ביאור:קהלת ד
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של קהלת ד)
|
סיכום הדברים בקיצור
בהמשך לנכתב בפרק הקודם על העוולות החברתיות (פסוקים טו-יז) שלמה ממשיך להראות כאן בכמה רוע הוא ניתקל בחייו, והוא משלב זאת עם עצות מעשיות. יש כאלו כל כך מסכנים שכבר אי אפשר לעזור להם, עד כדי כך שהיה עדיף להם לא להיוולד. הכל נובע מיצר הקינאה הגורם לאנשים לרצות להתעשר על חשבון אחרים. אמנם יש גם עצלנים שאינם טורחים כלל, אך הדרך האמצעית צריכה להיות שאנשים כן יתפרנסו, ובכבוד, אך לעשות זאת בנָחַת, ולא על חשבון אחרים. |
א וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִיםהמקופחים, שלא נשפטו במשפט צדק אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵיןולמרות שהם בוכים, אין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַהאוחזים בהם בכח, אין מציל אותם וְאֵיןובגלל אותם עושקים בכח, אין מי שמעז לנחם את העשוקים לָהֶם מְנַחֵם. ב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָהעדיין (ועושקים אותם). ג וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶןעדיין לֹא הָיָה, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָלהמאמץ שאנשים משקיעים בעבודתם וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂהההצלחה הבאה בעקבות המאמצים כִּי הִיא קִנְאַתנובעת מקינאה של אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, גַּם זֶהעבודה שכל מטרתה להשיג עוד רכוש כדי להתחרות באחרים הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. ה הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיומחזיק את ידיו סביב גופו ואיננו עובד וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹוסופו שימות ברעב. ו טוֹבאך כנגד פתגם זה יש לאמר ש: טוב, עדיף מְלֹא כַףכף יד, חופן נָחַת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָלשהושגו בעמל רב וּרְעוּתוברדיפה אחר ה- רוּחַ.
|
סיכום הדברים בקיצור
כנגד הקינאה הגורמת לאדם להתאמץ כל חייו להתעשר על חשבון הזולת, ממליץ שלמה לעשות דוקא שותפות. בנוסף על כל התועלות המעשיות שבכך (שיתוף פעולה, עזרה בעת צרה, כל אחד יכול לתרום במה שהוא יותר טוב בו) גם נעלמת תחושת חוסר התכלית "וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה?" כיוון שתמיד מצטרפת לעשיה התחושה הטובה של עזרה לזולת. התשובה הנפוצה לשאלה "מהי תכלית החיים שלך?" היא הדאגה לילדים, לדור הבא. הבעיה היא שיש מקרים שאפילו אם מלך דאג לבנו שיעלה גם הוא על כיסא המלוכה, אין לדעת אם לא תהיה הפיכה, והוא יוחלף על ידי אסיר משוחרר. בנוסף, יש לזכור שגם הדורות הקודמים דאגו לדור הנוכחי, ואם אנו לא מוצאים תכלית בחיינו, כיצד אנו יכולים להכנס לתפקיד של "תכלית חייהם של הורינו"? אם אנו רוצים להמשיך לחקור את תכלית העולם, כדאי ראשית כל ללמוד להקשיב לחכמים מאיתנו, ואכן בפסוק האחרון בפרק מתחילה מסכת של עצות, שעיקרם: כדאי להקשיב ולא להרבות בדיבור מיותר. |
ז וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶלעוד דבר הבל נוסף תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ח יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִישאין לו אדם שני בחברתו, הוא בודד גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ, וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ, גַּם (עיניו) עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר, וּלְמִיוהוא שואל את עצמו: בשביל מי... אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה? גַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא. ט טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָםבעבודתם הנעשית ביחד, כי שני אנשים יכולים לעשות ביחד יותר מאשר אם היו עובדים לבד. י כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. יא גַּם אִם יִשְׁכְּבוּלישון סמוכים אחד לשני שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם. יב וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד - הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁחוט העשוי משלושה חוטים שזורים אחד עם השני (נמשל לחבורה של שלושה אנשים או יותר) לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵקיקרע.
יג טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּןבן עניים וְחָכָםאבל חכם, מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹדעדיין, למרות כל שנות מלכותו. (רומז לסיפור שהיה יודע בעבר על בן עניים שירש את המלכות ממלך טיפש). יד כִּי מִבֵּית הָסוּרִיםהאסורים יָצָאאותו ילד מסכן לִמְלֹךְ, כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁנהפך אותו המלך לעני, כאילו נולד מחדש למשפחה אחרת. טו רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּיםהאנשים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִיהדור הבא אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיולאחר הדור הנוכחי, שהדור הנוכחי עמל מתוך דאגה לדור הבא. טז אֵין קֵץ לְכָל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר הָיָה לִפְנֵיהֶםבדורות הקודמים, גַּם הָאַחֲרוֹנִיםהדור הנוכחי לֹא יִשְׂמְחוּ בוֹבדור הבא (כי לאחר שימותו, לא ידעו מה ארע עם הדור שלאחריהם, כמו שלמשל אותו מלך מפסוק יג לא המשיך את השושלת כאשר הוחלף עם הילד העני), כִּי גַם זֶההעמל בשביל הדורות הבאים הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ.
יז שְׁמֹר (רגליך) רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַוהיה קרוב לשמוע את דברי החכמים בבית המקדש, מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַחמאשר ללכת לסעודה בה הרשעים זובחים ואוכלים, כִּי אֵינָםהחכמים לא יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע.
ביאורי פסוקים
הערות
- "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּןבן עניים וְחָכָםאבל חכם, מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (יג) - על פי התרגום, המלך הכסיל הוא בנו של שלמה, רחבעם. הוא התמנה למלך בגיל 42, הזדקן והיה כסיל ובלתי זהיר. לעומתו, יצא מבית האסורים ירבעם בן נבט שהיה חכם ותפס את מקומו. ה"הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי" (טו) הוא בנו של רחבעם, אביה, שהיה עוד גרוע מאביו.
