנאמר "כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה".
כיון שבאו לבית אמר להם למך לנשיו: "עלו למטה!" אמרו לו: הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו! לא נעלה!
אמר להן: כבר נטלו חלקו קין שבעה דורות, אבל אני - שבעים ושבעה! אמרו לו: "לא נשמע לך! מה אנו מולידות למארה?
אמר להן: נלך לבית דין! הלכו להם אצל אדם הראשון. אמרו לו עדה וצלה: אדונינו למך זה, בעלנו, הרג את זקנינו.
אמר להן: אי זקנינו לפי תומו הרגו. אמר להן אדם: נשי למך האזינה אמרתי!
למך אומר: וכי איש הרגתי לפצעי? בתמיה אמר להן לכו תשמעו לבעליכן!
אמרו לו: אסיא, אסא חגרתך! רופא, רפא את צליעתך! אתה פרשת ממטתך מאה ושלשים שנה, ואתה מלמד אותנו?
מה כתיב אחריו? "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" (בראשית ה ג)
בהולדת נח לא נוקבת התורה בשמו, בניגוד לתשעת הנולדים לפני כן, אלא נאמר "ויולד בן". הדרשן דורש את "בן" כקיצור של "נברא". |
"ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן", שממנו נברא העולם.
"ויקרא את שמו נח, לאמר זה ינחמנו" (בראשית ה כח-כט).
מנין היה יודע לומר "זה ינחמנו ממעשינו..."? וכי נביא היה?
אמר ר' שמעון בן יהוצדק: למודין היו
שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" (בראשית ג יז]]),
אמר אדם: רבונו של עולם, עד מתי? אמר לו: עד שיולד אדם מהול.
כיון שנולד נח מהול - מיד ידע למך ואמר: "ודאי זה ינחמנו..."
ומהו "ממעשינו ומעצבון ידינו"? קודם שנולד נח, לא כשהיו זורעין היו קוצרין,
אלא היו זורעין חטים - וקוצרים קוצים ודרדרים. כיון שנולד נח - חזר העולם לישובו: קצרו מה שזרעו!
זורעין חיטין - וקוצרין חטים; שעורים - וקוצרין שעורים,
ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך כתיב "ומעצבון ידינו".
נולד נח - התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות, וכל כלי מלאכה.
יב
[עריכה]הדרשה מפליגה בעוון הזימה, המיוחס לאנשי המבול. העוון הזה נחשב כחטא אפילו לפני מתן תורה ומחייב את כל באי העולם. זה החטא העיקרי של דור המבול ושל אנשי סדום. כדוגמא חיובית לזהירות מזימה מובאת דרשת ר' שמעון על יוסף. כדוגמא שלילית מובאים אנשי סדום. וחטאם בזימה. |
"וירא ה' כי רבה רעת האדם" (בראשית ו ה) שנו רבותינו: בעון זימה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים (ירושלמי סוטה א ה)
ור' עזריא אומר הכל הקדוש ברוך הוא מותר חוץ מן הזימה.
ראה, עד שלא נצטוו עליה מה כתיב? "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (בראשית ו ב)
מה כתיב אחריו? "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי" (בראשית ו ו-ז)
וכן בסדומים "טרם ישכבו... ויאמרו האנשים אל לוט...
כי משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה (בראשית יט ד-יג),
למה ה' ה', ב' פעמים? אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון,
ואני עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העבירה, כשם שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי.
ר' שמעון אומר: יוסף - משלו נתנו לו: הפה שלא נשק בזמה - קאמר לו "ועל פיך ישק כל עמי" (בראשית מא מ)
צואר שלא הרכין לעבירה – "וישם רביד הזהב על צוארו" (בראשית מא מב)
היד שלא נגעה בעבירה - "ויסר פרעה את טבעתו" (שם); גוף שלא נדבק בעבירה - "וילבש אותו בגדי שש" (שם)
רגל שלא עלה עליה – "וירכב אותו במרכבת המשנה" (בראשית מא מג); המחשבה שלא חשב - נקרא "נבון וחכם" (בראשית מא לט)
לב שלא הרהר – "ויקראו לפניו אברך" ו"צפנת פענח" (בראשית מא מג)
אבל הסדומיים - המטיר עליהן אש וגפרית, שנאמר "וה' המטיר על סדום... ויהפוך את הערים האל" (בראשית יט כד)
דורש "אנשי השם" במובן המשתמשים בשם המפורש לענייני כשפים. ר' יוחנן ור' שמואל בר אבא מצביעים על דברי הקב"ה לנוח בבראשית ח כב כמין קללה שתקשה על הדורות הבאים למרוד בה'. ההנחה היא שדור המבול חטאו מרוב טובה, וראו מכילתא שירה ב, ולכן ביטל הקב"ה חלק מהטובה שנתן להם. ר' יוחנן מזהה את הטובה עם ברכה באדמה ואילו ר' שמואל בר אבא מצביע על הבריאות והארכת הימים. |
נאמר כאן "אמחה את האדם..." (בראשית ו ז),
"הנפילים היו בארץ בימים ההם... המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם" (בראשית ו ד)
מלמד שהיו רואין חמה ולבנה, ועושין כשפים עליהם; הוא שאמר "המה היו במורדי אור" (איוב כד יג)
"המה הגבורים" שהיו קשין ומורדין ומכשפין,
"ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו" (איוב כא יד-טו)
אמר ר' יוחנן: למה היו מורדין? שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון למ' שנה!
אמר להם הקדוש ברוך הוא: וכך אתם עושים? "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר" (בראשית ח כב)
ור' שמואל בר אבא אמר: למה היו מורדין? שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים, חמשה וששה דורות, ולא היו מתין!
אמר הקדוש ברוך הוא: וכך אתם מורדין? מכאן ואילך "עוד כל ימי הארץ זרע קציר", שתהיו מולידין וקוברין,
"וקר וחם" שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת,
"וקיץ וחורף", שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין,
ותהיו מצטערין בגופיכם, אין אתם שובתין "יומם ולילה לא ישבותו" (שם), ותהיו נדונין באש ובשלג.
יג
[עריכה]חלומות ופירושם: ביטויים וחלומות שנראים כקללות נפתרים ומתפרשים ע"י ר' עקיבא, רשב"י ור' שמעון בן חלפתא כברכות. ר' יונתן בן עכסאי ור' יהודה בן גרים מבחינים בין מצוות שניתן לעשותן ע"י שליח, ולכן אינן דוחות לימוד תורה – למצוות המוטלות על כל אדם, שתלמוד תורה נדחה מפניהן; וראו מועד קטן ט א-ב |
מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא, שנאמר לו בחלום: "באדר אתה מת, וניסן אינך רואה ומה שזרעת לא תקצור",
והיה מיצר על החלום הרבה וספר חלומו לפני ר' עקיבא,
אמר לו: 'באדר אתה מת' - בהידורה של תורה אתה מת, 'וניסן אין אתה רואה' - שוב אין אתה בא לידי נסיון
'ומה שזרעת אין אתה קוצר' - בניך אין אתה קובר!
ותו ר' יונתן בן עכסאי ור' יהודה בן גרים היו תנו פרשת נדרים קמיה ר' שמעון בן יוחאי,
אפטרו מיניה באורתא; בצפרא אתו וקא מפטרו מיניה. אמר להו: מי לא אפטריתו מקמאי מאתמול?
אמרו לו למדתנו רבינו, תלמיד הנפטר מרבו ולן רבו באותו העיר - צריכין להפטר ממנו,
דכתיב "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך... (מלכים א ח סו)
אמר לו ר' שמעון בר יוחאי לבריה: הללו בני אדם של צורה, זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך.
אזל, אשכחינהו דקא רמי קראי אהדדי: כתיב "פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו", (משלי ד כו)
וכתיב "אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע!" (משלי ה ו)
לא קשיא: כאן במצות שאפשר לעשותם ע"י אחרים, כאן במצות שאי אפשר לעשותם על ידי אחרים.
הדר יתבי וקא מיבעיא להו: כתיב "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" (משלי ג טו)
הא חפצי שמים ישוו בה; "וכל חפצים" (משלי ח יא), אפילו חפצי שמים!
לא קשיא: כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, וכאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים.
אמרו לו: מאי בעית הכא? אמר להו אמר לי אבא זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך,
אמרו לו: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעיל ולא תפיק, תפיק ולא תעיל,
ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתי!
כי אתא לגבי אבוה אמר ליה לא מיבעיא דברוכי לא מברכינן אלא צעורי קא מצערי לן,
אמר לו אבוה: מאי אמרו לך, אמר ליה הכי והכי אמרו לי. אמר ליה: ברכתא מעליתא נינהו
'תזרע ולא תחצד' - תוליד בנין ולא ימותון, 'תעיל ולא תפיק' - תעיל כלתא ולא ימותו בנך,
'תפיק ולא תעיל' - תפיק בנתך ולא ימותון גברייהו, 'ליחרוב ביתך' - ביתא דהאי עלמא, 'וליתוב אושפיזך' - ביתא דהאי עלמא,
דכתיב "קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור" (תהלים מט יב) אל תקרי קרבם אלא קברם,
'לבלבל פתורך' - בבני ובבנתא, 'ולא תחזי שתא חדתי' - לא תמות אתתך ותנסב אתתא אחריתי!
ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרבי א"ל לבריה זיל לגביה כי היכי דליברכך אזל
אמר לו יהא רעוא דלא תבוש ולא תתבייש! אתא לגבי אבוה, אמר לו: מלתא בעלמא הוא דאמר לי!
אמר לו: ברכך ברכתא דברכינהו קודשא בריך הוא לישראל ושנה בה
דכתיב "ואכלתם אכול ושבוע... וידעתם כי בקרב ישראל אני... ולא יבושו עמי לעולם" (יואל ב כו-כז) כן יהי רצון, ונאמר אמן.