ביאור:קהלת ח
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של קהלת ח)
|
סיכום הדברים בקיצור
כדאי להיות חכם ולהתנהג כחכם, אך כאשר עומדים לפני המלך יש לעשות כרצונו בלי להתחכם. כך גם לגבי ה', יש לעשות את מצוותיו כי בעתיד יהיה עונש למי שחטא. יש אמנם רשעים שה' לא מעניש אותם מיד, וזה גורם לאחרים לתהות אם יש השגחה משמים, אך בסוף הרשעים יענשו. בעיית הגמול (צדיק ורע לו, רשע וטוב לו) היא בעיה שלמרות התשובות בפרק הקודם, ממשיכה להטריד את האדם (בימינו למשל, בלתי אפשרי לעכל את נוראות השואה). קהלת ממליץ שלא לעסוק בזה יותר מדי, אלא "לשמוח בעמלו". |
א מִיאשרי מי שהוא כְּהֶחָכָםמתנהג כאדם חכם וּמִיואשרי מי ש- יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָרכל תעלומה, חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיותיתן לו סבר פנים יפות וְעֹז פָּנָיווהקשיות שבפניו, קשיחותו יְשֻׁנֶּאתשתנה לטובה.
ב אֲנִיאני אומר: פִּיאת היוצא מפי המלך מֶלֶךְ שְׁמוֹר, וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִיםעל כל דבר שנשבעת בשם ה' לעשות . ג אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְתלך ממנו (מהמלך) בבהלה, אַל תַּעֲמֹדתעמוד לפני המלך בְּדָבָר רָעכשיוצא מפיו דבר רע, כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂהואל תחשוב שתצליח לשכנע אותו לחזור בו מגזירתו. ד בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹןהוא דבר סופי ומוחלט, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה. ה שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַעירצה לעשות דָּבָר רָע, וְעֵת וּמִשְׁפָּטכי הוא יודע שבעתיד ישפטו כל הרשעים יֵדַע לֵב חָכָם. ו כִּי לְכָל חֵפֶץדבר, לכל מעשה יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט, כִּיכאשר רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיומעשיו הרעים יתרבו ויאספו לרעתו. ז כִּיוהחכמים יודעים שהאדם אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, כִּי כַּאֲשֶׁראיך ומה יִהְיֶה מִיאין מי ש- יַגִּיד לוֹ. ח אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַברוח חייו, בנשמתו לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַלמנוע מעצמו למות, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְאֵין מִשְׁלַחַתוכמו שאין משלחים לחופשי את שבויי המלחמה בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁעכך לא יברח העונש על מעשי הרשע אֶת בְּעָלָיומבעליו (העונש ישאר ובעתיד יוטל על הרשע).
ט אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָלעל כל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֵת אֲשֶׁרכאשר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָםבאדם אחר לְרַע לוֹלרעתו של הנשלט. י וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִיםשזכו להקבר בקבר מסודר, למרות שלא היה ראוי להם. ועל המצבה כתוב:, "וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּהם כל חייהם הלכו וחזרו מבית המקדש", וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּאת רשעתם, גַּם זֶהשמעשי הרשע נשתכחים הָבֶל. יא אֲשֶׁר אֵיןוזה בגלל שלא נַעֲשָׂה פִתְגָםמשפט (השווה לאסתר א כ) מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה, עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע. יב אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת100 פעמים וּמַאֲרִיךְ לוֹ, כִּי גַּםאם כי יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו. יג וְטוֹבוגם יודע אני שטוב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע, וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּלאלא חייב יהיו קצרים כמו צל שעובר מהר, אֲשֶׁרבגלל ש- אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים. יד יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל.
טו וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ, וְהוּאהשובע יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹילוה את האדם בשעת יגיעו וצערו יְמֵיבכל ימי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. טז כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת הָעִנְיָןלהבין את הבעיה המתוארת בפסוק יד אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, כִּיאז מרוב מאמץ לפתור את הבעיה גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶהבעיני לא ראיתי. יז וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, כִּיוהבנתי ש- לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹאלהבין אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ ,בְּשֶׁלככל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא, וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת, לֹא יוּכַל לִמְצֹא.
