ביאור:איכה ד
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י
מהדורות נוספות של איכה: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א אֵיכָה יוּעַםיתעמעם, יחדל מלזהור זָהָב יִשְׁנֶאישתנה לרעה מראהו הַכֶּתֶםשל הזהב הַטּוֹב, תִּשְׁתַּפֵּכְנָהתזרקנה בשטף לארץ אַבְנֵי קֹדֶשׁאבנים יקרות (הזהב והאבנים הם משל לישראל) בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. {ס}
ב בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּזהנישקלים ונערכים לפי שווי של זהב, אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂלכדי חרס מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר. {ס}
ג גַּם (תנין) תַּנִּיםנקבת התן חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן, בַּת עַמִּיאך בנות עמי הפכו לְאַכְזָר (כי ענים) כַּיְעֵנִיםכמו בת היענה המפקירה את בניה בַּמִּדְבָּר. {ס}
ד דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא, עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם, פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם. {ס}
ה הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּיםהאנשים הרגילים לאכול מעדנים נָשַׁמּוּהיו שוממים ברעב בַּחוּצוֹת, הָאֱמֻנִיםהרגילים עֲלֵי תוֹלָעלשבת על מצע של בד העשוי מתולעת משי חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת. {ס}
ו וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם, הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַעבִּן רגע, ולא סבלו בני סדום סבל רב כמו שישראל סובלים עכשיו וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִםנגעו בה ידי אויב. {ס}
ז זַכּוּ נְזִירֶיהָשרי ירושלים שהיו לובשים בגדים נקיים (בפסוק הבא יתואר מה ארע להם) מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב, אָדְמוּהיה אדום יותר עֶצֶםהמראה שלהם מִפְּנִינִיםמפנינים אדומות (ועור אדום, סמוק נחשב ליפה) סַפִּיריפה כמו אבן ספיר גִּזְרָתָםהיתה תבנית מראם. {ס}
ח חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָםהתואר שלהם, מראם, לֹא נִכְּרוּניתן היה לזהות אותם בַּחוּצוֹת, צָפַדהתקמט עוֹרָם עַל עַצְמָםהעצמות שלהם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ. {ס}
ט טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵםשהמתים מרעב יָזוּבוּהמעיים שלהם זבו מְדֻקָּרִיםכאשר נפצעו (פציעה יותר כואבת מדקירת חרב) מִתְּנוּבֹת שָׂדָימאכילת הקוצים שה' נתן להם לאכול. {ס}
י יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, הָיוּהילדים היו לְבָרוֹתלמאכל לָמוֹלהן, לאימותיהם בְּשֶׁבֶרבזמן האסון שארע ל בַּת עַמִּי. {ס}
יא כִּלָּה יְהוָה אֶת חֲמָתוֹ, שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ, וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ. {ס}
יב לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ (וכל) כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם. {ס}
יג מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָוזה קרה בגלל חטאיהם של נביאי השקר, עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ, הַשֹּׁפְכִיםשעוונותיהם גרמו שישפך בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים. {ס}
יד נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת, נְגֹאֲלוּנגעלו, התלכלכו בַּדָּם, בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּעד כדי כך שלא יכלו לגעת בִּלְבֻשֵׁיהֶם. {ס}
טו "סוּרוּ טָמֵא" קָרְאוּ לָמוֹהגויים קראו לפני השיירה של גולי יהודה, סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּהתלכלכו גַּם נָעוּהיטנפו, אָמְרוּ בַּגּוֹיִם: "לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּרלא נוכל לתת ליהודים לגור ביננו. {ס}
טז פְּנֵיכעסו של יְהוָה חִלְּקָםפיזר אותם, לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָםלהשגיח ולשמור עליהם", פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּכיבדו הגויים (זקנים) וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ. {ס}
יז (עודינה) עוֹדֵינוּאך עדיין תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶלשלא תבוא, בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ. {ס}
יח צָדוּשמו לנו מלכודות צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ, קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי בָא קִצֵּינוּ. {ס}
יט קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם, עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּרדפו אחרינו, בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ. {ס}
כ רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהוָההמלך (שהומלך על ידי משיחה בשמן) שהוא חשוב לנו כמו נשימתנו נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָםבבור שהם כרו לו, אֲשֶׁר אָמַרְנוּוזה המלך שחשבנו ש בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם. {ס}
כא שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם (יושבתי) יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץבה גר עוץ בן שעיר החורי (בראשית לו, כח), גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹסכוס שבה משקה של פורענות תִּשְׁכְּרִיתישתי ממנה עד שתהיי שיכורה וְתִתְעָרִיותיתגלה ערוותך. {ס}
כב תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ, פָּקַדולעומת ישראל, נזכר עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְה' את חטואתיך. {פ}
