ביאור:קהלת ג
קיצור דרך: a3103
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של קהלת ג)
א
לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ לכל עסק, לכל מעשה תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
{ס}
ב
עֵת לָלֶדֶת להיוולד וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר כאשר העץ יבש נָטוּעַ.
ג
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ לעשות חור בגדר וְעֵת לִבְנוֹת לסגור את הפירצה.
ד
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
עֵת סְפוֹד להתעצב על מוות של אדם קרוב וְעֵת רְקוֹד בשמחות.
ה
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים בהריסת מבנה וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים איסוף אבנים לצורך בניה
עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק מחיבוק של שונא.
ו
עֵת לְבַקֵּשׁ לחפש דבר מה וְעֵת לְאַבֵּד
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
ז
עֵת לִקְרוֹעַ לקרוע בגד שאי אפשר לתקן (קורעים אותו לחתיכות קטנות לצרכים שונים) וְעֵת לִתְפּוֹר
עֵת לַחֲשׁוֹת להתאפק, לשתוק וְעֵת לְדַבֵּר.
ח
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.
{ס}
ט מַה יִּתְרוֹן יש הרבה דברים שצריך לעשות, כל דבר בעיתו במהלך חיי האדם. ואם כן מה הטעם להתאמץ ולעשות מעבר לנדרש? הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל? י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת לעסוק בּוֹ. יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ כך שהאדם יעשה כל דבר הנצרך לחייו בעת מסויימת, גַּם אֶת הָעֹלָם ענייני העולם, הרצון ללמוד את כל מה שיש בעולם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא אבל מנע מהם שלא יִמְצָא יבין הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. יב יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם בכל רצונות האדם, כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו. יג וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב ויהנה בְּכָל עֲמָלוֹ - מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. יד יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים - הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם יהיה קיים לעולם, שלא כמו מעשי בני האדם. עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ. וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה נתן לאדם שאיפות גדולות לחקור את העולם ולשנות אותו שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו כדי שכשיראה האדם שזה בלתי אפשרי, הוא ירא מה'. טו מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר - הוּא יהיה בעתיד (מעשי האדם הרעים, כגון עיוות הדין שיובא בפסוק הבא), וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת - כְּבָר הָיָה, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת יבקש את עלבונו וידאג ל נִרְדָּף. טז וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שבמקום שממנו אמור לצאת שילטון החוק - שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק המקום בו היו צריכים לרדוף צדק - שָׁמָּה הָרָשַׁע. יז אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים, כִּי וגם אם נדמה כי משפט האלוהים מתמהמה, הרי זה כי עֵת לְכָל חֵפֶץ לכל דבר יש זמן מוגדר וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם ישפטו הרשעים שם, בעולם הבא. יח אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם שברר, שבחר אותם הָאֱלֹהִים, וְלִרְאוֹת ראיתי שאין זה נכון, אלא שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם כמו הבהמות שלהם. יט כִּי מִקְרֶה המוות בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה - וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד רוח חיים זהה לַכֹּל. וּמוֹתַר יתרון הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן איננו קיים, כִּי הַכֹּל גם האדם וגם הבהמה הָבֶל הם בני חלוף. כ הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד לאדמה, הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר האדם נברא 'עפר מן האדמה' (בראשית ב, ז) וכן הבהמות '...מן האדמה כל חיית השדה' (שם שם יט) וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר. כא מִי יוֹדֵעַ האם יכול מישהו לדעת בוודאות ש- רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. כב וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ בידיעה שזה גורלו, נחלתו, כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו לאחר שימות (האם רוחו תעלה למעלה, או תרד לשאול).
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
סיכום הדברים בקצרה
שני הפרקים הראשונים היו מבוא לספר כולו, ומכאן ואילך תהיה לעיתים חזרה על מה שכבר נכתב, ביתר פירוט. מדי פעם ישולבו הדברים במשלים ודברי חכמה המובאים כבדרך אגב.
בהמשך למסקנה מהפרק הקודם על כך שעל האדם פשוט להנות מעמלו ולקוות שה' יתן לו תחושה של סיפוק, מובא כאן כיצד על האדם העמל לנהוג בחייו: לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון, כל דבר בעיתו.
עיסוק במלאכה כל יום נותן תחושה של משמעות, ואם בכל זאת נמצא זמן פנוי להרהר בתכלית הקיום, הרי שנוכל להניח שה' בכוונה גרם לכך שאנו חיים במחזוריות ולא מצליחים לשנות את העולם, כדי שנירא ממנו.
ניתן גם לנסות ולחפש את הצדק בעולם ולייחס לאלטרואיזם את תכלית חיינו, אך ככל שנתאמץ, תמיד ימצאו רשעים. אין לנו ברירה אלא לסמוך על כך שה' יעניש אותם בעולם הבא.
יש הטוענים שהאדם עדיף על פני הבהמות, ובכך מנחמים את עצמם כי לאחר מותם יהיה להם קיום בניגוד לחיות שפשוט הופכות לעפר. קהלת תופס כאן קו מחשבתי המניח שאין לאדם שום יתרון, ואם כן, מגיע לאותה מסקנה שלעיל: בין אם יש ובין אם אין חיים לאחר המוות, הרי שעל האדם להמשיך ולעמול בשמחה.
ראו גם
